קרן אורה/שבת/קז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קז TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
פני יהושע
קרן אורה
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


ובעז"ה נתחיל לפרש פרק שמונה שרצים
דף ק"ז ע"א

גמ' מ"ת כו'. עי' בתוס' בזה בד"ה אמר ובד"ה ע"כ לא פליגי כו' והיותר נראה בזה דרב לטעמיה דתני תנשמת בהדי הני דעורותיהן כבשרן וכמש"כ התוס' ז"ל וכן כתב הרשב"א ז"ל אלא דבשיטת הרמב"ם ז"ל א"א לומר כן דהוא ז"ל כתב דבכולהו יש להן עור לענין שבת ולענין טומאה כתב במתניתין דד' אין להם עורות והיינו כשיטת ר' יהודא דאזיל בתר גישתא וא"כ ה"ה לענין שבת דאין להם עור אבל נראה בזה לומר דהתוס' ז"ל כתבו אליבא דשמואל דלא דמי לעור עגל הרך דהתם משום דרכיך דראוי לאכילה אבל עור ח' שרצים לא רכיך כולי האי אלא משום דאין להם עור וא"כ אפשר לגמרי דלענין מלקות לא הוי עור כבשר אלא לפי מאי דפסק הרמב"ם ז"ל בהל' מאכלות אסורות דכל הני דעורותיהן כבשרן לענין טומאה ה"ה נמי לענין מלקות אלמא משום דרכיך הוא וחזי לאכילה וא"כ הין כמו עור עגל הרך ויכול להיות דלענין שבת יש להם עור והוא שיטת ר' יוחנן דמדמי טומאה לאכילה בזה וקאמר דמתניתין אתיא כיחידאה הוא ר"ש דאמר דעור הפרסות ועור עגל הרך הוי אכילה לענין מחשבת קרבן וריש לקיש דמיבעיא ליה התם בעור הפרסות ובעור עגל הרך ס"ל דיש לחלק בין אכילה לטומאה והוי ס"ד דמתניתין אתיא ככ"ע אפי' ת"ק דר"ש.

ובזה יש ליישב מה שדקדקו התוס' מאי קמיבעיא ליה לריש לקיש הא איהו גופא מותיב לר' יוחנן ממתניתין ולפמש"כ ניחא דזה גופא קמיבעי' ליה אי פליגי נמי בטומאה כמו דפליגי לענין מחשבה או בטומאה כ"ע מודו דעורותיהן כבשרן ולפ"ז הך ברייתא דאיתמר בה דלענין שבת נמי יש שרצים שעורן חלוק מבשרן א"כ ה"ה דלענין מלקות לא הוי עור כבשר דלאו רכוכא הם אלא דקים הם אבל באמת הקשה מנ"ל להרמב"ם ז"ל דבשרצים נמי עור כבשר לענין אכילה דילמא דווקא בעור עגל ועור חזיר ודכוותייהו דלטעמייהו משום דרכיכי שפיר ילפינן אכילה מטומאה אבל גבי שרצים דטעמייהו משום גישתא הוא ולאו משום דרכיכי וכמש"כ התוס' דילמא דווקא לענין טומאה הוי עור כבשר אבל לא לענין מלקות דאכילה וי"ל דרבויא דהטמאים אתי נמי לאיסור אכילה כי היכי דילפינן מינה לאסור צירן ורוטבן לפירש"י.

והנה בירושלמי דפירקין מצאתי דפליגי ר' יוחנן ור"ל בעור חזיר לענין מלקות וקאמר התם דר"י ס"ל דאין לוקין עליו דלענין מלקות הוי עור ור"ל ס"ל דמשנה שלימה שנה רבי דעורותיהן כבשרן לכל מילי אפילו למלקות והוא איפכא מש"ס דילן דשיטת הש"ס דילן היא דר' יוחנן מדמי אכילה לטומאה כר"ל מיבעי לי' כמש"כ לעיל ובירושלמי אמרינן איפכא וקאמרינן תו התם בירושלמי דלר"י דהוי עור לענין מלקות א"כ מתניתין אתיא ככ"ע כיון דעור היא ולריש לקיש דאמר דגם לענין מלקות לאו עור היא ולקי ה"ה לענין שבת לאו עור הוא ומתניתין במחלוקת שנוי' ור' יוחנן בן נורי היא וע"ז יש לדקדק כקושיית התוס' ז"ל דהא עור חזיר דאמר עלי' ר"ל דחייב מלקות ואפ"ה לענין שבת חייב החובל בהן ואין לומר דלשיטת הירושלמי הטעם דחובל חייב הוא משום צובע ובהני שרצים לא שייך צביעה וכמש"כ הק"ע בריש פרק דא"כ מה ענין זה למחלוקת ר"י ור"ל לענין אכילה וגם בעיקר האי מילתא שפרש"י ז"ל משום צובע כבר הקשה הרשב"א ז"ל מה צורך לו הצביעה בזה ועיין בק"ע מה שהביא בפ' כלל גדול בשם א' מן החכמים. ועוד אי טעמא משום צביעה הוא א"כ היכי דייק הש"ס לקמן הא הורגן חייב מנ"ל הא דילמא הורגן פטור והכא איצטריך לאשמעינן דאין בהם משום צובע עכ"פ שיטת הירושלמי לא נתבררה לי כל הצורך ואיתא התם דרב נמי ס"ל כר' יוחנן דלענין מלקות עור הוא ואין לוקין והיינו הך דקאמר רב הכא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא לענין טומאה כו' והדברים ארוכים לא הי' פנאי לבאר כעת.

והנה במה שפירש"י משום צובע כבר כתבתי בפ' אלו טריפות בזה דהיכא דיצא דם מודה רש"י ז"ל דהוי משום נטילת נשמה ועיין בתוס' ריש כתובות בסוגיא דמהו לבעול בתולה בשבת ע"ש שהאריכו בזה אבל הרמב"ם ז"ל כתב עוד טעם אחר בזה משום מפרק דהוי תולדה דדש וכבר דברו בזה הראשונים ז"ל וע"ד ז"ל נמי קשיא הך דוקא הא הורגן חייב וכמש"כ לעיל ועוד א"כ אמאי קרי לה מקלקל בחבורה כיון דתולדה דדש הוא א"כ בדישה נמי יתחייב המקלקל. ועוד מאי קאמר הש"ס בכתובות גבי בתולה אי מיפקיד פקיד לית ביה משום חבורה הלא סוחט זיתים וענבים חייב משום מפרק אף דמיפקיד פקיד וכן החובל אך קושית התוס' לעיל גבי פציעת חלזון מסייע לדברי הרמב"ם ז"ל מה שהקשו שם מ"מ ע"י נטילת הדם ליחייב ועוד יש לדקדק על שיטת הרמב"ם ז"ל כיון דהך דמקלקל בחבורה לא שמעינן אלא ממילה א"כ לא שמעינן אלא לענין מפרק אבל לענין נטילת נשמה לא שמעינן דיתחייב מקלקל ובפסחים משמע לה להדיא דגם בשוחט שייך פלוגתא דמקלקל דפריך התם שחטו שלא לאוכליו מה תיקן ובשוחט ודאי ליכא משום מפרק כדמשמע בפלוגתא דרב ושמואל גבי שוחט משום מאי מחייב ובאמת גם זה יש להבין אמאי לית בה משום מפרק וכ"ז צ"ע גדול וחיפוש בים התלמוד ועיין בפני יהושע בזה בכתובות ובביצה ועי' בזה בירושלמי פ' במה מדליקין דפליגי מה הוא עיקר המלאכה אי שחיטה או חבורה:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף