קמחא דפסחא, הוא מס המוטל על בני העיר כפי הסכום הנדרש לגבאי הצדקה לקמח העניים. והתבארו בפוסקים התנאים להתחייב בכך, וצורת החלוקה, [עי' שו"ע או"ח סי' תכ"ט].
אם אפשר ליתן קמחא דפסחא ממעשר
יש האומרים[1] שכל דבר שבחובה לא פוטר חובת מעשר.
שיעור החיוב
שיעור החיוב הוא ליתן הוא כפי צורך העני לכל ימי הפסח[2].
- ↑ עי' משנ"ב.
- ↑ עי' משנ"ב סי' תכ"ט ז"ל: חטים לחלקן - ובמדינותינו המנהג לחלק להן קמח שעי"ז מקרבא הנייתה טפי ושיעור הנתינה הוא כפי צרכו לכל ימי הפסח.