ספר המדות/שער היראה/יד
|
< הקודם · הבא > |
פרק ארבעה עשר.
עתה עלינו לבאר יראה מקריית לבני אדם הנמשכת ממקרי הזמן. ראשונה מה שאמרו רז"ל (ברכות ה' א') אם רואה אדם שיסורי' באים עליו יפשפש במעשיו. והוא המראה הגדולה אשר נתן לנו בוראנו ית' להיות האדם תמיד בוחן דרכיו עם אלקי'. אם הוא לרצון לפני ד' ע"י מה אשר יביט בהשפעה המושגת לו מאתו ית'. כמאמר (שיר ו') אני לדודי ודודי לי. ואם יגרע חקו. ויתחדש עליו ענין מקרה בגופו או בממונו או בבניו ובני ביתו הנועדים עליו. ולבו כואב עליו. ראוי אליו להתעורר ולהתבונן כי זעף ד' ישא. ושבט אלוק עליו. והמדה"ד מתוחה עליו על דרכיו המקולקלים. וטוב לאדם שלא להיות חסר לב ולאמר אך זה חלי קטן ומעט ואשאנו. או לוותר ההפסד שהיה לו שלא להתפעל ממנו. כי אם לא יתבונן בינה לקחת מוסר מענין זה לעמוד ולבקש על נפשו ולתקן מעשיו ומנהגיו לשכך הזעם. מי יודע עד כמה תכבד העבודה. כי יד ה' החזקה לא תשוב ריקם מלפניך כי לא ירף ממך עד השיבך עד ד' אלקיך. או השמידך מעל פני האדמה. כמאמר (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כי אם הרוה את הארץ כו'. כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו'. והשמר לך מלומר מקרה היא. כי זה מאמר בלתי טהור. ועיניך רואות הסבה אשר על ידה נתחדש עליך מה שנתחדש. חלילה לך מלומר כדבר הזה אשר אין לו שחר. לצייר ח"ו שלילות הידיעה או היכולת מהבורא ית' על רגע. או שלילות הצדק על רגע. כי אם תאמר שהיא מקרה מסובבת ע"פ הטבע מתנגדת אל רצון הבורא. תאמר בהכרח או שלא ידע הבורא ית' כאשר ברא הסבה שיסובב לאיש הזה כן בעת ההיא. או ידע והי' מוכרח בדבר גם שהוא נגד רצונו או תאמר כי ידע וחפץ בה אבל אין אשם באיש ההוא. רק מפי עליון יצא הדבר לבלותו על רגעים אחדים גם אם הענין מתנגד אל הראוי למען אשר הטבע תעשה את שלה. ושלשתן כפירה בהאמונה האמתית. כמו שאמרה חנה על פנינה (שמואל א' ב') כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות. גם כי מקום לומר כי הי' יד הסבה עליהם ומתו בני' של פנינה. עכ"ז לו ית' נתכנו עלילות שתהי' העלילה והסיבה מכוונת אל רצון העליון כמאמרם ז"ל (שבת ל"ב א') כי יפול הנופל. הנופל ובא מששת ימי בראשית. וגם הסבה כחה לסבב רעה. כי הלא התורה מחייבת מי שלא עשה מעקה לגגו. והיא חכמה עמוקה נשגבה לכוון הסבה אל הרצון ואין לנו עסק בענין זה. אבל כבר ידענו מפי חז"ל (חולין ז' ב') אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה לכן אל תפל דבר מכל אשר יזדמן עליך מן הרעות שלא תתעלם מזה רק להתבונן ולהתעורר על ידו לומר על מה עשה ד' ככה. ומה חרי האף הגדול הזה. באין ספק ראה און בידי עולה באהלי.
גם ראוי אליו להתבונן במהות הרע וההיזק ובאיכות ההיזק וזמן ההיזק. כי באין ספק נגעה בו יד ד' מכוון בזמנו ומהותו ואיכותו. כי בענין זה עצמו עשה החטא. ובא העונש להעיר אותו אל תיקון המעשים. – והתבונן כי קדמוננו חכמינו ז"ל אשר עליהם הטבעו אדני התורה והחכמה היו גוזרין על כל דבר אשר יצאה ממנו סכנה. כאמרם ז"ל (חולין צ"ד א') אין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב אא"כ נטלו רשות מבעל הבית ומעשה באחד שזימן ג' אורחים כו' בא בנו של בעה"ב. נטל אחד מהם חלקו ונתנו לו כו' בא אביו חבטו בקרקע ומת. ולא אמרו כי לא מחכמה עשו אביו ואמו ולא דברה תורה בשוטים. אבל השיגו זאת בחכמתם ורוח מבינתם כי אחרי אשר זאת היתה סיבה להמית כמה נפשות ודאי הוא ענין מגונה בעיני הבורא ית'. כי מגלגלין זכות ע"י טוב וזכאי וחוב ע"י חייב ומגונה. כמו שתראה כלי הבשול מיוחדים. וכלי גרף של רעי מיוחדים. כן העונש לא טוב הוא בעיני הבורא יתברך כמאמר (משלי י"ז) גם ענוש לצדיק לא טוב. ולא יזדמן ע"י דבר שהוא לא טוב בעיני ד'. וכן אמרו (חולין ק"ה) מים אחרונים משום סכנה. או מה שאמרו (שבת יו"ד ב') אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים מילת כו'. וכדומה הרבה גזירות מחכמינו ז"ל. וכן כי ימצא חלל באדמה כו' והי' העיר הקרובה אל החלל כו' ידינו לא שפכו את הדם הזה כו'. כי באין ספק מכוונת הבורא ית' אירע זאת דוקא במקום זה כי הם היו בעוכריו והם גרמו לו מיתתו. ועכ"ז יאמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה. גם כי הם בחטאם סבבו זאת עכ"ז בפועל ידיהם לא שפכו דם זה. וחובה עליהם לבקש כפרה על חטאם כי ה' ענה בם במקרה זאת שנזדמנה קרוב להם. ראה מעתה עד כמה חובה על האדם להתעורר ולהתבונן בענינים המזדמנים ובסבותיהם. ובמקומותיהם ובזמניהם. וכמאמר (קהלת ג') לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. וכלם תחת החפץ והצדק בכוונה מכוונת מאת המנהיג עולמו בחסד ית'. ולכן פקח עינך וראה ופחדת לילה ויומם ואחוז במאזני צדק לשקול מעמד ענינך. אם בכל אשר תפנה תצליח תתן תודה לאלוקים. ואם יפשע בך זמנך או מקומך וכדומה מן המקרי' דע כי יד ה' היתה בך להעירך ולהקיצך להדריכך בדרך תלך.
ואם לא תשכיל ולא תבין להתעורר מזה הלא בע"כ יוסיף להכותך על אלה מכה רבה כי לא ירף ידו ממך. כמאמר (עמוס ד') הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ולא שבתם עדי כו' הפכתי בכם כמהפכת סדום ועמורה כו' ולא שבתם כו'. לכן כה אעשה לך ישראל. עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אלוקיך ישראל. וכבר יש שביאר בזה כי ההבדל בין המכה את עבדו ומשרתו על כל דבר פשע ובין המכה את בנו כי המכה את הזולת לא יכהו רק עתה. ובשאט נפש יעזבהו ולא נתן לבו עוד עליו. לא כן המכה בנו. הנה ביום מחר יוסיף להכותו אם לא קבל מוסר כי אביו הוא ורוצה בתקנתו. זה שאמר הכתוב הכיתי אתכם בשדפון כו' שלחתי בכם דבר כו' הפכתי בכם כו' ולא שבתם עדי. ואם תחשובו אחר שלא פעלתי עד עתה אמשוך ידי מכם ולא אעשה עוד לכם דבר. לא כן. לכן כה אעשה לך ישראל. בעבור אשר עד הנה לא שבתם עדי כה אעשה ואעשה עוד. והטעם. עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אלוקיך ישראל. ר"ל הלא כל מה שאעשה לך הוא רק בכוונה שתכין עצמך לקראת אלקיך וא"כ איך תרף ידי ממך. וכבר אמר אליהוא בן ברכאל (איוב ל"ג) כי באחת ידבר אל ובשתי' כו'. בחלום חזיון לילה כו' אז יגלה אוזן אנשים כו' להסיר אדם מעשה. ואם לא יתעורר בזה מוכרח שיבואו עליו יסורים להעירו. והוכח במכאוב על משכבו כו'. ואמר (שם ל"ו) ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון. ויגל אזניו למוסר ר"ל יגלה אזנם לשמוע ולהבין על מה ולמה בא אליהם המוסר וישמעו ממנו ויבינו בו כי הוא הערה אלוקית שיאמר אליהם כי ישובון מאון. ואשרי אנוש יאחז בזה והחי יתן אל לבו כי אביו העליון המרחם המאיר אותו משנת אולתו. וקול דודו דופק פתחי לי כו' לחשוך נפשו מני שחת. להביאו אל החיים והטוב ואל ההצלחה הנצחיית. ועתה אלקים הושע את עבדך וייחד לבבי ליראה את שמך לשבוע בהקיץ תמונתך. אמן: