מראי מקומות/שבת/קיט/ב
אפילו יחיד המתפלל בער"ש צריך לומר ויכולו, והיום אנו אומרים אותו ג' פעמים בתפילה בלחש, לאחריה, ובקידוש, ולאיזה מהם כוונת הגמרא? עי' רמב"ם כט' ז' ומגיד משנה, עי' רע"ש כאן מלא הרועים, טור רס"ח ובאור הגר"א שם סק"ח, באור הלכה סעי' ז' וחזו"א לח' סק"י.
כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, באור הדברים: עי' אור החיים בראשית ב' ג', ומשך חכמה שמות כח' י'.
בבאור ענין שני המלאכים המלווים לאדם, עי' מהרש"א עין יעקב ומהר"ל.
אע"פ שאינו צריך אלא לכזית, והאם שיעורו בכזית או בכביצה? עי' רמב"ם שבת ל' ה', ר"ן וריטב"א לעיל קי"ז ב', עי' טוש"ע רצא' ושם בנו"כ דשיעורו בכביצה, וישוב הקושיא מהכא: עי"ש מחצה"ש ואפיקי ים ח"ב א'.
לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ"ש ואע"פ שאינו צריך אלא לכזית, וצריך באור הלשון? עי' ב"ח סימן ש' שביאר שיסדר שאר תבשילין ואף שפת יאכל רק כזית, ועי"ש ט"ז ומה שכתבו נ"מ למעשה דר' אבהו המובא בהמשך למה נענש, ועי"ש מג"א ומ"ב שם.
כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה, ביאור כפל הלשון ומה המשל לאיילים? עי' משך חכמה הפטרה של דברים.
דידי ודידך מאי, א"ל אינו דומה וו', וקשה הא אנו מכוחנים לשם לימוד תורה וכן גדול המצווה ועושה וכו'? עי' משנת רבי אהרן ח"ג קד' שמחלק בין המצוה של ת"ת שבזה ודאי כוונה ומצווה עדיף, אבל הכא איירי על הלימוד עצמו ששל מי שאין בו חטא עדיף (עי' כעין חילוק זה בחידושי הגרי"ז על הרמב"ם הלכות ברכות).