עריכת הדף "
פרי חדש/עבודה זרה/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''בהמה של עיר הנדחת שנשחטה אסורה בהנאה כשור הנסקל שנשחט.''' זה פשוט דהא כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ובגמרא איתא בהמת עיר הנידחת מהו דתתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא לא שנא שחטה משחט לא שנא קטלא מיקטל או דילמא כיון דשחטא מהניא ליה שחיטה מאי תיקו ומשמע דדוקא בבהמת עיר הנידחת הוא דמבעיא לן משום דלפי חרב אמר רחמנא ומספקא לן דדילמא אף בדרך שחיטה לפי חרב מיקרי וכששחטה עשה לה כמשפטה הכתוב בתורה ותו לא מיקריא שחיטה לטהרה מידי נבילה או דילמא לא שנא אבל בשור הנסקל ששחטו משמע ודאי ששחיטה מטהרתו מידי נבילה דהא לא כתיב ביה לפי חרב. אלא שיש לתמוה על הרב למה השמיט בעיא זו בהל' טומאת נבילות ובכאן נתן מקום לטעות שהשוה דין בהמה של עיר הנדחת לדין שור הנסקל לענין איסורי הנאה ומצינן למילף מהכא נמי לענין טומאת נבילה דכי היכי דשור הנסקל שנשחט שחיטתו מטהרתו מידי נבילה הוא הדין לבהמת עיר הנידחת. ואפשר דסבור הרב דהך בעיא הוה למ"ד שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה אבל למ"ד שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אפילו תימא דלפי חרב דאמר רחמנא הוי בדרך שחיטה עכ"פ מהניא השחיטה לטהרה מידי נבילה ותו דאמרינן בפ' כסוי הדם דף פ"ה ע"ב דאף ר' שמעון דס"ל דשחיטה שאינה ראוייה לאו שמה שחיטה וכגון שחיטת חולין בעזרה דלדידיה הוי דאורייתא אעפ"כ מודי ר"ש שמטהרתה מידי נבילה וזהו שהשמיט הרב בעיא זו דסתמו כפירושו דמהניא שחיטה לבהמת עיר הנדחת לטהרה מידי נבילה. וכל זה אינו מחוור אצלי דכיון דרב חסדא קבעי לה בסתם ואסיקנא לה בתיקו על כרחין אית לן למימר דהכא לכו"ע איכא למיבעי משום דאי פי' לפי חרב היינו נמי בדרך שחיטה אית לן למימר שקיים גזרת מלך בשחיטה זו דהיינו קטלא דידיה ולא מיקריא כלל שחיטה לטהרה מידי נבילה זהו דעתי וצ"ע וצ"ע: '''ומ"ש אבל של פיאה נכרית הרי הוא מכלל שללה ואסור.''' בגמרא בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו אמר רבא הא דרשעיות אסור תקבוץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה אלא אמר רבא בפיאת נכרית היכי דמי אי דמחובר בגופה כגופה דמיא לא צריכא דתלי בסיכטא כנכסי צדיקים שבתוכה דמי ואבד או דילמא כיון דעיילא ונפקא כלבושה דמי תיקו והכי פירושו דמעיקרא הוה ס"ל דמיירי בשער שלו המחובר לגופו ובהא פרכינן דאפי' תימא דשערו כגופו דמי אפי' דרשעיות שרי משום דמחוסר תלישה והוא הדין לידה או רגלה ממש דשרי מהאי טעמא אם חתכוהו קודם מיתה לאפוקי אחר מיתה דנהי דלא אסיר מלתא בעיר הנידחת אסיר מיהא מטעם מת דאסיר בהנאה ואוקימנא לה בפיאה נכרית ואמרינן היכי דמי אי דמחובר בגופה כגופה דמיא כלומר פשיטא דלא גרעא משאר מלבושין שעליה וכיון דצדקניות הן התורה דרכיה דרכי נועם ומסתברא שלא הזקיקה תורה לצדיקים וצדקניות שבתוכה שיצאו ערומים מבלי לבוש אבל דרשעיות ודאי אסיר דבכלל שללה הוא ואוקימנא לה בדתלי בסיכתא ומספיקא ליה דכיון שאינו עליה הו"ל כשאר מלבושין שאינן עליה דמקרו נכסים ואבד או דילמא כיון דעיילא ונפקא ודעתא עילויה הו"ל כאילו לבוש עליה וניצול ואסיקנא בתיקו ותיקו דאיסורא לחומרא: '''וא"ת ''' דהכא משמע דצדיקים יוצאין בלבושיהם ובסוף פ"ק דערכין לא משמע הכי דאהא דקתני התם האשה שנהרגה נהנין בשערה פרכינן ואמאי איסורי הנאה נינהו ואוקמא רב באומרת תנו שערי לבתי ופרכינן אלו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה ואוקימנא לה בפיאת נכרית ופרכינן טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר והא מיבעיא ליה לר' יוסי בר' חנינא דבעי ריב"ח שיער נשים צדקניות מהו ואמר רבא בפיאת נכרית קמבעיא ליה ופי' רש"י דמיבעיא ליה אי כגופה היא וניצול או כממונה (וס"ל) [וקיי"ל] צדיקים שבתוכה יוצאין ממנה ערומים וכל ממונם נשרף אלמא מספקא ליה אי כגופה אי לאו כגופה ותיפשוט ליה מהכא דגופה הוא דטעמא דאמר תנו וכו' ומשני כי קמיבעיא ליה לריב"ח דתלי בסיכתא הכא דמחבר לה טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר מהכא מוכח שאף מלבושין שעל הצדיקים נשרפין ויוצאין ערומים וי"ל דס"ל לרש"י דעל כרחך המקשן הכי הוה ס"ל דהא רב ס"ל דכי לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר וקאמר דבעיא דריב"ח תיפשוט מהכא א"כ משמע דהתם מספקא לן אי הויא כגופה ממש וניצול או כממונה והוה ס"ל דהתם נמי מיירי במחובר בה וא"כ מאי קמיבעיא לן דאפי' תימא דכממונה היא לא גרע משאר מלבושין שעליה אלא על כרחך דמלבושין שעליה נמי נשרפין אלא דמיבעיא ליה בפאה נכרית דכיון שהיא באה במקום שערה מחובר לה דכגופה דמיא האי נמי כגופה דמיא או דילמא אינו אלא כשאר מלבושים שעליה וכי היכי דהנהו נשרפין האי נמי נשרף ומשני דבעיית ריב"ח הוא בדתלי בסיכתא ולעולם דמלבושים שעל הצדיקים אינן נשרפים אלא דמספקא ליה דדילמא פיאה נכרית אף דתליא בסיכתא עדיף טפי ממלבוש וכאילו לבוש עליה דמי וניצול. ולפי זה כי היכי דמבעיא לן גבי עיר הנידחת בפיאה נכרית דתליא בסיכתא ה"נ אית לן למבעי הכא גבי מת דאף דתליא בסיכתא כיון דכלבוש עליה דמי הו"ל כשאר נויי המת דאסיר והב"י ביו"ד סי' שמ"ט כתב דלהכי כתב הטור נויי גופו המחוברים בגופו לומר דאם לא היו מחוברים בגופו אלא בשעת מיתה תלי בסיכתא אפשר דשרי ע"כ ואי הרב מיירי בפיאה נכרית ליתא דאף דתלי בסיכתא מספקא לן אי כלבוש עליה דמיא ומיתסר מספק ואי מיירי בשאר נויי המת פשיטא דכיון דליתנהו עליה בשעת מיתה לא מיתסרי ולשון הרמב"ן בס' תורת האדם בשער ההוצאה מדוקדק קצת בזה שכתב וז"ל הילכך האשה שאמרה תנו פיאה נכרית שלי לבתי וכן בכל שאר נויי הגוף שלה המחוברין בגופה ומתה או שנהרגה נותנין לא אמרה הו"ל כגופה ואסורין בהנאה ע"כ. הנה שהרב דקדק בלשונו דגבי פיאה נכרית לא הזכיר מחובר לגופו משמע דבכל גוונא הו"ל כגופה ובשאר נויי הגוף הצריך מחוברת לגופה. אבל לשון הטור אינו מדוקדק כלל שכתב ונויי המת המחוברים בגופו כגון פיאה נכרית וכיוצא בזה אסורין כמו המת עצמו ע"כ. מוכח להדיא דאף פיאת נכרית לא מיתסרא אלא במחובר לגופה וליתא דהא אסיקנא לה בתיקו ולחומרא. ואפשר דס"ל להטור דשאני התם גבי עיר הנידחת דתלוי האיסור בשעת גמר דין ובההיא שעתא מצי ללבוש הפיאה נכרית משא"כ הכא דהמיתה אוסרתה ובההיא שעתא לא חזי ללבוש הפיאה נכרית ומשו"ה מצינן למימר דאע"ג דהתם קמיבעיא לן הכא פשיטא דלאו כלבישא דמיא ודינו כשאר נויי הגוף ובהכי מדוקדק לשון ב"י שכתב אפשר דשרי. ומ"מ לי נראה עיקר כדכתיבנא מעיקרא ומינקט לחומרא עדיף באיסור דאורייתא: '''וראיתי ''' למור"ם בהגהותיו לשו"ע שעל מ"ש השו"ע דנויי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית אסורים כתב על זה ההגה דדוקא כשהם קשורים בשערות גופה אבל אינן קשורים מותר ולכן מותר ליטול טבעות שבידם של מתים ע"כ. וכתב על זה בב"ח דמשמע מדבריו דאפי' קלועים מותר ותימה דבגמ' לא קאמר דמותר אלא בדתלי בסיכתא אבל בדמחבר בה אפי' אינן קשורים אלא קלועים נמי אסור מיהו להסיר הטבעות שעל ידה מותר לכו"ע עד כאן מה שדקדק מדברי ההגה דאפילו קלועים מותר ליתא דאדדייקת מרישא תידוק מסיפא דדוקא טבעות שהם רפויים שרו הא קלועים אסירי ותו דלישניה דרש"י נקט וכי היכי דברש"י קשורים לאו דוקא אלא הוא הדין לקלועים ה"נ מצינן לפרושי בדברי ההגה וליכא למידק מידי מינה כדברי הב"ח ודוק. ואני איני אומר כן אלא דפשט הסוגיא משמע דדוקא בדתלי בסיכתא שרי אבל כל הנמצא בגופו של מת נויי המת מיקרו ואסירי ואפי' טבעות שעל ידה וזה משמעות דברי הרמב"ן והטור אלא שהעולם שנוהגין היתר בדבר סומכין על הרב שכתב בפי"ב מהל' סנהדרין ובסוף הל' אבל וז"ל המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו שהוא מותר בהנאה מפני שאינו גופו ע"כ ונ"ל שהרב דקדק לכתוב כולו משום דהוה מצינא למיטעי בההיא דגרסינן בהעור והרוטב דבר תורה עור אדם טהור ומפני מה אמרו טמא מפני שלא יעשה אדם בעור אביו ואמו שטיחין לחמור דמשמע לכאורה דליכא איסורא דאורייתא בעור קמ"ל דלא והתם היינו טעמא כמ"ש התוספות בפ' נגמר הדין דף מ"ח דאע"ג דאסור מדאורייתא הוצרכו לגזור טומאה משום דחמירא להו לאינשי טומאה מאיסורא: '''ומ"ש ''' הרב דשערו מותר בהנאה מפני שאינו גופו זה דעת הסמ"ג ג"כ וטעמם משום דמפרשי סוגיא דערכין כשיטת רש"י דרב נחמן בר יצחק פליג עליה דרב ולעולם שערה ממש קאמרה מתני' ודקא קשיא לך איסורי הנאה נינהו לא קשיא דבהמה גמר דינה אוסרתה והילכך כל דמחובר בה בשעת גמר דין מיתסר בהדה אבל אשה מיתתה אוסרתה ושיער לאו בר מיתה שאינו עשוי להשתנות וקי"ל כותיה דרב נחמן חדא דפשטא דמתני' כותיה ותו דהכי דייק מתני' דדומייא דבהמה קתני ותו דהוי תלמיד דרבא ובתרא הוא וקי"ל מאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי. והטור שפסק כרב לא הוי טעמא כמ"ש הב"ח דבספקא דאורייתא פסק לחומרא שאין זה כלום דידוע הוא דאף באיסורא דאורייתא פסקינן כבתראי אלא דקאי בשיטת הרמב"ן בס' תורת האדם בשער ההוצאה והרשב"א בתשובה בסי' ש"ל שהאריך להשיב על שיטה זו ומפרש דרב ורב נחמן לא פליגי לענין דינא ורב נחמן מיירי בשגזזו השער בין גמר דין למיתה אבל לכו"ע שערו כגופו עיי"ש ופשט הסוגיא כשיטת רש"י דמסתייעא הדין סברא מהא דגרסינן בפ"ק דסנהדרין ובפ' השולח המקדיש עבדו אין מועלין בו רבן שמעון בן גמליאל אומר מועלין בשערו ואוקימנא פלוגתייהו בשערו העומד ליגזז ואף לת"ק דאין מועלין בשערו משום דכגופו דמי שאני התם דשבוחי משבח וכדאיתא התם בש"ס וכ"כ הרב בפ"ה מהל' מעילה המקדיש עבדו אין מועלין בו ולא בשערו וכו' דכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח ע"כ. ומינה שמעינן לשערו של מת שאינו משביח דלאו כגופו דמי וכ"ש פיאה נכרית ושאר מלבושין ונויי המת שאף שהן מחוברין בגופו שאינן נאסרין באופן שהעולם שנוהגין היתר בדבר(י) יש להם על מה שיסמוכו שהם רש"י והרמב"ם והסמ"ג וכן דעת התוספות וכמ"ש הרשב"א בשמם וכ"כ בפ"ק דב"ק דף י' ע"א יעו"ש ודלא כהב"י והכ"מ שהשיג עליהם עיי"ש. והא דפרכינן בשלהי חלק גבי פיאה נכרית הכי דמי אי דמחובר בגופה כגופה דומיא היינו לומר דלא גרעא ממלבוש שעליה וכדפירש רש"י עלה דההיא עיי"ש: '''ולא ''' נשאר לנו לדקדק אלא על מ"ש הרב בכאן דפאה נכרית הרי הוא מכלל שללה ואסור והיה לו לבאר דדוקא בדתלי בסיכתא אבל פיאה נכרית המחוברת בגופן של נשים צדקניות כגופן דמיא וניצולת כדאיתא בש"ס ונ"ל שהרב מפרש הסוגיא כך דאי מחובר בגופה דהיינו שקשר השיער של פאה נכרית בשערה ממש עד שנאחז ונסתבך זה עם זה כגופה דמיא ופשיטא דלא גרעא משאר מלבושין שעליה ומשני לא צריכא דתלי בסיכתא ולאו דוקא אלא כל כמה דלא מחבר בה ממש כדפרישית קרי ליה תלי בסיכתא אי נמי הוה גריס הרב דתלי בסיכתא ור"ל שהוא תלוי ועומד בראשו בסיכתא שהוא ברפיון לאפוקי מחוור ומספקא ליה אי מיקרי מלבוש או לא להך מילתא דכיון דחדוש הוא שהצדיקים יצאו בלבושיהם שעליהן הך לא מיקרי מלבוש אלא כנכסי צדיקים שבתוכה ואבד או דילמא כיון דעיילא ונפקא ורגילה ללובשו תדיר לא גרע משאר מלבושין שעליה וניצול ואסיקנא בתיקו ולחומרא. ולפי זה יפה סתם הרב דפיאה נכרית אסור דהא בכל גוונא אסיר זולת היכא דמחבר בה ממש וזה לא הוצרך להזכירו שהרי הוא פשוט כדפריך הש"ס בפשיטות דלא גרע משאר מלבושים שעליה ובכן באו דברי הרב על נכון ודוק: '''איתא ''' בסוף פ' כיסוי הדם דעפר עיר הנידחת אסור אבל עפר עפרה דהיינו עפר המחובר בקרקע מותר משום תקבוץ ושרפת יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה ודוקא בעפר המחובר ממש הא לאו הכי לא מיקרי מחוסר תלישה דהא אמרינן בפרק נגמר הדין דעץ הנעוץ בארץ לא מיקרי מחוסר תלישה דתלישה לאו כלום הוא ומיהו לענין כיסוי הדם שרי לכסות בעפר עיר הנידחת אף על פי שהוא אסור בהנאה משום דמצוות לאו ליהנות ניתנו ודין זה כבר כתבו הרב במקומו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף