צדקת הצדיק/רמד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[רמד] על ידי השינה הראוי' בלא חלומות והרהורים רעים וזרים הוא יכול בקל בהשכמה למצוא יחול לבבו ליראת ה'. ולכך מסיימת ברכת המפיל שהוא בקשה להנצל מחלומות רעים והרהורים רעים, מטעם כי אתה המפיל וגו' וממך הוא השינה ואין לך לגרום לי רע. ומסיים המאיר לעולם וגו'. דאור השחר שמאיר לעולם יהי' בכבודו בהכרת כבוד שמים, כטעם כל פעל למענהו לקילוסו (שוחר טוב תהלים מז' קמח). וזה טעם והאר וגו' פן אישן המות. פירוש כי שינה א' מס' במיתה (ברכות נז:). והיינו רוח הטומאה שהוא ע"י הרהורים רעים כנ"ל. ועי"ז הוא בשינתו טועם טעם טומאת המת, ובבוקר אין העינים מאירים כ"כ מעצמם רק ע"י השתדלות בדברי תורה, כי שוריינא דעינא בלבא (כמ"ש ע"ז כח:). ולזה מבקשים לינצל מחלומות רעים והרהורים רעים ולהארת עינים שיהי' השינה טוב מאוד, כמשז"ל (ב"ר פ' ט). והיינו ע"י חלום א' מס' בנבואה כאשר הרהוריו בלילה ג"כ בד"ת שהרהר ביום, ועי"ז נדבק בטוב יותר כנ"ל (אות רל"ח). וזה הי' טעם דוד המלך ע"ה שלא ישן ס' נשמי (כמ"ש סוכה כו:) ולא ידע טעם דמותא, כי כל יגיעת דוד המע"ה כל ימיו לינצל ממחשבות זרות שהי' מוקף מהם ממש מתולדתו, כמ"ש הן בעון חוללתי וגו' (תהלים נא ז). וכנודע דהוא נגד יסוד העפר, וזכה רק לחלק הנפש כידוע וכמ"ש בזוהר וארא כ"ז א'. ושם הוא שורש החטא, כמ"ש נפש כי תחטא. ונא' הדם הוא הנפש. ובריש כל מרעין אנא דם (כמ"ש ב"ב נח:). שבו שורש חלי הנפש לכל מיני תשוקות דתאוה ורציחה, ועל זה הי' כל סיגופיו להרוג היצ"ר בתענית מפני כובד אבן שבלבו. ולכן אמרו (ברכות נה:) שכל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב. כי הגם שהרגו ליצ"ר באמת מ"מ לא נתנקה לגמרי בימיו, והוא משז"ל (שבת ל.) בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע. וההודעה הוא כאשר הוא הבירור גמור שזה נקי לגמרי. וזה לא הי' בימיו עדיין, כי הבירור גמור הוא ע"י בנין הבית שהוא שלימות הנפש, שהוא כח הפעולה שבאדם לגמרי למצוא מקום לה' שממנה אורה יוצא לעולם (ירושלמי פ"ד דברכות ה' ה). ובו קבוע קדושת הש"י לא יזוז אפי' רגע א'. ובודאי מי שבנה ומצא מקום קבוע זה לקדושת הש"י, בודאי נמצא זה קודם בקרב לבו קביעות גמור לקדושת הש"י שלא יזוז. וכשזכה ללבו חלל בקרבו אז החל רוח ה' לפעמו לבקש בבנין הבית, עד שא"ל מפי ה' (דה"א כב) לא תבנה וגו' כי דמים רבים וגו'. פירוש כל מלחמותיו הי' בניצוח היצר, כפי מה שנצח ליצר כך נצח לאומות שהכל א'. וזהו במדת אתכפיא ובזה א"א להיות קביעות גמור עדיין. הגם שזכה לאכפיי' לגמרי בהריגה, מ"מ הרי אמרו ז"ל ביומא (סט:) דהריגת דיצר דתאוה א"א להרוג דצריך לקיום עולם, ובמדרש הנעלם (זח"א פ' תולדות, קלח א) איתא דצריך לתמידו דאורייתא. אבל בימי שלמה המע"ה שלום יהיה לי, כטעם אז אהפוך אל עמים וגו'. לאהפכא רע לטוב, שזה כל עסק שלמה המע"ה כל ימיו בענין נשים נכריות וכמ"ש במק"א. ולפי שהבנים תעלומות לב דאב כמו ששמעתי זה, לכן הי' אז כשבנה בית המקדש הודעה על נקיון לב דוד המע"ה ג"כ כמשאז"ל (שבת שם). ונקרא חנוכת הבית לדוד, כי באמת הוא מצא אותו המקום בסוף ימיו כשנצטנן דמו אז מפני מה"מ, כמשאז"ל (סא"ר פ' ז הובא רש"י ריש מ"א) שהוא סילוק היצר מכל וכל והוא הכין הכל. ושלמה המע"ה אדרבא ישן הרבה, ועליו נאמר כן יתן לידידו שנה (תהלים קכז ב). וכמשאז"ל (ויק"ר פ' יב) שישן עד ד' שעות ומפתחות בהמ"ק כו'. כי הוא כמו אסטמא לפרזלא, דמדת דוד המע"ה ברזל כנודע, וכמ"ש בזוהר וארא כ"ד ב' שהוא מעפר ובו תוקף הבירורים מפסולת העפר ע"י ההכנסה באש [דאהבה ויראה] עד שנעשה אסטמא והוא מדת שלמה המע"ה. ואיתא ברכות (סב:) שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא. ושמעתי דעיקר כאותו הפירוש דרש"י שהוא טוב, כי בעלות השחר הוא יחוד חמה ולבנה, דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתי' כנודע, ואז גמר שינת הלילה שהוא מדת דוד המע"ה, ואותה רגע הוא מדת שלמה המע"ה ואז השינה טובה כאסטמא כנ"ל, וכן איתא (שם נה סע"ב) כי החלומות שסמוך לעלות השחר מתקיימים, כי הם מכלל א' מס' בנבואה, שכבר כלו דמיונות והרהורי דיממא וזה מצד השינה הטובה כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |