ערך/עונג שבת
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
קביעת העונג כל אדם לפי מה שהוא
הבית יוסף (או"ח סימן רפח) הביא דברי האגור (סימן תב) בשם השבלי הלקט (סימן צג) דאיתא בהגדה שמצאו תלמידיו לרבי עקיבא שהיה בוכה בשבת ואמר זהו עונג לי, ויש מוכיחין מכאן שאדם שמזיק לו אכילתו דאז עונג לו שלא לאכול וכמעט שהוא אסור לאכול דהא מצער ליה במה שאוכל.
וכן פסק בשולחן ערוך (שם): י"א שאדם שמזיק לו האכילה דאז עונג הוא שלא לאכול, לא יאכל. והרמ"א שם הוסיף: וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו, מותר לבכות בשבת.
ובענין זה כתב המשנה ברורה (פתיחה לסימן רמב): הא דאמרו דצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומן ותבשיל של תרדין שזה היה מאכל חשוב בזמניהם וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג. ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר ענוגם בבשר ויין ומגדנות לכך איתא בסימן ר"נ ס"ב דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו.