ספר יראים/עה
|
< הקודם · הבא > |
ערלה הזהיר עליה הכתוב בפ' קדשים תהיו, דכתיב כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל [עץ] מאכל וערלתם [ערלתו] את פריו וגו' [ו]ערלה נוהגת בכל דבר הנקרא אילן והוא עושה פרי מאכל אדם, דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל במאכל אדם משתעי קרא, דתניא (א) בת"כ, כי תבאו יכול משבאו [לעבר הירדן] ת"ל אל הארץ (ארץ) הארץ המיוחדת. כי תבאו ונטעתם פרט לשנטעו גויים עד שלא באו ישראל [לארץ] יכול שאני מוציא את שנטעו גוים משבאו ישראל לארץ ת"ל כל עץ מאכל, מכאן אמרו שמצאו אבותינו (ומצאו) נטוע פטור, נטעו עד (ב) שלא כבשו חייב, ונטעתי פרט לעולה מאליו פי' לרבים וכתב (ג) כדתניא בתוספתא העולה מאליו לרבים פטור מן הערלה, אבל העולה מאליה (ד) חייב וטעמא כיון דליחיד הוא נראה כנוטעם ותניא ונטעתם אין לי אלא נטוע, הבא מאליו מנין ת"ל כל עץ. ואחר שריבה הכתוב ומיעט לא מסרו הכתוב אלא לחכמים:
תניא בתוספתא הנוטע לרבים חייב ר' יהודה פוטר ור"א (ה) בר שמעון אומר משמו העולה מאליו לרבים פטור. פי' ר' שמעון בן אלעזר אומר מעולם, לא פטר ר"י לרבים אלא העולה מאליו דהכא אפילו הכל מודו. ות"ק סובר דכל נטוע לרבים פוטר ר' יהודא וטעמא לדברי ת"ק מפרש בפסחים בפ' כל שעה (כ"ג א') והכא הוא דר' שמעון בן אלעזר לדברי ר' יהודא קאמר ותרי תנאי אליבא דר"י, ותניא ר"ש בן אלעזר אומר משמו של ר' יהודא העולה מאליו לרבים פטור מן הערלה, ונטעתם פרט למבריך ומרכיב, מכאן אתה אומר סיפוק לגפנים ספיק על סיפוק אע"ג שהבריכה בארץ מותר, פי' שהבריך ראש הגפן בארץ ולא חתכו באמצע, אבל חתכו באמצע אסור שהרי היה מתלולי (ו) נטיעה חדשה ר' מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר שכחה רע אסור. ונטעתם כל עץ מאכל, אין לי אלא שנטע אגוז או שקד, נטע ייחור מנין ת"ל כל עץ, מאכל ולא עץ סרק, מאכל פרט שנטע לסייג ולקורות העצים (ז) ר' יוסי אומר, אפילו הפנימי למאכל והחיצונות לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור, אמר רשב"ג: בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם, נטע לסייג ולקורות דבר שאינו ראוי להם (ח) חייב בערלה, נטען לעצים וחשב להם לאכילה (מנין) ת"ל כל עץ, מאימתי (ט) לו משעת נטיעתו, פריו פרט לעלין ולולבין ולגפנים (י) ולסמדר יכול שאני מוציא עקלקלות (יא) ובוסר והחרצנים והזפת (יב) והגפת קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים וגרעונים ת"ל פריו פריו דברי ריה"ג. ר"ע אומר ערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם, ג' שנים יכול בתוך ג' שנים יהא אסור לאחר ג' שנים יהא מותר, פי' פרי שגדל בתוך ג' שנים ת"ל יהיה, לכם להביא את הנטוע לרבים. ר"י אומר לכם להוציא את הנטוע לרבים וקימ"ל כרבנן דנטוע לרבים חייב:
תנן במס' ערלה פ"א (מ"ג) אילן שנערך והסלע (עמו) אם יכול להיות פטור ואם לאו חייב. נעקר הסלע (יג) זזעתו[1] המחרישה או שזעזעו ונעשה כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב, ותניא בתוספתא אילן (יד) העולה מן הגזע מן השרשים חייב בערלה. אמרינן בקדושין פ"א (ל"ט א') אמר ר' יוחנן ערלה בחו"ל הלכה למשה מסיני, ומסקינן כך נאמרים (טו) ודאי אסור ספיקא מותר, ואמר ר' לוי לשמואל אריוך ספי לי ואנא איכול. רב אויא ורבה בר חנן מספקי ספוקי אהדדי:
מה (טז) שנהגו שלא לנהוג בערלה של גוים, נראה הדבר שלא גזרו אלא בחו"ל בקרובה לארץ. והטעם פירשתי בעמוד רביעי בהלכות חלה (סי' קמ"ח) והרוצה לדעת והיכן נהגו היתר שהרי בכל השנה מבריכין הגמלים וחותכין אמצען ולא הוי ספק ערלה אלא ודאי ערלה:
- ↑ נדצ"ל: זעזעתו, כבסמוך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |