מראי מקומות/ברכות/ה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(המשך) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך {{ממ|[[הערוך/גרם|ערך גרם]]}} שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא. וכ"כ הרשב"ם {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב קטז.]]}}. | ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך {{ממ|[[הערוך/גרם|ערך גרם]]}} שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא. וכ"כ הרשב"ם {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב קטז.]]}}. | ||
עוד הביא במסורת הש"ס שיש מפרשים שלשון "ביר" הוא סעודת הבראה לאבל, וביתר ביאור ביאר ה{{ממק|מהר"צ חיות}} שביר בלשון הירושלמי הוא סעודת הבראה וצריך שיהיה בה בשר, ונשא רבי יוחנן אצלו עצם מסעודת הבראה של בנו העשירי. וכ"כ בסדר הדורות {{ממ|[[סדר הדורות/רבי יוחנן|ערך רבי יוחנן}}. | עוד הביא במסורת הש"ס שיש מפרשים שלשון "ביר" הוא סעודת הבראה לאבל, וביתר ביאור ביאר ה{{ממק|מהר"צ חיות}} שביר בלשון הירושלמי הוא סעודת הבראה וצריך שיהיה בה בשר, ונשא רבי יוחנן אצלו עצם מסעודת הבראה של בנו העשירי. וכ"כ בסדר הדורות {{ממ|[[סדר הדורות/רבי יוחנן|ערך רבי יוחנן]]}}. | ||
גרסה מ־02:19, 7 בינואר 2020
דין גרמא דעשיראה ביר
בגמרא מבואר שרבי יוחנן היה מנחם את האבל על מיתת בנו בהראות לו עצם בנו שמת, אומרו לו דין גרמא דעשיראה ביר [זה עצם של בן עשירי. רש"י].
וברש"י (ד"ה ביר) פירש שצר עצם מבנו שמת בסודרו לעוגמת נפש.
והטעם שלא חשש לטומאה בנשיאת העצם, פירש רש"י שצר עצם פחות מכשעורה.
ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך (ערך גרם) שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא. וכ"כ הרשב"ם (ב"ב קטז.).
עוד הביא במסורת הש"ס שיש מפרשים שלשון "ביר" הוא סעודת הבראה לאבל, וביתר ביאור ביאר המהר"צ חיות שביר בלשון הירושלמי הוא סעודת הבראה וצריך שיהיה בה בשר, ונשא רבי יוחנן אצלו עצם מסעודת הבראה של בנו העשירי. וכ"כ בסדר הדורות (ערך רבי יוחנן).