עריכת הדף "
סדר משנה/תלמוד תורה/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''כיצד מלמדים הרב יושב וכו'.''' ''' (א) ''' ''' הנה ''' הלח"מ תמה על רבינו בתרתי חדא מנ"ל לרבינו לחלק בזמן ההוא קודם שירדה חולשה לעולם בין הרב לבין התלמידים לומר דאז התלמידים עומדים אבל הרב יושב מלבד שאין החילוק הזה מבואר בשום מקום אף זו אדרבה משמעות הברייתא במגילה כ"א הוא דבדבר זה הרב והתלמידים שקולים דקתני התם מימות משה עד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד משמת רבן גמליאל ירדה חולשה לעולם הרי מבואר דהכל היו עומדין אפילו הרב, ועוד קשיא דדברי רבינו מתנגדים לתלמוד ערוך שם דאמרינן מנין להרב שלא ישב ע"ג המטה וישנה לתלמידו ע"ג הקרקע שנאמר ואתה פה עמוד עמדי דכביכול אף הקב"ה בעמידה הרי להדיא דמיום שניתנה התורה היו צריכים הרב והתלמיד להיות שניהם בעמידה ולפחות אין הרב רשאי לישב והתלמיד עומד, והלח"מ כתב לחלק דלא הקפיד התלמודא אלא שלא יהא הרב יושב ע"ג המטה והתלמיד יושב ע"ג קרקע דכיון דשניהם יושבים לא תהא ישיבתו של הרב חשובה מישיבת התלמיד אבל אם הרב יושב והתלמיד עומד בזה ליכא קפידא בדבר והסברא בזה היא דבשלמא ישיבת הרב אינו מצד התרוממותו על התלמיד אלא כדי שתתישב דעתו עליו איך יסדר ויעריך משנתו כדי להסביר לתלמידים היטב משא"כ אם שניהם יושבים רק הרב יושב ע"ג המטה והתלמיד ע"ג קרקע הנה לענין ישוב הדעת בלמוד אין בו תועלת אם יושב ע"ג המטה או ע"ג קרקע רק התרוממות והתנשאות יש בזה לרב במה שיושב ע"ג המטה והתלמיד ע"ג קרקע לפיכך אסור לעשות כן ונדחק הלח"מ ליישב לדעת רבינו מה שהביא ר"א והראיי' לדבריו מדכתיב ואתה פה עמוד עמדי והראיי' שיש לרבינו לשיטתו הוא מדאמרינן עומד ולומד יושב ושונה היינו כששונה לאחרים, והנה הגאון בעל פ"ד החזיק גם כן בדעת הלח"מ לחלק בין התלמידים עומדים ליושבים ע"ג קרקע, ואחרי העתרת המחילה מכבוד תורתו אומר אני דסברא קלושה היא לומר דכדי להסביר הרב לתלמידים משנתו נקרא קשות ומותר בישיבה ולמען יבינו התלמידים דברי רבם יהי' נקרא רכות ואסור בישיבה ואיפכא מסתברא שיותר קשה להתלמיד להבין ולהשכיל דברי הרב לעומקן משא"כ קשה להרב להעריך ולסדר הדברים לפני התלמידים, ועיין ב"ק צ"ט דקאמר התם אמאי לא דייקת מילי שאני אומר וכו' וכמוהו הרבה בתלמוד אשר ראינו כי מאד צריך התלמיד להעמיק עיונו בדברי הרב, ומלבד הסברא האמור' הנה מקום אתי להבי' ראי' דערך וסידור הדברים של הרב אינו נקרא קשות מדאי' בסוכה כ"ח ת"ר תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וכו' איני והאמר רבא מקרא ומתנא וכו' ל"ק הא במגרס הא בעיוני וכו' ולדעת הלח"מ תקשי אמאי לא משני הא והא למגרס רק דיש לחלק בין כששונה לעצמו שאינו צריך הרחבת הדעת שהוא רכות ולכן צריך דוקא מטללתא אבל כששונה לאחרים שזה הוא קשות להעריך ולסדר הדברים לפני התלמידים וצריך הרחבת הדעת לכן מותר להרב ללמוד חוץ ממטללתא וממילא אף התלמידים מותרים ללמוד חוץ ממטללתא דעוסקי במצוה הם ופטורין מן הסוכה כההיא עובדא דר"ח ורבה בר ר"ה וכו' ודוחק לומר דגם זה נכלל במה שאמר המתרץ הא לעיוני וכו' וגם ההיא עובדא דמייתי התלמודא ע"ז לא משמע כן, ולפי דברי הרב בלח"מ צריכין אנו לדחוק מאד בהראיי' שהביא ר"א מקרא ואתה פה עמוד עמדי, רק כפי מה שאבאר בס"ד לקמן אפשר ליישב ג"כ לפי סברת הלח"מ ופ"ד, והראיי' שהביא מהא דאמר יושב ושונה כבר דחה אותה הגאון בעל פ"ד, ולפי דרכו של הלח"מ אפשר להביא ראיי' אחרת לדינו של רבינו דאף בזמן מרע"ה היו נוהגין שהרב הי' יושב והתלמידים עומדים בלמוד רכות דאמרי' בעירובין נ"ד ת"ר כיצד סדר המשנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו וכו' והנה דבר ברור שאם הי' משה עומד כשהי' שונה לאלעזר ולאיתמר ולזקנים וכל העם ודאי לא היו אהרן ובניו יושבין אלא ודאי גם משה הי' יושב כששנה להן פרקן ואע"ג דלא נזכר בברייתא שישבו אהרן ובניו אלא אחר שגמר לשנות להן פרקן ומשמע דקודם לכן היו עומדים הרי מבואר דהרב הי' יושב כשהי' לומד עם תלמידיו אהרן ובניו והזקנים והעם והם עומדין והיינו כדעת רבינו, אמנם יש לגמגם קצת בראיי' זאת מנ"ל לרבינו לפרש כך ודלמא הפירוש כמ"ש רש"י דאהרן ובניו והזקנים והעם כולם היו יושבים בשעה ששנה להם משה פרקן רק דאז בשעה ששנה להם היו יושבין לפניו משום והיו עיניך רואות את מוריך וכשגמר לשנות לאהרן נסתלק וישב מצדו של משה וכו' והיינו שהיו לומדים קשות כדאמרינן התם מנין שחייב להראות לו פנים וכו' ופירש"י ללמדו לתת טעם בדבריו בכל אשר יוכל וכו' ועוד שם ד"ה אשר תשים לפניהם וכו'. ''' (ב) ''' ''' וחלקי ''' אמרה נפשי בישוב דברי רבינו האמנם בזה צדקו דברי הלח"מ ופ"ד דיש לחלק בין הרב יושב והתלמידים עומדין להרב יושב ע"ג המטה והתלמידים ע"ג קרקע אבל לא מטעמא דידהו אבל אמינא סברא אחרת והוא דהנה דבר ברור דקשות אפילו בימי מרע"ה היו לומדין מיושב כדמסיק רבא במגילה על פסוק ואשב בהר וגו' ומידי דבעי עיונא מיקרי קשות כדמוכח מסוגיא דסוכה הנ"ל ומעתה הרב שלומד עם תלמידים נהי דודאי מדרגת התלמיד נגד מדרגת הרב הוא כערך מדרגת העבד אל אדוניו כמ"ש רבינו לקמן פ"ה הלכה ח' אולם זה דוקא חוץ מזמן הלמוד אבל בשעה שלומד עם התלמידים גזירת המלך הוא שלא יהי' הבדל בין הרב לתלמיד בענין הכבוד אלא ישתוו בכבודם או שישבו גם שניהם הרב והתלמיד ע"ג המטה או ע"ג הקרקע והיינו מכח הקרא דכתיב ואתה פה עמד עמדי דהוראתו שיהיו שווים הרב עם התלמיד בשעת הלמוד, מיהו האמנם הושוה כבוד הרב להתלמיד בשעת הלמוד מ"מ הקפידה התורה שלא יתבזה הרב בשעת הלמוד דכוונת התורה היתה שלא ירום לבבו של הרב בשעת הלמוד ולכן אמרה שלא יהי' הבדל בין הרב לתלמיד בשעת הלמוד ואם אין התלמיד מכובד בשעת הלימוד כמו הרב הי' בזה בזיון להתלמיד או הי' התרוממות להרב, אבל אין רצון התורה שיהא הרב מבוזה בשעת הלמוד והנה כי כן דון מינה דאם הדבר שנעשה להרב בשעת הלמוד אינו כדי להגדיל כבודו יותר מכבוד התלמיד רק צריכין אנו לדקדק שלא יגיע בזיון להרב במניעת המעשה אשר אנו מוזהרין לעשותו ודאי הדבר ההוא היתר גמור הוא לרב לעשותו דהא אין רצון התורה שיגרע כח הרב מכח התלמידים אפילו בשעת הלמוד למען לא יתבזה הרב בעיני התלמידים, ומעתה יצאתי להשכילך בינה להבין החילוק בין הרב יושב ע"ג המטה והתלמידים יושבים ע"ג קרקע שאסור, ובין אם הרב יושב והתלמידים עומדים דמותר לעשו' כן דאף שהתלמידי' עומדי' מ"מ מותר לו להרב לישב שאילו הי' גם הרב עומד בשעת הלמוד הי' מגיע בזה בזיון להרב דמעמידתו נראה כאלו כל דברי פיו של הרב אינו אלא מהשפה ולחוץ פיו ידבר חכמות ולבו לא יהגה תבונות ואינו חושב מחשבות לסדר ולהעריך הדברים כראוי לדבר הצריך עיון ועומק לב להבין ולהשכיל להתלמידים הבאים לשמוע אלא נראה מבחוץ כאילו פי המדבר אליהם מדבר רק דברים שהם מורגלים ומשוננים בפיו מאז ומקדם וכפי מה שקיבלן מרבותיו ואין לאל ידו לחדש דבר בהם או להסביר בהם סברא חדשה ואינו יכול מדעתו להקשות ולתרץ או שלא יחפוץ בתבונה, ואין לך בזיון יותר גדול להרב מדבר זה שהרי נראה ממה שהוא עומד שאינו אלא רכות כל דבריו דהיינו שאינו מעיין כלל בדברים היוצאים מפיו, לפיכך התירו לו להרב שיהיה יושב בשעה זו שהוא לומד עם התלמידים אף שהתלמידים הם עומדים, כאילו הוא הרב הי' עוסק בקשות דהיינו בעיונא בעת שאומר להם דבר הלכה ובקשות מותר לו לישב, דהיינו ע"י ישיבתו נראה כאילו הוא מגיד חדשות ולפחות מחשבתו ודעתו ושכלו המה משוטטת אז בשעת אמירת הדין או דבר הלכה או שאר ד"ת שאומר להתלמידים וחושב מחשבות בסברות וקושיות ופירוקים ולהתחדש באותן הדינים וההלכות או שאר ד"ת שאומר לתלמידיו וא"כ ע"י ישיבתו ניצול מבזיון, ובאמת לא בלבד שהתירו להרב לישב בשעת לימודו עם התלמידים אלא אף זו שראוי הוא להרב לישב בשעת לימודו עם התלמידים, שהרי אף באותו השעה בהיותו אומר להתלמיד ד"ת ודינים ופסקי ההלכות, ראוי להיות פיו דובר מישרים אסור ומותר זה טהור וזה טמא, ולבו יהגה תבונות להבין דבר מתוך דבר סברות חדשות ופלפולים בד"ת והדינים ההם שמוציא מפיו לאזני התלמידים השומעים לקולו, אף כי לא יגיד להתלמידים אז בעת ההיא מן החידושים שחידש בדעתו שהשעות ההם אינם מיוחדים להתלמידים ללמד בני יהודה קשת ומלחמת תנופה מלחמת התורה, אלא הם מיוחדים רק ללמוד לדעת את המעשה אשר יעשון אבל הוא לעצמו הרב בלבבו יבין חדשות וכמאמרם בערובין דף הנ"ל דדיה ירווך בכל עת למה נמשלה ד"ת כדד מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף ד"ת כ"ז שאדם הוגה בהן מוצא טעם ולא זו בלבד שיש בזה מן התועלת להרב בישיבתו שהוא יכול לחדש חידושים אף זו יש בו מן התועלת גם להתלמידים שאף שאינו מגיד להם עתה החדשות הסברות והקשיות והפרוקים שעלו על דעתו, אבל הא מיהא מרמזן בקוצר מילין ואומר הדין או ההלכה בלשון ההוא ואינו אומרה בלשון אחרת כדי לכלול בלשונו הסברא או הטעם או הפירוק ההוא בקיצור ואף שהתלמיד עתה אינו מבין לסוף יגיעו הימים שיבין התלמיד או אחר יבינהו למה רמז רבו בלשון ההוא שאמר בו הדין וכמו שהוא כן לפי דעת הראב"ד במסכת' עדיות פרק א' ריש משנה מהאי טעמא שחייב אדם לומר בלשון רבו, והמורם מזה דאם הרב הי' עומד בשעה שהוא מלמד להתלמידים הי' מגיע מזה להרב בזיון גדול ורב וגם הי' מגיע לו ולתלמידיו הפסד בחידושי תורה ובמה שהרב הוא יושב חלף הלך לו הבזיון ההוא וגם ההפסד האמור, וגם להתלמידים העומדים עליו אין מגיע מזה בזיון במה שהם עומדים ואינם יושבים, דהא אצלם הוא רכות לא קשות שהרי הם עומדים אך לשמוע מפי הרב רק הלכות פסוקות וערוכות בלי שום פילפול (דאל"כ שהיו לומדים אז פילפול שהוא קשות באמת גם התלמידים היו יושבים אפילו בימי מרע"ה דהא בקשות הכל בישיבה) וכשהתלמידי' שומעים מפי הרב ההלכות והדינים אינם רשאים התלמידים להרהר ולחשוב סברות וטעמים וחידושים כלל, דהא אמרינן בברכות דף ס"ה ד"א הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה וכו' ופירש"י שתוק וכו' והאזין לשמיעתך עד שתהא שגורה בפיך ואעפ"י שאינה מיושבת לך ואח"כ כתתנה וכו' וכן אמרינן בשבת דף ס"ג אמר רב כהנא כד הוינא בר תמני סרי הוי גמירנא לי' לכולהו הש"ס מאי קמ"ל דליגמר אינש והדר ליסבר וא"כ אין בזה מה שהתלמידים עומדים בזיון להתלמידים במה שע"י עמידתם ניכר ונודע שאינם מהרהרים לחדש טעם או סברא או קושי' או פירקא, אז בשעת אמירת הרב להם הד"ת או הדינים או ההלכות, שהרי אינם רשאים לשום לב לשום דבר אז בשעת שמיעתן אלא רק לאותן הדברים שהם שומעים מפי רבם ולשננם בפיהם עד שיהיה רגיל על לשונם, ולפיכך כיון שבעמידת הרב יש בזה בזיון להרב ובמה שהוא יושב והתלמידים עומדים אין בזה בזיון להתלמידים לכך הותר להרב שיהיה הוא יושב כשלומד עם התלמידים אף שהם בעמדם יעמודו, אבל להיות הרב יושב ע"ג המטה והתלמידים יושבים ע"ג קרקע, בזה יש בזיון להתלמידים והתרוממת והתנשאות ויתרת הכבוד להרב על התלמידים להיותם אינם חשובים כמוהו, לכן לא ישתוו בישיבתם להיות יושבים כולם ע"ג מטות או כולם ע"ג קרקע, ואין בזה בזיון להרב כשהוא יושב ע"ג קרקע ג"כ. וסברת הר"ן דכשהוא יושב ע"ג הקרקע אינו יכול לעיין ולדקדק כ"כ כמו אם הוא יושב ע"ג המטה, זה לא סבירא לי' לרבינו, וכמו שבאמת בספר פ"ד שם הקשה על הר"ן דמה לי אם יושב ע"ג מטה או ע"ג הקרקע לענין העיון, ולענין קושיתו של הר"ן שם סובר רבינו כתירוצו השני של הר"ן לחלק בין תלמידים מוסמכים לבין שאינם מוסמכים ועיין בכ"מ. ''' איברא ''' כל זה ניחא ברב שהוא בשר ודם שהוא צריך להמציא תמיד חדשות חדשים לבקרים והחדשות הם אצלו קשות עד שהוא צריך להיות יושב כדי להיות מיושב בדעתו להוציא תעלומות לאור, אבל לא כן גבי הקב"ה לא שייך לומר לא רכות ולא קשות לא ישנות ולא חדשות כי הכל גלוי וידוע לפניו יתברך מאז ומקדם ואין התחדשות והשתנות ח"ו בידיעתו, כי ידיעתו ועצמותו אחד הם ואחרי כי כן הנה לגבי דידי' יתברך, להיות כביכול הוא יושב והתלמיד עומד הוא שוה בשוה ממש למה שרב בשר ודם הוא יושב ע"ג המטה והתלמיד יושב ע"ג קרקע, כשם כשהרב בשר ודם יושב ע"ג מטה והתלמיד ע"ג קרקע הוא בזיון להתלמיד במה שאינו משתוה להרב אעפ"י שבעצם וחוץ לזמן הלימוד יש הפרש גדול בין הרב לבין התלמיד עד שהוא נחשב לגבי הרב כעבד מ"מ בשעת הלימוד היה היושר האלקי יתברך שיהיו הרב והתלמיד משתוים ולא יגדל כבודו של הרב על התלמיד ה"נ גבי הקב"ה כשהוא כביכול יושב והתלמיד עומד איכא בזה בזיון להתלמיד ואין זה רצונו ויושרו יתברך שבשעת הלימוד תגדל כבוד הרב מכבוד התלמיד, אף שרב המרחק בינו יתברך ובין מבחר הנבראים מרע"ה ורק גבי רב בשר ודם מה שהוא יושב והתלמיד עומד אין בזה בזיון להתלמיד משא"כ גבי הקב"ה אף כשהוא יושב והתלמיד עומד איכא בזיון להתלמיד דהא לגבי הקב"ה לא שייך הך טעם האמור ברב בשר ודם ולפיכך הקב"ה מכח גודל ענוותנותו, כשהתלמיד עומד דהיינו ברכות אף כביכול עומד, ואין בעמידתו ית' בזה העדר כבוד ח"ו לו ית' שאינו יודע לחדש חידושים דאדרבה נהפוך הוא זהו כבודו הן הן גבורותיו שאין אצלו יתברך כלל לא קשות ולא התחדשות שהוא יתברך בלתי משתנה ובלתי מתחדש והוא ודעתו יתברך אחד הוא ולזה אמר הקב"ה למרע"ה ואתה פה עמוד עמדי וגו' שכביכול אני ג"כ אעמוד כשתעמוד אתה כשאלמוד עמך דהיינו כשאלמוד עמך מה שהוא רכות אצלך, זאת תורת העולה, דכשהרב יושב והתלמיד עומד יש חילוק בין כשהרב הוא הקב"ה דאז איכא בזיון להתלמיד כשיעמוד ובין כשהרב הוא בשר ודם דאין בזה בזיון להתלמיד, משא"כ כשהרב יושב ע"ג מטה והתלמיד יושב ע"ג קרקע אז אפילו כשהרב בשר ודם יש ג"כ בזיון להתלמיד בזה ולזה שפיר הביא ר' אבוהו ראיה ואמר מנין לרב שלא ישב ע"ג מטה וישנה לתלמידו ע"ג קרקע שנאמר ואתה פה עמוד עמדי וגו' וכוונת ראייתו היא דאף לענין עמידת הרב לא נוכל למילף מהקב"ה שיהיה הרב צריך לעמוד כשהתלמיד עומד דשאני גבי הקב"ה שאין מגיע לו העדר כבוד ח"ו בעמידתו משא"כ ברב בשר ודם שמגיע להרב בעמידתו בזיון גדול ולהתלמיד ע"י כן אינו מגיע בזיון שידעו טעם ישיבת הרב ועמידת התלמיד אבל הא מיהא מעמידת הקב"ה עם עמידת התלמיד נוכל למילף לפחות לענין ישיבת הרב ע"ג מטה והתלמיד ישב ע"ג קרקע שדבר זה לא יעשה כן בישראל שהרי לענין ישיבתו ע"ג המטה אין בו תועלת להרב ושפיר נוכל למילף מהקב"ה שבדבר שאין בו תועלת להרב שאסור להתגדל בשעת הלימוד על התלמיד (ונסתרה בזה בס"ד ג"כ הראיה השניה שהביא בספר פרשת דרכים שם) וא"כ אין מהך סוגיא קושיא על רבינו ואדרבה אני אומר בס"ד דלא בלבד שאין שום קושיא וסתירה והתנגדות לדברי רבינו מהך סוגיא דמגילה אלא איפוך אנא דמכאן יש קצת ראיה וסמוכין לדעת רבינו והוא דאל"כ אלא דנאמר דבכל הדורות שמזמן מרע"ה ואילך עד אחר מות רבן גמליאל (שאז ירדה חולשא לעולם) אף הרב היה עומד כשהיה לומד עם תלמידיו רכות תקשה מנ"ל לר"א למילף מהך קרא של ואתה פה עמוד עמדי שלא יהיה הרב יושב ע"ג מטה ושונה לתלמידיו ע"ג קרקע (דהיינו עד אחר מות ר"ג בקשות ומאז והלאה אף ברכו') דלמא שאני התם שהיו צריכין לעמו' הרב וגם התלמידי' בזמן מרע"ה לכבוד לימוד התורה כשהיו לומדים רכות והך קרא של ואתה פה עמוד עמדי הא מיירי לענין לימוד רכות וזה הדין גופא הגיד לו הקב"ה והודיעו אז שבשעת לימוד התורה ברכות צריך שיהיו עומדים גם שניהם יחדיו, ולפיכך אמר הקב"ה למרע"ה ואתה פה עמוד עמדי וגו' שאתה וגם אני כביכול נעמוד שנינו אז בשעת לימוד הרכות, ואשמעינן בזה טובא, חדא לאפוקי מדינו של רבינו, דהא השתא קאמינן לפום הסברא דגדול כבודו של הרב שבשעת הלימוד יכול הרב לישב ע"ג המטה אף שהתלמיד יושב ע"ג קרקע לזה ה"א ג"כ דגם בזה כבוד והדר תעטרהו להרב שאף שהתלמידים הם צריכים לעמוד כשהם שומעים מפי הרב ההלכות והדינים, וכן הרב גופא כשהוא לומד לעצמו דינים והלכות צריך לעמוד דהא הם רכות, אבל כשהוא לומד עם התלמידים ה"א דרשאי הרב לישב כדי שיהיה אימתו ומוראו עליהם, וזאת שנית אשמעינן בזה לאפוקי מדרב שם דאמר עומד ולומד יושב ושונ' וכו' ופירש"י ששונה פירושו הוא כשהוא חוזר לבדו בינו לבין עצמו שנית על מה שלמד בפני רבו, אז יכול לישב ממילא שפיר ה"א דהרב שהוא למד כבר דבר זה שהוא לומד עתה עם התלמידים אינו צריך לעמוד בשעת לימודו לתלמידיו, לזה קמ"ל קרא של ואתה פה עמוד עמדי דרב צריך לעמוד כשלומד עם התלמידים רכות, ולזה אמר לו הקב"ה תיבת "עמדי" כדי להעיר לו אזן לגלות לו דין זה, אבל עדיין מנ"ל לר"א כשהרב והתלמיד יושבים רק שהרב יושב ע"ג מטה והתלמיד ע"ג קרקע שגם זה אסור, אלא ודאי צריכין לומר דר"א הי' יודע דגם מימות מרע"ה ואילך עד אחר מות ר"ג ג"כ הי' הרב לומד בישיבה והתלמידים עומדים כשהיה הרב לומד עמהם רכות והיינו שקבלו כן איש מפי איש עד פה קדוש מרע"ה, ולזה שפיר קשי' לי' לר"א ל"ל תיבת "עמדי" בקרא של ואתה פה וגו' והוכיח מזה ר"א דתיבת עמדי בא להורות שלא יהיה הרב יושב ע"ג המטה והתלמיד יושב ע"ג קרקע כשהן לומדין בקשות שאז גם התלמידים הם יושבים, דכיון שהרב והתלמיד שניהם יושבים צריך להיות ישיבתן שוה בשעת לימוד שלא יראה התגדלות הרב על התלמיד משא"כ כשהרב יושב והתלמיד עומד ברכות דאין בזה התגדלות והתנשאות הרב על התלמיד משא"כ אם הרב הוא הקב"ה. ''' (ג) ''' ''' ויותר ''' נראה בס"ד להביא ראיה לדינו של רבינו והוא דאף מזמן מרע"ה ואילך ג"כ הי' הרב יושב אף כשלומד עם התלמידים רכות והוא כמעט מקרא מלא שדבר הכתוב, והוא דבסדר יתרו כתיב וירא חותן משה וגו', ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלקים וגו' והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו הרי מבואר מהפסוק שמרע"ה הי' יושב כל היום מן הבוקר עד הערב וכל העם היו עומדים כל היום כולו אין אחד מהם שהיה יושב ואעפ"י שבמקצת היום הי' מודיע את חוקי אלקים ואת תורותיו וא"כ או שהי' ראוי גם למרע"ה לעמוד או שהי' ראוי גם לישראל לישב א"ו צ"ל כדינו של רבינו דבשעת לימוד רכות אף שהתלמידים היו צריכים לעמוד קודם שירדה חולשא לעולם, אבל הרב לעולם הי' לומד עמהם בישיבה, איברא כי לכאורה משגה היא הראיה האמורה כי אמרו בגמרא דשבת דף י' תני להו ר' חייא ב"ר מדיפתי ויעמוד העם וגו' מן הבוקר עד הערב, וכי תעלה על דעתך שמשה הי' יושב ודן וכו' אלא לומר לך כל דיין הדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (ולענ"ד נראה בס"ד הטעם לזה שהרי הקב"ה ברא העולם והדיין הזה הוא מקיימו שהרי על ג' דברים העולם קיים על השלום ועל הדין ועל האמת) א"כ לכאורה משמע מזה דלא הי' מרע"ה יושב כל היום אלא רק איזה שעות ביום ואחרי כי כן אפשר לומר דבאותן שעות שהודיע להם לישראל את חוקי האלקים ואת תורותיו, באמת היה מרע"ה עומד וגם העם היו עומדים ואזדא לה הראיה הנ"ל, ברם לא נפלאת היא ממני הגמרא הנ"ל אך כבר בא החכם מאור עינינו מהרש"א להאיר עינינו גם בדבר הזה שכתב ויש לדקדק כיון דלא היה דן משה מבקר עד ערב וכו' א"כ היאך קאמר יתרו כל העם נצבים עליך מן הבקר עד הערב וכו' דהא לא איקפד אלא על עמידתם לפניו כל היום וכפירש"י בחומש וכו' וכן צ"ל ודאי דעמידת בעלי דינין ילפינן במסכת שבועות מהאי קרא אלא דקפיד יתרו אכל היום וי"ל דודאי משה הי' יושב כל היום כמשמעות הכתוב, אלא שלא הי' דן רק עד זמן סעודה, ושוב אח"כ הי' עוסק בתורתו וכו' אלא שיתרו חשב שבאו כולם לעמוד לפניו כל היום למשפט, ולזה אמר מדוע אתה יושב לבדך וגו' הי' לך להושיב דיינים אחרים ולא הי' לך לדון בעצמך כל היום, אלא שאתה עושה זאת לעמוד לפניך דרך שררה שיעמדו לפניך כל היום וכו' השיב משה כי לא באו כולם לדון לפניו אלא יש בא ושפטתי וכו' והיינו עד זמן סעודה, ואח"כ יש בא ללמוד תורה דהיינו והודעתי להם וכו' מעתה אדרבה מבואר מזה שמרע"ה הי' יושב כל היום מבקר עד ערב וכן נמי כל העם עומדים עליו כל היום מהבקר עד הערב ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, רק שעד זמן סעודה היה דן דיניהם בין איש לרעהו, ומזמן סעודה ואילך הי' לומד עמהם רכות דהיינו דינים ולפיכך היו העם עומדים דגבי רכות התלמידים הם בעמידה דאילו הי' קשות מה שלמד עמהם אף העם התלמידים היו יושבים אפילו בזמנו של מרע"ה אלא ודאי הי' רכות, ואעפי"כ הי' משה יושב, והיינו כדינו של רבינו דאינו אסור אלא כשהרב יושב ע"ג מטה והתלמידים יושבים ע"ג קרקע אבל כשהרב יושב והתלמידים עומדים בזה ליכא איסור דלגבי הרב מיקרי הכל קשות ודע דגם אפי' גבי מרע"ה שייך נמי הסברא והטעם הנאמר שם, שאעפ"י שנאמר לו למשה בסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אבל הן כל אלה הלא כל יקר ראתה עינו של מרע"ה ונתגלו לו ספוני טמוני עמקי חכמת התורה מה שלא נגלה ולא יתגלה לשום תלמיד ותיק ולא אפילו לשום רב ותיק, ובהשגות ההם הוסיף השגה על השגתו תמיד בכל רגע ורגע, וכדברי מהרש"א מבואר להדיא במכילתא שם פרשה ב' בד"ה וירא חתן משה וגו' וז"ל כי יהיה להם דבר בא אלי, בין טומאה לטהרה (פירוש שהוא דבר לעצמם אם האדם ההוא נטמא או לא לכך נאמר תיבת "להם" המורה על עצמותם) ושפטתי בין איש, זה הדין שאין בו פשרה (שבו נופל לשון משפט) בין רעהו זה הדין שיש בו פשרה וכו' נפטרין זה מזה כרעים, והודעתי את חוקי האלקים אלו המדרשות (פירוש כגון ג"ש שקבלו ממנו, וכן שארי המדות שהתורה נדרשת בהן קבלו הכל ממנו והודיע להם שזה הדין נדרש כך וכך וזה הדין נדרש כך וכך, והוא הי' אומר להם הדין והדרוש ההוא כולו ממילא לא היו העם צריכים כלל לעיון, ונקרא זה ג"כ רכות וגם בלא"ה בתחלת שמיעתן אינן רשאים לעיין בו ולפלפל בו כ"א בתחלה צריך להאזין השמועה עד שתהיה שגורה בפיו בתחלה הס ואח"כ כתת, ונקראו המדרשות והמדות שהתורה נדרשת בהן בלשון "חק" שתיבת "חק" פירושו ג"כ גבול, וכמו שפירש"י ז"ל במשלי פרשה ח' על פסוק בחקו חוג על פני תהום וכן תרגם המתרגם שם על פסוק בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו וגו' וכן המדות שהתורה נדרשת בהן הן המגבלת את התורה הנדרשת ואת האדם הדורש, המדה ההיא נתן לדרוש כך וכך על אופן המדה ההיא ולא יעבור הגבול לדרוש באופן אחר) ותורותיו אלו ההוראות (של איסור והיתר, אסור ופטור ומותר) דברי ר' יהושע ר"א המודעי אומר חקים אלו העריות שנאמר לבלתי עשות מחקות וכו' והנה בין לר' יהושע ובין לר"א המודעי במכילתא הנה מבואר כדברי מהרש"א שלא כל היום הי' דן את דיניהם, אלא שכל היום היה יושב והעם עומדים עליו רק חלק היום הי' עושה משפט בין איש לרעהו ושאר היום הי' מלמד לכל העם הנצבים עליו תורה, וכבר כתבתי דכל מה שלמד להם מרע"ה הי' נקרא רכות שלא היו מעיינים אז כ"א מטים אוזן לשמוע ולפיכך היו צריכים כל העם לעמוד כמו שהוא הדין ברכות התלמידים צריכים לעמוד, וזה השיב מרע"ה ליתרו שמטעם זה הוא מניחם לעמוד מפני שהדין כך לא ח"ו מפני כבודו אבל הרב הוא יושב בכל פעם וכדינו של רבינו. ''' (ד) ''' ''' ודע ''' דהר"ן במסכת' מגילה הקשה מהא דאמרינן בסנהדרין דף ע"ב וביבנה ארבעה ר"א ור' יהושע ור"ע ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע וכו' הרי דהרב היה יושב כסאות למשפט והתלמיד היה דן לפניהם בקרקע שהיה יושב ע"ג הקרקע וכמו כן נמי קשה מהא דאמרינן בב"מ דף פ"ד דכי הוו יתבי רבן שמעון ב"ג ור' יהושע ב"ק אספסלי יתבי קמייהו ר"א בר"ש ורבי ע"ג קרקע וכו' הרי דכל הנך סוגיות הללו סותרות מאמר ר"א דאמר דאסור להרב לישב ע"ג מטה ולהשנות לתלמידו ע"ג קרקע ומה לי מטה או כסא או ספסל שקולים הם, ומ"ש הר"ן ליישב דהנך סוגיות דסנהדרין וכו' מיירי בקשות דבזה מותר להרב לישב ע"ג מטה או כסא או ספסל ולהניח התלמיד לישב ע"ג הקרקע, כי נקל לו העיון בישיבתו ע"ג המטה מבישיבתו ע"ג קרקע כבר הרבה להשיב על זה בספר פ"ד דרך ענוים ויותר מזה קשה דנראה הדבר בחוש שמי שהוא רגיל לישב ע"ג קרקע אין הישיבה ע"ג הקרקע מונעת ומטרדת אותו מן העיון כלל וכלל, ומה שהפ"ד רוצה לפרש שם הוא דוחק ביותר וגם כבר הוכחנו בס"ד לעיל אות ב' דרבינו לא סבירא ליה תירוצו של הר"ן, ומ"ש הר"ן שם עוד לחלק בין תלמידים מוסמכים לבין התלמידים שאינם מוסמכים עדיין, דדוקא למוסמכים הוא דצריך הרב לחלוק להם כבוד שתהא ישיבתו וישיבתן שוה משא"כ תלמידים שאינם מוסמכים שרשאי הרב לישב ע"ג המטה והם ישבו לארץ ע"ג קרקע וגם מרן פה הביא לכל דברי הר"ן כאלו דעתו של רבינו ג"כ כך הוא, אבל אין נראה שיהיה כן דעת רבינו מדלא חילק לא בפירוש ולא ברמז כלל בין תלמידים מוסמכים לבין תלמידים שאינם מוסמכים וראוי היה לרבינו לבאר החילוק הזה להדיא כיון שהוא דבר המבואר בגמרא לפי תירוצו של הר"ן ומדלא ביארו ש"מ דרבינו לא סבירא ליה הך חילוק. ''' יציבא ''' מילתא כי לכאורה היה אפשר בס"ד לענ"ד לאמר והוא דהא כל עיקור הדין הזה של ר' אבוהו דלא ישב הרב ע"ג המטה וישנה לתלמידיו ע"ג קרקע יליף ליה מהא דמרע"ה שאמר לו הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון דמרע"ה היה מוסמך מפי הגבורה וא"כ היה לו אצל הקב"ה דין תלמיד מוסמך וה"ה לכל תלמיד מוסמך שצריך שיהיה הרב משתוה לו בשעת לימודו עמו משא"כ שישתוה הרב לתלמיד שאינו מוסמך בשעת הלימוד מהיכן נילף זה כך היה מקום בראש אתי בס"ד להמתיק דברי הר"ן אבל מ"מ יש לגמגם בזה דהא כל עיקר טעמו של הר"ן דגדו' כבודו של התלמיד המוסמך עד שהוא קרוב למעלת רבו ולכן ראוי שישתוה לפחות בשעת הלימוד שהרי התלמיד המוסמך הוא תלמיד חבר לרבו עיין בש"ך י"ד סימן רמ"ד ס"ק ב' משא"כ תלמיד שאינו מוסמך שעדיין רחוקה מעלתו ממעלת רבו בחכמה, ולפי דברי הר"ן מ"ש רש"י בסנהדרין שם בד"ה שמעון התימני וכו' תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל זקנה הרי משמע דהיה מצד חכמתו ראוי לכך להיות נסמך רק שימים ידברו להיותו צעיר לימים לא אסמכוהו, צריכין לומר דכיון דצעיר לימים הוא הרבה מרבותיו עד שלא נסמך גם זה יש מרחק רב בין מעלתו לבין מעלת הרב אף שבחכמה הם קרובים במעלתם (דאם לא כן עדיין קשה היאך ישב שמעון התימני ע"ג הקרקע) וא"כ צא וחשוב דאף דמרע"ה היה תלמיד מוסמך מ"מ בודאי יותר היה רוחק הערך מה שיש בין מרע"ה לבין הקב"ה ממה שיש רוחק הערך בין תלמיד שאינו מוסמך לבין הרב וא"כ איכא למילף מואתה פה עמוד וכו' אף לתלמיד שאינו מוסמך שצריך הרב להשתוות עמו בישיבה בשעת הלימוד ואפשר דרבינו מה"ט לא ס"ל תירוצו השני של הר"ן, אמנם את אשר אני אחזה לי בישוב קושית הר"ן מהך דסנהדרין ובב"מ הוא דרבינו מחלק באופן אחר דהיינו דכיון דהא דלא ישב הרב ע"ג המטה והתלמיד ע"ג קרקע הסברא מנגדתו שהרי בכל הענינים יחס התלמיד אל הרב הוא כיחס העבד אל האדון אלא שהוא גזרת המלך מלכו של עולם יתברך מכח קרא של ואתה פה עמוד עמדי, וכמ"ש ג"כ בספר פ"ד ממילא אין לך בו אלא חידושו מה דגלי קרא גלי מה דלא גלי לא גלי, והיינו דומיא דהך קרא של ואתה פה עמוד עמדי דהתם הקרא מיירי באופן שהרב שהוא הקב"ה היה מתכוון בעת ההיא ללמוד עם התלמיד שהוא מרע"ה, ולא היה כוונתו של הקב"ה אז ללמוד לעצמו או ללמד עם אחרים חוץ ממרע"ה הוא דאסור להרב להתגדל ולהתנשא על התלמיד בשעת הלימוד עמו שיהיה הרב יושב ע"ג מטה והתלמיד ע"ג הקרקע וזה אסור מכח גזירת הכתוב מבלי נודע טעמו משא"כ כשעיקר כוונת הרב בעת ההיא כשלומד עם התלמיד ההוא, ללמוד לעצמו ג"כ או ללמוד עם רב אחר גדול כמותו או קרוב למעלתו כענין שני ת"ח המדגילים זה לזה בהלכה, או שהיה כוונתו של הרב אז ללמוד עם תלמיד אחר ששאלו על הדין ההוא היכא לדיינא דיינא ולא היתה כוונתו כלל ללמוד עם התלמידים האחרים שיושבים לפניו ושומעים את כל הדברים אשר הוא מדבר לעצמו או להרב אחר או להתלמיד האחר ואעפ"י שאותן התלמידים היושבים לפני רבם הם דנים לפניו ושקלי וטרי ומפלפלים עמו וזה עם זה בהלכה ההיא מ"מ כיון שאין עיקר כוונת הרב בהלימוד ההוא ללמוד את הדבר ההוא עם התלמידים היושבים לפניו שוב לא שייך לגבי הרב הך איסורא של ואתה פה עמוד עמדי ואותו גזירת המלך האמור לעיל חלף הלך לו שגזירת המלך לא היתה כשהוא באופן האמור שאין כוונתו של הרב ללמוד במכיון עם התלמיד ההוא היושב לפניו או עם התלמידים היושבים לפניו וכיון שאין כאן גזה"כ ממילא הדרינן לקיבעא קמא להסברא החיצונה, והוא שישאר כבוד הרב במקום כבודו להיות הוא יושב ע"ג מטה או כסא או ספסל והתלמיד או התלמידים יושבים ע"ג קרקע כראוי לו להתלמיד היות נגד רבו כערך העבד נגד ערך האדון, וממילא ליתא לקושית הר"ן מהך סוגיא דסנהדרין דשמעון התימני היה דן לפניהם בקרקע אף שרבותיו היו יושבים כסאות למשפט דאטו הסנהדרין בעת ההיא שהיו יושבין ודנין בדין ההוא הבא לפניהם היה עיקר כוונתם ללמד דעת את התלמידים שיושבים לפניהם, אלא עיקר כוונתם היתה אז לדון ולהורות לעם ה' אלה בדין ההוא שבא לפניהם, ואגב גררא גם התלמידים שלשה שורות של כ"ג תלמידים שהיו יושבים לפניהם וכדלקמן בהלכות סנהדרין פרק ראשון, והרי ביבנה (וביותר לאחר מיתת ר' יוחנן בן זכאי שהרי לא מנה שם רבן יוחנן בן זכאי שכבר נחרב בית המקדש) לא היו אלא סנהדרין קטנה דהיינו שאין להם דין סנהדרין גדולה אלא יש להם דין סנהדרין קטנה שצריך שישבו הסנהדרין גדולה דוקא בלשכת הגזית כמבואר לקמן בהלכות סנהדרין פרק ראשון הלכה ג' ויותר מזה מבואר כן שם פרק י"ד הלכה י"א וי"ב ועיין לקמן בהלכות ממרים פרק ג' הלכה ז', ואותן התלמידים שהיו יושבים לפניהם באותן השלשה שורות כשהיו שומעים זה הדבר אשר דברו הסנהדרין בדין ההוא שבא לפניהם, והיה קשה דבר מה להתלמידים היושבים לפניהם בדברי רבם לא בלבד שהיו רשאים ומותרים להקשות ולפלפל בדין ההוא אלא אף זו חובה תגברם להקשות ולפלפל בדין ההוא וכדלקמן בהלכות סנהדרין פרק י' הלכה ח' ועיין ברש"י בסנהדרין דף מ' ע"א בד"ה אמר אחד מן התלמידים וכו' ושם בגמרא דף ל"ד דנפקא לן מקרא, וממילא חיובא נמי הוא דאיכא להקשות ואסור לו לשתוק מטעם לא תגורו מפני איש ומטעם מדבר שקר תרחק כמ"ש כן רבינו לקמן בהלכות סנהדרין פרק כ"ב הלכה ב' וא"כ בדיני ממונות בדיני נפשות לא כ"ש או בהוראות איסור והיתר כשבא שאלה לפני הסנהדרין אבל לא שיהיה עיקר כוונתם של הסנהדרין ללמד אז להתלמידים, וכמו כן נמי הך סוגיא דבב"מ מיירי נמי שהיו רבן שמעון ב"ג ור' יהושע ב"ק יושבים ולומדים יחד זה עם זה ומדגילים זע"ז בהלכה דתרווייהו רבנן וגדולי הדור הוו וכמבואר ג"כ ברש"י אלא שאגב גררא היו התלמידים היושבים לפניהם מנייהו ר' אליעזר בר"ש ורבי שומעים ומפלפלים עמהם אבל לא היה עיקר כוונתם של רבן שמעון ב"ג ור' יהושע ב"ק ללמד את התלמידים אלא עיקר כוונתם היה ללמד זה את זה ובכל כה"ג בודאי מותר לו להרב לישב ע"ג מטה והתלמידים ע"ג קרקע, ובאמת בכל הנך עובדא הן במעשה של הסוגיא דסנהדרין והן בהמעשה דאי' בב"מ כשהיו לומדים בכוונה מכוונת ללמד עם התלמידים, היה הרב באמת משתוה בישיבתו עם התלמידים, או שהיו כולם יושבים על גבי כסאות וספסלים או שהיו הכל הרב וגם התלמידים יושבים ע"ג קרקע ומכ"ש כשהרב יושב ודן בין איש לרעהו וכן הסנהדרין שאין כוונתם אז כלל ללמוד עם התלמידים רק כל כוונתם הוא לדון ולשפוט בצדק כאשר צונו ה' אלקינו, אך שהם מבררים הדין ההוא בינם לבין עצמם היאך הדין נוטה וידיינו אותו, שאז בודאי רשאי הרב לישב ע"ג מטה והתלמיד יושב ע"ג קרקע.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף