עריכת הדף "
מראי מקומות/בבא מציעא/פ/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} '''בגמ'''' שש עשרה שעורים הקשה הרמב"ן מ"ט לא מוקי לה בגמל דתוספת שלו סאה, ומזה הוכיח כשיטתו דבעינן שיוסיף על משאוי הראוי לו, ומשאוי גמל הוא יותר מלתך, ולדעת הר"מ י"ל דבגמל ג"כ שיעור תוספת הוא אחד משלשים, וכששכר להביא כור התוספת הוא סאה, וכששכר להביא לתך התוספת בג' קבין, והכא קתני שש עשרה שעורין, וכ"נ מדברי הר"מ פ"ד משכירות הי"ח וז"ל השוכר את הבהמה לשאת עלי' משקל ידוע והוסיף על משאו אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק עמו ומתה חייב עכ"ד, וא"כ אשה"ט.- וצ"ב דא"כ מדוע נשנו כל הנך שיעורים סאה לגמל כור לספינה וכיו"ב הרי הכל הוא א' משלשים. הרמב"ן והריטב"א (הובא בשמ"ק) הביאו גירסת ר"ח דגריס בברייתא פטור, ומקשי לאביי דהרי יש כאן תוספת סאה, אבל לרבא ניחא דסאה לא הויא תוספת, ומה שאמרו בע"א סאה לא דק, ומדברי הרמב"ן נראה, וכ"ה להדיא בריטב"א דמיירי בגמל, וי"ל דמשמע דאם הי' מוסיף חטים הי' חייב, וזהו השיעור בגמל, ולכאו' זה כדרכו של הר"מ דא"צ שיוסיף על משא החמור אלא על מה שהתנה, וק' דהרמב"ן והריטב"א פליגי על הר"מ, ודוח"ל דמיירי בידוע שמת מחמת המשאוי דבזה לכו"ע חייב וצ"ע. '''בגמ'''' אדריב לעריבה כור לספינה העירוני דבשלמא באדם ובהמה י"ל דנפחא כתקלא, אבל בעריבה וספינה לכאו' צריך לשער במשקל ועי'. '''בגמ'''' תרגמה אביי במחיקתא עפרש"י מש"כ מתשובת הגאונים, ומש"כ רש"י לפרש באופ"א, ועי' בתוס' מש"כ ליישב ד' הגאונים, ולדרכו דר"ח הנ"ל צריך לפרש כדברי הגאונים, ובריטב"א הסכים לפירושו של רש"י, וצ"ל דהוא כפ"מ דמסיק דלא כר"ח.- ובדברי רש"י דמחק הוא פחות ג' קבין נתעוררתי דבעירובין יד: איתא דגודשא תילתא והוא הרבה יותר מג' קבין, ושמא התם באדם דיכול ליזהר משא"כ בחמור, ע"ע ריטב"א (בשמ"ק) מש"כ לפרש באופ"א. '''בגמ'''' ל"צ אלא לאגרא יתירא כ' הריטב"א (הובא בשמ"ק) וכי קתני קב לכתף להתחייב לו בשכר התוספת ומכאן אתה דן שכשם שכל השיעורים הללו לחיוב אונסים כך הם לחיוב שכר דבפחות מכאן פטור עכ"ד, ודעת הר"מ פ"ד משכירות ה"ו והשו"ע סימן ש"ח סעי' ה' דאף בפחות מכאן חייב בתוספת שכר, וכ' הגר"א בס"ק ה' דקי"ל כאידך שינוייא דאמוראי, ולדבריהם לא מיירי לענין תשלום השכר, וא"כ י"ל דתשלום השכר חייב אף בפחות מכאן, וכ' שכן מבואר ברא"ש, ועי' ב"ח (על הטור אות ח') מש"כ בביאו"ד הרא"ש. וע"ע בפרישה מש"כ לחלק בדברי הרא"ש בין אדם לבהמה, דבבהמה חייב ובאדם פטור.- וכדברי הגר"א כ"ה ברמ"ך (סוד"ה ולענין, הובא בשמ"ק) ומ"מ הניח בצ"ע, ובשיטה כ' דרב אשי לא פליג בהו. והרע"א סימן ש"ח סעי' ז' ציין לב"ח דאף כשלא הוסיף על משא הראוי לה, אלא על מה שסיכמו ג"כ חייב שכר על התוספת, ולכאו' הי' מקו"ל דאדרבה כ"ד הר"מ הוא כשהוסיף על מה שהתנה, אבל כששכרו סתם י"ל דכיון דדרך התגרין להוסיף ע"כ אף התוספת הוא בכלל השכירות. התורת חיים ביאר דזה ודאי שחייב לשלם על התוספת, ורבא קמ"ל דמשלם יותר מלפי חשבון א' משלשים, אלא דמאחר שזה יותר ממשאו צריך להוסיף בשכרו, וע"ז פליגי אידך אמוראי, ועי"ש שביאר בזה ד' הרא"ש. '''בגמ'''' רב אשי אמר הוא סבר חולשא הוא דנקיט לי' כ' הרמב"ן (הובא בשמ"ק) דמשמע דחייב משכיר בנזקיו תמהני וכי שומר הוא על גופו שישלם לו ואי בשוכר עבד מחבירו אף הוא פטור אפילו מפשיעה ואם נאמר שנזקי אדם הם תימה הוא דהא לאו מכחו אתי לי' נזק ואפילו הטעינו הוא עכ"ד, ומש"כ הרמב"ן בסו"ד דלאו מכחו אתי לי' האי נזק, פי' החזו"י פ"ז ה"ו דהנזק הוא במה שהכתף לא סילק את המשא, וצ"ב דלכאו' מעשה הנזק עשה במה שהניח עליו, אלא דהי' יכול להוריד וכיון דהוא הטעה אותו שלא יוריד, א"כ הדר הו"ל מזיק במה שהניח עליו, ועמש"כ בסופ"ב דב"ק האם כשיכול להוריד לא חשיב מעשה דידי' או דהוא פטור אונס עי"ש, ומש"כ הרמב"ן בתח"ד דאינו שומר על גופו משמע דיש חיוב שמירה באדם, ורק עבדים נתמעטו משמירה, וזהו שכתב הרמב"ן דבשוכר עבד פטור, והיינו כדין עבדים וכמש"כ הפלפולא חריפתא (אות ח'), ועי' לעיל נח. בלשמור את התינוק, ובמשנ"ת שם.- ואם הי' שומר הי' חייב כדינא דלעיל עח. בשינה מהר לבקעה, וכ"ש הכא דאין דרך כל אדם לישא יותר.- ובדברי הרמב"ן דאינו שומר, עי' היטב במרדכי רמז שנט, ותס"א הובא ברמ"א סימן קע"ו סעי' מ"ח דמבואר דהוא שומר.- וע"ע דלר"מ דפושע כמזיק, א"כ אע"פ שאין שמירה באדם יתחייב, ויל"ד בזה ואכ"מ. הריטב"א (הובא בשמ"ק) כ' שחייב מפני הוא גרם לו הטעות שהיה סבור שאמר לו אמת וכיון שעל פיו ועל סמך שלו ניזוק ה"ז גירי' כמראה דינר לשולחני ואמר לו שהוא יפה ונמצא שאינו יפה וכן כל כיו"ב עכ"ד, [וברע"א בג' השו"ע סימן ש"ח סעי' ז' הביא ד' הרמב"ן והריטב"א] ובטור סימן ש"ח כתב בשם הרמ"ה דחייב בנזקו ופטור מד' דברים, וכ' הקצוה"ח בס"ק ב' דאזיל בשיטת הריטב"א דחיוב מדד"ג, ודד"ג אינו חייב אלא בנזק ולא בד' דברים, ובאו"ש פ"ד משכירות ה"ז ודברי יחזקאל סימן נ' אות ז' כתבו די"ל בדעת הרמ"ה דחיובו מדין ממון המזיק דהו"ל משאו וחייב מהצד השוה וכדאיתא בפ"ק באבנו סכינו ומשאו דלא אפקרינהו, והיינו טעמא שאין חיוב ד' דברים, שאין חיוב ד' דברים בממון המזיק, ועי' בדבר"י שם מש"כ לבאר טעמו של הרמב"ן דפטור, דאזיל לשיטתו דכל שלא נעשה בפשיעה ששו"ח חייב עליה לא הוי בור. עוד כ' האו"ש דארבעה דברים אין חיוב אלא במזיד, והכא אינו מזיד- ובעיקר דין ד' דברים בגרמי עי' לעיל עו: תוד"ה ואין, ועקה"י שהאריך בזה. וכתב הקצוה"ח אבל בחבסימן לאלתר ורבץ תחת משאו בד' דברים נמי מחייב, והנתה"מ ס"ק ג' כתב ע"ז ולא נהירא דמ"מ לא הוי רק בממונו שהזיקו דפטור מד' דברים ואף שע"י גרמא שלו בא לו שהטעו מ"מ לא הוי רק גורם דפטור מד' דברים עכ"ד. עוד צריך לבאר, דהנה נתבאר לעיל מהתרוה"כ סימן ש"ח בטעמא דבפחות מכשיעור פטור, שכן דרך התגרים להוסיף, וכ"ז שייך בבהמה, אבל כאן שאנו דנים מצד מזיק מה שייך לפוטרו בפחות משיעורים אלו וצ"ע. כתב הר"מ פ"ד משכירות ה"ו השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע וכו' שכר סתם אינו נושא אלא במשקל הידוע במדינה לאותה בהמה ואם הוסיף חלק משלשים וכו' חייב, וכ' ה"ה אע"פ שבגמ' נתנו שיעור ידוע לקצת בהמות רבינו לא כתבו לפי שכל הארצות אינן שות ופשוט הוא עכ"ד, ועי' בבכורות ו: דחמור מצרי נושא יותר.- ונתעוררתי דכ"ז יתכן להר"מ לשיטתו דהוסיף על משאו חייב הוא על מה שקצב עמו, ולא על משא הבהמה, וא"כ י"ל דכל ששכרו סתם הוא כמנהג המדינה, וכשהוסיף על משאו א' משלשים חייב, אבל לרמב"ן דבעינן שיוסיף על משא הראוי לה, א"כ צריך שישערו החכמים כמה הוא משאוי הראוי לה, ולא תליא במנהג המדינה. ובטור סימן ש"ח כתב השוכר חמור סתם להביא עליו משאוי טוען עליו חצי כור חטין הוסיף עליו ג' קבין חייב ובמקום שיש מנהג הכל הולך אחר המנהג בין במשא בין בתוספת עכ"ד, וצ"ב במש"כ בין בתוספת, הא לכאו' תוספת לא תליא במנהג, ולפמש"כ התרוה"כ סימן ש"ח דדרך התגרים להוסיף עד א' מל' ניחא, ויותר נראה דכוונתו דהמנהג הוא על העיקר וממילא משתנה התוספת.- ובדין משא אדם כ' הר"מ קב לכתף, ומשמע דבזה אין חילוק בין המדינות, ויל"ע דבסוטה איתא דמשאוי אדם הוא מ' סאה ויליף מדור המדבר, וי"ל דהי' כחם חזק, עי' ריטב"א עירובין יד:. '''ברש"י''' ד"ה קב לכתף לקמן פריך כ' הרע"א עי' תשובת הר"ש הלוי חא"ח סימן כ', ויעוי"ש שנתקשה שאין דרכו של רש"י לכתוב לקמן פריך כשהקו' כתובה מיד, ועי"ש מש"כ לתרץ בג' אופנים. '''בתוד"ה''' תרגמה דכי אם התנה להוליך ברזל וכו' כ' התוס' חיצוניות (הובא בשמ"ק) ואי משום תבן דמתני' י"ל דמיירי בתבואה במוץ שלה דדמי קצת לתבואה עכ"ד, וע"ע ריטב"א (שם) משכ"ב.''' כל האומנין שו"ש''' '''במשנה''' כל האומנין שומרי שכר הן כתב בתורע"א אות נז נקט כל האומנים למה דמבואר בסוגי' דבתחלה רצה לומר דהוי ש"ש בההיא הנאה דיהיב לי' טפי פורתא עי"ש, ולזה קאמר כל האומנים אף אותם דידעי בבירור דלא יהיב להו טפי פורתא מ"מ הוי ש"ש עכ"ד, ועי' בתוד"ה דקא תפיס דמתבאר דהמשנה אינה אלא במיעוט אומנין שעושין מלאכה בבתיהם עי"ש. ועי' להלן.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף