ספר האגור/הלכות ברכות
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות ברכות
(פו) בגמרא (ברכות ס:) כד שמע קול תרנגולתא וכו' הוא הדין אם לא שמע דאין הברכה אלא על האור שהתרנגול מבחין בין האור. והמיימ' פליג וכתב דווקא כששמעו, וכן אם שכב כל הלילה בבגדיו לא יברך מלביש ערומים מרדכי פ"ט דברכות. והמנהג לברך אפי' כשלא שמע קול תרנגולתא כי אנחנו מסדרים יחד כל הברכות האילו בבה"כ:
(פז) כתב בסדר רב עמרם כיון שברך זוקף כפופים אין לברך מתיר אסורים ואיני יודע למה דהא בגמ' מפרש כל חדא וחדא למה נתקנה ובסדר אשכנז מוסיפין ברכה אחת הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו ביד ה' עיפה ומחזיר' לו חדשה לשון הטורים ואני המחבר קבלתי מרבותי שאין להוסיף עוד על אילו ברכות שנתקנו רק כמו שנזכרים בגמ' ועליהן אין להוסיף ומהן אין לגרוע ואפי' על הברכה מהנותן ליעף כח ראיתי מקטרגים מאחר שאינ' נזכרת בגמ' ובסדר ברכות של בעל סמ"ק אינ' נזכרת ברכת ליעף כח וכן ברוקח בסדר של ברכות מ"מ המנהג מצרפת ואשכנז לאומרה אכן ראיתי בסדורי טלי' ואני וקטאלנ"י וספרדים הרבה ברכות שלא הוזכרו לא בגמרא ולא בפוסקים ואין להם ראיה ומנין:
(פח) לשון סמ"ק ואעפ"י שעיקר תפלות דרבנן מ"מ יש תפלה שהיא דאורייתא עכ"ל וסמ"ג כתב כי מצות עשה להתפלל בכל יום ותנן בפ' מי שמתו שנשים ועבדים חייבים בתפלה לפי שאין זמן קבוע לה פיר' מן התורה נשאל' לגדול הדור מהר"רי מולן איך יתכן שהאדם נוטל ידיו שחרי' וממתין לברך על נ"י עד בית הכנסת והלא הפסק הו' בין הנטילה והברכ' והשיב כי אין לו כל כך טעם מפורסם אבל נר' לו שדבר זה נתקן שימתין לסדרם בבה"כ כדי שישמעו עמי הארץ שאינם יודעים לברך ויענו אמן ויצאו בברכתו ואע"פ שלפעמים מברכין בבה"כ אע"פ שאין שם מי שאינו בקי מ"מ לא חלקו כמו שמצינו בברכת יראו ענינו או תהלה נביע שנתקנו בשביל הראשונים שהרגילו בבתי כנסיות שלהן שהיו בשדות אע"פ שעתה אין זה הטעם מ"מ הברכה לא זזה ממקומה וכן בברכות האלו אף ע"פ שלפעמים אין שם מי שאינו בקי לא חלקו עכ"ל ולי המחבר נר' מי שמברך בשחרית על נטילת ידים בשעת נטילה ואח"כ בבה"כ לא יברך יפה עושה:
(פט) נשאל לגדול הדור מהרר"י מולן לקהילת אשכנז שנוהגים הזקנים בהשכמ' בבה"כ לברך ברכת ענ"י בקול רם ואחד הוא המברך וחבריו עונין אמן ואח"כ מברכין האחרים ג"כ פעם אחרת ענ"י בקול רם למה לא יצאו בפעם ראשונה באמן שענו והשיב כי אע"פ שענו אמן יכולים לחזור ולברך מאחר שהא' שהוא מתחיל לברך אינו מכוין להוציא כי צריך כונת המברך והשומע ואפי' אם הש"צ יכוין להוציא מי שאינו בקי מ"מ המברכי' אחריו אינם מכונים לצאת ידי חובתן בברכתו עכ"ל:
(צ) כל המתרצה להיות ש"צ שלא מתוך אגודה אחת אין רוח חכמים נוחה הימנו ויחיד מוחה בחזנות והרמב"ן חסדאי חולק מספר א"ז:
(צא) בעיר ווירצבו"רק מנעו לגר להיות ש"צ ולהתפלל בצבור וראיה מבכורים דהגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו ור' יואל התיר והביא ראיה מהירושלי מרדכי פ"ק דמגיל':
(צב) הטור הנהיג לומר מיד אחרי אלהי נשמה ברכת התורה ולא כאשר עושין באשכנז שאומרים מתחילה הרבה פסוקים כי גם הפסוקים צריכים ברכה וכן הוא בסדר רב עמרם וכן נוהגים בצרפת וכל איטליא"ה אבל אינו צריך כמו שכתבתי מרדכי פ"ק דברכות וכ"כ מהרר"י מולן בתשו' שאין לחוש כי אין או' הפסוק דרך למוד רק דרך בקשה ושבח ורצוי ולא דרך למוד עכ"ל:
(צג) אין לחתום בברכת התורה בא"י למדני חקיך האלפסי כתב שלא לדבר בין ישתבח ליוצר וכן יש בירושלמי דהשח ביניהם עבירה הוא בידו וחוזרין עליו ממערכי מלחמות ורב עמרם התיר להפסיק בדבר שהוא צורכי רבים או לצרכי צדקה ורש"י התיר להפסיק בצרכי קדושה מק"ו מהלל. באשכנז אין אומרים מזמור לתודה בשבת וי"ט:
(צד) השיב הראב"ד טעם על הקדישות שאו' בתפלה האחד אחרי פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים וקדיש אחר סיום תפלה מי"ח שהוא מצוה בפני עצמה. ואינה דבוקה לאחריה וקדיש אחר קריאת התורה כי היא מצוה בפני עצמה בכנסת וקדיש אחר הקדושה והיא דבר שבקדושה וקדיש אחר אמירת מזמור או פרק או אגדה או משנה כדאמרינן בסוטה עלמא קאי אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא וקדיש אחר אשרי למנחה שהיא מצוה בפני עצמה כדאמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח שהוא בן העה"ב וקדיש אחר ברכת ק"ש של ערבית כי תפלת ערבית רשות ויש שהולכין להם קודם י"ח ולא ישמעו קדיש וקדיש לאחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה ואין פוחתין מז' קדושות בכל יום והגאונים כתבו על שם שבע ביום הללתיך עכ"ל השבולי הלקט: (צה) היה בא לב"ה ומצא צבור שגמרו פסוקי דזמרה שאלו לרב נטרונאי מהו שיתפלל עם הצבור ואמר אחרי כן פסוקי דזמרה והשיב שלא יאמרם כלל אחריהם. וכן הוא דעת הגאונים וכן דעת הרמב"ן וה"ר יהודה אלברצלוני. אבל הצרפתים אומר בין כך ובין כך אומר' אותו ואנו נוהגים כדברי הגאונים ותשובת הרשב"א וכ"פ ר"י אור זרוע אלא יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד הללו אל בקדשו וחות' בישתבח וממהר להתפלל עם הצבור. והרא"ש כתב בשם רב עמרם שיאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד בלבד וחותם ישתבח והר"ר יונה כתב אם מצא צבור שהתחילו יוצר אור ואין שהות אפי' להתפלל תהלה לדוד יקרא ק"ש בברכותיה ויתפלל תפלה עם הצבור ואח"כ יקרא פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניהם ואחריהם וכו' עכ"ל הטורים ואני המחבר או' כי יש לתרץ ולומר שרב נטרונאי ורב עמרם אינם חולקים על ה"ר יונה כי דוקא כשאמר מתחלה ברוך שאמר ותהלה וישתבח אז אין לומר הזמירות אחר התפלה אבל כשאין לו שהות לו' דבר אפשר דמודו שיאמר אחרי כן אבל לפי זה קצ' דחוק לשון רב נטרונאי ז"ל שאינו משמע כן ונמצא כתוב בשם הערך בשם רב משה גאון שאין לומר פסוקי דזמרה אחר התפלה משבולי הלקט: (צו) יש מתירין לצרף קטן וחומש בידו עם תשעה לתפלה והרא"ש כתב שאין לצרפו עד שיביא שתי שערות לא לתפלה ולא לברכת המזון:
(צז) ועונין יהא שמיה הגדול מבורך מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזהו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו כי יד על כס יה שלא יהיה שמו שלם וכסאו שלם עד שימח' זרעו של עמלק ופירושו יהא שמיה שם יה רבא מברך כלומר שאנו מתפללים שיהא שמו גדול ושלום ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומר ומבורך לעולם הבא וזה לא נראה מדקא' הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואין ר"ל שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך עכ"ל תוס' פ"ק דברכות וכן הסכים בעל הטורים: (צח) מהר"ם כתב שש"צ אצ"ל ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וה"ר יהודה אלברצלוני כתב שצריך שיאמר ונוהגין לאומרו:
(צט) נהגו לו' בשעה שהחזן או' ברכו שאומרי' הקהל יתברך וישתבח כו' ויותר נרא' שלא לאומרו כדי שיאזינו אל החזן עכ"ל הטורים ומ"מ מנהג צרפת ואשכנז לאומרו:
(ק) הרמב"ם כתב שמצוה מן המובחר שיתחיל ביותר קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותו ולברך ברכות אחרונות עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שעה אחת קוד' שיעלה השמש עכ"ל. וזהו כותיקין וכ"כ התו' פ"ק דברכות מצוה מן המובחר כותיקין: (קא) קדושה ביוצר כתב הרמב"ם שאין ליחיד לאומר' וכן מהר"ם והביא ראיות כמו שהביאו הלקט. וכן רב נטרונאי גאון. והרא"ש כתב שהיחיד או' עכ"ל הטורים: (קב) וכן המנהג שהיחיד אומרו. ה"ר אליעזר מווירונה גורס עונים ביראה ואו' קדוש וברוך לאל ברוך. והר"ר ברוך כתב האומר עונים ביראה ואו' קדוש וברוך לא יפה עושה משום שאותה כת שאומרת קדוש אינה אומרת ברוך כדאמרינן בפרק גיד הנשה אלא הכי לימא עונין ביראה ואו' קדוש והאופנים וכו'. משבחים ואו' ברוך ואינו גומר הפסוקים ומתחיל לאל ברוך נעימות יתנו וזהו עיקר עכ"ל שבולי הלקט. ומנהג אשכנז לומר כך עונים ואו' ביראה קדוש וכו' והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים לעומתם משבחי' ואו'. ברוך כבוד ה' ממקומו: (קג) נהגו לחתום באשכנז אור חדש על ציון תאיר. ובספרד אין נוהגין וכ"כ רש"י לומר וכן רב סעדיה גאון. והרא"ש כתב שיכול לאומרו וכן רב שרירא גאון. ויש שחותמין בה ונזכה כלנו במהרה לאורו למענך יוצר אור בא"י יוצר המאורות כדי להזכיר מעין חתימה להסתלק מן הספק שיבולי הלקט. מנהג אבותינו לומר אור חדש בציון תאיר ויש בני אדם שאינן או' וכן בתשובת הגאונים יש שלא לאומרו וטעם שלהן לפי שאין מברכין על אור העתיד. ואני אליעזר אומר כי מנהג אבותינו תורה שלמה היא כי מדבר מן האור הנגנז והוא נברא מששת ימי בראשית ואנו מתפללים שנזכה לאותו האור עכ"ל הרוקח. ובאשכנז נוהגין לו' כן: (קד) ברכה שניה מק"ש פליגי בה רב אדא אמר שמואל אהבה רבה. ורבנן אמרי אהבת עולם ופסק רב אלפס כרבנן וכן הלכות גדולות ור"ח ור"י בר שמואל ור' ישעה ורבינו יצחק א"ז והגאונים הכריעו וכן רבינו יעקב גאון ואמרו שחרית אהבה רבה ערבית אהבת עולם לצאת ידי שניהן וכן נוהגים באשכנז עכ"ל בעל הטורים וכן פסק המרדכי: (קה) זאת אומרת ברכות אינם מעכבות פי' ר"ח שאם קרא ק"ש בלי ברכותיה יצא ורב האי או'. אם לא אמרן כלל מעכבות אבל הירושלמי רוצה לו' סדר הברכות אינם מעכבות אם שינה סדרם: (קו) בפ' כסוי הדם ובערבי פסחים מצות צריכות כונה. ובירושלמי דראש השנה הדא אמרה מצות צריכות כונת הלב רוקח. גרסינן בברכות בפ' היה קורא שמע מינה מצות צריכות כונה. מאי אם כוון לבו לקרו' לקרו' והא קרא בקורא להגיה. פירשו התוספות בקורא להגיה שקורא בחסרו' ויתרות כמו לטטפת לטוטפת ובה"ג פסקו דמצות צריכות כונה וכ"כ הרא"ש וצריך שיתכוון לצאת:
(קז) יש נוהגים לו' אמן אמ"נ. וי"א אמ"נ. והרמב"ם כתב דוקא כשיחיד גו' קודם החזן הברכה אז יענה אמן על ברכת החזן אבל על ברכה עצמו לא. גם כתב שנראה לו מי שאומר אל מלך נאמן שמזכיר שם שמים לבטלה ובטורים האריך והרוקח כתב כי ראוי לו' אמן אפי' יחיד אחר ברכה שניה שלפני ק"ש מפני שנקראת סוף ברכה ואו' אל מלך נאמן וברוך שם כבוד וכו' שהם ט' תיבות להשלים המנין מרמ"ח תיבות כי בפ' שמע יש בה מ"ח תיבות ובוהיה קכ"ב ובציצי' ס"ט הרי בין הכל רל"ט. ותשעה הרי רמ"ח עכ"ל. ולפי דעת הרוקח משמע שצריך לומר שתיהן אמן ואל מלך נאמן אמן לסוף ברכה ואל מלך להשלים המנין. ובאשכנז וצרפת נהגו לומר אל מלך נאמן ולא אמן. איתא בתנחומא שיש רמ"ח תיבות בק"ש כנגד רמ"ח אברים. ותירץ רבינו דניאל ז"ל שהוסיפו עליהם ג' תיבת אל מלך נאמן כדי להשלים רמ"ח אברים וכ"כ רש"י בספר הפרדס וכן נמצא בטעמי ר"י חסיד עכ"ל משבולי הלקט: (קח) יש מורין בנענוע ראשם בשעה שמאריכין בדל"ת דאחד כפי המחשבה למעלה ולמטה ולארבע רוחות. ויש מפקפקים בדבר משום דתנן לא ירמוז בעיניו והרא"ש כתב דלא דמי להתם כי בכאן הרמיזה היא לצורך הכוונה. ל"ה: (קט) נמצא באגדה שאליהו צוה שלא להפסיק ולספר בין קדיש לברכו ובין גואל לתפלה בין ברכה לברכה בין פרשה לפרשה בין פ' לפ' בין אמן יהא שמיה וכו' ליתברך וראיתי מפרשים בין ברכה לברכה כגון שתי ברכות הסמוכות ומחוברות זו לזה כגון ברכות של תפילין וי"ח ברכות של תפלה וברכת המזון וזולתם. בין פרשה לפרשה כגון הפרשיות דברכת כהנים ובשעת הברכה והקורא בתורה ובמגילה ומפסיק בקריאותו. בין פ' לפ' כמו פרקי ק"ש והלל. ע"כ משבולי הלקט:
(קי) האומר שמע שמע משתקין אותו. פי' בירושלמי דוקא בצבור אבל ביחיד לית לן בה ונראה דאין לחלק דבגמ' דידן אינו מחלק. ל"הט. הא דאמר פסוק וכופלו הא דאמר מלה וכופלה. פירש"י אם כופל כל פסוק משתקין אותו דמחזי בשתי רשויות ורב אלפ"ס פי' להפך: (קיא) עד לבבך בעמידה בירושלמי מפרש לאו דאי הוי יושב דיעמוד אלא אם היה מהלך עומד ואפי' לבית הלל מצוה מן המובחר לעמוד. וכן איתא בתנחומא מרדכי פ"ק דברכות: (קיב) כתב הרב ר' יונה שצריך לקרות ק"ש בטעמים כמו שהוא בתורה: (קיג) כתב רב עמרם מצות ק"ש מיושב ומי שרוצה לעמוד כשקורא ק"ש מקרי עבריין כי עובר על דברי ב"ה. לה"ט. ומי שקורא מהלך צריך שיעמוד בפסוק ראשון וה"ג כתבו עד על לבבך וכ"כ הראב"ד: (קיד) שואל מפני היראה פירש"י והרמב"ם שירא שמא יהרגנו המלך או אנס והרא"ש כתב א"כ פשיטא אלא ר"ל מפני יראת אביו או רבו וכן פירשו הגאונים: (קטו) ולענין לענות קדיש וברכו וקדוש י"א אע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק. ומהר"ם כתב שמשיב בין הפרקים. וכן בתשובת הרשב"א. ובסמ"ק כתב דעונין קדיש ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפילה בכ"מ. וי"א שפוסק לכל ואפי' באמצע ולזה הסכים הרא"ש. וכ"כ ראבי"ה במרדכי פ"ג דברכות וכ"כ הרב ר' אלחנן וכן שמעתי שיכול להפסיק להניח תפילין וציצית כדי שלא יעיד עדות שקר משה"ל. ובעל המנהיג כתב קראוהו לס"ת צריך להפסיק מק"ו מכבוד הבריות, לה"ט: (קטז) בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק כדין בין פ' לפ' אלא כדין באמצע. וריב"ש פי' דלא יפסיק כלל אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כמו באמצע הפרק, ל"הט:
(קיז) בענין להפסיק בברכות של ק"ש לומר פיוטים. ראוי היה שלא להפסיק וכ"כ מהר"ם וכן הרמב"ם וכן נראה לרא"ש. וכ"כ אבן עזרא. אבל רב עמרם ורב כהן צדק ורב פלטוי והרב ר' ינאי ור' קלונימוס ור' יוסף טוב עלם. ור' שמעון הגדול והרב ר"א הקלירי ורב סעדיה גאון וגאוני לותיר כלם כתבו שיש לומר פיוטים. מש"הל. וכ"כ ה"ג ורבינו יצחק ורב ה"ג ור"ח. מרדכי פ"ה דברכות וכן נוהגים בכל מקומות להפסיק בפיוטי' וכ"כ הראב"ד וגם ר"ת לקיי' המנהג:
(קיח) מנח תפילין ומצלי. מכאן משמע שמותר להני' תפילין בין גאולה לתפלה וכן טלית וכן מצינו בר' יהודה. ומ"מ יש לחלק בין ציצית לתפילין דעקר ק"ש ותפלה שייכים בתפילין. אבל ציצית דאינו חובה אם אין לו טלית בת ד' כנפות א"כ הוי הפסקה וכ"כ ה"ר יהודה בר' יצחק והר' משה מקוצי אומר שאין ראיה. מרדכי פ"ק דברכות:
(קיט) פורסין על שמע. כת' ר"ת שאותו שפורס על שמע צרי' שלא שמע אפי' אם האחרי' שמעו ותלמידי רש"י כתבו משמו שאפי' בשביל אחר שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע אפי' אחד שכבר יצא וכן איתא במסכת סופרים ולזה הסכים הרא"ש ל"הט. וגאון אחד כתב שצריך ז' שלא שמעו וכ"כ מהר"ם ז"ל אבל הרב אביגדור כהן כתב שא"צ רוב. וראיתי גדול בצרפ' ואנשי מעשה עושים כר"ת. ע"כ מש"ה. ואומר רבינו טובי' שרבים נהגו להתפלל אפי' בשביל יחיד וראיה מאבל וחתן. וכן הוא במחזור ויטרי ובשאלתות דרב אחאי סמ"ק. וכן הוא ברוקח ובאשכנז נהגו בכ"מ לפרוס על שמע אפי' על אחד שלא שמע ואפי' שמע הפורס:
(קכ) כתב הרא"ש בתשובה שהסומ' יכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא בתורה שאסור לקרא בעל פה: (קכא) קטן פטור מק"ש לרש"י אפי' הגיע לחנוך ולר"ת דוקא שלא הגיע לחנוך: (קכב) אם החתן רוצה להחמיר על עצמו לקרות ק"ש כשהוא פטור ת"ק מתיר ורשב"ג אוסר. הרא"ש פסק כרשב"ג וכן ר"ח. ורב אלפס פסק כת"ק וכל שכן האידנא שאפי' כל שאר בני אדם אין מכוונין שאין חילוק בין חתן לשאר בני אדם וכ"כ מהר"ם וכן המרדכי והרמב"ם כתב כל מי שפטור מק"ש אם רצה להחמיר ולקרות קורא רק שאינו נבהל ותמיה ע"כ ל"הט והתוספות כתבו בשלהי פ' היה קורא וז"ל ומיהו אנו שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב גם הוא יש לו לקרות דאדרבא נראה כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני מכוון בכל שעה. אבל לעשות מלאכה בט' באב אין לעשותה:
(קכג) כתב הרמב"ם אין מוציאין המת סמוך לק"ש אא"כ היה אדם חשוב. ובגמ' פליג והרא"ש לא הביא זה בפסקיו ואיני יודע למה:
(קכד) היה ישן עם אשתו רב אלפס פסק דמותר לקרות בחזרת פניהם אפי' בלי הפסק ור' יצחק פסק דאסור בלי הפסק. ולי המחבר נראה דיש לחוש לדברי ר' יצחק בעל התוספות משני טעמים. האחד שהוא מחמיר והשני שהוא בתראה:
(קכה) לבו רואה את הערוה מותר לקרוא ק"ש לת"ק וי"א שצריך להפסיק דלבו רואה את הערוה אסור. רש"י פסק כת"ק ור"ח ורב אלפס ורבינו יצחק פסקו כיש אומרים: (קכו) צואה בבשרו ומכוסה בבגדיו או הכניס ידו לבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע רב הונא מתיר לקרא רב חסדא אוסר ר"ח פסק כרב חסדא ורב אלפס והרא"ש פסק כרב הונא וי"מ דלא התיר רב הונא אלא במקו' שמכוס' מאליה כמו בין אצילי ידיו וכיוצא בהם: (קכז) אינו יהודי אסור לקרוא ק"ש כנגדו והכי נמי אמרי' טפח באשה ערוה במקום שרגילה לכסות וכן קול באשה ערוה ופי' רב האי גאון דכל הני לק"ש וכן הרב רב יוסף אבל הרב ר' יצחק אור זרוע כתב דלא מיירי לק"ש. וכתב ר"א ממי"ץ בספר יראים הלכך אסור לומר כל דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר באשה. וכתב ר"א בר יואל הלוי כל הדברים שדברנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא הרהור מרדכי בברכו'. וכ"כ הרב רבינו יצחק א"ז:
(קכח) צואה מרחיק וקורא ואפי' אם כפאו על פיו. י"א שמרחיק ממנו ולראבי"ה נראה להתיר דהא מכוסה הוא מרדכי פ"ג דברכות:
(קכט) בית הכסא חדש מיבעיא אם מותר לקרות בתוכו אם לא ולא אפשיטא. הראב"ד פסק לקולא והרמב"ם פסק לחומר' וכן הרא"ש: (קל) הלך במקום מבואות המטונפות והפסיק וכשחוזר פסק רב אלפס שיחזור למקום שפסק אפי' שהה כדי לגמור את כולו ור"י פסק דחוזר לראש אם שהה כדי לגמור את כולו דודאי היכא שפסק באמצע בלי אונס כיון דאם היה רוצה היה (רואה) [חוזר][1] אפי' שהה כדי לגמור את כולו חוזר למקום שפסק אבל זה שהוצרך להפסיק מפני האונס חוזר לראש וכן להלל ולתפל' ולמגלה:
(קלא) אם הגרף (כרעי) [של רעי בבית][2] רשב"ג אמר אפי' בית של מאה אמה חשוב כד' אמות ולא יקרא עד שיוציאנו או יניחנו תחת המטה ור' שמעון לא מחשיב כל הבית כד' אמות ואם הוא אח' המטה קורא דמטה חוצצת וחשוב כאלו היה ברשות אחרת ואם הוא לפני המט' מרחיק ד"א ורבנן סברי דאין חלוק בין לפני המטה או לאחר המטה אלא בכל עניין מרחיק ממנו ד"א ולית הלכתא כרשב"ג דחשיב כל הבית כד' אמות. ולענין המטה אם מחוץ פסק גאון כרשב"ג דחוצץ א"כ לפירש"י אין ראיה דהלכה כרשב"ג וכן לפי דעת הראב"ד אין ראיה:
(קלב) כתב רב אלפס איכא מ"ד הא דקאמרי' בטלוה לטבילתא בין לד"ת בין לק"ש ותפלה קאמרי. ואיכ' מ"ד דוקא לד"ת אבל לתפלה בעי טבילה וכן סבר ר' יצחק א"ז. וכן הרוקח ולאו דוקא טבילה אלא רחיצה במים רבים וכ"כ רב האי גאון והראב"ד. והלכות גדולות והרב ר' ישעיה כתבו שאין חלוק לד"ת ותפלה וכן רבינו יצחק ולכן המברך על הטבילה בערב יה"כ הוי ברכה לבטלה מספר א"ז. ונהוג עלמא אפי' בלא רחיצה ט' קבין בין לד"ת בין לתפלה ומוכח מן הירושלמי שא"צ רחיצה. ל' הטור:
(קלג) משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל יש ללמוד מכאן שצריך לחגור חגורתו קודם שיתפלל אע"פ שיש לו אבנט ומכנסים שאין לבו רואה את ערותו. והר"י ומחזור וויטרי חולקין מרדכי פ"ק דשבת: (קלד) כתב ר"א בר' יואל הלוי דמותר לשתות מים בשחרי' קודם תפלה. ודוקא בחול אבל בשבת לא מפני הקידוש והוא עצמו שתה וכן הוא בא"ז והרא"ש שתה מים בשבת שאין הקידוש אוסרו כיון שלא הגיע זמנו. ואם התחיל לאכול קוד' עלות השחר הרמב"ם כתב שא"צ הפסק והרא"ש כתב בשם רבי יצחק שצריך להפסיק ואפי' ללמוד אסר רש"י אחר שעלה עמוד השחר קודם התפלה. ורבינו יצחק פי' דבריו דהיינו דוקא מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו דילמא ימשך בגרסתו ויעבור זמן התפלה אבל כשמתפלל לא ב"ה: (קלה) מי שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משיגיע עמוד השחר וממתין עד ק"ש עד זמנה דעדיף טפי להתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בדרך ושיסמוך גאולה לתפלה כי הא דאבוה דשמואל ולוי וכו' והם סוברים כת"ק אבל רשב"ג אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל פירו' בזמנ' דמסמך גאולה לתפל' עדיפא. ור"ח והרא"ש פסקו כאבוה דשמואל ולוי והלכות גדולות פוסקים כרשב"ג ע"כ ל"הט ומיהו מדקאמר רב אשי חזינין לרבנן קשישי דקא עבדי וכו' משמע דאין הלכ' כמותו מרדכי פ"ק דברכות: (קלו) א"ר חלבו המתפלל אחורי ב"הכ נקרא רשע. א"ל אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. פרש"י כל פתחי ב"ה שלה' היו למזרח ואחוריהן למערב וזה מתפלל אחורי ב"הכ ר"ל בצד מערב ואינו מחזר פניו לבה"כ ונראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו ולא נהירא דאדרבה במהדר אפיה לב"הכ מחזי כשתי רשויות שהקהל מתפללין למערב והוא מתפלל כנגדם למזרח ע"כ נראה אחורי בה"כ מי שהוא אחורי העם במזרח והעם משתחוי' למערב ולהכי קאמר ולא מהדר אפיה וכו'. ודוקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב אבל אנו מתפללין למזרח נראה כמו שפי' להם לצד מערב תפרש לנו לצד מזרח עכ"ל תוס' פ"ק דברכות:
(קלז) ואם המתין לו שכרו הרבה פי' ר"ח דוקא בימיהם שהיו בתי כנסיות שלה' בשדות ושכיחי מזיקים וי"א אף בשלנו בלילה ור"י היה ממתין אף בשלנו ביום:
(קלח) לתפלה עד ארבעה מילין והני מילי לפניו אבל לאחריו עד מיל חוזר. פירש"י לתפלה כדי להתפלל בעשרה ויש פירושים אחרים שמפרשים לענין נ"י שצריך לילך לפניו עד ד' מילין ופירש"י עקר וכ"כ ר"י. מרדכי פ' שלישי דברכות. וכ"כ הרב ר"י א"ז. מספר א"ז הנוטל ידיו שחרית ומתנה עליה' כל היום כולו וכשבא לאכול אין לו מים ורוצ' לסמוך על תנאו אם עתיד למצא לפניו בד' מילין לא יאכל עד שיטול מזה משמע דוקא כשנטל שחרי' א"צ לחזור אלא עד ארבעה מילין אבל אם לא נטל כלל אין לו לאכול עד שימצא דאם לא כן מה היה דוחקו להעמיד זה לתפל' כשנטל שחרית כן נ"ל המחבר: (קלט) אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שעור שני פתחי' ויתפלל י"מ שלא ימהר להתפלל אלא ישהא כשעור הלוך שני פתחים אבל אם יושב סמוך לפתח אין לחוש ומהר"ם חלק כשבית הכנס' פתוח לרשות הרבים מפני שמביט לחוץ ונראה שאין לחלק וכן משמע מהירושלמי: (קמ) כתב ר"א בר' יואל הלוי הא דאמרי' במידי דמנקי שמותר לרחוץ הידים הני מילי דלא אסח דעתיה אלא שנתלכלכו בטיט. וי"מ אדרבה צריך שלא יהיו מלוכלכו' אבל על היסח הדעת אין לחוש והרא"ש אומר שאין חלוק שבכל דבר מועיל הנקוי:
(קמא) העוסק בצרכי צבור כעוסק בד"ת דמי. פי' לענין לעמוד מתוכו להתפלל שגם זה שמחה היא לו. וי"מ אותו לענין שאינו צריך לפסוק להתפלל כמו שאין צריך לפסוק מת"ת להתפלל מי שתורתו אומנתו: (קמב) המתפלל י"ח ברכות בדרך יש מחמירין לעמוד באבות: (קמג) שמואל לא הוי מצלי בביתא דאית ביה שכרא וכו' מהר"ם אנו אין נזהרי' עתה בכל זה שאין אנו מכוונין כל כך בתפלה: (קמד) וצריך שיסדר תפלתו קודם שיתפלל. כדי שתהא שגורה בפיו ודוקא תפלה של פרקי'. הרמב"ם כגון של ר"ח ומועדי' והרא"ש כתב של פרקים דוקא משלשים יום ולהלן ולפי זה של ר"ח א"צ סדר: (קמה) אם התפלל ולא כיון באבו' צריך לחזור והאידנא אין אנו חוזרין כי אף בחזרה קרוב הדבר שלא יכוון וכתב הרב ר"א שצריך לחזור וימוד בעצמו שיכוון בכל חתימה: (קמו) כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנ' וכו' יש מפרשים שצריכה שתהא התפלה בלחש עד שלא תשמע אפי' לאזניו ומביאין ראיה מן התוספתא ומיהו בגמ' דידן לא ממעט אלא שלא ישמעו אחרים וכן משמע בירושלמי וכן הדעת נוטה שיותר טוב שישמע לאזניו וכ"כ הרמב"ם: (קמז) ויכול להתפלל בכל לשון שירצה פי' רב אלפס הני מילי בצבור אבל ביחיד דוק' בלשון הקודש. וי"מ דהא דיחיד אין להתפלל אלא בלשון הקודש זהו דוק' כששואל רק צרכיו. וא"א ז"ל לא חלק והתיר: (קמח) כתב גדול בדורו הרב ר"י מולן כשיש רק עשרה בב"הכ ואחד מהם התחיל להתפלל ביחידי יכול הש"ץ להתחיל להתפלל טרם יגמור האחד תפלתו ואע"ג שאינו יכול לענות דאכל בי' עשרה שכינה שריא עכ"ל: (קמט) אם יכול להתחיל ולגמור קודם שלא יגיע ש"צ למודים וכו' ולא יפסוק לא ליה' שמיה רבה ולא לקדושה וכתב ר"ח וכן רש"י בשם ה"ג שישתוק ויכוון למה שאמר ש"צ ויהיה כעונה וכן כתב רבינו ישעי' ז"ל וכן בעל שבה"ל. אבל רבי' יעקב ור"י כתבו שאין לשתוק דכיון דשומע כעונה הוי כהפסק וכ"כ הגאונים וכן ברוקח: מכל מקום נהגו לשתוק ולשמוע ומיהו באלהי נצור עונה כך פסק ר"א בר' יואל הלוי. מרדכי פ"ג דברכות חכמי אשכנז נוהגים שלא לשתוק כך קבלתי מרבותי: (קנ) ר' יוחנן אומר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו והלכתא כר' יוחנן ומפרש ר' יצחק דר' יוחנן לא קאמר אלא בספק התפלה דלא פליג אדר"י דאמר אפי' באמצע ברכ' מפסיק ורב אלפס פי' דוקא ביחיד ואדעתא דרשות דהוי כמו נדבה ויכול להתפלל אבל אדעתא דחובה אסור. וצבור בכל ענין אסור ואפי' יחיד במוסף לא דאין מוסף נדבה והא דא"ר יהודה פוסק אפי' באמצע ברכה מיירי שהתחיל אדעתא דחובה. לה"ט. מיהו בעיני נראה לפסוק הלכה כר"י דאע"ג דכבר התפלל בחזקת חובה חוזר ומתפלל כל פעם שירצה ואפי' בצבור. עכ"ל א"ז. ורב האי פי' ההוא דר' יוחנן דוקא ע"י חדוש שאם יוכל לחדש שום דבר מתפלל ואם לאו לא יתפלל. וכ"כ הרב ר' יונה דוקא ע"י חדוש או בספק התפלל. והכלל העולה מכולם מי ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר בתוך הברכה פוסק ואם יודע לחדש בה דבר מתחיל לכתחלה להתפלל פעם שני ואין חלוק אם מצא צבור מתפללין אם לא לעולם אל יתפלל אלא על ידי חדוש וי"מ שצריך חדוש בכל ברכה וברכה מענינה ולא נהירא אלא שיכול לחדש בה דבר אחד ודי שיכול לחדש דבר באחת מכל הברכות חוץ מבשומע תפלה ונ"ל אם יכול לחדש וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל תפלת נדבה לרב אלפס יכול להתפלל חוץ מן המוסף וי"א שגם בשבת אין להתפלל תפלת נדבה שאין תפלת נדבה באה בשבת. ולרב האי אין להתפלל נדבה אלא ע"י חדוש ולזה הסכים הרא"ש לה"ט. הנכנס לבה"כ ומצא צבור מתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו מתפלל אע"ג שכבר התפלל ואם לאו אינו רשאי להתפלל ולפי ר"ח ולדברי אבא מורי הכי פירושו אם יכול לחדש דבר בתפלתו חייב להתפלל ואם לאו אינו חייב להתפלל אבל הרשות בידו אם ירצה עכ"ל אור זרוע: (קנא) כתב בהלכות גדולות שכח ולא התפלל ערבית ושחרית מתפלל במנחה שלש מתפלל של מנחה ואח"כ שחרי' ואח"כ ערבי' דכל זמן שלא עבר היום יש תשלום לתפלתו. אבל הרמב"ם (והרשב"א) [והרשב"ם] כתבו שאין תשלומין כשעבר זמן שני תפלות לראשונה וכן במרדכי פ"ג דברכות הלכות גדולות ור"ת ור"י התירו לשאול צרכי רבים בג' ראשונות וכו': (קנב) רב ששת כי כרע כרע כחיזרא וכי זקיף זקיף כחויא פירש"י כחיזרא כשבט ביד האדם שהאדם חובטו וכופהו בפעם אחת וכחויא כנחש שזוקף ראשו מעט מעט ורב האי פי' כי חוזרא אחד ממיני קוצים וראשו כפוף וככה יכרע ולא יכרע מאמצעיתו וראשו זקוף: (קנג) אמר ליה סיימתיה. כולי שבחא דמריך. פירש"י דוקא בתפלה קאמר שאין לו להוסיף ממטבע שתקנו חכמי' אבל בינו לבין עצמו לית לן בה. והרמב"ם אוסר בכל והכי מסתבר' לשון הטורים. ולי אני המחבר נראה כדברי ר"י וכן נוהגין העולם בכל אחד בעצמו מוסיף כל מה שעולה בדעתו:
(קנד) בירושלמי איתא טעה ולא הזכיר גשמים בתחיית המתים ונזכר קודם שומע תפלה מזכירו בשו"ת אבל בגמ' דידן בפ' תפלת השחר לא משמע כן וכ"כ רב אלפס והרא"ש בתוס' פ' תפלת השחר. בירושלמי' היה עומד בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו פירו' בימות הקיץ וכן הלכה למעשה שאם עומד בשל טל והזכיר של גשם מחזירין אותו. ואם לא הזכיר משניהם כלל מחזירין אותו והדר קאמר בירושלמי קאי בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו לכן יש בני אדם שאומר כל השנה טל ומתוך שהם רגילין כן אם בימות הגשמים שכח לומר מוריד הגשם אין מחזירין אותו עכ"ל התוספות ובתוס' של רבי' יהודא לא משמע כן. ומ"מ כמה גדולים פסקו כמו הירושלמי הגה"ה בסמ"ק. ובסדר ברכות של מהר"ם כתוב דקו' בהזכרה סגי אם הזכיר טל ולא גשם אבל לא בשאל' סמ"ק הגה"ה בספרד נוהגין להזכיר טל בימות החמה בתחיית המתים וכן באטלייא ובצרפת ומנהג טוב הוא ובאשכנז אין מזכירין: (קנה) מוהר"ם נוהג לומר תשעים פעמים אתה גבור עד משיב הרוח כנגד ל' יום שאומרים אותו ג' פעמים בכל יום דהשתא אם היה מסופק אם הזכיר אם לא. לא היה צריך לחזור. והרב ר' פרץ כתב לא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי והרא"ש הסכים לסברת מוהר"ם:
(קנו) הא דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד וליחיד אין מכנין אותו לרבים היינו במתרגם הפסוק או הקורא פסוק בזמן שמכוון לקרות אבל פסוק או תפלה ותחנונים לא והרברבי' יונה כתב דוקא כל המזמור אבל כשהוא מתפלל ואומ' פסוקים הנה והנה יכול לשנות וכ"כ הרא"ש לה"ט:
(קנז) בספרד מזכירין טל בימות החמ' בברכת השנים ולא באשכנז גם בצרפת ואיטלי"א מזכירין:
(קנח) כתב ר"א בר' יואל הלוי דאיתא בירושלמי דס' יום מן התקופה ששואלים גשמים היינו מעת לעת מעת נפילת התקופה שאם נפלה תקופת תשרי בלילה מונין ס' יום מן הלילה ואם ביום מונין מן היום וכן פסק הוא בעצמו. והרא"ש כתב כנגדו ולא נהגו כן אלא לעולם שואלין בתפל' ערבית של יום ס'. ובפירווינצא שמעתי שהם שואלין הגשמי' בז' במרחשון וישר בעיני הרא"ש מאד:
(קנט) לא הזכיר שאלה בברכת המטר ולא עקר רגליו ונזכר. איתא בירושלמי שחוזר לשומע תפל' וכ"פ רב חננאל. ובעל ה"ג כתב שחוזר לברכת השנים וכ"כ הרמב"ם והראב"ד והרא"ש: (קס) ורב אשי אמר אמצעיות אין להם סדר וכן הלכתא ופירש"י אמצעיות אין להם סדר שאם דלג אחת מן הברכות ואח"כ נזכר קודם שיגיע לרצה אומרה במקום שנזכר. ולפי זה ש"צ ששכח לומר עננו ונזכר אח"כ אומר אותו במקום שנזכר. או מי ששכח לשאול בברכת השנים או מי שטעה בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ לשון הטורים. ולא נרא' כפרש"י אלא כפי' האלפסי ורשב"ם מרדכי פ"ה דברכות וה"ג פסקו כרב אשי. והרשב"א פי' דודאי צריך להזכירי"ח ברכות על הסדר אלא לענין זה אין להם סדר שאם דלג או טעה באחת מהם א"צ לחזור לאתה חונן כמו בראשונה שחוזר לראש ג' ברכות אלא יחזור לראש הברכה שטע' בה או שדלג משם ואילך יאמר על הסדר ולפי זה מי ששכח עננו לא יחזור שאם היה חוזר היה צ"ל עננו ואח"כ רפאנו וכל הסדר וזה אי אפשר דאם כן הוי ברכה לבטלה כיון שאין מחזירין על עננו. וכן פי' רבינו יצחק וכן עיקר לה"ט: (קסא) א"ר יצחק דכל היכא דאמרינן [אין] מחזירין אותו כמו על הנסים דחנוכה ופורים ויעלה ויבא (דר"ח) [של ליל ר"ח][3] ועננו וכיוצא בו דלא מיבעיא אם עקר רגליו אין מחזירין אותו. אלא אפי' כיון שסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה אינו חוזר לראש דברכה לבטלה היא אם יחזור כלל. ומיהו העיד ר' יצחק שראה ר"ת שחזר אע"פ שהתחיל בברכה שלאחרי' והיה אומר שבכ"מ שאמרו חכמים אין מחזירין אותו היינו היכא שעקר רגליו שסיים כל תפלתו אבל היכא דלא עקר רגליו לעולם חוזר. ולדברי ר"ת אם סיים מודים ולא אמר על הנסים חוזר לעבודה דהא אמרינן לקמן טעה בג' אחרונות חוזר לעבודה ורבינו אלחנן פסק דכל היכא דלא פתח בברכ' שלאחריה אותה ברכה מיהא חוזר והביא ראיה מברכת הטוב והמטיב בב"המ ור' יצחק דחה ראייתו וראבי"ה פסק כר' אלחנן וכתב דאין חוזר לתחלת עבודה אלא אומר יעלה ויבא ומסיים ותחזנה עינינו עד דאמר המחזיר שכינתו וכו'. מרדכי פ' תפל' השחר:
(קסב) בספרד אין נוהגין לו' רצה במנח' רק ואשי ישראל. וכ"כ רב סעדי' גאון ורב שריר' גאון ואיני יודע טעם למנהג ובשאר כל המקומות נהגו לומר:
(קסג) יש נוהגי' לומר שלום בשמאלי ושלום בימיני עושה שלום וכו' וראבי"ה כתב שאין לאומרו לה"ט וכן מנהג מגדולי אשכנז. כתב ראבי"ה הורגלו רבים לומר שלום בשמאלי ושלום בימיני. ואני המחבר לא קבלתי כך כי שגו במה שכתוב במחזורי' מרדכי פ"ק דברכות:
(קסד) כתב ר' אלפס צריך שיעמוד במקומו אחר שפסע ג' פסיעות לאחוריו עד שפתח ש"צ וי"א עד דמטי שליח צבור עד קדושה וכן ראיתי נוהג מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא זצ"ל: (קסה) לא יענ' אמן חטופה פי' כאלו נקד בחטף. ובערוך פי' שלא יחטוף שלא ימהר לענות קודם שיסיים המברך לה"ט. ולא אמן קטופה פי' אמן בשתי תיבות וי"מ קטופ' שיחסר קריאת הנון שאיננו מוציאה בפה שתהא נזכרת מרדכי פ"ק דברכות. ור"י א"ז כתב שלא הזכיר האלף אלא מן ולא אמן יתומה פירש שלא שמע הברכה מפי המברך וכתב ה"ר יונ' ז"ל דוקא שלא יצא מי"ח ברכו' ועונה אמן כדי לצאת אבל אם כבר יצא לית לן בה וכ"כ ר"י א"ז. ומדברי רב כהן צדק משמע אפי' אם כבר יצא וכן מסתברא בני ספרד נותנין עיניהם למטה כשאומרים קדוש וכו'. ואשכנז וצרפת נוהגין לתת עיניה' למעל' ונושאים גופם כלפי מעלה:
(קסו) כתב בעל סמ"ג בשם ה"ג שאף בתפלת המוסף בר"ח אם שכח ש"צ יעלה ויבא אינו חוזר מפני טורח צבור ובסמ"ק כתב שאפי' בשב' וי"ט אין מחזירין אותו בשחרית וכן מסתבר ומה שכתב שאין מחזירין אף במוסף לא נהירא:
(קסז) רש"י כתב שאין לש"צ לומר ושמו את שמי וכו' ורב עמרם כתב אם אין שם כהנים אומר ש"צ אלהינו וכו'. ושמו את שמי וכו' עד עושה השלום ואין המנהג ככה:
(קסח) נשאל גדול הדור מהר"י מולן ז"ל אם מותר לאדם ליפול על פניו ולומר תחנה עם הצבור כשהוא עומד חוץ לצבור או לא: והשיב דפשיטא הוא דיכול ליפול על פניו כי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים עכ"ל:
- ↑ תוקן ע"פ דף התיקונים
- ↑ תוקן ע"פ דף התיקונים
- ↑ ע"פ דף התיקונים