נחל אשכול/אסתר/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחל אשכול אסתר ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ומרדכי ידע. בגי' זה נודע אליו על ידי אליהו. רבינו מהר"א מגרמיז"א בס' שערי בינה. וכן כתוב בתרגום דאליהו זכור לטוב הודיעו ועי' במדרש:

ז

ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו וגו'. מרדכי בחכמה יסד אר"ש ורמז בדבריו לחזק לב אסתר כי הרבה פתחים פתח תקוה ובודאי הקב"ה יעשה נס על ידה ותפרח ישועת ישראל זה יצא ראשונה ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואמרו רז"ל בן בנו של קרהו נין עמלק וארז"ל אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וכן ראינו תחילת ביאת שחיק ומחיק עמלק מי לנו גדול ממשה בחר ביהושע שהוא מבניה של רחל והרי את מקודש"ת מבניה של רחל. ואת פרשת הכסף פירש"י פירוש הכסף. ופי' לפירושו כי זו טענה אחרת דרוח הקדש אומרת הכסף העץ נתון לך כמש"ל. ויש להבין העץ נתון מה מתנה היא זו. ואפשר דאמרו רז"ל דעץ אשר הכין המן למרדכי היה מבית קדש הקדשים וצריך לדעת מה ראה לזה. ואפשר כי הנה כ' בשטר מכירת המן לעבד למרדכי והובא בתוספתא שהביא הרב מנות הלוי ז"ל ושם נאמר שאם לא יעבוד המן למרדכי יתנסח אע מביתיה וזקיף יתמחו עלוי. ועתה המן בההוא פחדא הוה יתיב ולא רצה ליקח העץ מביתו ולקחו מבית קדש הקדשים כדי שלא יתקיים תנאי יתנס' אע מן ביתיה כו' כל קבל דנא רוה"ק אומרת העץ נתון לך במתנה ויתקיים יתנסח אע מביתיה ועוד י"ל בזה כמ"ש במקומו וזהו מה שרמז לה מרדכי לאסתר פרשת הכסף פי' הכסף שרוה"ק אמרה הכסף העץ נתון לך כי ראה מרדכי ההצלה כמ"ש בס' יערות דבש דף ס' לפי דרכו. רק שהי' קטרוג גדול ובלבול בשמים. ועוד אפשר לומר במה שכתבנו בעניותנו בכסא דוד דרוש טו"ב דקדמו שקלי ישראל עשרת אלפים ככר כסף שהיו השקלים ואין סניגור נעשה קטיגור כמו שאמרו בפ"ק דקדושין דה"ט דאין האשה מתגרש' בכסף דאין סניגור נעשה קטיגור דטבעא חד הוא וזה שלח מרדכי לאסתר ואת פרשת הכסף פי' הכסף כלומר דעשרת אלפים ככר כסף הם כנגד שקלי ישראל וזה פי' הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים ויש יוד יתירה לרמוז דכבר היהודים הקדימו עשרת אלפים ככר כסף בשקליהם ואין סניגור נעשה קטיגור. עוד רמז לה אשר אמר לאבדם כו' והיינו כמו שכתבו בדרושים וגם המפרשים דרכו בזה כי המן אמר לאחשורוש יכתב לאבדם והכונה היא להכניעם ולהשפילם מרוב זדונם ולא לפגוע בהם אלא יכתב סתם לאבדם כדי שיכנעו ויאבדו מדות רעות זה הבין אחשורוש. אך המן ברשעו פתשגן כתב הדת נתן בשושן להשמידם וזה מלבו והמלך לא צוה וחייב מיתה דאין זה כונת המלך. ודברי מרדכי קלורים לעין לחזק לבה באר"ש נכוחות והשביע בצחצחות:

י

ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי כל עבדי המלך ועם מרינות המלך גו' אל תדמי בנפשך גו'. אפשר לפרש במאי דאמרינן דש"ד אם יאמרו לאדם להרוג א' מישראל יהרג ואל יעבור דמאי חזית דדמא דידך סמיק טפי וכ' מהריב"ל בח"ב סי' מ' דאם יש גזרה על יהודים אין להציל א' אם יקחו אחר דמאי חזית כו' וכ' דהיינו היכא דודאי שיהרג הא' אז אין להציל א' ויהרג האחר אבל היכא דמציל האחד ודאי והאחד ספק אם יהרג תחת זה שניצול שרי להציל האחד דאין ספק מוציא מידי ודאי וכל המציל מצוה רבה קעביד ואין לומר דשב ואל תעשה עדיף וה"ט דשופר וכיוצא דמבטלינן בשבת גזרה שמא יבא להעבירו דהתם מבטל מ"ע דשופר שלא יבא לאיסור שבת החמור אבל אם שקולים הם אין ספק מוציא מידי ודאי זהו ת"ד. וע"כ מרדכי בחכמתו אשר ציוה לה למסור עצמה ללכת אל המלך הקדים לה ורמז לה שקרוב לודאי ינצלו היהודים כמו שביארנו שהוא זרע עמלק שנופל ביד בניה של רחל ורוח הקדש אומר העץ נתון לך וקדמו שקלי ישראל ושהמלך לא אמר לאבדם אלא להכניעם והוא כתב להשמיד להרוג וז"ש להראות את אסתר ולהגיד לה אין הגדה אלא חכמה.

ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי כלומר שהוא אדם גדול וחסיד דאפי' אם ייחדוהו אינו משנת חסידים למוסרו וכמו שכתב בירושלמי פ"ט דתרומות שלא נתגלה אליהו זכור לטוב לריב"ל שמסר עולה בר קישב שיחדוהו. והדברים ק"ו לפייסני שאמסרה לסכנה. שכמעט הוא ודאי כי כל עבדי המלך יודעים שההולך בלא קריאה אחת דתו להמית וימיתוה כל הפוגע בה. ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלושים יום ואני מתפללת ע"ז ונשמעה תפלתי כמ"ש בתרגום. ועתה אלך מעצמי מה שלא עשיתי עד עתה שהי' באונס ועכשיו אלך כהולכת ברצון לעבור עבירה. ובאופן שאינו ספק אלא ודאי ובזה נאמר מאי חזית דדמא דידך סומק טפי. ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר ולא אמר ל' הגדה כי הם דברים פשוטים כי הא דמאי חזית דדמא דידך כו' היינו כשהאחד מת וודאי והאחד ניצול כמ"ש מהריב"ל. אבל הכא הרי את ג"כ בסכנה ואני אומר שתנצל את וישראל. ומוכרח שאת סוברת דודאי את תנצלי וישראל קרוב ליאבד ומשו"ה אין את רוצה לילך הגם שלא אמרה בפי' ולז"א אל תדמי בנפשך להמלט כו' כי לענין הפך מסברתך כי ריוח והצלה יעמוד ליהודים כמו שרמזתי שאני רואה ההצלה. ואת ובית אביך תאבדו וכי מיית חד בטל הגזרה. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות שתבא ישועה על ידיך ואני איני מוסרך שרמזת שאפי' ייחדוהו אינו משנת חסידים כי כנים הדברים שאת וישראל ניצולים וזה כונתי:

יד

כי אם החרש תחרישי גו' ואת ובית אביך תאבדו גו'. יש להעיר דהא דאמרינן קללת חכם אפי' על תנאי היא באה כמ"ש פ"ב דמכות דף י"א ואיך מרדכי ישלח דבר כזאת על בתו וביתו. אמנם יראה דזה אינו קללה רק מודיע לה שאם תחריש כך יארע לה. ואינו בסוג קללה בשנא' דאפי' על תנאי באה אך אכתי יש לפקפק דהא אמר פ"ק דמ"ק דברית כרותה לשפתים ואמרו הוי כשגגה שיוצאת מלפני השליט וכן בשאר דוכתי והיה נראה דברית כרותה לשפתים על תנאי לא שייך. והכה הוא על תנאי אם החרש תחרישי כו'. אכן ק' ממ"ש רז"ל דלפי מרע"ה מסר נפשו על ישראל ואמר אם תשא חטאתם ואם אין מחני לכך לא נזכר שמו בפ' תצוה והרי התם היה על תנאי. וי"ל דהתם היה קללה דאמר מחני. ומשו"ה אפי' על תנאי נתקיימה איזה דבר. אבל ברית כרותה על תנאי לא שייך. גם מ"ש אסתר וכאשר אבדתי אבדתי אבדתי היה בספק. ועוד י"ל דברית כרותה לשפתים אפשר לומר דבעינן פיו ולבו שוין או לפחות שלא יהא לבו חלוק והפך מה שמוציא מפיו וכתבנו במ"א דזה דעת רבא בסנהדרין דף ק"ב דיהוא לא גרמא לי' מה שאמר והוא יעבדנו הרבה דלא הי' פיו ולבו שוין אלא חותמו של אחי' השלוני ראה וטעה. וא"כ ה"נ מרדכי היתה חביבה עליו ביותר והגזים אבל לבבו לא כן יחשוב. וגם אסתר שאמרה וכאשר אבדתי אבדתי לבה נוטה שה' יושיענה ואין פיה ולבה שוין. ואומרו ואת ובית אביך תאבדו פי' דשאול שלא מחה זכר עמלק וגרם כל הרעה לשעתה ולעתיד ואת מזרעו ובא לידך לתקן קצת ואם החרש תחרישי מנעך מכבוד ובמקום לתקן אשר עיות שאול המלך את ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות כדי לתקן שאול אביך והכי ודאי מה תעשה ואפשר לרמוז כי עמלק במילוי עין מם למד קוף גימ' עת וז"ש אם לעת כזאת למחות עמלק הגעת למלכות דקודם בנין הבית צריך מלך ולמחות עמלק ולכן לעשות הכנה לבנין ביהמ"ק נעשית את מלכה וצריך שתמחה עמלק ואז יבנה ביהמ"ק ואפשר דזה טעם שקבלו תורה שבע"פ דהי' עלי' מודעא כמ"ש בתנחומא דתורה שבע"פ כנגד השכינה הנקראת עת לבטל עמלק שהוא במלוי גי' עת לבטל מילוייו ולאבדו וישאר מ"ר גי' עמלק פשוט. וזה רמז א"ם לע"ת כזא"ת. וזה רמז המסרה לך כנוס את כל היהודים ועת כנוס אבנים ופירשנו על תורה שבע"פ דאמרו רז"ל על פסוק שם הבדולח ואבן השהם מקרא משנה וכו'. וע"פ דרכינו רמז וע"ת לרעה שהיא עמלק לבטלו צריך כנוס אבנים לחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. ויען התורה נקראת לחם כשאינם עוסקים בתורה יבא מלחמה הלא מראש ויבא עמלק וילחם ברפידים שרפו ידיהם מהתורה כמשז"ל ולפי שהתורה נקראת לחם ורפו ידיהם וילחם נמשך לזה יתבאר טעם למה שפירשנו במ"ש רז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה שנאמר אם אין עזרתי בי וגו' כי תורה שבע"פ כנגד השכינה ומי שאינו נושא אשה פוגם בה ח"ו לכך שרוי בלא תורה שנא' מצא אשה דמכניע מצ"א גי' שר עמלק ע"י נשואי אשה ואז מצא טוב התורה. ואפשר שזה רמז כונת הכ' כתוב זאת זכרון בספר ואמרו ז"ל בס' זו מגילה והיתה ישועה ע"י קבלת התורה וז"ש כתוב זאת זכרון תורה שבע"פ אז בספר תזכו בס' לקריאת המגילה ודוק כי קצרתי:

טז

לך כנוס את כל היהודים וגו'. אפשר לפי שפירשנו בעניותינו לעיל דהמן שחיק ומחיק אמר ודתיהם שונות כי היה בישראל פמליות פמליות יש מקיימי תורה ומצוות ויש שטוענים מודעא על התורה ויש טוענים מודעא על תורה שבע"פ ויש טוענים מודעא על עסק התורה ע"כ אמרה אסתר המלכה לך כנוס את כל היהודים והיו ביחד שלא יטענו אלו הטענות כוזבות וכלם יסכימו לדעתך דעת תורה ויקיימו כל התורה ולימודה כאשר צונו ה'. וצומו עלי כו' שלשת ימים על שלשה פשעי ישראל טענת המודעא בכללה. ועל תורה שבע"פ ועל ת"ת. לילה ויום לתקן מה שפגמו בתורה שבכתב ובע"פ הרמוזות בבחינות לילה וביום. גם יש לרמוז כנו"ס גימט' קול. לרמוז בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. ואפשר לרמוז וצומו עלי וכו' במ"ש גורי האר"י ז"ל כי אסתר גלגול יעל וכמו שסיסרא נפל ביד יעל כן המן נפל ביד אסתר וזה רמז הככבים ממסילותם נלחמו ר"ת המן עכ"ד. ואפשר לרמוז ס"ת הככבים ממסילותם נלחמו גימט' אלהים שמדת הדין נתגבר על המן. וזה רמז שמו ממוכן מום כן שמדה"ד באמת תעקרהו. וזה רמז וצוהו עלי אותיות יעל שכיונו כמו שסיסרא נפל ביד יעל כן המן יפול בידה. ומ"ש ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי אני בעניי הארכתי בספרי הקטנים ע"ש באריכות. ואפשר לומר כי הנה כאן אסתר הי' במבוכה גדולה על הגוף ועל הנפש על הגוף דעובר גזירת המלך אשר כל הבא בלי קריאה הנה מיתתו. ועוד כמ"ש רז"ל עד עכשיו באונס ועתה ברצון ואסתר בתוך צרתה מתוך קדושתה מתנחמת שאם ימיתוה על הכניסה בלי רשות תרויח האיסור שהולכת ברצון וז"ש ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת ליכנס בלי רשות וכאשר אבדתי אם ימיתוני אבדתי האיסור לילך ברצון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.