ערך/סימני טהרה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־00:05, 3 באפריל 2024 מאת יעקב שלם (שיחה | תרומות) (סיבה או סימן, ומצות בדיקת הסימנים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png סימני טהרה

סיבה או סימן

חקירת הקובץ שיעורים (חולין אות כז) וכתב להוכיח מדברי התוספות בנדה (נ:) בדין תרנגולת האגם, שהזכר שבה אסור שאין לו סימנים והנקבה שיש לה סימנים מותרת, הרי שהסימנים הם סיבת הטהרה, ולכן שייך שבמין אחד הזכר יהיה אסור והנקבה מותרת.

והמהרי"ט (סימן נא) נקט שהם סימן ולא סיבה, והביא ראיה לדבר מדין טמא שנולד מטהור, כגון קלוט שנולד מפרה שמותר אף שאין לו סימנים.

והפתחי תשובה (יו"ד סימן עט סק"ב) הביא תשובת יד אליהו בדין טמאה שילדה כמין טהורה עם סימני טהורה שאסורה באכילה מדין היוצא מן הטמא טמא, ומ"מ שחיטתה מטרתה מידי נבלה וחלב שלה בכרת כדין חלב טהורה כיון שיש לה סימני טהרה, הרי שהסימנים הם סיבה.

מצות בדיקת הסימנים

כתב הרמב"ם (ספה"מ מ"ע קמט): והוא שציונו לבדוק בסימני בהמה וחיה שחוטין, שיהיה מעלה גרה ושוסע שסע ואז יהיו מותרין לאוכלן. ומה שאנו מצווים לבודקן באלו הסימנים הוא מ"ע, שנאמר "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור". וכ"כ החינוך (מצוה קנג) שהעובר ולא בדק סימניה אף שמצא אח"כ שאכל היתר, ביטל עשה של בדיקת הסימנים.

מעבר לתחילת הדף