מראי מקומות/אורח חיים/ג

סעיף ה

אבל בין מזרח למערב אסור

אם אסור ליפנות בין מזרח למערב בזה"ז.

הטוש"ע בסעיף ה, אסרו, והב"י כתב דטעמא כיון דהלכה כר"ע, וכן הביא הב"י מכמה ראשונים, ויש להעיר דכ"כ הרשב"א בברכות סא:, דהלכה כר"ע, וכ"כ האשכול בהל' ברכת הודאה ד"ה והנפנה (לג.), דהלכה כר"ע, והביא להלכה שאסור ליפנות מזרח ומערב, ומבואר דס"ל דהוא אף בזה"ז, ומאידך היראים בסי' תט אות ח, כתב דאין הלכה כר"ע אלא כרבי יהודה דאמר דאין אסור אלא בזמן הבית.

אי הא דאסור בין מזרח ומערב הוא משום ירושלים או משום ששכינה במערב.

הב"י בסעיף ה, האריך להקשות על סתימת לשון הפוסקים שלא הזכירו ירושלים, ומחמת כן הסיק דהיינו מחמת ששכינה במערב, והדרכ"מ באות ב, כתב דכל דבריו אינם מוכרחים ועל כן נראה לו עיקר דטעמא משום ירושלים, ע"כ, אמנם בה"ג בהל' ברכות בעמוד צ, כתב להדיא דטעמא משום דשכינה במערב, והכי נקטינן ודלא כהדרכ"מ.

דיני בית הכסא

אם טוב להאריך בבית הכסא.

בברכות (נד:), איתא דהמאריך בבית הכסא מאריכין ימיו ושנותיו, ויש להעיר דהאשכול בלקוטי הל' תפילה ד"ה וכל (לג.), פירש דהיינו המרבה ליכנס לבית הכסא.