ערוך השולחן העתיד/זרעים/נ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כלליות דיני תרומות ומעשרות ובו י"ג סעיפים

(א) התרומות והמעשרות כיון שהם חובת קרקע אינם נוהגות אלא בארץ ישראל דכל מצות שבקרקע אינם אלא בא"י [קדושין ל"ז.] ומדרבנן הנהיגו גם במקומות הסמוכין לא"י כמו שיתבאר ותיכף שנכנסו ישראל לארץ נתחייבו בתרומות ומעשרות ואע"ג דשמיטין ויובלות לא מנו רק לאחר י"ד שנה משנכנסו לארץ אחר שכיבשו וחילקו את הארץ כמ"ש לעיל סי' ל' סעי' ח' זהו מפני שבהם כתיב שדך ובעינן שדך המיוחד לך כמ"ש שם משא"כ בתרומות ומעשרות כתיב ראשית דגנך כל חלב יצהר וגו' ובמעשר כתיב ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל וגו' ובמעשר שני כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכן במעשר עני ולא כתיבי בהו שדך לפיכך נתחייבו מיד [כנ"ל ואין לשאול מאי דבתרומת מעשר כתיב בפ' קרח ואל הלוים תדבר וגו' בנחלתכם וגו' והרי לשון נחלה אינו אלא לאחר שכבשו וחלקו דבאמת לאו אארץ קאי אלא אמעשר דהמעשר נקרא נחלה כדכתיב הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו' ועל זה נצטוו להפריש מזה תרומת מעשר]:

(ב) מצות עשה להפריש מהתבואה תרומה גדולה וליתנה לכהן דכתיב בפרשת שפטים ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגו' תתן לו וכן כתיב בפ' קרח כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לד' לך נתתים ומצות עשה להפריש מעשר מהתבואה וליתנה ללוים כדכתיב שם ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו' ומצות עשה על הלוי לאחר שקבל המעשר מהישראל להפריש מעשר מן המעשר הזה וליתנה לכהן דכתיב שם ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו מאת בנ"י את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ד' מעשר מן המעשר וזהו הנקרא תרומת מעשר:

(ג) ומצות עשה להפריש אחר מעשר זה הנקרא מעשר ראשון עוד אחד מעשרה ונקרא מעשר שני וא"צ ליתנו לכהן או ללוי אלא שמצוה עליו להעלותה לירושלים ולאכלה שם בקדושה כדכתיב בפ' ראה עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ואכלת לפני ד' אלקיך וגו' ופרטי הדינים יתבארו בהלכות מעשר שני וזהו בשנה ראשונה ושניה של שמטה ובשנה הרביעית והחמישית אבל בשנה שלישית וששית מצות עשה להפריש תחת מעשר זה מעשר אחר וליתנה לעניים וזהו הנקרא מעשר עני ועל זה נאמר שם מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך ופרטי דיני מעשר עני כבר בארנום לעיל סי' י"ד ע"ש והסמכנוה למצות לקט שכחה ופאה שהם ג"כ לעניים וכן סידרם הרמב"ם ז"ל:

(ד) ודע דשם תרומה בלשון תורה הוא על כל דבר שניתן לכהנים וכל כ"ד מתנות כהונה המבוארים בפ' קרח נקראו תרומה בין קדשי המקדש בין קדשי הגבול דכתיב וידבר ד' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל וגו' ואפילו המעשר נקרא תרומה כדכתיב שם כי את מעשר בנ"י אשר ירימו לד' תרומה נתתי ללוים לנחלה וכן בקדשים כתיב שם כל תרומות הקדשים אשר ירימו וגו' דלשון תרומה הוא הפרשה מה שהפריש הקב"ה מבני ישראל ונתנם לכהנים וללוים כדכתיב כאשר יורם משור זבח השלמים והרים ממנו בקומצו והרים את הדשן דכל אלו הוא לשון הפרשה ונכלל בלשון זה גם רוממות המעלה דכל דבר הנפרש לד' עומד ברום המעלה ושורש לשון תרומה הוא רום כדכתיב בתיבת נח ותרם מעל הארץ:

(ה) האמנם בלשון חכמים במשנה וגמרא נקרא תרומה רק הנתרם מהתבואה ראשיתן ליתנם לכהנים וכן תרומת מעשר ולכן כל מקום שנזכר תרומה סתם זהו על ראשית ההפרשה הניתן לכהן מן התבואות ושארי מיני אוכלין שיתבארו ולפעמים נקראת תרומה גדולה להבדילה מתרומת מעשר מפני שהוא המתנה הראשונה שמוציאין מן הזרע נקראת גדולה [רמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה]:

(ו) וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה ריש מס' תרומות בכל המשנה אמרו תרם ותורם ויתרום ובעלי לשון האחרונים מקשים על זה ואומרים כי השורש הרים ומרים וירים ואינה קושיא שעיקר הלשון חוזר למה שמדברים בו אותו הלשון וכו' עכ"ל ובאמת לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד [תוי"ט שם בשם ראב"ע] ואין אנו יכולין לעמוד על כוונת הלשון כמו התבואה קודם הרמת תרומות ומעשרות נקראת טבל בלשון המשנה ולא ידענו עומק הלשון מזה והערוך פי' לשון טבלא כמו מביא טבלא מרובעת דכשם שאין ביכולת לאכול הטבלא שהוא עץ בעלמא כמו כן אין ביכולת לאכלם קודם ההרמה והדוחק מבואר ואולי שהוא מורכב מלשון תבל הנאמר בעריות והכוונה שהוא מכוער והטי"ת והתי"ו מתחלפין כידוע ומלשון בלילה כדכתיב ויבל לחמורים בשופטים [י"ט] וה"נ החולין והתרומה מעורבין זה בזה והאוכלם כן תבל הוא:

(ז) וכיצד הוא הסדר מההפרשה דאחר שקוצר זרע הארץ ותגמר מלאכתו מפריש ממנו תרומה גדולה אחד מחמשים ונותנה לכהן ואח"כ מפריש מן השאר אחד מעשרה ונותנה ללוי ואח"כ מפריש הלוי מעשר מן המעשר הזה ונותנה לכהן וזה נקרא תרומת מעשר ואחר שהפריש הישראל המעשר הראשון להלוי מפריש מהשאר עוד מעשר ונקרא מעשר שני ומעלהו לירושלים ואוכלו בקדושה וזהו בד' שנים מהשמיטה ראשון ושני ורביעי וחמישי אבל בשלישי ובששי נותן תחת המעשר השני מעשר עני לעניים אבל מעשר ראשון נוהג בכל השנים ולזה קראתה תורה נחלה כדכתיב ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק וכבר נתבאר זה בסי' י"ד ומה שבשביעית אין מעשרין מפני שאסור בזריעה והספיחין הגדלין מאליהן הם הפקר ואין להם בעלים והפקר פטור מתרומה ומעשרות:

(ח) האוכל טבל עובר בלאו דכתיב ולא יחללו את קדשי בנ"י את אשר ירימו לד' בעתידים לתרום הכתוב מדבר [סנהדרין פ"ג.] והאוכלם חייב מיתה בידי שמים דילפינן חילול חילול מתרומה מה תרומה במיתה דזר שאכל תרומה חייב מיתה כדכתיב וכל זר לא יאכל קדש ואתרומה קאי דכל הפרשה בתרומה קאי דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וזהו תרומה שאוכלה אחר הערב שמש ואלו קדשים אינו אוכל עד שיביא כפרתו [רש"י שם] וכתיב שם ומתו בו כי יחללוהו וכן כהן טמא שאכל תרומה טהורה חייב מיתה כמבואר בפרשה שם ולמדנו דגם טבל במיתה מגז"ש דחילול חילול:

(ט) ועל איזה טבל חייב שנינו בברייתא במכות [טז:] יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני אפילו מעשר עני מניין ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל לאכול וגו' דאזהרת טבל הוא מפסוק זה דלא תוכל לאכול בשעריך וה"פ לא תוכל לאכול טבל בעוד שהמעשר בתוכו שכתוב בו בשעריך [רש"י שם] וכ"ש בעוד שהתרומה בתוכו:

(י) ולכאורה משמע דעל כל מין טבל חייב מיתה אבל לא כן פסק הרמב"ם בספ"י ממאכ"א וז"ל שם האוכל כזית טבל קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים וכו' אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה ותרומת מעשר ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפילו לא נשאר בו אלא מעשר עני ה"ז לוקה משום אוכל טבל ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר עכ"ל:

(יא) וס"ל להרמב"ם דהך דמכות הוי רק למלקות וכן משמע מלשון הש"ס דאמר רב אכל טבל של מעשר עני ה"ז לוקה הרי דרק לענין מלקות איתרבאי ולא למיתה וגם הראב"ד הסכים לזה וכתב סברא יפה היא דכתיב בהני קראי קדש עכ"ל והקשו עליו דהא גם במעשר שני כתיב קדש [כ"מ] אך כוונתו דבמקרא זה דלא תוכל לאכול בשעריך לא כתיב גבי מעשר קדש דהרי מיתה ילפינן מקרא דולא יחללו את קדשי בנ"י כמ"ש וא"כ לא חיילא מיתה רק על תרומה ותרומת מעשר דאיקרי קדש כמ"ש בסעי' ח' [לח"מ] ועוד דהאיך אפשר שעל המעשרות עצמן ליכא מיתה וכשהן בטבלן יתחייב מיתה:

(יב) אבל רש"י ז"ל ביבמות [פו.] פי' להדיא דחייבין מיתה על טבל שלא הופרש ממנו מעשר ראשון או מע"ש או מעשר עני ע"ש ותמיהני על הרמב"ם והראב"ד שהרי כדברי רש"י מפורש בגמ' שם שאומר שם דהא דכתיב כי את מעשר בנ"י אשר ירימו לד' תרומה דרשי רבנן מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון נמי טובל ופריך הא זה ילפינן מקרא דלא תוכל וגו' ומתרץ דאי מהתם ה"א ללאו אבל למיתה לא קמ"ל הרי להדיא דגם מיתה חייבין, והתוס' שם נסתפקו במעשר עני אי חייב מיתה ע"ש ואין מן התימא דאיך אפשר שיתחייב מיתה על טבל כזה שאין בהמעשר עצמו חיוב מיתה כמ"ש מקודם דאין זה ראיה כלל שהרי גם הכהן חייב מיתה על טבל אע"פ שתרומה הותרה לו אלא דטבל שאני וגם הסמ"ג בלאוין רמ"ז כתב כהרמב"ם וצע"ג ועמ"ש לקמן סי' ק"ח סעי' ו':

(יג) והנה הרמב"ם כתב גם תרומת מעשר ובגמ' דמכות לא הוזכר זה ונ"ל דודאי לענין החולין אין תרומת מעשר מעכב דלא מצינו בשום מקום שהישראל צריך להמתין באכילת תבואתו עד שיפריש הלוי תרומת מעשר ולכן לא חשבה הש"ס אמנם לענין המעשר עצמו ודאי הוא טבל עד שיפריש ממנו תרומת מעשר וכוונת הרמב"ם לענין המעשר עצמו. ודע דכשם שבטבל דאורייתא חייב מיתה או מלקות כמו כן בטבל דרבנן כגון מעציץ שאינו נקוב או בדברים שההפרשה הוי רק מדרבנן כמו שיתבאר אם אכל הטבל בלא הפרשה מכין אותו מכת מרדות כן פסקו הרמב"ם והסמ"ג שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף