ספר האגור/הלכות עירובין

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר האגור הלכות עירובין

הלכות עירובין

(תקכז) ארבע אמות שנותנין לאדם ברשות הרבים מוסיפין עליהן אלכסונן שיהיו ה' אמות וג' חומשין ומיהו פרש"י שאין לו אלכסון אלא לאלכסון העולם אבל לרבוע העולם אין לו אלא ד' אמות ור"ת פי' שלכל צד יש לו ה' אמות וג' חומשין. והרמב"ם חלק שבתוך ד"א מותר לטלטל מד' עד ה' אמות וג' חומשין פטור אבל אסור. אבל מכאן ואילך חייב חטאת. ואינו יודע למה אמר בשיעור אלכסון פטור אבל אסור כיון שנותנים לו אלכסון מותר בו לכתחלה:

(תקכח) היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו ונשאר ראש השני בידו גוללו אצלו אפי' נתגלגל חוץ לד"א אפי' בר"ה ואפי' באסקופת רשות היחיד. והרמב"ם כתב דוקא בתוך ד"א אבל נתגלגל חוץ לד' אמות לא והרא"ש לא כתב כן:

(תקכט) הרמב"ם כתב כחכמים אפי' היה בית ארוך מאה אמה וגג ארוך ק' אמה לא ישפוך על פי הגג ועל פי הבית אלא שופך על הגג והם יורדין לבית והרא"ש לא כ"כ. לה"ט:

(תקל) נכון להחמיר ולהזהר מאותן בתי כסאות שהן על המים. אם לא עשה להם מחיצה לשם מים ושתכנס מן המחיצה לפחות טפח במים אך אותן בתי כסאות שהם בחפירה בקרקע ושל שני שותפין היה נראה דאסור עד שערבו וה"ר יעקב היה מתירם דיש למצא היתר משום דצואה מקום פטור הוא ודעת הרב נוטה שכך שמע מפי רבו הריב"א מרדכי פ"ט דשבת:

(תקלא) פרוץ כעומד מותר ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מי' אבל עומד י' מותר מפני שהוא כפתח ואם עשה הפתח אפי' בשירצה יותר מי' מותר וכתב הרמב"ם ובלבד שיהא העומד מרובה על הפרוץ ר"י פי' אפי' לא נעץ אלא ד' קונדסין בד' רוחות ועשה צורת הפתח על גביהן שרי:

(תקלב) מעמידי הקורה אינן צריכות להיות חזקות אלא כדי לקבלה ולא כדי לקבל אותה וחצי לבנה והרא"ש לא כ"כ:

(תקלג) כתב הרמב"ם מבוי שאין ברחבו ג' טפחים א"צ תקון לחי וקורה שהוא כסתום. והר"מ מרוטנב"ורק כתב שאם אין ברחבו ז' טפחים א"צ שום תקון וכ"כ הראב"ד ולזה הסכים הרא"ש לה"ט. מבוי שאינו רחב ד' טפחים א"צ כלום והמיימוני כתב מבוי פחות מג' א"צ כלום. דפחות משלשה כלבוד דמי מכלל דפחות מארבעה צריך. ושמא מספקא ליה אי הלכתא כאביי אי לא מיהו נראה לי כמו שכתבתי לשון הר"ם מרדכי פ"ק דערובין:

(תקלד) לחי הבולט מדופנו שלמבוי פחות מד' אמות נדון משום לחי פירש"י ואף ע"ג דלאו לשם לחי הוקבע משום דקיימא לן כאביי דלחי העומד מאליו כשר אבל ר"ת פסק דלית הלכתא בהא כוותיה ולמ"ד דיע"ל קג"ם היא לידה דפליגי אביי ורבא בימי לידתה שאינה רואה בהם בפרק בנות כותים ותניא התם כוותיה דאביי ואין מביאי' ראיה שלא להכשיר' לחי העומד מאליו דהא רב הונא ודאי כאביי סבירא ליה לקמן בשמעתין בלחי העומד מאליו דהוה לחי. מרדכי פ"ק דערובין:

(תקלה) פסק מהר"ם דמותר לעשות הלחיים מסיד וכן צורת הפתח. ועוד פסק דהלכתא רחבה אע"פ שאינה בריאה דהלכה כדברי המיקל בערובין ודלא כדברי האלפסי מרדכי פ"ק דערובין. וכן התיר מהר"י מולן בתשובותיו אף ע"ג דתימ' היה בעיניו:

(תקלו) פעם אחת נשברה הקורה בשבת והתרתי לטלטל בתוכה באותה שבת דעיירות שלנו כחצרות עכ"ל מהר"י ווייל ומהרר"י מולן אסר:

(תקלז) רשות הרבים עצמו דהיינו רוחב שש עשר אמות ומפולש משער לשער וששים רובא עוברין בו אינו ניתר אלא בדלתות. והר"ש פי' דא"צ לנעול בלילה אבל צריך שיהיו ראוין לנעול היו משקעית בעפר מפנה אותן ומתקנן לנעול ואין נראה כן מסוגית הגמ'. ור"י כתב מבוי שרחב י"ג ושליש ושני ראשיה מפולשין לרשות הרבים הרחבה י"ו אמה דינו כרשות הרבים וצריך דלתות לה"ט:

(תקלח) כתב הרשב"א שיש רשות הרבים אע"פ שאינו רחב י"ו אמת ואין עוברים בו ששים ריבוא כגון סרטיא ופלטיא כדאיתא בשבת ודרך שהולך ביושר ופוגע ברשות הרבים כדמוכח בפ"ק דערובין תשובות הרשב"א סי' קפ"ה:

(תקלט) פסק ר"י על הבחורים המלמדי' הדרים בחדרים לבדם לא מבעיא אם אין להם אלא פתח אחד לרשות הרבים אלא אפי' יש להם יותר אין צריכין לערב כיון שאפותן ובשולן א'. ועוד שאי בעל הבית משאיל להם רשותן כדי שיאסרו עליו והשר מקוצי היה מצריך תפיסת יד כדאמרינן בפ' כיצד משתתפין וכו' ואם לאו אוסרין עכ"ל סמ"ק:

(תקמ) כתב הרא"ש שני ישראלי' הדרי' בב' חצרו' ועובדי כוכבים דר בחצר בין אלו שני חצרות ויש פתח מחצר של עובד כוכבים לחצר ישראל יכולי' להוציא ולטלטל מחצרו של עובד כוכבים לחצרו של ישראל כיון שיש לעובד כוכבים דריסת הרגל על ישראל ומזה הטעם התרתי לטלטל החמין מתוך ביתו של דוד צענ"ר לתוך חצר העירונים ומחצר העירונים לבית ישראל גנ"ז נאם יעקב ווייל:

(תקמא) מותר להשתמש תחת הקורה וכנגד הלחי והני מילי בפתוחה לרשות הרבים אבל בפתוחה לכרמלית אסור בין תחת הקורה בין כנגד הלחי מפני שמצטרף לכרמלית שאצלו. והראב"ד התיר תחת הקורה אף בפתוח לכרמלית ולזה נטה דעת הרא"ש אבל מזכ' על יד בנו ובתו שאין סמוכין על שלחנו אפי' אם הם קטני' וע"י עבדו ושפחתו העברי' וע"י אשתו שאינו מעל' לה מזונו' אפי אין לה בית בחצ'. לה"ט. והרמב"ם פסק כשמואל דאמר גדולי' גדולים ממש קטנים קטנים ממש שאין יכול לזכותו ע"י קטן אפי' אינו מעלה לו מזונות והרא"ש לא כ"כ וטוב להחמיר כדברי שניהם שלא לזכות על יד בנו הקטן אפי' סמוך על שלחנו ולא על יד בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שלחנו לה"ט:

(תקמב) כתבו רב אלפס וה"ג דלא מהניא זכיה דיד האשה כיד בעלה וכן כתב הר"ר פרץ. וה"ר ישעיה כתב דיכול לזכות על יד אשתו דהלכה כרבנן. משבה"ל:

(תקמג) וקטן פירש"י דלמ"ד משום קנין אין קטן זוכה את הערוב דלאו בר אקנויי הוא. ור"ת הקשה עליו ונראה כפירוש ר"ת שפי' וקטן אם הבית של קטן דלמ"ד משום קנין לא מהני דאין יכול להקנות להם דלא גרע משכירו ולקיטו דלקמן פ' הדר מרדכי:

(תקמד) כתב רש"י שצריך לשכור כל ערב שבת רשותו מן הא"י בחצר כדי להטריח הישראל שלא ידור עמו וילמד ממעשיו וגאונים אחרים כתבו שאין צריך ודי לו בפעם אחת בשנה. משבה"ל:

(תקמה) עובד כוכבים שאפשר לו לחזור בשבת אם הלך חוץ לביתו מבעוד יום אינו אוסר. ומהר"ם כ' כיון שיכול לבא עובד כוכבים בשבת אוסר:

(תקמו) בור שבין שתי חצרות ולא ערבו אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ עשו מחיצה י' למעלה מן המים ויהיה טפח ממנו משוקע במים וא"צ ליגע בקרקע הבור או יעשה קורה רחבה ד' טפחים בפי הבור ולרש"י שרי אפי' המחיצה למעלה בפי הבור ובלבד שתהא עשייה לכך להתיר:

(תקמז) המבטל רשותו והוציא אחר כך מביתו לחצר בשוגג אין אוסר במזיד אוסר שהרי חוזר מהבטול שבטל. החזיקו בו כבר שהוציאו מבתיהם לחצר ל"ש מבעוד יום ול"ש משחשכה אינו יכול לחזור מבטולו. ורש"י פי' שאין חזקה מועלת אלא אם כן החזיקו משתחשך:

(תקמח) חצר שישראל ועובדי כוכבים דרים בו ובית אחד של ישראל אצל ביתו של זה ואין פתוח לחצר וחלון ביניהם אינו יכול לערב עמו דרך החלון שביניהם כדי להוציא עליו לחצר דרך בית שהוא הפתוח לחצר אבל אם פתח פתוח ביניהם מותר לרש"י. ולר"י אפי' פתח פתוח ביניהם אסור:

(תקמט) אם לא ערבו החצרות יחד וג"כ לא שתפו במבוי כתב הרמב"ם שאם ערבו בחצרות כל אחת לעצמה אז אין מטלטלין במבוי אלא בד"א ואם לא ערבה כל אחת לעצמה אז מותר לטלטל בכולו ובה"ג כתב בסתם אסור לטלטל במבוי בלי ערוב ולא חלק בין ערובו חצרו' לעצמן או לא. וזהו ודאי אי אפשר דאפי' רב דאסר לטלטל במבוי בלי ערוב מודה שאם לא ערבו חצרות עם הבתים דשרי' והתוספות פסקו שאין הלכה כרב ושרי לטלטל בכל המבוי אפי' אם ערבו חצרו' עם הבתים וכן יראה דעת רב אלפס שלא כדברי רב לה"ט:

(תקנ) בני חצר שגבו קמח לערוב ונאפה מבעו"י ולא הספיקו לברך עליו עד שחשיכה או ששכחו לברך עליו בתשובות הגאונים מתירין לטלטלו הואיל וגבו ואפו אותו לשם ערוב והר"ר אביגדור כהן כ' אם הקנהו לו בין השמשות לא מהני דתחלת ערוב הוי בין השמשות שבה"ל:

(תקנא) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומלח לא כפרש"י שפי' ערובי תחומין וערובי חצרות אלא ערובי תחומי' דוקא בפת כדמוכח לקמן פ' הדר מרדכי:

(תקנב) בתשובות הגאונים בה"כ שאין בו דיורי' א"צ לערב עם שאר בני חצר ואע"ג דאכלו ושתי ביה האכסנאין. ורבי ישעיה כתב דוקא אם לא שבתו שם אורחים אבל אם אוכלים וישנים שם אורחים צריכים לערב שבה"ל:

(תקנג) ההוא ינוקא דאשתפיך חמימי יש רוצים להתיר לומר לעובד כוכבים בשבת להביא ספר דרך ר"ה כדי ללמוד בו כי היכי דשרינן הכא לומר לעובד כוכבים לצורך מצות מילה להבי' המים דרך רשות הרבים ולא נראה לר"י דדוק' לצורך מילה דהיא גופה דחי שבת התירו אמירה לעוב' כוכבי' אבל לצורך מצוה אחרת אפי' בכרמלית דרבנן א"א לעובדי כוכבים עשה וכ"פ רשב"א בתשובותיו סי' קפ"ה וכן נהגו כששכחו להבי' החומ' לבה"כ שהולכין עשר' ומפטירין באותו בית שהחומש שם. ובספר אבי"ה כתב ר' יואל להתיר לומר לאינו יהודי להביא האתרוג אפי' מרחוק בי"ט היכא דאיכא אונס שלא היה להם אתרוג משום דתחומין דרבנן. ורבינו שמשון השיב ישראל שהביא לו אינו יהודי לולב ואתרוג בי"ט מחוץ לתחום לאו מוקצה הוא דהא חזי לישראל אחר וכיון דשרי לטלטל אפי' לאותו ישראל שרי לצאת בו דמצות לא ליהנות נתנו ואפי' למ"ד דמצות ליהנות נתנו שרי. קצרתי ממרדכי פ"ק דערובין:

(תקנד) ישראל שיש לו פתח למבוי ופתח מאחריו לקרפף ושכח ולא ערב אם הקרפף יותר מסאתים אוסר לפי שאינו ראוי לו ואין מסתלק מן המבוי. ואם אינו אלא סאתי' אינו אוסר דכיון שראוי לו מסתלק מן המבוי. ופירש"י ואם הוקף לדירה אפי' הוא יתר על סאתי' אינו אוסר כיון שראוי לו. ור"י פי' אם הוקף לדירה אפי' בית סאתים אסור שכיון שהוקף לדירה אין בו אויר ואינו חפץ בו להסתלק בשבילו מן המבוי:

(תקנה) מבוי שצידו אחד אינו יהודי וצידו השני ישראל ובית אחר של ישראל פתוח לרשות הרבים ולא למבוי וחלון בינו ובין ישראל הדר במבוי אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי דרך בית ישראל שכנו הפתוח למבוי. אבל אם פתח ביניהם מותר לרש"י ולר"י אף אם פתח ביניהם אסור לה"ט:

(תקנו) נשאל גדול בדורו מהרר"י מולן אם סתם אחד פתח שבין שני חצרות שערבו דרך אותו הפתח ואח"כ נמלך לפותחו אם חזר הערוב להיתירו הראשון לשבת הבאה או נאמר דוקא כי נסתם הפתח מעצמו לא גלה דעתו לבטל הערוב תשובה אין בידי לחלק בין שוגג למזיד כיון דחזר הערוב למקומו והביא ראיה עכ"ל:

(תקנז) מעשה בא לפני רש"י בחופה ששכחו ולא ערבו והוצרכו להוציא מבית לבית והתיר להם ע"י שיבטלו רשות לאחד ור"ח חלק על זקנו דלא אשכחן בטיל רשות מבית לבית אלא מחצר לחצר אמנם אם הדרים בבית יכולין לבטל כל הבית בלי חדר אחד שיהיה עכשיו אסור להוציא מן החדר לבית ומן הבית לחדר כמו מן הבית לחצר ואז לא שייך כאן א"כ בטלה תורת ערוב מרדכי פ"ו דערובין:

(תקנח) עיר של יחיד פי' שאין בה ס' רבוא והרמב"ם כתב שהוא קנין של יחיד יכולין לערב כל מבוי ומבוי בפני עצמה שחשובה כולה כחצר אחת ויאסרו זה על זה אם לא ערבו יחד:

(תקנט) אחד ערובי חצרות ואחד שתופי מבואות מערבין ומשתתפין אותו בין השמשות ואפי' קבלו עליהן תוספת שבת כתב ה"ר שמריה שיכול לערב ויש אוסרין קבל עליו תוספת שבת לה"ט וכן פי' ר"ח וכן איתא בירושלמי בהדיא דמערבין בספק חשכה והוא הדין ערוב תבשילין. וכתב הר"ר יחיאל דהוא הדין לאחר תפלת ערבית אם הוא יום וכן מצאתי בשם ר' שמעי' שהורה כמו הר"ר יחיאל ומקצת תלמידיו אסרו ואמרו שיש חלוק בין קבל עליו שבת ללא קבל מרדכי פ"ב דשבת:

(תקס) האסקופה שהיא על פתח הבי' מקום גבוה מרשות הרבים כדי שבני רשות הרבים נמנעי' מלדחוק פתוח הבית שמותר להכניס ולהוציא עליה מן הבית כ"כ ר"ת ובשם הר"ר אביגדור מצאתי על אסקופותינו שאינן גבוהין מן הקרקע י' טפחים ואינן ד' טפחים מותר להצניע המפתח בין הדלת והאסקופה דמקום פטור הוא אך לא להצניע לפנים מן הדלת שבה"ל:

(תקסא) מי שיצא חוץ לתחום נותנים לו ד' אמות דכתיב שבו איש תחתיו. ופסק רב אלפס שאין לו אלא ד' אמות והוא באמצעיתן והר"ר זרחיה הלוי פסק שיש לו ד"א לכל רוח שהם שמונה על שמונה:

(תקסב) כשמודדין תחום העיר בחבל של פשתן אם יש נהר לפניו לסוף ע' אמה פליגי בה בירושלמי יש למ"ד אחר שמדד נ' אמה חוזר לאחוריו כ"ה אמה [כדי שיהא מלא החבל של נ' אמה שלם עד הנהר, ואיכא מאן דאמר שמודד כ"ה אמה] הנותרים בחבל של ד' אמות ומסתברא כמ"ד שחוזר לאחוריו. ר"ת פי' שמדת התחום כנגד העיר אלפים ואלכסון ואלכסון שהוא אלפים ותתכ"ו ולא נהירא. לה"ט:

(תקסג) לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה האלפסי נקט לישנא בתרא דרבא לקולא ור"מ כתב הלכתא כלישנא קמא דרבא דאמר לא שנו אלא בהר המתלקט עשר מתוך חמש מודדו מדידה יפה אף ע"ג דהלכה כדברי המיקל בערוב כיון דלישנא קמא סתמא דתלמוד' משני לה ואידך לישנא דרב הונא בריה דר' יהושע מתני לה הלכתא כלישנא קמא. מרדכי פ"ה דערובין. ת"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים וכולי ואין אותה מערבין לחצאין וכל שכן עיר של יחיד אין אותה מערבים לחצאין. ונראה למהר"ם דמותר לחלק אפי' מבוי אחד ולערבו לחצאין ובלבד שיתקן לו שתי לחיים או צורת הפתח מרדכי פ"ה דערובין:

(תקסד) הניח ערובו בעיר חרבה אין לו ולמקו' ערובו אלא אלפים אמה בפסקי המיימוני פסק כר' אליעזר דפליג ואו' אחד שוב' ואחד מניח מהלך כולה וחוצה לה אלפים אמה והר"מ מהסס בדבר. מרדכי פ"ב דערובין:

(תקסה) כתב ר"י אותם היהודים הדרים בכרכים המוקפים חומה שיש בהם מחיצות גמורות ודלתותיהן נעולות בלילה דאין צריכין לשמור ואפי' הרבה ישראלים דרים בבית אחד שרי לטלטל בכל העיר כיון דליכא שני ישראלים בשני בתים שאוסרים זה על זה. ומיהו מה שכתב ר"י ודלתותיהן נעולות בלילה לא נראה לרבינו מאיר אפי' אינן נעולות בלילה נמי. מרדכי פ"ח דערובין:

(תקסו) הנהו דכרי דאתו למברכתא כו'. הדר אמר רבא כו'. ר"י ור' יואל התירו ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה דכל העיר להם כד' אמות. וכן פירש"י הבא לעיר שיש לה מחיצות כדיר וסהר ורבינו אפרים בר' יצחק אסר והאריך ואני קצרתי.

ורבינו שמשון משנץ הורה על אלים שבאו בשוק בעיר המוקפת חומה שמותר לילך ולקנותן ולהביאן בביתו הואיל ולא באו בשבילו ובעיר שאינה מוקפת חומה הורה לאסור דהואיל והובאו לכאן מחוץ לתחום אין להם אלא ד' אמות ואסור להוציאן ממקומ' אף אם הוליכן האינו יהודי בביתו של ישר' דבשביל ישראל באו מחוץ לתחום.

וכן הורה רבינו יהודה מפרי"ש דאם בא לבשלן ולאוכלן במקומן תוך ד' אמות רשאי ואינו חושש לאסור הואיל ולא הובאו שם במקומן לצרכו ואע"פ שיש פנים להתיר גם כשהביאם האינו יהודי לביתו מטעם שהיה יכול לילך (ולשתות) [ולאכול] שם, מרדכי פ"ד דערובין:

(תקסז) מי שאין לו אלא ארבע אמות והוצרך לנקביו יכול לצאת מהן עד שימצא מקום צנוע לפנות והך צרכיו פי' ר"ח. דאפי' לקטנים קאמר. והרא"ש כתב דוקא לגדולים וכן הר"ר יהודה הברצילוני:

(תקסח) בחזרו ממקום שהניח הערוב בסוף אלף והעיר תוך אלף אז העיר כולם כד' אמות לענין שישלימו עליה את השאר שהולך כולה לפי שלן בה. אבל הרמב"ם כתב שאפי' בעיר עצמה אין לה אלא ד' אמות ולא נהירא שאם כן מי שדר בעיר גדול' ונתן ערובו חוצ' לה אינו יכול לחזור לביתו ל' הטורי':

(תקסט) מי שהחשיך לו בדרך כו' רב אמר לא אמר כלום כל עיקר אע"ג דהלכתא כותיה דרב באסורי בהא הלכה כשמואל וכן הלכה למכיר אילן או גדר דיכול לומר שביתתי תחת אותו אילן או אותו גדר ואע"ג דעדיין לא מטי בבין השמשות תחת האילן מ"מ קני שבית' ובלבד שיגיע לאלפים אמה מן האילן בין השמשות אבל יותר מאלפים אמה אין באמירתו כלום. מרדכי פ"ד דערובין:

(תקע) המעביר ארבע אמות ברשות הרבים אינו חייב אלא עד שיעבור הן ואלכסונן דכתיב וזה יהיה לכם מגרשי הערים כזה יהיה כל שובתי שבת. פירש"י דלגבי העברה ליכא למיתב פאות אלא בזה האופן שנותנין להם שעור אלכסונן דהא ליכא רבוע ועגול. ורשב"ם פירש שמערבין ד' אמות על ארבע אמות ברשות הרבים ברבוע של עולם כדפירש בתו' מרדכי:

(תקעא) נראה דאע"ג דסלק' שמעתתא דלוקין על ערובי תחומי' אפי' הכי קיימא לן תחומין דרבנן אמנם מדרבנן מלקין מרדכי פ"ק דערובין:

(תקעב) אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו. אין ללמוד מכאן שהיא תוכל לזכות לבני מבוי ולבני חצר וליתן פת עבור בעלה בשביל כולה דנהי דיכולה ליתן פת בשביל עצמה שלא מדעת בעלה מ"מ לזכות לכול' אינה יכולה. ויש מפרשים דג' חלוקי' יש רגיל ואוסר נוטלים שתופו לגמרי בעל כרחו ודעת אשתו נמי לא בעי אוסר ולא רגיל לערב התם דעת אשתו מיהא בעי לא רגיל ולא אוסר בעי דעתו. מרדכי פ' י"ב דערובין:

(תקעג) אם יש שם תפיס' יד של בע"ה מקום דירתו של זה שנותן שם כליו להצניע אין אוסר דכל רשות דחצר דידיה הוה וכאלו דר עמו בבית. ל' רש"י ופירש ר"י ב"ר אברהם דתפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר הדר בבית התבן על בעל הבית קאמר ומותר בעל הבית להכניס ולהוציא מביתו לחצר ולפי' ר"י ב"ר אברהם גם בע"ה אסור להכניס ולהוציא מבית שדר בבית התבן לחצר. אבל לפירש"י גם הדר בבית התבן מותר להכניס ולהוציא בבית בעל הבית דהוי כמו אורח לגבי' והדברים נראין להר' יעקב מקינון מיהו נראה לי דלא חשיב תפיסת יד אלא בעל הבית ששוכר את ביתו ומעכב לעצמו אחת מפנות הבית להניח שם את כליו מרדכי סוף פ"ק דערובין:

(תקעד) אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה כ' הרמב"ם ערוב לדבר הרשות הוי עירוב. ובעל הג' כתב שאינו ערוב ואין מערבין אותו בין השמשות וגם בזה כתב הרמב"ם דהוי ערוב:  

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף