עריכת הדף "
סדר משנה/חמץ ומצה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == <span class="H">ב' קושיות מרן ז"ל בכ"מ פה.'''{{ש}}'''האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל''' (ר"ל בצירי), ''' וכו'.''' עכ"ל, ומרן בכסף משנה הקשה שתי קושיות, וז"ל, האוכל מן החמץ וכו' קשיא לי למה לי קרא בפסח הא בכל האיסורין שבתורה קיימא לן ח"ש אסור מן התורה, ועוד קשה דאי מקרא איפכא הוה למילף מיניה דלא יאכל שיעור אכילה משמע וכו' עכ"ל הכ"מ. ''' וראיתי ''' להגאון מהר"ל ן' חביב ז"ל בתשובותיו סי' טו"ב וח"י שעמד גם כן בשתי קושיות הללו, ולקושיא השניה האמורה, תירצה שם דפירושו של לא יאכל בניקוד צירי פירושו הוא אפילו לאכול כל שהוא, ונותן בו ב' טעמים לחלק בין לא יאכל בפתח לבין לא יאכל בצירי יע"ש בתשובותיו, ושני הטעמים אינם נוחים לענ"ד כמו שיראה הרואה בספרו גם על יתר דבריו שבסימנים ההם מראשיתם ועד סופם טובא יש לגמגם בהו ודעת לנבון נקל, ואם יגזור ה' שם בחיים בל"נ במקום אחר אאריך לפלפל בדבריו כיד ה' הטובה עלי. '''ישוב הקושיא השניה הנ"ל.'''{{ש}}'''והנראה ''' לענ"ד בס"ד לחלק בין לא יאכל בפתח לבין לא יאכל בצירי, הוא עפ"י מש"כ רש"י בפסחים כ"א בד"ה לא יאכל מדקרינא וכו' וז"ל מדקרינא לא יאכל (ר"ל בצירי) משמע לא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה, וסתם הנאות לידי אכילה הם באות שלוקח בדמים דבר מאכל, עכ"ל רש"י, הרי דפירושו של לא יאכל בצירי אינו דוקא שלא יאכל עתה אלא שפירושו הוא שלא יגרום לבא לידי אכילה, והרי אפילו אכילת חצי שיעור אף שעתה אינו אכילה אבל כבר אפשר הדבר שיגרום ויבוא לידי אכילה, דהיינו אם יאכל עוד ח"ש מן האיסור, דחזי לאצטרופי ונעשה כאוכל שיעור שלם אז כשאוכל חצי השיעור השני תוך כדי אכילת פרס, הרי האכילה של עתה היא גורמת לו שיהיה אוכל אכילה ממש דהיינו כזית אחר כך וכאמור, מה שא"כ תיבות לא יאכל בניקוד פתח, שפירושו הוא רק האכילה של עתה, שמיד אז ולאלתר הוא אוכל מה שנקרא אכילה, והרי עתה כשאוכל חצי שיעור אין בו שיעור אכילה ששיעור אכילה הוא בכזית דוקא וזה אוכל עתה פחות מכזית, ודו"ק. '''הערות בתשו' מהרלב"ח בסי' טו"ב וח"י.'''{{ש}}'''ולקושיא ''' הראשונה של מרן מה שהקשה דלמה לי לימוד כלל לאסור ח"ש גבי חמץ, דפשיטא דלא גרע חמץ משאר כל האיסורים שבתורה וכדלעיל, וגם בקושיא זו עמד הגאון מהר"ל ן' חביב ותירץ דחמץ לא נוכל למילף משארי איסורים שבתורה הואיל וחמץ היתה לו שעת הכושר וגם אליבא דר' שמעון ואנן קיי"ל כוותיה אין איסורו מדאורייתא לעולם שיש היתר לאיסורו אחר עבור חג הפסח ולפיכך אי אפשר למילף חמץ מכל חלב לאסור איסור ח"ש, ורצה להוליד מזה דין חדש, לענין יום י"ד מסוף ו' שעות ומעלה שאם אכל אז פחות מכשיעור כזית שלא עשה בזה איסור דאורייתא שאז אינו אסור אלא מדרבנן דהא קודם זמנו לא כתיב לא יאכל בצירי יע"ש בתשובות מהרלב"ח וגם המשנה למלך הביאו. ''' ברם ''' אני בעניי תמה אני על שני גדולי הדור הללו מהרלב"ח והמשנה למלך דאטו איסור חלב אינו חמור אלא מאיסור חמץ לחוד, הא איסור חלב חמור מהרבה איסורים שבתורה, כגון אכילת נבלות וטרפות וכדומה שאין בהן עונש כרת, וחלב יש בו עונש כרת ואפ"ה אסור מדאורייתא ח"ש, בכל האיסורים שבתורה ולא אמרינן בהו דלא נוכל למילף להו מכל חלב דשאני חלב דחמור דיש בו כרת, אלא ודאי צריכין לומר אחת משתים או דהך סברא דחזי לאצטרופי מהני לן לגלות דאפי' איסור היותר קל דנילף מחלב לענין ח"ש, וקרוב לזה כתב הר"ן בפרק ג' דשבועות, וגם המשנה למלך פה הביאו, וא"כ למה יגרע חמץ בפסח או בערב פסח מסוף שש ומעלה דלא נילף מחלב הא גם בחמץ שייך הך סברא, דחזי לאצטרופי או דצריכין לומר דהך כל חלב אינו אלא גילוי מילתא בעלמא דהך אכילה דכתיב בקרא גבי כל איסור ואיסור למעט פחות מכזית אינו ממעט פחות מכזית לגמרי אפי' גם מאיסור אלא דממעטו רק מעונש, וא"כ שאינו אלא גילוי מילתא בעלמא פירושו של לא יאכל אין חילוק שוב בין איסור חמור שיש בו כרת לאיסור קל שאין בו כרת דכך הוא פירוש הקרא בכ"מ, וא"כ הוא הדין דכך הוא הפירוש של לא יאכל הנאמר בקרא גבי חמץ בפסח ובערב פסח. ומה שהוא יותר מתפלא בעיני הוא על המשנה למלך שהביא דברי מהרלב"ח והיו בין ידיו ועיניו אז בשעת כתיבתו דברי הר"ן בשבועות פרק ג' הנ"ל שהרי הביאו המשנה למלך שם בסמוך לו, ולמה לא העיר בזה על הרלב"ח וזה ברור בעיני בס"ד. '''ישוב לקושיא א' של הכ"מ הנ"ל.'''{{ש}}'''ולדידי ''' חזי לי וחלקי אמרה נפשי בס"ד בישוב קושיא הראשונה של מרן היא דרבינו בא להורות בזה דין מחודש, והוא דאם אמת נכון הדבר דכבר כתב הר"ן בפרק ג' דשבועות בסוגיא דנשבע להרע לעצמו, דאף דאסור מדאורייתא להרע לעצמו אפ"ה השבועה חלה עליו כיון דלא אתיא הך איסור דלהרע לעצמו אלא רק מדרשא, יע"ש בר"ן וכן כתבו התוספות בשבועות דף כ"ב בד"ה אהתירא וכו' ועוד שם כ"ג בד"ה דמוקי לה וכו' דלהכי חל השבועה על ח"ש הואיל ולא נפיק איסורו אלא מדרשא דכל חלב יע"ש בתוספ', וכן פסקו רבינו לקמן בהל' שבועות פרק ה' הל' ז' דשבועה חל על ח"ש יע"ש. '''דין מחודש בנשבע על ח"ש בחמץ ושור הנסקל.'''{{ש}}'''אבל ''' כל זה בכל שאר האיסורים שבתורה, אבל לא כן באיסור חמץ (והוא הדין בשור הנסקל דכתיב ביה ג"כ לא יאכל בצירי) אין השבועה חלה על ח"ש, דהא גבי חמץ כתיב לא יאכל בצירי דהוראת משמעות פשטיותו מורה על איסור כל שהוא ואינו דרשא כלל וכמש"כ בס"ד לעיל בתירוצינו על הקושיא השניה של מרן וכן מהרלב"ח גופא כתב כך בתשובתו שם והבאתי דבריו לעיל (אך לא מטעמיה וכאמור לעיל), ואחרי כי כן דאיסור ח"ש גבי חמץ נפקא לן מפורש מקרא לא רק מכח דרשא אפי' אם נשבע לאכול אין השבועה חלה עליו, ודע דמחמץ ליכא למילף לשאר איסורים חדא דשאני חמץ דחמיר דאיכא ב"י ובי"מ ואין זה גילוי מילתא בעלמא וכנ"ל, ועוד דשאני הכא דכתיב לא יאכל בצירי מה שא"כ בכל האיסורים שבתורה דכתיב להדיא לא יאכל בפתח, ודו"ק. '''עוד ספיקא דדינא.'''{{ש}}'''ומתוך ''' דבר הלכה האמור בס"ד, יצא לנו מזה עוד דין מחודש לכאורה, והוא דדין זה האמור דאין השבועה חל על איסור חמץ אף בפחות מכשיעור היינו דוקא בפסח, אבל על ח"ש חמץ בערב פסח מסוף שש שעות ומעלה עד הלילה, שפיר חל עליו השבועה, דהא בי"ד לא כתיב לא יאכל בצירי, אלא שיש לפקפק בדין זה האחרון מכח מה שכתבו התוספ' בפסחים כ"ח בד"ה וחד לפני וכו' שכתבו וז"ל ואומר ר"י כיון דחד מהנהו קרא משמע איסור הנאה לא נחלק ביניהם, עכ"ל התוספות. וא"כ אף אנן בדידן נמי נימא הכי, אלא שאפשר לחלק בין הך לענין איסור הנאה שכ' התוס' הנ"ל, ובין הך דידן חלות השבועה עליו והדבר עדיין צ"ע לענ"ד. ''' וכמדומני ''' דאישתמוטי הוא דקא אישתמט לפי שעה דברי התוספות דפסחים בד"ה וחד לפני זמנו וכו' מהגאונים מהרלב"ח והמשנה למלך לענין הדין שכתבו הם באוכל פחות מכשיעור בע"פ מן החמץ, מדלא העירו כלל על דברת בני האלקים רבותינו בעלי התוספות בד"ה האמור ולחלק ביניהם לפחות, (ודע דבכל זה אין חילוק בין ר' אבוהו לבין חזקיה), ''' וסוף ''' סוף הדין הראשון האמור לעיל מזה והוא בנשבע על חמץ בפחות מכשיעור בתוך שבעת ימי החג הפסח דאין השבועה חלה הואיל ונאמר לא יאכל בצירי וכנ"ל זה נראה לענ"ד בס"ד נכון. וכדי לאשמעינן דרך אגב הדין המחודש האמור הביא לנו רבינו להך דרשא דלא יאכל בצירי, מורה לנו דאוסר חמץ בכל שהוא, ומה שלא ביאר רבינו לקמן בהל' שבועות פרק ה' הלכה ז' דין זה להדיא בנשבע על פחות מכשיעור לחלק בין שאר כל האיסורים שבתורה שהשבועה חלה עליהם, ובין נשבע על פחות מכשיעור מן החמץ שאין השבועה חלה עליה, היינו שסמך עצמו רבינו על מש"כ פה, וביותר שהדין הזה דשבועה על חמץ פחות מכשיעור אינו מבואר בגמרא ואין מדרך רבינו להאריך בדין שאינו מבואר בגמרא להדיא כידוע דרכו דרך הקדש. ונסתלקה בזה בס"ד גם הקושיא הראשונה של מרן בכ"מ הנ"ל, ודו"ק. ''' ודע ''' דזה לא קשיא דאם כן היה ראוי ללקות על אכילת ח"ש של חמץ כיון שאיסורו הוא מפורש בתורה ולא אתיא רק מדרשא, וכן מהרלב"ח עמד שם בקושיא זו, ותירוצו שם במחילה מכבוד תורתו אינו מחוור בעיני. אבל התירוץ הפשוט בזה לענ"ד בס"ד נראה, דאתא הלכתא ואפקיה לקרא. ההוא אמר דכל האיסורין לענין עונשין בעינן שיעור כזית דוקא. וכמו שכתב כך גם כן המשנה למלך פה בשם הגאון הרא"ם ז"ל וכן כתב רבינו לקמן בהל' מאכלות אסורות פרק י"ד הל' ב'. ואין לנו להתחכם על ההלמ"ס ולעשות חילוקים ביניהם כיון שהיא אמריה תאמר בסתם כל האיסורין אין לוקין עליהן פחות מכשיעור ולא חילוק ולא פילג. ''' ואדרבא ''' לפי דעת רוב הפוסקים והמפרשים ז"ל התופסים במוחלט דאכילה סתם הכתוב בתורה שיעורו הוא בכזית דוקא, ודלא כהגאון הרא"ם ז"ל שהביא המשל"מ ואף הוא הרבה להשיב עליו, ממילא לדידהו לא איצטרך כלל הלל"ממ ברוב האיסורים שהם אינן מתחייבין עליהן עונש מלקות וכדומה באוכל מהם בפחות מכזית. אם לא בשביל איסור חמץ והדומה לו, דבשארי איסורים שבתורה דאיסור חצי שיעור שלהם לא אתיא אלא רק מכח דרשא הדרשא תדרוש מכל חלב וכנ"ל, והרי על מילתא דאתיא מדרשא בלאו הכי לא מענשינן עליה היכא דהדרש הוא היפוך המפורש בקרא, וכמו שכתבו כן התוספות בנזיר לו ע"א בד"ה אין ה"נ אלא לאפוקי וכו' בסוף הדיבור, אבל חמץ והדומה לו באיסור חצי שיעור שלהן הוא מפורש בקרא לדידהו ואיצטריך ההלכה למ"מ דאפילו הכי אין עונשין מלקות על פחות מכזית, ודוק. '''הערה בדברי הכ"מ פה בדין פחות מכזית שכתב רז"ל.'''{{ש}}'''ואולם ''' זה הדבר אשר דיבר רבינו ז"ל עוד וז"ל ''' והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות וכו'.''' עכ"ל, הנה מרן ז"ל בכ"מ פה הרעיש על רבינו מה ראה על ככה לכתוב רק פחות מכזית ולמה לא כתב רבינו ז"ל רבותא יותר אפילו אכל כל שהוא מכין אותו מכת מרדות יע"ש בכ"מ ואחרי נשיקות עפרות זהב כפות רגלי קדושת מרן ז"ל אנכי לא ידעתי מה כל הרעש הזה, דאף לפי דעת מרן ז"ל אפשר לומר בס"ד לענ"ד דלרבותא נקיט רבינו הלשון פחות מכזית ולא נקט הלשון כל שהוא, והוא דאפילו הוא כזית, רק שחסר מהשיעור זית מעט מזעיר דהיינו שחסר רק משהו, אף שאיסור חמץ חמיר איסורו אפילו הכי אין כל מלקות דאורייתא רק מכת מרדות, וק"ל. '''ביאור דברי רז"ל פה בענין הנ"ל.'''{{ש}}'''אבל ''' כל זה הוא לפי דרכו של מרן ז"ל האמור שלחלק יצא בין פחות מכזית לבין משהו וכדבר האמור, אבל כשאני לעצמי לא ידעתי נפשי מה חילוק יש בלשון בין הלשון של פחות מכזית בין הלשון של משהו, וכי לשיעורין ניתנו כמה הוא פחות מכזית הלא סתמא קאמר פחות מכזית אם מעט ואם הרבה דיניהן משתוה שהוא אסור מדאוריי' ואין כל עונש מלקות ותורה אחת ומשפט השוה לכולם. והנה קרוב ללשון זה שכתב רבינו ז"ל פה כתב ג"כ לעיל בהלכות שביתת עשור פרק שני הלכה ג' וז"ל, והאוכל או שותה חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות וכו' עכ"ל ועיין במג"מ שם, והנה גם שם כוונתו לאו דוקא חצי שיעור ממש אלא אפילו אוכל כל שהוא. '''ביאור לקמן הל' מא"ס פי"ד הל"ב.'''{{ש}}'''והלשון ''' היותר מבואר כתב רבינו ז"ל לקמן בהלכות מאכלות אסורות פי"ד הלכה ב' וז"ל ואסור מן התורה לאכול כל שהוא וכו' לוקה על כזית, ואם אכל כל שהוא פחות מכשיעור מכין אותו מכת מרדות, עכ"ל, הנה שם ביאר דאם אכל כל שהוא אף שהוא משהו ביותר דאסור מן התורה וגם ביאר דאפילו הוא כזית רק שהוא חסר כל שהוא דאין בו מלקות דאורייתא רק מכות מרדות הוא דאיכא וכמו שהוא כן בכל איסורי דאורייתא. שאין בהן מלקות וכן באיסורי דרבנן. ולא הוצרך רבינו ז"ל לאשמעינן גבי אוכל כל שהוא דמכין אותו מכות מרדות, דזה נודע מכמה מקומות וממה שכתב אחר כך, ולא כתבו גבי אוכל כל שהוא פחות מכשיעור שמכין אותו מכות מרדות. אלא כדי להורות שאין בו מלקות דאורייתא, אף שאינו חסר מן שיעור כזית הבינוני כי אם משהו ועדיין הוא זית קטן אפ"ה אין בו אלא מכות מרדות לא מלקות דאורייתא, ופחות מכשיעור שכתב שם ענינו הוא כמו פחות מכזית שכתב פה, אלא ששם מיירי גם משארי איסורים שיש מהן שיש להם שיעורים אחרים לפיכך כתב סתם פחות מכשיעור דהיינו כל אחד ואחד כפי שיעורו (ובכל שיעור ושיעור יש בינוני וקטן וק"ל), אבל פה ששיעורו קצוב וידוע בכזית כתב פחות מכזית. אבל ענין כל הג' מקומות הנ"ל דפה ודלעיל הלכות שביתת עשור ודלקמן הלכות מאכ"א הכל ענין אחד להם ודו"ק.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף