עריכת הדף "
משנה למלך/איסורי ביאה/כא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כז == '''וכן מי שגירש את אשתו מן הנישואין לא תדור עמו בחצר כו'.''' פ"ב דכתובות וכבר הוזכרה הסוגיא בדברי ה"ה ז"ל ונחלקו הפוסקים בדין זה. הר"ן ס"ל דשכונה גדולה ממבוי ובא"א החמירו אפילו בשכונה אבל באשת כהן דליכא אלא לאו די במבוי. וגרושת ישראל שנתאלמנה או נתגרשה דינה כגרושת כהן ואשת ישראל שלא נשאת אסורה לדור עמו בחצר א' אא"כ היו נזהרין שיהיו אחרים עמהם דומיא דאשתו של ר' זכריה בן הקצב. ומי שלוה מאשתו ואח"כ נתגרשה נסתפק אי נפרעת ע"י עצמה אע"ג שאסורים לדור בחצר א' כיון דשרינן להו לדור בחצר א' כשהם נזהרים שיהיו אחרים עמהם וה"נ כיון דאיכא ב"ד ליכא למיחש או דלמא שאני הכא שהם מדברים וטוענין זה את זה ונראה דזה הספק עצמו שייך באשתו של ר' זכריה בן הקצב. ר"י הביאו הר"ן ס"ל בגרושת ישראל שנתאלמנה או נתגרשה דלא הוי דינה כגרושת כהן ומותרת לדור עמו אף במבוי אבל בחצר לא ונסתפקתי אם יהיו נזהרים שיהיו אחרים עמהן אי שרינן להו לדור בחצר דומיא דאשתו דרזב"ה או דילמא לא. ועיין לקמן ד"ה הריב"ש. ולענין ההלואה שלוה הימנה אי נפרעת ע"י עצמה נראה דאי ס"ל דאף באחרים עמהם דאסורים לדור בחצר פשיטא דאינה נפרעת ע"י עצמה משום דעד כאן לא נסתפק הר"ן באשת ישראל שנתגרשה אלא משום דס"ל דבנזהרים שיהיו אחרים עמהם דשרי לדור בחצר ועל כן נסתפק אי ב"ד הוי כאחרים או לא אבל אי אף בנזהרים שיהיו אחרים עמהם אסור פשיטא דלא עדיף ב"ד מאחרים. אבל אי ס"ל דמהני שיהיו אחרים עמהם יראה דהספק עצמו שנסתפק הר"ן בגרושת ישראל שייך לר"י בגרושת ישראל שנתאלמנה או נתגרשה. ולענין גרושת ישראל יראה דשרי לדור בחצר דהא מה שהכריחו להר"ן לומר דגרושת ישראל אסור לדור בחצר הוא מכח הברייתא דקתני ואם היתה חצר שלה ומתמה בה דחצר מאי עבידתא דאי בשנשאת אפי' בשכונה אסור ואי באשת כהן אפי' במבוי אסור ומכח זה הוכרח לומר דמיירי בגרושת ישראל דאף דשרי לדור במבוי בחצר מיהא אסור אבל לר"י דס"ל דבגרושת ישראל שנשאת ונתאלמנה או נתגרשה דלא אסור אלא בחצר אפשר לאוקומי האי ברייתא דאם היתה חצר שלה בגרושת ישראל שנשאת ונתאלמנה או נתגרשה אבל לעולם בגרושת ישראל שרי לדור אפי' בחצר. ולענין אי שכונה גדולה ממבוי יראה דמדקאמר אף במבוי רשאה לדור עמו ס"ל דשכונה גדולה ממבוי ורש"י יראה דס"ל דשכונה קטן ממבוי מדקאמר אבל ישראל כל זמן שלא ניסת תדור בשכונתו ואם איתא דשכונה גדולה ממבוי לאשמועינן רבותא דאפילו במבוי יכולה לדור וגרושת ישראל אי שרינן להו לדור בחצר מפשטא דלישנא דקאמר תדור בשכונתו משמע דדוקא בשכונה אבל בחצר אסור. והא דמוקי ההיא דלוה הימנה בכהן שגירש את אשתו אפשר דס"ל דכשנזהרים שיהיו אחרים עמהם דשרי לדור בחצר וס"ל דב"ד לא גריעי מאחרים דמה שנסתפק הר"ן מפני שהם טוענים ומדברים זה עם זה לא ס"ל לרש"י האי חילוקא ומש"ה מוקי לה באשת כהן אבל כשאינם נזהרים אפשר לומר דאסירי לדור בחצר. אבל ראיתי להריטב"א בחידושיו לכתובות כ"י דבישראל שגירש את אשתו דיכולה לדור עמו בחצר כפנויה בעלמא ומדקאמר כפנויה בעלמא משמע דאף שאינם נזהרים שרו לדור בחצר. ומתוך דבריו משמע דהכי ס"ל בדעת רש"י ומתוך דברי הסמ"ג נמי משמע דהכי ס"ל בדעת רש"י כסברת הריטב"א שכתב ז"ל ופירש"י כל אלה מדבר בכהן ואין לנו ראיה בישראל שיאסר לדור עמה בחצר א' לפירושו ע"כ משמע דס"ל דמדמוקי לה רש"י בכהן משמע דבישראל ליכא שום איסור אפילו כשאינם נזהרים משום דס"ל לסמ"ג דאי הוה ס"ל לרש"י דבאינם נזהרים איכא איסור הו"ל לאוקומי ההיא דלוה הימנה בגרושת ישראל ושאני הכא שהם טוענים ומדברים זה עם זה וכחילוקא דהר"ן. ומ"מ עדיין אפשר לומר דמאי דקאמר הסמ"ג אין לנו ראיה בישראל שיאסר לדור עמה בחצר הוי בנזהרים ומש"ה דן דאין לנו ראיה לאיסור דאם איתא דאסור אף בנזהרים הו"ל לאוקומי ההיא דלוה בגרושת ישראל אבל אה"נ דבאינם נזהרים דאסור ובנזהרים דוקא שרי מש"ה מוקי לה לההיא דלוה באשת כהן משום דס"ל דלא גרע ב"ד מנזהרים אבל מסתמיות דבריו משמע דראשון עיקר: כתב הטור וז"ל ואם היה כהן אפי' לא ניסת ע"כ. האי אפי' צל"ע דהא הוכחנו לעיל דס"ל לרש"י דשכונה קטן ממבוי וא"כ ע"כ אית לן למימר דיותר מחמרינן באיסור לאו מאיסור א"א וא"כ ע"כ האי אם היה כהן לא תדור במבוי מיירי דוקא בלא ניסת דאי ניסת די לה בשכונה וכדכתבו התוס' ז"ל וא"כ איך כתב אפילו לא ניסת. וראיתי למהריב"ל בחידושיו לכתובות שכתב דס"ל לרש"י דהאי ואם היה כהן מיירי בנשאת ובלא נשאת בלא נשאת משום דקיל ובנשאת משום דחמיר טפי דאיכא חומרא דא"א ולאו דגרושה. ולא הבינותי דבריו דאי בא"א דעלמא לא מחמרינן ביה כאיסור לאו משום דחמיר כ"ש בגרושת כהן וניסת דלא מחמרינן ביה משום דחמיר טפי וצ"ע. תו יש לדקדק בדברי רש"י דמוקי לההיא דלוה באשת כהן דאמאי לא מוקי לה אף בגרושת ישראל ובשניסת וכן בההיא דארוס וארוסתו מוקי לה בכהן ואמאי לא מוקי לה אף בישראל ובשניסת. הר"ם הכהן הביאו הר"ן ס"ל דשכונה קטן ממבוי ובטעם החומרא דמחמרינן באיסור לאו יותר מאיסור א"א כתב דטעמא הוי משום דבעלה משמרה אבל התוספות כתבו דטעמא הוי משום דחמיר ומש"ה ליכא למיחש כולי האי אבל באיסור לאו דקיל איכא למיחש ונ"מ בין שני הטעמים כשנתארסה לאחר אי נמי כשבעלה במדינת הים דלפי טעם התוס' ה"נ ליכא למיחש כולי האי ולא אסור אלא בשכונה אבל לטעמא דהר"ם הכהן דהוי משום דבעלה משמרה בארוסה ובשבעלה במדינת הים דליכא האי טעמא אסור אף במבוי וכ"ת אי הכי ליפלוג וליתני הברייתא בדידה ולימא נתארסה לא תדור במבוי הא לאו קושיא היא דאי הוה תני הכי הו"א דבאיסור לאו שרי לדור אפילו בשכונה משום דהו"א דעד כאן לא חששו חכמים אלא באיסור א"א אבל באיסור לאו אימא לא קמ"ל דאף באיסור לאו חששו חכמים והחמירו בו יותר מא"א שנשאת משום דהתם בעלה משמרה ומינה בארוסה ובשבעלה במדה"י דליכא טעמא דבעלה משמרה דאסור אפילו במבוי. וכתב הר"ן שהוא היה גורס כפר קטן נידון כמבוי. רבינו ז"ל ס"ל דגרושת ישראל לא תדור בחצר וע"כ אית לן למימר דלדידיה ליכא חילוק בין נזהרין שיהיו אחרים עמהם ללא נזהרים דבכל גוונא אסור דהא גירסתו היא המגרש את אשתו לא תדור בחצרו ואי אמרת דליכא חילוק בין נזהרים לאינם נזהרים קא פשיט בגמרא לבעיא דאביי מדתניא לא תדור בחצרו סתם משמע דאף בנזהרים אסור אלא אי אמרת דס"ל דלא אסיר אלא באינם נזהרים אבל בנזהרים שרי א"כ כי קא פשיט בגמרא לאיבעיא דאביי להיתרא הוא דקא פשיט ליה והא מנא ליה דלמא לא תדור בחצרו דקאמר הוי אפילו בנזהרים אלא ודאי ס"ל דאף בנזהרים אסור ופשיט לבעיא דאביי לאיסורא מדסתם הברייתא וקאמר לא תדור בחצרו ולא חילק בין נזהרים לאינם נזהרים וגרושת ישראל שנשאת לא נתבאר בדברי רבינו מה יהיה דינה ונראה דדינה הוי כגרושת כהן דאסור אף במבוי דליכא למימר דכיון דחמיר לא מחמרינן בה כולי האי דכיון דלא נזכר בגמרא האי חילוקא מנא לן למימר הכי להקל ולא לומר איפכא דכיון דהיא א"א ראוי להחמיר בה טפי מגרושת כהן וכסברת הרא"ש ז"ל. וראיתי לה"ה ז"ל שכתב וז"ל ויש להוסיף על דברי רבינו לפי גירסתנו שלא להנשא בשכונתו ושכונתו הוא ג' בתים ע"כ וכעת לא הבינותי דבריו. הריב"ש סי' ש"ס ס"ל דשכונה גדולה ממבוי יע"ש ומשמע מדבריו שם דלר"י דס"ל דישראל שגירש ונשאת לאחר ונתגרשה או נתאלמנה שמותרת לדור במבוי אבל בחצר לא דאף ביחוד בית ובנזהרים שיהיו אחרים עמהם אסור ונפשט מה שנסתפקתי לעיל. ומשמע עוד מדבריו דלא שאני לן בין איסורא דרבנן לאיסורא דאורייתא דבכל גוונא אסורה לדור עמו במבוי בכהן שגירש וכל זה הוא למאן דס"ל דגרושת ישראל ונתאלמנה או נתגרשה שדינה כגרושת כהן אע"ג דליכא איסורא דאורייתא כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין בעל ולא קידש אינו לוקה אבל לר"י דס"ל דגרושת ישראל שנשאת ונתאלמנה או נתגרשה דלא הוי דינה כגרושת כהן ולא אסור אלא בחצר ה"ה בכל איסורא דרבנן. * (א"ה באיסור דירה נראה מדברי הרב שבות יעקב ח"א סי' קי"ט דהוא מדרבנן וכן נראה מדברי הרמ"ז בספר גט פשוט סי' קי"ט ס"ק מ'. ועיין מ"ש המפרש לעיל ריש פ"א מהלכות גירושין דאיתא בספרי והלכה והיתה לאיש אחר שלא תנשא עמו בשכונה ועיין מ"ש הרמב"ם שם דין ה'. ונראה דהיינו בנשאת אבל כל שלא נשאת לא אסור אלא מדרבנן. ועיקר דינו של הרב שבות יעקב על מי שנצטרעה אשתו וגירשה אם מותרת לדור במבוי כיון דמזוהמת היא בעיניו והעלה להחמיר דכל שנתגרשה לא פליג רבנן והביא ראיה מדתניא באבל רבתי בש"א המגרש אשתו לא תדור במבוי כו' יע"ש. וראיה זו איני מכיר דנהי דלב"ש לא מצי מגרש לה אלא א"כ מצא בה ערות דבר מ"מ דינא קמ"ל דאם עבר וגירשה לאיזה סיבה או שהיא נתרצית בכך לא תדור במבוי. ואולי למד הרב ראיה זו מהירושלמי שהביאו התוס' והרשב"א בפרק הזורק גבי מתני' דבש"א פוטר אדם את אשתו בגט ישן כו'. ונראה דלא דמי דשאני התם דאינו אלא משום גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה מש"ה אמרי' דמסתמא לא גירשה אם לא שמצא בה ערות דבר ולא נתייחד עמה אחר שנתנו לה. ועיין בנדרים גבי אומר אילו היית יודע שאומרי' כך היא וסתו של פ' לגרש נשיו וכמ"ש הרא"ש ז"ל לשם וע"כ ההיא מתניתין כב"ה נמי אתיא אלא ע"כ לומר דאע"ג דבידו לגרשה משום דהקדיחה תבשילו מ"מ כיון דקשים גירושין מסתמא תלינן דגרשה משום דבר ערוה ודוק): ''' וגרושה שבאה עם המגרש וכו'.''' ז"ל מרן הב"י סי' קי"ט ומ"מ תמיהא לי מלתא דכיון דלהרא"ש אשת ישראל שנתגרשה מותרת לדור אפי' במבוי כמו שכתבתי לעיל משום דאפילו אם יבא עליה ליכא איסור לאו א"כ כי אתו לקמן אמאי משמתינן להו והו"ל לרבינו לפרושי דבכהן שגירש את אשתו מיירי וכדפירש"י וא"נ באשת ישראל שאחר שגירשה נשאת ונתארמלה או נתגרשה דאיכא לאו כו' יע"ש. ודברי מוהריק"א הללו נפלאו ממני דמה צורך היה לו להטור לפרש בלוה ממנה דבאשת כהן מיירי או באשת ישראל שנשאת ונתגרשה כיון דהדבר מוכרח דעל מ"ש תחלה שייך והוא לא הזכיר אשת ישראל שנשאת לאחר. וע"ק טובא שהרי רבינו ז"ל דגריס המגרש את אשתו לא תדור בחצר ובמבוי שרי ופירש ז"ל ברייתא דלוה ממנה בישראל שגירש אע"פ שלא נשאת ואעפ"כ כתב דמנדין אותם ואמאי לא הוקשה לו למרן על רבינו ז"ל דכיון דמותרת במבוי אחד כי אתו לקמן אמאי משמתינן להו אלא ודאי דהא לא מכרעא דכיון דעבר אדרבנן וקרוב הדבר לבא לידי עבירה החמירו שמתא או נגידא ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף