ערוך לנר/יבמות/צה/א

ערוך לנר יבמות צה א

דף צ"ה ע"א

בגמרא בבא על חמותו שפסל את אשתו. ק"ק דא"כ מאי פריך לעיל אי ר"ט ליתני נמי חמותו דלמא ר"ע כרבי יהודה ס"ל דחמותו פוסל את אשתו במזיד מן התורה וא"כ פוסל ג"כ בשוגג מדרבנן כמו באשה שהלך בעלה למדינת הים וכמו דפריך ותאסר בשכיבת אחותה דהא השתא לא שייך תי' הגמרא כיון דבמזיד אסורה ולכך לא תני חמותו, וי"ל דר"ע ע"כ לא כרבי יהודה ס"ל דהא טעמא דר' יהודה מפרש מאותו ואתהן ור"ע הרי דרש לחמותו לאחר מיתה, אכן ק"ק כיון דרבי יהודה ורבי יוסי תלמידי ר"ע הוי כדאמרינן במגילה (דף ב') וא"כ ר' יהודה אליבי' דר"ע ע"כ פליג אברייתא דלעיל ולא ס"ל דקאמר ר"ע אותו ואת שתיהן למעט חמותו לאחר מיתה והשתא מאי פריך לעיל ליתני חמותו אליבי' דר"ע דלמא מתניתן היא ר' יהודה אליבי' דר"ע וכ"ת דבע לאוקמי' מתניתן אפילו כר' יוסי אליבי' דר"ע דז"א דהא ת"ק ע"כ לאו רבי יוסי היא כיון דפליג בסיפא דמתניתן וצ"ל דפשיטא להש"ס דר"י פליג אר"ע:

למזיד מניין ת"ל אותו. ק"ק דאכתי נימא מי שבא על אחות אשתו פנוי' במזיד ומתה אשתו יהא אסור באחותה מטעם ק"ו הנ"ל דמה הבא על איסור קל דאשת איש שיש לה היתר על ידי גט נאסרה עליו לעולם דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל הבא על איסור חמור דאחות אשה דאין לה היתר ע"י גט אינו דין שנאסרה עליו לעולם, ועיין באהע"ז (סי' ט"ז וסי' קע"ח) מה שכתב הרמ"א בשם תה"ד דנראה בפי' דמשום אחות אשה לבד בלא אשת איש לא נאסרה על הבועל וא"ל דממעטינן ג"כ מאותה דאותה שהיא א"א שכיבתה אוסרה אבועל אבל אחרת דהיינו אחות אשה לא נאסרה אבועל דמנ"ל לומר כן כיון דצריך אותה למעט דשכיבת אחותה לא אוסרה אבעל להאשה דלא עבדה איסורא דודאי קולא מאחות אשה עצמה דעבדה איסורא אבועל וצ"ע:

תנהו ענין לאיסורא. ק"ק דא"כ למה נקט ר' יהודה חמותו דוקא הא גם בתה ובת בתה ובת בנה אתו בגז"ש מהאי קרא והל"ל דגם שכיבת הללו אוסרת אשתו ולכאורה מזה ראי' להשיטות מהראשונים שהביא הרב המגיד (בה' איסורי ביאה פ"ב) ששאר עריות דאתו מהך קרא הן בשריפה גם לאחר מיתה דאת שתיהן לא כתוב רק בחמותו ולכן כיון דדרשה דר"ע דמשתיהן לא קאי אשאר עריות ה"ה ג"כ דרשה דרבי יהודה משא"כ לשיטת הרמב"ם דגם הני אינן בשריפה לאחר מיתה קשה דלמא נקט רבי יהודה חמותו דוקא ועיין מה שכתבתי לעיל (ב') שרש"י חולק על הרמב"ם, ואולי יש ליישב גם לשיטת הרמב"ם דדוקא עונש דעיקרו מחמותו אתיא לא שייך לענוש בהן מה שאין בחמותו אבל לאסור אשתו על חמותו לא אמרינן בשאר עריות דאתיא מחמותו כיון דלא גלי קרא רק בחמותו:

אלא יבמה לאחין. הא דלא מקשה ע"ז שכן נטמא הגוף די"ל דזה לא שייך רק היכי שנאסרה ע"י ביאת אשת איש דהיינו סוטה ומחזיר גרושתו דכתיב בהם אחרי אשר הוטמאה כדאמרינן לעיל (דף י"א) וכן לרב המנונא ביבמה לשוק שהיא כאשת איש לדידי' דהא מה"ט אסר כשזינתה אבל לענין מאמר דלא הוי כאשת איש לא, אכן הא קשיא לכאורה דלפרוך שכן איסורו איסור עולם דגם אם מת אחיו מכ"מ אסורה ליבם משום זיקת ב' יבמים ומזה לכאורה ראי' לשיטת התוספות לעיל (ל"ב.) דאי זיקת ב' יבמים דאורייתא או דרבנן בפלוגתא דתנאי תלי' וא"כ י"ל דרבי יהודה דס"ל ק"ו דהכא ס"ל דרק מדרבנן הוא ולכן מדאורייתא הוי שפיר ק"ו דהא אין איסורו איסור עולם דמותרת כשמת אבל לשיטת ריב"ן שם דלכ"ע דאורייתא יקשה כנ"ל:

ברש"י ד"א איסור. לא גרסינן. לא ניחא לי' לפרש כפי' התוספות דלפי פירושם לא דמי הך איסור ברוב להא דלקמן ביבמה דשם קאי על האיסור עצמו שהוא לרוב, וקצת ראי' לגירסת רש"י דלכאורה קשה דריש לקיש מה ס"ד לתרץ מיבמה לשוק כיון דעל זה קשה הפירכא שכן נטמא הגוף שהקשה אמחזיר גרושתו ומה ס"ד להיות מועיל בתירוצו, אכן י"ל דהנה פירכא דנטמא הגוף שפיר י"ל דלא הוי ס"ד להקשות כמו שכתבתי דזה לא שייך רק גבי מחזיר גרושתו דכתיב בפי' אחרי אשר הוטמאה אבל ביבמה לשוק דלא כתיב לא הוי ס"ד דיש להקשות כן ואעפ"כ מקשה כיון דרב המנונא דן לי' כאשת איש כמו דכתיב בי' טומאה דמי אבל אכתי יקשה מה ס"ד דריש לקיש כיון דאיכא אכתי הפירכא שהקשה שכן איסורו ברוב אבל לגירסת רש"י ניחא דאכתי לא הקשה פירכא זו:

בתוספות ד"ה זה הדין. ל"ל לרבי יוסי דינא דהכא. לענ"ד אפשר לומר כיון דאמרינן לעיל (נ"ו:) והיא לא נתפשה אסירה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת דאפילו נתפסה אסורה א"כ כמו דדרשינן הכא אותה למעוטי אחותה דאינה בכלל והיא לא נתפשה כן הי' אפשר לדרוש מיעוטא דהיא דכתיב בלא נתפשה גופא ג"כ למעוטי אחותה והיינו דדרשינן הכי כשנבעלה היא לא נתפסה דוקא אסורה אבל נתפסה מותרת אבל נבעלה אחותה בזנות אפילו נתפסה אסורה וא"כ ה"א לאסור אחות אשה אפילו בשוגג משום דחמיר מאשת איש שאינו רק איסור קל וא"ל כיון דכתיב אותה דאפילו במזיד מותרת כש"כ בשוגג דז"א די"ל דאצטריך אותה למעוטי חמותה דלא נאסור מכח דרשה דאת שתיהן אבל לעולם אחות אשה ה"א בין בשוגג בין במזיד אסורה לכן מייתי והלא דין להתיר בשוגג וא"כ אין סברא לאוקמי' דרשה דהיא נגד הסברא כיון שיש לאוקמי' לאשת כהן ולכן אמרינן דבשוגג מותרת ובמזיד ה"א דאסורה מכח ק"ו דלעיל ולכן צריך אותה, אכן זה שייך דוקא לרבי יוסי אבל לר' יהודה דס"ל דחמותו לכ"ע פוסל ליכא למימר הכי לאסור אחות אשה בשוגג מכח היא דיקשה דא"כ אותה למאי אתי דליכא למימר למעוטי חמותה דהא לדידי' גלי קרא דחמותה אוסרת מדרשה דאתהן וא"כ לרבי יהודה בלא ק"ו מוכח דאחות אשה אינה אוסרת בשוגג ולכן רק רבי יוסי קאמר הך ק"ו ולא רבי יהודה ושייך שפיר לענין מחלקותם:

בד"ה עבד בה. מאמר קונה מדאורייתא. א"ל דאכתי לאידך מ"ד דהיינו ב"ה דס"ל לעיל מאמר לא קונה איך שייך ק"ו די"ל דהא לא מוכח דאמרינן ק"ו זה רק לרבי יהודה אליבי' דב"ש דהא לב"ה באמת מותרת וא"כ י"ל רלא דרשי ק"ו ואותה דרשי לדרשה אחרינא או לא דרשי כלל כמש"כ רש"י אליבי' דב"ש וחמותו דאסורה הא קאמר מאתהן וא"כ לא צריך ליישב הך ק"ו רק אליבי' דב"ש והרי ב"ש הוא דקאמר לעיל מאמר קונה מדאורייתא, גם א"ש מה דקשה עוד לכאורה אהא דקאמר מחזיר גרושתו כיון דרבי יהודה הוא דע"כ ס"ל הך ק"ו מדאסר אחות אשה והרי ר"י היא דס"ל כר"ע דיש ממזר מח"ל ואין קדושין תופסין בהן כדאמרינן בסנהדרין (נ"ו.) וא"כ איך משכחת מחזיר גרושתו דאסר ראשון על השני דהא לית לי' בה קידושין וע"י זנות אינה נאסרת לבעלה, אבל לפ"ז א"ש די"ל דרבי יהודה ס"ל דרק אליבי' דידן אין קדושין תופסין בח"ל אבל ב"ש אפשר דס"ל כמ"ד דקידושין תופסין, אכן ק"ל כיון דב"ש ס"ל (סוף גטין) דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר א"כ איך משכחת במחזיר גרושתו דאוסר ראשון על השני ושני על הראשון הא בלא"ה אסורה משום ערות דבר דאי לאו ערות דבר הא אסור לגרש כלל וצ"ל דמתרץ באי עבר וגירש בלא ערות דבר, אכן לפ"ז אכתי יקשה למ"ד כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועיין שם בירושלמי שהביאו התוספות שע"כ ג"כ כוונתו דאי אפשר לומר בדאי עבר דא"כ יקשה למ"ד אי עביד לא מהני דאל"כ מה הקשו לב"ש למה לי לא יוכל הא אסורה משום ערו' הא צריך קרא באי עבר וגירש דאי לאיסורא כתיב קרא כדאמרינן לעיל (דף ע"ח):

בד"ה אילימא. שאין ראויות עוד לשתות. הנה לא ראיתי להרמב"ם דין זה דבאמר איני משקה שלא יכול להשקות עוד ולכאורה ה"ל להביאו כיון דאמרינן הכא בפי' כן, ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש מה דאמרינן הכא ואפילו אמר כפירושו רק לא כדבריו שכתב דהך אסורה ליבם הוא לאותו אין אני משקה לא כמו שפירשו התוספות דאין יכול אז להשקות עוד כמו גבי נתן גט דאי כי רוכלא חשיב בכ"מ שאין יכול להשקות עוד ה"ל למיחשב. ג"כ מת הבעל אע"כ דהכי קאמר דלענין בועל לא בא עלי' הוי האיסור דאפילו נתן גט ג"כ לא יוכל להשקות ואפילו אמר אין אני משקה כל זמן שאינו רוצה אסורה מכח סתירה וא"כ הסתירה גרמה האיסור ולא הבעילה, ומה שהביאו התוספות ראי' לשיטתם מהא דמנחותיהם נשרפות לענ"ד יש להשיב על זה ואדרבא יש להביא ראי' להיפך דכבר דקדק התוספות י"ט דבפ' א' לענין אכילת תרומה וכן הכא לענין מנחה נקט ושבעלה אינו רוצה להשקותה ולענין כתובה נקט אמר בעלה איני משקה אבל לענ"ד י"ל דלעולם יכול הבעל להשקותה ולכן לענין תרומה קאמר שפיר כל זמן שלא ירצה להשקותה אינה אוכלת בתרומה וכן כל זמן שאינו רוצה להשקות וכבר קדש מנחתה בכלי מנחתה נשרפת ומשכחת כן אפילו עדיין לא נפסלה בלינה כגון שבעלה מיאן להשקותה וכבר קרב תמיד של בין הערבים דאסור להקטיר עוד ואפילו למ"ד בפסחים (דף נ"ט) מעלה ומלינה משכחת כגון שכבר הגיע חצות לילה שאסור להעלות עוד אבל לענין להוציא ממנו כתובה לא די במה שאין משקה בלבד דלהתחייב בדין ע"כ צריך שיאמר איני משקה ואז ודאי אינו יכול לחזור בו דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי וראי' לזה דלדברי התוספות אפילו כשאמרה היא אינו שותה ג"כ לא תוכל לחזור בו דהא גם אומרת איני שותה קחשיב בהדי דמנחותיהן נשרפות וזה אינו כדמוכח מהא דאמרינן סוטה (דף ך') דמשקים אותה בע"כ, ועיין מה שכתב המשנה למלך (בהל' סוטה פ"ב ה' י"ב) ומה שתמה על בית שמואל שם דלפי דברינו מיושב תמיהתו אבל ספק הבית שמואל יש לפשוט ממה דאמרינן במתניתן דאמר אינו משקה דנוטלת כתובתה דמזה נראה דכופין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף