מראי מקומות/ברכות/ה/א
כגון בידך אפקיד רוחיעריכה
אם צריך לומר דווקא פסוק זהעריכה
בגליוני הש"ס עמד על כך שמפשטות הלשון משמע שאינו צריך לומר דווקא פרק זה, אך בה"ג (הל' ברכות פ"א) כתב 'וצריך למימר האי קרא', ומשמע שהוא חיוב לומר דווקא פסוק זה. וכתב, שאפשר שהיתה לו גירסא אחרת, אך יותר נראה לומר שסובר הבה"ג שלשון 'כגון' האמור כאן הוא לאו דוקא, וכן מצינו בגמרא בסנהדרין (צח:) אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, ופרש"י אם משיח מאותם שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש כו' והאי כגון לאו דוקא, עכ"ל.
יזכיר לו יום המוותעריכה
ביאורעריכה
פירש המהרש"א (ח"א) שיזכיר לעצמו שכל עצת היצר היא בשביל להמיתו, וכמו שנאמר 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'.
יסורין בדילין הימנועריכה
קשה שיתכנו יסורים בלא ביטל תורהעריכה
בהגהות יעב"ץ הקשה שהרי בסמוך מבואר להדיא שיתכנו יסורין אף כשלא ביטל תורה. וביאר שכוונת הגמרא ליסורין של פורענות דווקא, שהם בטלים ממנו. עוד פירש שאין כוונת הגמרא שאין היסורים באים עליו אלא שהם בדילין ממנו אחר שבאו ופורשים ממנו מאחר שקבלן מאהבה.
אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכרעריכה
ביאור לשון 'אלא'עריכה
בהגהות רבי אלעזר משה הורוויץ תמה מהו לשון 'אלא', כיון שזו דרשה אחרת הנלמדת מפסוק אחר. וביאר שאכן כוונת הגמרא לדרוש דרשה זו מהפסוק המובא לעיל "בני רשף יגביהו עוף", ש'בני רשף' דהיינו יסורין, באים על האדם בשעה ש'יגביהו עוף', דהיינו בשעת הסתלקות התורה. ועל כך מביאה הגמרא פסוק אחר שאף ממנו אפשר לדרוש באותו הענין.
מה שן ועין שהן אחד מאבריו וכו' יסורין שממרקין וכו'עריכה
כתב החתם סופר בספרו תורת משה (פרשת משפטים ד"ה וכי יכה וכו') וז"ל: הריב"ש מסופק אם התחיל העבד לעשות דברים אשר לא כדת ועי"ז הריב עם אדונו עד שמכח מריבה זו שיחת האדון את שן עבדו או את עינו, אם גם בזה נאמר לחפשי ישלחנו. ויש לפשוט ספק זה ממה שאחז"ל ברכות (ה.) יסורין ממרקין עונותיו של אדם ק"ו משן ועין, ומה שן ועין שהיא אחד מאבריו של אדם יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כ"ש, ודבר ידוע שעונינו גרמו שהקב"ה מביא עלינו יסורין ואנו גרמנו לנו זה, ואעפי"כ למדו ק"ו משן ועין, א"כ מוכח שגם בשן ועין הדין כך שאם העבד התחיל להריב עם אדונו ובא עי"ז ששיחת עינו או הפיל שנו שישלחנו לחפשי. עכ"ד.
שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבאעריכה
תורהעריכה
וכ"ה בילקוט שהתנה הקב"ה עם ישראל קודם קבלת התורה, אם אתה מקבלים עונשים בשמחה הרי אתם מקבלים שכר וכו', וביאר במכתב מאליהו (ח"ה עמוד 205) ששמחה ביסורים היא הקדמה ותנאי לקבלת התורה, כי יש בזה שלימות ביטול היש, ורק כך מגיעים לדביקות גמורה כדי לקבל את התורה.
וארץ ישראלעריכה
במכתב מאליהו (ח"ה עמוד 329) ביאר שאדם שהוא עכ"פ רוחני קצת זוכה למדרגות גדולות כשיושב בארץ ישראל, כי אוירא דא"י מחכים. וכיון שיש חשש שיתגאה וירגיש גדלותו ובזה יקלקל את הכל, על כן השי"ת ברחמיו שולח לו יסורים כדי להכניעו וכך יוכל לקבל המתנה.