מראי מקומות/נדה/ב/א
הטעם שהחמירו בטומאת מעל"ע רק לקדשים ולא לחולין
נחלקו הראשונים בטעם שהחמירו בטומאת מעל"ע רק לקדשים ולא לחולין, שיטת התוס' [ד"ה מעל"ע] דהטעם דאשה טהורה ורק לגבי קדשים החמירו לטמאה בטומאת ספק, משום דמוקמי' לאשה בחזקת טהרה. וכ"מ ברשב"א ד"ה מ"ט, ובתורי"ד כאן ובקידושין עט. ובריטב"א ד"ה כל, וכן בר"ן ד"ה מ"ט.
אמנם ברמב"ן ד"ה מאי, מבואר [בדעת הלל] דהוא משום דמוקמי' טהרות אחזקתייהו, ורק בדעת שמאי הוא משום דמוקמי' אשה על חזקתה, וכ"מ בתורא"ש ב: ד"ה היכא, חי' הר"א ד"ה מאי, ומאירי ד"ה לענין, [אמנם יעוי' ברמב"ן (ג. ד"ה והאיכא) שכ' "אלא חזקה דאשה הוא דמטהר מעל"ע בחולין להלל" וצ"ע בזה]. עוד יעוי' ברמב"ן ד"ה מאי בשם י"מ וכן בחי' הר"א שפי' דגמרי' מסוטה שטמאה מכאן ולהבא ולא למפרע, וכ"פ הש"ש (ש"ג פ"י) בד' המהרי"ט סי' י"א.
ובנוב"י יו"ד סו"ס מ"ו ד"ה ועתה נתתי, ובהגה, כ' באופ"א, דלחולין ל"ב חזקה, והטעם לטהר משום דלא חיישי' שמא וכתלי הרחם העמידוהו.
הטעם שאין מעמידין טהרות אחזקתייהו - חזקה בודאי נגע
והנה בטעמא דמילתא דלא מוקמי' טהרות אחזקתייהו, עי' בתורי"ד שם דהיינו משום דהאשה ודאי נגעה בטהרות ומשו"ה לית להו חזקה. וכ"מ בריטב"א לק' י"ח. ובעירובין ל"ו. וכן בקידושין ע"ט. וכ"כ הרמב"ן בחולין פ"ו. ובקידושין במלחמות כ"א: ד"ה חזקה. ובביאור הדברים, עי' בשו"ת נפש חיה (יו"ד סי' ס"ד א' ד"ה והנה היה וד"ה אבל וד"ה ונראה), וכן בקהלות יעקב (סי' ס"ב) משום דדין הטהרות תלוי בדין האשה, דהוו תולדה מהאשה, ול"פ בתולדה, וכ"מ בל' הר"ן בחולין פו: שכ' דכיון דודאי נגע תינוק בעיסה אזלה לה חזקתה ונעשית כתינוק, [וכ"כ הרמב"ן שם וריטב"א שם דעיסה כתינוק עיי"ש] וע"ע בס' אשר לשלמה תנינא י"ג ד"ה ונראה, עוד י"ל באופ"א בביאור דודאי נגע היינו דהוי ריעותא בחזקת הטהרות, וכלש' הרמב"ן שם "שהרי הורעה בפנינו", וכ"מ בלש' הריטב"א לק' כ"א. ד"ה המפלת, וכ"מ בנפש חיה שם בפי' ט', ובבית הלוי (ח"ב סי' ז' אות ד') עיי"ש. [וכ"מ בד' הריטב"א בעירובין שם, שכ' ב' טעמים חדא משום שדנים על הדר שהספק בא ממנו, ב' משום דכיון דודאי נגע פקעה חזקה, ומבואר דהם ב' טעמים נפרדים]. אמנם בריטב"א בעירובין שם פי' בשם הר"מ בר שניאור, דבכ"מ אין לנו לדון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו. וכ"מ בתורא"ש ד"ה היכא וד"ה ה"נ, דכיון דטומאה דידהו משום לתא דידה לא מוקמי' להו אחזקתייהו. ועוד מצינו סברא זו בתור"פ עירובין ל"ה: וכ"פ בסד"ט שיורי טהרה סי' קצ"ט סק"מ ד"ה לכן נ"ל. וחכמ"ב בשם מים עמוקים סי' כ"א. וע"ע בזה בנובי"ת יו"ד סי' קכ"א, ובחזו"א יו"ד רט"ו וקה"י סי' ס"ב. וע"ע אחיעזר יו"ד סי' א' ד' משה"ק להר"מ בר שניאור. [ובעיקר הענין אי בחזקות אזלי' בתר החזקה בדבר שנולד בו הספק, עי' תורא"ש ב: ד"ה אדרבה מש"כ דחזקת המקוה עדיפא מחזקת הטומאה של הטובל, וכ"ה פשטות הגמ' קידושין ע"ט. אדרבה וכו', איברא דבתוס' ב. ד"ה והלל, וכן בתו' ג. ד"ה ושניהם, משמע דשוים החזקות, וכ"מ בתו"י בקידושין ע"ט. ד"ה אדרבה, ועיי"ש רש"ש, וכן במהרש"א כאן ב:, ועי' בשו"ת רע"א ח"א סי' ז', וסי' רכ"ח מה שפי' בדעת רב בקידושין ע"ט., ומבואר מדבריו ג"כ דהחזקות שוות].
חזקה שאינה מתבררת לעולם
עוד י"ל בטעמא דמילתא דלא מוקמי' טהרות אחזקתייהו עפי"ד האחרונים שכ' לבאר בדעת שמאי הטעם בזה, דהנה במהר"ם כ' לבאר דהיינו משום דחזקת הטהרות אינה מתבררת לעולם, וכעין שכתוב התוס' לק' בע"ב ד"ה דאיכא, ועי' בחידוד הלכות ובחכמת בצלאל שהקשו על תירוצו דל"ד להתם. ובערול"נ ד"ה מ"ט דשמאי, כ' לבאר עפי"ד הרמב"ן דבאשה שראתה איכא סברא לומר דכל הטומאות כשעת מציאתן, ולפי מה שכתב המהר"ם לקמן כיון דבנגע באחד בלילה נגד חזקת חי הוי חזקה דכל הטומאות כשעת מציאתן לכן הוי לי' פלגא ופלגא ע"ש, וא"כ הכא נמי באשה שראתה הוי ב' חזקות המתנגדות כאלה דאשה זו בחזקת טהורה עומדת וכל הטומאות כשעת מציאתן ולכן י"ל דזה ודאי פשיטא להגמרא דיש חזקת טהרה לטהרות ומכ"מ פריך מ"ט דב"ש כיון דכל הטומאות כשעת מציאתן מתנגד לחזקה זו ה"ל פלגא ופלגא ועל כן הוצרך לשנות דבית שמאי ס"ל דאשה בחזקת טהרה עומדת וכיון דחזקה זו מתנגד לחזקת דכל הטומאות כשעת מציאתן מכריע חזקת טהרה דטהרות לומר דדיין שעתן אבל להלל דחזקת טהרת אשה לאו חזקה היא כיון דעלולה לראות מתנגד כל הטומאות כשעת מציאתן לחזקת טהרות לעשותן כספק ולכן ס"ל דתולין. וע"ע אחיעזר יו"ד סי' א' ד' שכ' באופ"א דאין לילך חזקת הטהרות כיון דגלי לענין תרומה וקדשים דבעו שימור ולא סגי בהו בבירור דחזקה עיי"ש. והנה בעיקר ד' הרמב"ן דהטעם להלל דלגבי חולין ד"ש משום דמוקמי' טהרות אחזקתייהו, הק' בהגהות הגרא"ז על הרמב"ן, דסותר למש"כ דבחולין ל, א בתר חזקת הטהרות כיון דודאי נגעה בהן.