משתמש:הר יונה/ארגז חול

תחילתדףכאן עא. במ״ש בסי׳ קנ״ג בהג״ה אסור לעשות דבר מאתנן והאריך המג״א בדיני אתנן ונסתפקתי בא הי׳ שוגג וסבר דאינו אתנן או שמותר לזנות אס נהשב אתנן כי אפשר דוקא במזיד הוי אתנן אבל בשוע לא הוי אתנן כיון דהוי אומר סותר וגם י״ל דהוי נתינה במעות אס ידע שהי׳ איסור לא הי׳ נותן א״כ אינו אתנן או אף בשוע הוי אתנן וממ״ש בש״ס אתנן אסרה תורה אפי׳ בא על אמו דמחייבי מיתות ב״ד הוא ולמ״ל לזה הרי אפי׳ אס הוי מחייבי לאוין גמי קיי״ל דאין לוקה ומשלם א״ב אלו תבע לי׳ לא אמרינן זיל שלים ובע״ב דמוזל לא הוי ראי׳ די״ל דמיירי בשוע וקיי״ל הייבי מלקות שועין חייבין בתשלומין לכך הוי אתנן ולכך מביא ראי׳ מחייבי מיתרת דאפי׳ בשוע סטורין מתשלומין וא״כ סוכה דגס בשוגג אפשר לומר דמיירי במזיד ולא התרו דהוי כשוגג לעגין חיוב תשלומין (גם י״ל דאלו סיירי בזונה כותית או שפחה ובצינעא ליכא לא מלקוח ולא מיתה לכך מוכיח מחייבי מיתות כמ״ש התוס׳ דבע״כ בזזכי סיירי שם עיי״ש) ולכך מוכיח מחייבי מיתות ולענין אתנן הוי אתנן כיון דהוי מזיד אבל בשוגג ממש י״ל דאינו אתנן אך יש להביא ראי׳ להיפוך דהרי אס חי׳ שוגג ודאי לא הי׳ חייב ליתן לה האתנן כדקיי״ל ביו״ד סי׳ קי״ט באם מכר לו טריפות בשוגג דאין מנכה לו מן הדמים וא״כ הול״ל אתנן אסרה תורה אפי׳ בשוע ואלו תבעה לי׳ לא הוי הייב לשלם ום״מ אס נתן הוי אתנן מזה מוכח דדוקא בקבד״מ דחייב עכ״פ לצי״ש לכך הוי אתנן אבל בשוגג דאף לצי״ש פטור לא הוי אתנן מיהו אין זה ראי׳ גמורה דלהוכיח מזה לא הי׳ אפשר די״ל דלמא מיירי במזיד וכמו שהקשו התום׳ שם ולכך מוכיח דרק אתנן אסרה חורה אפי׳ בא על אמו וכמ״ש התום׳ דזה מוכרח דמיירי קרא בהכי אבל לפי מה שמוכיח דאף דאלו תבעה לי׳ בדינא פטור מ״מ הוי אתנן י״ל אף בשוגג הוי אתנן וצע״ב תחילתדףכאן עב שא׳ באחד שקנה רעהם של עץ משפיעגעל ונתן אותו לבהכ״נ להעמידו לארון הקודש והוא מיחה בו כיק דבא משפיעגעל הנעשה לדברים המכוערים כמ״ש בסד״ר תנחומא פ׳ ויקהל ורש״י מביאו דלא רצה משרע״ה לקבל מראות הצובאות ויש בפי׳ התום׳ על חומש דמשמע מדבריהם דאין לחלק בין אם האשה עצמה נותנת כן או אחרים קנו סמנה ונתנו אותה לבה״ב וכו׳ הנח מ״ש ראי׳ מן התום׳ הוא למותר דכן מפורש בסי׳ קמ״ז בהגהה דאין לעשות מסות מדברים ישנים שנשתמש בהם הדיוט ומוכה מזה דאין הדבר תלי׳ בבעלים רק בגוף הדבר כיץ דנשתמש בו הדיוט אסור להיות ממנו מסה וה״ח שאר תשמיש לבהכ״נ ובסרט פה דהוי לכבוד התורה והיטב אשר דיבר רו״מ מה לי גוף השפיגעל מה לי דבר המחזיקו סוף סוף הוי נשתמש בו הדיוט בדברים המכוערי׳ ואם כי בסה״ח סי׳ הנ״ל הקשיתי שם מן המשנה דכיפה שנתנו לספר וכו׳ מ״ם שאגי ושאני כיפה דאינו נעשה לדבר עבדה משא״כ מראה השפיגעל ובפרט סנכריות ודאי היי תשמישו לדבר מגונה ובפרט דניכר דבא מפגינה כמ״ש רו״מ וראי׳ דלפה לא רצה משרע״ה לקבל המראות הצובאות הרי הוי שינוי מעשה שהי׳ מראה וכעת עשו ממנו כיור והוי שינוי מעשה והרי אמריגן בב״ק נ״ד וס״ה ובתמורה ד״ל דבאתנן זונה ומחיר כלב לדעת ב״ה וקיי״ל כן דחם ולא שינוייהם א״כ מותר אתנן זונה אם נשתנה ולמה לא רצה משה רביגו לקבלם ואין לומר דהוי שינוי החוזר דודאי יחי׳ בידם לעשות באופן שלא יהי׳ אפשר לחזור למראה ודוחק לומר דהמדרש יסבור כב״ש דאוסר שינוייהן אך הטעם דבשינוי מאתנן זונה ומחיר כלב אין הדבר ניכר אס קמח זה נעשה מאתנן זונה ומחיר כלב וכיון דאין הדבר ניכר מגופו לכך נהי דהאתנן ומחיר כלב נוסו אסור אף דאינו ניכר מ״מ בנשתנה מותר אבל במראות הצובאות דניכר שבא ממראה אף בהיותו כיור יחי" ניכר שבא ממראה ובפרט דבלא״ה אין דרך לעשות כיור מדברים כאלו אם לא שהגשים התנדבו וא״כ כיון דניכר שבא מדבר מאוס אף שינוי לא מהני אף דשינוי מעשה מהני בכל מקום ונחשב כדבר אחר מ״ם כיון דעכ״פ ניכר שבא מכח מאוס לא מהגי א״כ ה״נ נהי דאין זה גופו המראה כיון דעכ״פ ניכר שבא מדבר מאוס אסור לגבוה: תחילתדףכאן עג שא׳ שרצה לעשות סעודת נשואין בבה״כ של נשים לדעתי לא תהא זאת בישראל ואם בהכ״נ של אנשים יותר מקודש עכ״פ גם עזרת נשים הוי קודש וראיות הרב מוימאלוב אינן ראיות ועיין זבחים ס״ג ע״א עבודה דאדם עובד במקום רבו אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר אבל אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו לא אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר ועיין רש״י שם והרי אכילת קדשים ודאי הוי מצוה כידוע ואעפ״כ לולי קרא לא הי׳ מותר לן ה״נ כל ראיותיו הוי לדבר מצוה שאין בה הנאת הדיוט אבל כל דהוי הנאת הדיוט כגון אכילה דשתי" אסור ועיין באו״ח סי׳ קנ״א במג״א סק״ה עי״ש והבן : תחילתדףכאן עד שא׳ ע״ד הבה״ב שלהם היות כיון דהוי הכרח לסתרו מכמה טעמים בודאי מותר לסתרו ולבנות אחרת אך אם אפשר יבנו תחלה הבהכ״ג החדשה ואח״כ יסתר הישנה ואם א״א יסתרו הישנה תחלה אך ח״ר למכרו לעכי״ם כי הוא יבנה שם בית ויכנס לתוכו ע״ז וזה גרוע מד׳ דברים המבוארין בש״ע וגם הוי גנאי גדול שבמקום בהכ״ג ידור עכו״ם יכך יזה אל יעשו כן רק ישארו המקום פנוי ויעשו ממנו גן לזרוע ולא למכרו לעכו״ם : תחילתדףכאן עה שא׳ ע׳״ד הפלאץ מבהכ״ג הנשרף והפלאץ נשאר פנוי ונעשה ממנו הילוך לרבים וב׳ אנשים יש להם פלאץ אחד מימין מקום הבהכ״נ ואחד משמאל מקום הבהכ״ג וכעת רוצים לבנות בתים וליקת מקום הבהכ״נ לעצמם. הגה חלילה לעשות כן כי הן אמת מצד מיצר שהחזיקו בו רבים לא שייך בזה"? כס״ש בסמ״ע סי׳ קס״ב מ״ם מצד שהמקום מקודש משל בהכ״נ בזה לא מהגי דינא דמלכותא ולומר דזט״ה מוכרים אותו הנה ז״א דמלבד מ״ש בקונטרס סרט ועוללות לס׳ סת״ם דבזה״ז לא שייך דין זט״ה ביק דאינו נעשה ברצון העיר רק בערכאות וד״ל אך מלבד זה הנה בדרך הרבים במיצר שהחזיקו בו רבים לא מהגי זט״ה וא״כ כאן ממ״נ מצד דת המלך לא מהני מכח קדושת בהכ״ג ומצד זט״ה לא מהני מכח מיצר שהחזיקו בו רבים לכו חלילה למכרו לבנות עליו בית ולהשומעים יונעם ותבוא עליהם ב״ט: תחילתדףכאן עו המחלוקת בין הראשים ובין הח״ק בעיר צאנז חדש. הנה הדין עם הודק כי לעשות ממקום שמתפללין שם אנשים לעשות ממנו עזרת נשים הוי הורדה מקדושה ובקונ׳ פרט ועוללות לס׳ שנ״ח כתבתי דודאי הוי שינוי גמור ואיך יעלה לומר דאין זה הורדה מקדושה לעשות מבית התפלה לזכרים בית תפלה לנקבות דבתפלת אנשים פורסים על שמע ואומרים קדושה וברכו ותפלה בקו״ר בחזרת התפלה וכ״ז אינו בנשים גם יש כמה מצות כגון ק״ש נשים פטורות וגדול המצווה ועושה וכו׳ נם בערבית ע״ם רוב אין באים נשים ואנשים מתפללים בצבור גם יש קה״ת וכמה אנשים מברכים עליו סה שאין בנשים גם יש כמה דהוי פרע שהז״ג דגשים פטורות ואנשים חייבים ועיין פ״א דכלים משנה ח׳ דמונה עשר קדושות ומונה עזרת נשים ואח״כ למעלה ממנו עזרת ישראל שאין ט״י נכנם וחייבץ עליו חטאת גם ידוע משאחז״ל דלא המקום מכבד את האדם וכו׳ וראי׳ מהר סיני וא״כ ודאי הזכרים עדיפי מנשים דהרי מברכין בכל יום שלא עשני אשה לכך פשוט דהוי הורדת. ומ״ש שקודם פסח מניחין שם קמחא דפסחא פת בכך חדא דמפורש בסי׳ קנ״א דמחשבין שם חשבונות של צדקה וא״כ מוכח דדבר השייך לצדקה מותר לעשות בבה״ב. וגם מה שאוכלין שם לפעמים כשמתאספין. הנה מן הסתם מתאספק לאיזה דבר מצוה והרי מפורשבסי׳ הג״ל בשעה שסתאספין לעיבור שגה מותר לאכול שם והרי קדושת בהפ״ד חמור מקדושת בהכ״ג ואעפ״כ אורחים אוכלים שם וכן מקדשים קידוש בליל שבת בשביל אורחים דגני בבי כנישתא הרי היכא דהוי לצורך מצוד. מותר לאכול שם. ועוד אף אם עושין שלא כדין בבהכ״ג אטו בשביל זה תפקע קדושת בה״כ אפי׳ אם ח״ו יתנהגו כמה פריצות בבה״כ ס״מ לא תתבטל בוה קדושת בה״ב המה יקבלו עונשם על כך והבה״כ נשאר בקדושוזח לכך חס מלשנות. והנה בטענה זו לבד הי׳ די להחזיק דברי הח״ק ואעפ״כ אבאר יתר הטענות מה שטענו הח״ק שהחזיקו בו כמה שנים להיות לח״ק והמנהיגים משיבים דהוי חזקה שאין עמה טענה. הדין עם הח״ק דלא בעינן טענה רק ברוצה להחזיק בשל חברו בזה בעינן טענה אבל בענין כזה הוי רק כעין חלוקה שבשעת בנין בה״כ נתחלק להיות חדר זה לח״ק ואטו הם באים להוציא קרקע או ממק מן השני הרי רוצים רק להיות בית תפלה לאנשי ח״ק וביד כולם להתחבר אל החבורה ויהי׳ לו זכות עמהם ובחו"מ סי׳ קמ״ט ובמג״א סי׳ קנ״ד ביחיד שהחזיק באיזה מצוה וחלוקת כביד לא בעינן שום מענה רק אס נותן לו במתנה כך וחלוקת כבוד דהו* חזקה וכל כה״ג דהוי חזקה לשם ח״ק הוי חזקה זו להם ולכל הדורות שיהי׳ בחבורה זו. וכחש דהוי של כרכים זה תמוה דמה דשל כרכים אינו נמכר היינו להפקיע מקדושתו בענין שלא יוכלו רבים להתפלל עוד שם וכדומה אבל ביד. אטו אין רשאים לבנות ממעות שגבו מן הכרכים לעשות סמנו ב׳ בתי כנסיות ויהי׳ חייבין לעשות רק בהכ״ג אחת זד. ודאי אינו דכל שיהי׳ ביד הכרכים להתפלל שם יוכלו בני העיר לבנות ברצונם אם בה״ב אחת או כמה כן ה״נ אמו בני הח״ק ימחו בבן כרך שיבוא להתפלל שם שלא להתפלל ובפרט שיוכל איש האורח הבא להתחבר אל החבורה להיות כאחד מהם ואין זה שינוי רצון הכרכים. גם מ״ש הח״ק כי אס יבטלו זה החדר יתבטל הח״ק גס זה מענה נכונה ומ״ש הם כי יהי׳ ח״ק ז״א כי אין בידם לבטל אנשי הח״ק ממצוחם שזכו הם בו והס רוצים לקיים מצוד. שזכו מכבר ומה להם בכך מה שאפשר להתקיים ע״י אחרים גס זה דומה למה דקיי״ל בש״ם ופוסקים דאין לסתור הבה״כ הישגה תחלה מכח דחיישיגן לפשיעותא כן ה״ג אס תתבטל הח״ק חיישיק לפשיעותא שלא יהי׳ נעשה חבורה חדשה. והנה זה ודאי דהח״ק מתויבין ליתן להבה״ב החלק שהתנו מתחלה אבל מ״ס אם אין נותניס לא נפקע בזה קדושת החדר שהי׳ מתפללין שם הח״ק ומציגו סמך לזה בבית אלקינו שנבנה ממעות כל ישראל וחלקו כמה לשכות זו לכך וזו לכך ומעולם לא שינו לעשות מלשכה זו תשמיש אתר כי בן נתחלק מתחלה כן ה״ג מסתבר לומר בשעת בנין הבה״ב נעשה כך מתחלה שחדר זה יהי׳ לכך וחדר זה יהי׳ לכך ולזה אין ביד המנהיגים לשנות החדר של ח׳״ק בשום אופן שבעולם כן הוי דעתי בעזה״י: