ערך/טומאת מעת לעת

גזירת מעת לעת

אשה שראתה דם ואינה יודעת מתי התחילה ראייתה מאימתי מטמאה משום נידות, נחלקו בדינה התנאים, לדעת שמאי דיה שעתה כלו' שאינה מטמאה למפרע כלל, לדעת הלל הרי היא טמאה למפרע עד הפקידה הקודמת, אולם לדעת חכמים הרי היא טמאה מעת לעת אא"כ נעשתה פקידה בתוך מעל"ע שאז נטמאת למפרע עד שעת הפקידה. ומ"מ אותה אשה אינה חוששת שמא ראתה מקודם לכן לענין שתהא מקולקלת למנינה [נדה ו.].

טומאת מעל"ע בחולין ותרומה

טומאת מעל"ע לא גזרוה גם לטמאות חולין [נדה ו.], ולענין תרומה נחלקו בגמ' [שם] אם מטמאה או שרק לקודש יש טומאת מעל"ע.

ראתה בהרגשה אם טמאה מעל"ע

אם בראתה בהרגשה יש טומאת מעל"ע, עי' חזו"א סימן צ"ו סקי"א לדון בזה, ומאירי מבו' דגם בראתה בהרגשה יש לטומאת מעל"ע, וכן מבו' בד' התוס' נדה ג' א' ד"ה מרגשת, ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א בתו"ד ומשנה אחרונה ונאו"י סימן כ"ו סק"ד.

אשה שיש לה וסת

כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה [משנה נדה ב.], וברש"י מבאר משום ד*אורח בזמנו בא וכ"כ הרשב"א, אך התוס' נדה ס' ב' ד"ה עוברה, מבואר דהטעם שדייה שעתה משום דשלא בשעת וסתה הרי כמסולקת דמים, וכ"כ הרא"ה, והר"ן בפ"ק דשבועות ה' א' מדפי הרי"ף.