ערך/עוסק במצוה פטור מן המצוה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי עוסק במצוה פטור מן המצוה

קיים המצווה אף שפטור

הרמ"ע מפאנו (סימן קב) כתב שאף הפטור מן המצוה מחמת שעוסק במצוה אחרת, אם קיים המצוה שנפטר הימנה מצווה קעביד ובכלל מצווה ועושה הוא, שהרי מצווה הוא בכך אלא שדבר אחר גרם לו להיפטר באותה שעה.

המהר"ח אור זרוע (סימן קפג) כתב שאותן הבחורים ההולכים ללמוד תורה ופטורים מכל המצוות כל זמן שהם בבית רבם יכולים להוציא אחרים ידי חובתן משום ערבות. וכתב הפסקי תשובה (סימן רסד אות א) שמוכח מדבריו שחשוב מצווה ועושה שהרי כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן (ר"ה כט.).

וכן הוכיח הקרן אורה (זבחים יט.) מדברי הגמרא שם. וכן הוכיח הפסקי תשובה (סימן רסד אות א).

וכ"כ בשו"ת עונג יום טוב (סימן מא) שאם עשה שתיהן יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולעשותה, כיון שבאמת בר חיובא הוא אף במצוה השניה.

וכן הוכיח בהר צבי (סוכה כה:) מדעת הרמב"ם (הביאו הטור או"ח תרמ) שחתן פטור כל ז' מישיבת סוכה ומכל מקום בגמרא בסוכה מבואר שר' זירא ישב בסוכה, והיינו דהרמב"ם ס"ל שר' זירא עשה כן משום מידת חסידות, וכן דעת המאירי (סוכה שם). ומוכח שנחשב בכך לעושה מצוה דאם לא כן מה מדת חסידות יש כאן. אלא שכתב שמדבריהם אין ראיה אלא שחשיב עושה מצוה אך עדיין אפשר שאינו בכלל מצווה ועושה ואינו יוצא ידי חובתו.

וכ"כ המשנ"ב בשער הציון (סימן תעה סקל"ט) על דברי השו"ע (שם ס"ה) אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו ואחר כך נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא, לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור. וכתב המשנ"ב(סימן תעה סקל"ט): שהיה אז בכלל שוטה ואינו איש. ועל זה כתב בשער הציון: לאפוקי שומר אבידה שאף הוא פטור מכל המצות, אך אם אכל אז מצה יצא ידי חובתו, לפי שהוא איש אלא שלא חייבתו תורה מפני שהוא עוסק במצות אחרות.

אמנם בדעת הריטב"א (סוכה שם ד"ה שלוחי) כתב בהר צבי שהוא ס"ל דאינו חשוב כמצווה ועושה. ולמד כן מלשון הריטב"א: דאפילו בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין רשות בידו כו' דכיון דפטור מהאחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות, עכ"ל.

עוד כתב בהר צבי, שכן משמע מדברי שו"ת כתב סופר (או"ח סימן צט ד"ה ועיין) שהוא סובר שהעוסק במצווה הרי הוא כאינו מצווה ועושה ואינו יוצא ידי חובתו. ורק באופן שהפסיק מעשיית המצות הראשונה ועוסק רק במצוה השניה, אז יוצא ידי חובתו אף שלא היה לו לעשות כן. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן ד אות ב) שאף שאין לו להניח את המצוה כדי לקיים מצוה אחרת, מכל מקום כשעבר והניח את העבודה נמצא שבאותה שעה כבר לא חשיב כלל עוסק במצוה אחרת כיון שכבר קודם לעשיית המצוה השנית פסק מלהתעסק במצווה הראשונה.

ובבית האוצר (כלל פד) כתב בתחילה שכיון דקיי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה אם כן העושה ב' מצות כאחת הרי כל מצוה פוטרתו מקיום האחרת, ונמצא שאחרי גמרו עשייתן מחוייב לעשות שנית אחת מהן כיון שעשאה בזמן היותו פטור ואין מצוה שאדם עושה בזמן הפטור פוטרתו מחיובו בזמן החיוב, והי מינייהו מפקת. ובזה נתן טעם לדין דאין עושין מצוות חבילות חבילות. אך דחה דבריו מכח דברי רמ"ע מפאנו הנזכרים לעיל.

ובקול סופר (סוכה פ"ב מ"ד אות שצ"ד) נסתפק אף במקום שהניח את המצוה הראשונה ועשה השנית אם יצא ידי מצוה. דכיון שפטור ממצוה זו ומחוייב בראשונה, הרי הוי מצוה הבאה בעבירה שעל ידי הנחת הראשונה מקיים השנית, והניח בצ"ע.

ברכה על המצוה השנית

גם להשיטות שהעוסק במצוה הפטור משאר המצות מקיים מצוה בעשייתן, מכל מקום מסתפק השער הציון (סימן תעה סקל"ט) אם יכול לברך עליהן שהרי אינו מצווה על זה ואיך יאמר 'אשר קדשנו במצוותיו'.

אמנם יעויין בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן קפג) שכתב שאף שבחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצוות כל זמן שהם בבית רבם, מכל מקום אם רצו לברך על הציצית ועל התפילין רשאים, כשם שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא לדעת רבינו תם.

והמאירי (עירובין צו. ד"ה כבר) כתב שאף לדעת הסוברים שנשים אינן רשאיות לברך על מ"ע שהזמן גרמא מכל מקום העוסק במצוה רשאי לברך, כיון שהוא שייך במצוה זו אף על פי שאיזו סבה פוטרתו.

להוציא אחרים ידי חובתן

כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן קפג) שאותן הבחורים ההולכים ללמוד תורה ופטורים מכל המצוות כל זמן שהם בבית רבם יכולים להוציא אחרים ידי חובתן משום ערבות.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף