עריכת הדף "
מעשי למלך/מעשה הקרבנות/יד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טז == '''אעפ"י ''' ''' שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.''' וקשה לי דהנה בקרא כתיב אל פתח אוה"מ יקריב אותו לרצונו ובפ"ט מגזילה כתב רבינו כשמכר קרקע בע"כ כשמנה מעות דעשה מעשה לא צריך לומר רוצה אני דמעשה מוכיח הא בלא מעשה צריך שיאמר רוצה אני כמוש"כ בפ"א מגזילה וא"כ כשעושה מעשה ואומר רוצה אני דאיכא תרתי בודאי עדיפא א"כ מאי פריך הגמרא בקידושין וב"ב מיקריב לרצונו דש"ה כיון דסומך ועושה מעשה ע"כ מהני כשאמר רוצה אני אבל בעלמא לא סגי כשאמר רוצה אני משום דברים שבלב או משום דלא גמר ואקני:<br>''' הנה ''' בשבת פ"ח דרשו ויתייצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהן ההר כגיגית ואמר ראב"י מכאן מודעה רבה לאורייתא אעפי"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש והנה במרדכי פ"ג דשבועות הקשה למה לא אמרו הדר קבלוהו בערבות מואב ותי' ר"י דהתם נמי יראו מהקב"ה שלא יכניסם לא"י ושמא יניעם במדבר ובמרי"ק שורש ס"ג הקשה ל"ל טעם חדש תיפק לי' דעדיין האונס הראשון קיים שיכול לכפות עליהם ההר כגיגית ולמה צריכין מחדש אונס חדש וע"כ דדוקא אונס חדש שעומד באותו שעה שהי' במדבר שיראו שלא יכניסם לא"י הו' אונס אבל אונס הראשון שכבר הותר ממנו לא מיקרי אונס ובשו"ת שו"מ סי' ה' תמה הא גבי הקב"ה דנעשה הכל ברגע כמימרא ל"ש שעבר האונס ובכל רגע יכול להתחדש האונס א"כ עדיין האונס קיים ותי' דרק באם אין מאמינים בתורה מן השמים הו' מגיע להם כפיית הר כגיגית אבל אחר שקבלוהו ומאמינים בתורה מן השמים אף אם לא הי' מקיימין ל"ש כפיית ההר כגיגית ולכן צריכין לאונס אחר שלא יכניסם לארץ מעתה קשה לי מגמרא ע"ז דאומות העולם לעתיד יאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כמו שכפית לישראל שקבלוהו ולהנ"ל אמאי לא אמר להם הקב"ה דהדר קבלוהו ברצון בערבות מואב דאין לומר גם אז הי' להם אונס ומורא מכפיית ההר כיון דלהנ"ל מוכח שכבר עבר אותו אונס ומה טענה יש להם עוד קשה דאיתא שם דאוה"ע יאמרו ישראל שקבלוהו היכן קיימוהו ואמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידון יאמרו אוה"ע שמים וארץ נוגעין בעדותן הן שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי וקשה הא כאן קאי אחר שכבר קבלוהו רק שטענו שלא קיימוהו והא תינח אי אכתי איכא אונס זה דכפיית הר כגיגית שפיר הו' נוגעין בעדותו מפני שעדיין יכול להחזיר הכל לתהו ובוהו אבל אי אמרינן דאונס זה כבר עבר א"כ אין נוגעין בעדותן וביותר תמוה שתוס' הקשו תיפק לי' דשמים וארץ קיימין ותי' דקיימין משום שכבר קבלוהו והקשה במהרש"א א"כ אין נוגעין בעדותן על הקיום רק אי הו' אמרינן שגם על הקיום שייך כפיית ההר כגיגית ועדיין האונס קיים מכאן והלאה אם לא יקיימוהו אבל אי אמרינן דאונס כבר עבר א"כ אין נוגעין בעדותן דהא אף אם לא קיימוהו אבל הא לא כחשו וכפרו בתורה דאומרים רק שלא קיימוהו אבל לא שכחשו בתורה ח"ו א"כ נסתר טענתם ולכן נראה ליישב דהנה בשו"מ שם כתב עוד לתרץ דאף שלא קיימוהו כולה אבל לא נתבטלה כל התורה א"כ אין מגיע להם כפיית הר כגיגית כיון שמתקיימת במקצת לפי"ז א"ש דאוה"ע אומרים שלא קיימוהו אפי' במקצת א"כ שפיר נוגעין בעדותן דאכתי איכא אונס כפי' וא"כ אדרבא בזה מיושב קו' תוס' הא גופי' הראי' שקיימוהו כיון דשמים וארץ קיימין ולהנ"ל ניחא דשמים וארץ קיימין יען שקיבלו בערבות מואב ברצון טוב:<br>''' הנה ''' רבינו פ"א מ"ה גזילה פסק דהמאנס את חבירו למכור לו חפץ עובר בל"ת והראב"ד השיג עליו דבעינן רוצה אני ובהה"מ תי' דרבינו סובר אף דיהיב דמי חמסן הו' והא דמהני דילפינן מגזילה והקשה הלח"מ פ"ו מה' מכירה א"כ מ"פ בב"ק אי דיהיב דמי חמסן קרי לי' הא אמר ר"ה תלוי' וזבין מהני והיינו דמוכח דלא עבר ואי כרבינו דאף דעבר מהני מ"פ הגמ' ועוד השיג הראב"ד דזה רק באמר רוצה אני והה"מ תי' דאף בלא אמר רוצה אני מהני דילפינן מגזילה דשינוי קונה הה"ד שינוי רשות קונה וכמוש"כ החס"ו סי' ו' בכונתו:<br>''' והנה ''' רבינו פ"ט מגזילה פסק הא דתלוי' וזבין מהני ביהיב דמי רק בחמסן ולא בגזלן ותמה בהה"מ דא"כ הא דפריך ב"ב דף מ"ח מר"ב אמר ר"נ ואמאי לא משני שה' דבגזלן למ' יהיב דמי עוד קשה הנה רבינו בה' גירושין פ"ב פסק כר' משרשיא דאם כפאו נכרים וגירש כדין הו' גט מה"ת ותמהו הא בגיטין איתא דבדותא הוא ואף דבסוגי' דב"ב מייתא לה דרב משרשיא אמאי דחי' סוגי' דגיטין הנאמרה במקומה והוא עיקרית ועוד הא גופי' קשיא דכתב אח"כ שלא כדין בישראל ג"כ מה"ת הו' גט והא ל"ש בי' הטעם שכתב רבינו דלכן הו' גט בנאנס יען דמצוה לגרש וע"י כפי' נכנע הגוף וממילא מגרש מרצונו הטוב כשאומר רוצה אני וכמו שתמה בלח"מ ועוד דקדק בלח"מ במש"כ רבינו ואמאי לא בטל הגט דלא מיקרי אונס אלא בשנאנס לעשות מה שאין מחויב לעשות כגון למכור ולקנות והא רבינו גם במכר פסק דתלוי' וזבין מהני ועוד דקדק בלח"מ פ"ד מה' אישות במש"כ רבינו פ"ו דמכירה דבתלוי' וזבין הו' חמסן והא בב"ק משמע אי חמסן מיקרי אז לא מהני מדפריך מר"ה דקאמר תלוי' וזבין מהני והא דקרי לי חמסן ביהיב דמי ונראה ליישב דהנה ברשב"א קידושין הקשה בהא דדייק התם מכופין עד שיאמר רוצה אני מוכח דדברים שבלב אינם דברים הא ב"ב מסיק הטעם משום דאגב אונסי' גמר ומקנה כיון דקיי"ל תלוי' וזבין זבינא א"כ לא הו' דברים שבלב כלל ותי' בישועות יעקב דאי לאו דאגב אונסי' גמר ומקני' הרי הו' אומדנא דמוכח דאז הו' דברים שבלב דברים ורק אחר דאמרינן אגב אונסי' גמר ומקנה היינו דל"ה ודאי כן אלא דיש לנו לומר דאגב אונסי' גמר ומקנה ושוב ל"ה דברים ושפיר דייק דל"ה דברים וע"ז משני דאנן סהדי דניחא לי' בכפרה וגם אנן סהדי דגמר ומגרש לקיים מצות חכמים עיי"ש והנה הקשה עוד ברשב"א אכתי ידעינן מהא גופי' דתלוי' וזבין מהני מוכח דדברים שבלב הו' דברים ותי' דש"ה אגב אונסי' וזוזי מקנה בלב שלם ול"ה כלל דברים שבלב והנה בשמעתין דדייק דתלוי' וזבין מהני מהא דכופין עד שיאמר רוצה אני ופי' רשב"ם הכונה דמוכח דהיכא דאמר רוצה אני מסתמא גמר בלבו להקנות יש לומר ג"כ הכונה רק דמוכח דיש סברא לומר דמסתמא נתרצה כיון דאומר רוצה אני וממילא אף דלא גמר בלבו שוב מהני משום דברים שבלב אינן דברים וע"ז משני שאני התם דמצוה הו' הכונה לכן אמרינן דמסתמא הקנה בלב שלם אף דל"ה ודאי כך שוב דברים שבלב הו' וע"ז מסיק סברא בעלמא דגמר ואקני' אגב אונסי' היינו ג"כ דסברא יש ושוב הו' דברים שבלב דל"ה דברים אבל בקידושין לא מצי להוכיח מזה דל"ה דברים די"ל אגב אונסי' גמר ומקנה ג"כ הו' אנן סהדי דבודאי גמר ומקנה ובארתי לקמן דצריך לסברא זו דגמר ומקנה ממש היינו בגזלן איכא אומדנא דמוכח ע"כ רק משום גמר ואקני' ל"ה דברים כלל:<br>''' ובזה ''' נראה לי ליישב קו' התוס' דהכא מייתא מדרב משרשיא ובגיטין קאמר דבדותא הוא דהנה תוס' הוק' אמאי כופין לגרש עד שיאמר רוצה אני הא הו' תלוי' ויהיב ותי' דיען דמיפטר משאר כסות ועונה והקשו א"כ שלא כדין נמי להנ"ל יש לומר דהנה הרשב"ם פי' דלכן מהני הכפיי' דלאו מידי חסרי דלא תעמוד תחתיו ונראה דהכונה א"כ ע"כ ל"ש דהו' אומדנא דמוכח דיש לומר דלא איכפת לי' אדרבא מרויח עוד שאר כסות א"כ שוב דברים שבלב ל"ה דברים והא דיקשה א"כ שלא כדין נמי יש לומר איה"נ לרב משרשיא בישראל שלא כדין נמי כשר מה"ת דהו' גיטא דאגב אונסי' גמר ויהיב כיון דלא חסר מידי וע"כ אהני דל"ה הדברים שבלב דברים וכדפסק רבינו באמת אף בשלא כדין בישראל הו' גיטא אבל בשלא כדין בנכרי ל"ה גיטא דאז דברים שבלב הו' דברים דהו' אומדנא דמוכח דרק בע"כ עושה דלאו אגב אונסי' גמר ויהיב כיון דכאן ל"ש דבלא"ה לא תעמוד תחתיו כיון ששנאתו כיון דשלא כדין אנסוהו ב"ד של ישראל ולפי"ז לרב משרשיא ל"ג כלל בנכרי אטו ישראל והא דר"נ אמר שמואל בגיטין סובר דגזרינן משום דר"נ סובר עכ"ח דלא אמרינן תלוי וזבין זביני' דהרי מפרש בשלא כדין דישראל פסול ופוסל ודייק בלח"מ דמזה נשמע דהגט בטל לגמרי דאל"ה הו"ל לומר דפסול אבל כיון שאמר ופוסל משמע שאינו גט כלל אלא לפסול לכהונה והיינו דר"נ לטעמי' דקאמר בשמעתין דתלוי' וזבין לא מהני וא"כ רק היכא דמצוה לגרש מהני ולפי"ז ניחא דמסיק דרמ"ש בדותא הוא משום דלית לי' תלוי' וזבין ולכן בנכרי דלאו בר עשוי' נינהו לא מהני הגט אבל בשמעתין לר"ה תלוי וזבין מהני שפיר יש לומר דאף דנכרי לאו בר עשוי נינהו אפ"ה מהני דלא גרע מתלוי וזבין כיון דאף שלא כדין בישראל מהני משום דל"ה רק דברים שבלב ה"ה בכדין בנכרי ולא הו' רק דברים שבלב כיון דעכ"פ איכא מצוה לשמוע לדברי חכמים דקאמרו מצוה לגרש שפיר אמרינן דברים שבלב לא הו' דברים דליכא אומדנא דמוכח ומיושב סתירת הש"ס:<br>''' ובזה ''' ניחא לפרש הא דבב"ק דפריך מדאמר ר"ה דזביני' זביני' ופי' הה"מ דהכונה אי עבר אמימרא דרחמנא לא מהני ולפמש"כ מבואר באופן אחר דהכונה אי ס"ד ביהיב דמי ג"כ חמסן קרי לי' ע"כ דדברים שבלב הו' דברים לענין דקרוי' עכ"פ חמסן ורשע כאשר יבואר דהנה תוס' בשמעתין הקשו אי גמר ומקנה סברא הוא ל"ל יקריב אותו לרצונו דכופין פשיטא כיון דכשר כופין ותי' דהו"א כיון שלא נתרצה אלא בכפי' הו' זבח רשעים ופסול לקרבן כן י"ל כאן כיון דקרוי' חמסן ורשע א"כ אזלינן בתר דברים שבלב א"כ אמאי אמר ר"ה דתלוי וזבין זביני' זביני' והיינו דס"ד דהא דלר"ה מהני משום דל"ה דברים שבלב כלל כמוש"כ הרשב"א בקידושין אבל אי מיקרי חמסן ע"כ משום דבלב לא גמר להקנות והו' דברים שבלב ונהי דדברים שבלב ל"ה דברים כיון דאין בא לסתור דברים שבפיו הו' דברים כמוש"כ הרשב"א וע"ז שפיר משני באומר רוצה אני ויש לפרש או דהכונה כיון דאומר רוצה אני סותר לדברים שבלב שוב ל"ה דברים או דהכונה כיון דאומר רוצה אני ולא הו' כלל דברים שבלב כסברת הרשב"א ולא הו' חמסן כלל:<br>''' והנה ''' לכאו' קשה לי אדברי התוס' שכתבו דהו"א כיון דלא מתרצה רק ע"י כפי' הקרבן פסול משום דהו' זבח רשעים תועבה א"כ הא דפריך אי דיהיב דמי חמסן קרי' לי' הא אמר ר"ה דזביני' זביני' הא מכאן מוכח דאהא גופי' דלא מתרצה רק ע"י כפי' הו' מיקרי זבח רשעים ע"כ דלא אמרינן דעשה תשובה דאי עשה תשובה ל"ש דהו' זבח רשעים [דלפי סברת רבינו פ"ב מגיטין דע"י כפי' מתרצה לגמרי ל"ה כלל זבח רשעים וע"כ דתוס' סברי דאי לאו קרא הו"א דהו' זבח רשעים] ולא אמרינן כסברת רבינו אלא אמרינן כיון דעכ"פ הו' דברים שבלב שפיר הו' זבח רשעים כן לענין חמסן נהי דמהני אבל עכ"פ חמסן קרי לי' משום דאיכא דברים שבלב אף דל"מ דברים שבלב לבטל המעשה אבל עכ"פ מחשבה איכא וע"כ ליישב כאמור דהי' סבור דלר"ה אגב אונסי' גמר ומקני' דהיינו דלא הו' כלל דברים שבלב כיון דאיכא זוזי [היינו דעדיף אפי' ממצוה כמוש"כ הרשב"א ולכן ס"ד דהו' זבח רשעים ורק למסקנא בקידושין דמשני אנן סהדי דניחא לי' במצוה אמרינן דלא הו' דברים שבלב כלל והיינו באמת כסברת רבינו ולפי"ז אי אמרינן גם במצוה דלא הו' אפי' דברים שבלב לכאו' יקשה א"כ למה צריך קרא יקריב אותו דכופין דא"ל כתי' התוס' יען דהו"א דהו' זבח רשעים הא אמרת דליכא כלל מחשבת הלב וצריך לומר אי לאו קרא הו"א כן אבל כיון דאשמעינן קרא דכופין ול"ה זבח רשעים ע"כ דל"ה אפי' דברים שבלב] וא"כ שפיר פריך אי קרי' לי' חמסן וע"ז משני באמר רוצה אני והכונה כך דהנה בפנ"י הקשה מאי דייק מהא דכופין עד שיאמר רוצה אני דדברים שבלב לא הו' דברים הא חזינן בקרבן אי לאו קרא דלרצונו הו"א דאין צריך כלל לדעתו ואפי' עומד וצווח ולא איכפת לן כלל בדעתו ע"כ ל"א בתר דברים שבלבו ולהנ"ל ניחא דהרי חזינן דאי לאו קרא יקריב אותו לא הו' מהני כלל משום דהו' זבח רשעים ודברים שבלב הו' ע"כ לענין דמיקרי זבח רשעים ורק גלי קרא דיקריב דאם מביא ע"י כפי' לא מיקרי זבח רשעים וממילא אי לאו לרצונו הו"א דל"ב דעתו כלל אבל כיון דכ' לרצונו נשמע ממילא דבעינן דעתו ממילא אמרינן הא דל"ה זבח רשעים משום דבא לומר דבעינן רוצה אני בפירוש דאז אמרינן דאף דכתיב לרצונו אפ"ה כיון דקאמר רוצה אני ל"ה דברים שבלב דברים כיון שאומר בפירוש אבל אי לאו לרצונו הו"א דל"ב דעתו כלל ומלרצונו נשמע דבעינן דעתו וע"כ בעינן שיאמר בפירוש רוצה אני ושפיר דייק לס"ד דדברים שבלב אינן דברים דליכא למימר דקרבן ל"ב דעתו דהרי כיון דכ' לרצונו נשמע דבעינן דעתו שוב הו' זבח רשעים דו"ק ומשני דאנן סהדי והכונה דאז אמרינן דליכא כלל דברים שבלב שבודאי גם בלב מחשבתו להביא קרבן ולגרש וכמוש"כ הרשב"א וכן דעת רבינו שהבאתי ולפי"ז היינו דמתרץ באומר רוצה אני הכונה בלא אמר רוצה אני באמת איכא דברים שבלב והו' חמסן והא דלענין קרבן לא הו' זבח רשעים אפי' בלא אמר רוצה אני היינו דגלי קרא דהקרבן כשר דל"ה זבח רשעים דלא אזלינן בתר דעתו כלל אבל בעלמא נשאר על הסברא חיצונה דאיכא דברים שבלב ושפיר מיקרי חמסן אבל באומר רוצה אני דנשמע ג"כ מקרבן אף דכ' לרצונו ובעינן דעתו מהני דליכא כלל דברים שבלב וא"כ באמת לא מיקרי חמסן כלל כל זה הי' צריך לי' יען דהו' סבור דלר"ה דזביני' הו' היינו משום דליכא אפי' דברים שבלב כלל כסברת רשב"א שהוכיח מדלא דייק ר"ה ממימרא דידי' גופי' דדברים שבלב ל"ה דברים משום דאגב אנוסי' וזוזי גמר ואקנה עד דנאמר דל"ה כלל אפי' דברים שבלב ולפי"ז אין חילוק בין גזלן לחמסן כיון דיהיב דמי ואמר רוצה אני אגב אונסי' וזוזי גמר והקנה לגמרי וליכא אפי' דברים שבלב ובזה ניחא מה דיקשה לפי מה דקאמר גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי והא לרבינו גזלן אף דיהיב דמי ל"ק וא"כ בגזלן גופי' הו"ל לחלק להנ"ל ניחא דשם קאי אי יהיב דמי גמר ואקנה א"כ אין חילוק רק בין גזלן דלא יהיב דמי אבל כיון דיהיב דמי ל"ה אלא חמסן אף דגזלו תחילה מיד שנתן דמי ל"ה אלא חמסן וכשאמר רוצה אני קנאו ג"כ ובלא אמר רוצה אני ל"ק אבל לא מיקרי אלא חמסן:<br>''' והנה ''' לכאו' קשה הא דצריך ר"ה באמת לטעם אגב אונסי' גמר ומקנה דל"ה אפי' דברים שבלב לפמש"כ הרשב"א הא כיון דסבור בקידושין דדברים שבלב ל"ה דברים א"כ קנה מהא"ט דל"ה דברים שבלב דברים ובישועות יעקב תי' דמהא"ט דגמר ואקנה הו' דברים שבלב דליכא אומדנא דמוכח אבל להנ"ל דלר"ה אמרינן דגמר ואקנה דל"ה כלל דברים שבלב וכמוש"כ הרשב"א א"כ הדרא הקו' לדוכתי' ל"ל הא"ט כלל הא תיפק לי' דהו' דברים שבלב דלה' דברים אבל לפמש"כ ניחא דאי רק משום דברים שבלב ל"ה דברים ניחא בחמסן אבל בגזלן נהי דיהיב דמי אפ"ה מוכח דאונס הוא וע"כ הוצרך לומר דגמר ואקנה בלב שלם ולא נשאר אפי' דברים שבלב דאי גמר ואקנה ל"ה ודאי אלא דע"כ ל"ה אומדנא דמוכח זהו שייך לגבי חמסן אבל לגבי גזלן הו' אומדנא דמוכח וע"כ גמר ואקנה היינו שאף דברים שבלב ל"ה:<br>''' ויותר ''' יש לומר דהנה ברשב"א הקשה לרבא דסובר דל"ה דברים הא סובר בגיטין ל"ד גילוי דעתא בגיטא מילתא הו' א"כ סובר דהו' דברים והנה ע"כ לחלק לומר דנהי דלרבא ל"ה דברים היינו בליכא הוכחה כלל אבל באיכא הוכחה שפיר הו' דברים ולכן במברך הטוב והמטיב שפיר הו' הוכחה קצת ע"כ הו' דברים וכ"כ בישועות יעקב ולפי"ז יש לומר ר"ה דקאי ג"כ שם בשיטת רבא סובר ג"כ כרבא [והיינו לפמש"כ השמ"ק דרבא הוא דמסיק ב"ב דהלכתא בכולהו דהו' זביני'] בהוכחה קצת הו' דברים והרי הו' הוכחה קצת עכ"פ והו' דברים ע"כ לומר הא דלר"ה היכא דיהיב דמי קנה היינו דלה' אפי' דברים שבלב דהו' סברא ברורה ואיירא באמר רוצה אני דוקא דאי סבור דלה' אלא דברים שבלב כיון דאיכא הוכחה דלא מכר אלא מפני אונסו הו' עכ"פ קצת הוכחה אלא ע"כ ס"ל דהו' סברא ברורה כיון שאומר רוצה אני ואהני שפיר גם בגזלן כיון דלא מהני רק באמר רוצה אני ולפי"ז לדידן דקייל"ן כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא הו' לדידי' אפי' בקצת הוכחה כהאי דהברוך הטוב והמטיב ל"ה דברים א"כ א"צ לומר דגמר ואקנה הו' סברא ברורה אלא דאהני דלא יהא אלא דברים שבלב ואפ"ה לא קנה ובאמת אין צריך לומר רוצה אני דאף בלא אמר רוצה אני נהי דהו' קרי לי' חמסן אפ"ה זביני' זביני דדברים שבלב ל"ה דברים אף דאיכא הוכחה קצת וכיון דתלוי ויהיב מהני אפי' בלא אמר רוצה אני ע"כ לא מהני אלא בחמסן ולא בגזלן ואף באמר רוצה אני ג"כ לא מהני בגזלן משום דלא הו' סברא ברורה ע"כ באמת קייל"ן בהא כר"ב אליבא דר"נ דבגזלן לא מהני היכא דיהיב דמי וא"ש ג"כ אף בלא אמר רוצה אני דמיקרי חמסן כדמוכח בב"ק אפ"ה תלוי' וזבין זביני' מטעם דברים שבלב דלא הו' דברים כיון דקייל"ן דגילוי דעתא בגיטא לא מילתא הוא ע"כ דדברים שבלב ל"ה דברים אפי' באיכא הוכחה קצת א"כ הא דאגב אונסי' גמר ואקנה לא אהני רק דנאמר דל"ה אלא דברים שבלב ול"ה דברים אבל כיון דעכ"פ דברים שבלב איכא ע"כ שפיר מיקרי חמסן וא"ש דפסק רבינו דל"ב רוצה אני וניחא נמי דקרי לי' רבינו חמסן אף דתלוי' וזבין זביני' זביני כמו שנתקשה בזה הלח"מ דלהנ"ל ניחא דשפיר קרוי חמסן משום שבלב לא מקנה אלא דאפ"ה קנה משום דדברים שבלב ל"ה דברים וא"ש דברי רבינו ודו"ק היטב:<br>''' ומעתה ''' יש ליישב גם סתירת הסוגיות דבגיטין מסיק דר"מ בדותא דהנה שם קאי אליבא דשמואל דקאמר בשלא כדין פסול ופוסל והוכחנו מזה לעיל דסובר דל"א אגב אונסו גמר ומגרש ומה"ת פסול והיינו משום דעכ"פ הו' דברים שבלב והוכחה ג"כ יש דלא מגרש בלב שלם כיון דהו' אונס לכן לא הו' גיטא והיינו כדמסיק בגמרא דבב"ק דמודה שמואל היכי דיהיב דמי אפי' בגזלן א"כ לדידי' ע"כ הא דתלוי' וזבין זביני' משום דהו' סברא ברורה ובאומר רוצה אני דוקא ובגט לא שייך זה רק היכא דהו' כדין דשייך אגב מצוה גמר ומגרש והו' הוכחה גמורה אבל בשלא כדין בישראל דליכא הוכחה ברורה דגמר ומגרש אגב אונסי' דליכא מצוה ע"כ לא מהני וע"ז קאמר רמ"ש דאפ"ה בנכרי מהני משום דבר עשוי הוא וע"ז מסיק בדותא הוא דבודאי נכרי לאו בר עשוי הוא אבל בשמעתין דב"ב מייתא דרב משרשיא שפיר משום דעד כאן לא צריכין למימר דלר"ה דאגב אונסי' גמר ומגרש הו' סברא ברורה רק דנאמר דמהני אפי' בגזלן דיהיב דמי אבל בגוף מימרא דר"ה בהא דתלוי' וזבין זביני' זביני שפיר יש לפרש רק כיון דאגב אונסי' גמר ומגרש וסובר דברים שבלב ל"ה דברים אפי' קצת הוכחה כאביי דג"ד לאו מילתא הוא וא"כ הה"ד בגט גמר ומגרש כיון דבלא"ה לא תשאר אצלו אינו מפסיד אדרבא מרויח שאר כסות ועונה ואפי' שלא כדין בישראל מהני וע"כ הקשה לו אמאי בנכרי כדין פסול נאמר אגב אונסי' גמר ומגרש דלא גרע מתלוי' וזבין וע"ז משני לי' כדרב משרשיא הכונה כמו דסובר רמ"ש דמהני מה"ת משום דנכרי בר עשוי' רק מדרבנן פסול משום שלא תהא תולית עצמה בשל נכרי כן נמי לדידן נהי דלא קייל"ן בהא כרמ"ש דנכרי בר עשוי' נינהו אלא דל"ה בר עשוי' אפ"ה מהני משום דאגב אונסו גמר ומגרש כיון דלא מפסיד מידי וכמו בישראל בשלא כדין [ועיי' כהא"ג בישועות יעקב אלא דעל דבריו קשיא א"כ אמאי לא משני כן בגיטין דפסול רק מדרבנן משום דמה"ת מהני אבל לפמש"כ ניחא דלשמואל דקאמר בשלא כדין בישראל פסול ופוסל ע"כ דל"א אגב אונסי' גמר ומקנה דעכ"פ הו' דברים שבלב וכהא"ג הו' דברים כמו בג"ד בגיטין לרבא ורק בכדין בישראל משום דאז משום מצוה גמר ומגרש וליכא אפי' דברים שבלב ולכך כיון דנכרי לאו בר עשוי הוא פסול מה"ת] ורק מדרבנן פסול שלא תהא תולית עצמה בשל נכרי ומפקעת עצמה מבעלה וא"ש:<br>''' והא ''' דגמרא מדמי אח"כ גזלן לחמסן לפמש"כ הטעם משום דסובר דבעינן גמר ומקנה בלב שלם לגמרי ולכן מהני בגזלן וא"כ קשה איך מייתא הגמרא דרב משרשיא הא בנכרי ל"ש דגמר ומקנה בלב שלם לגמרי דנכרי לאו בר עשוי הוא לק"מ דיש כאן ב' מימרא דר"ה בגזלן ובחמסן והנה המקשן רצה לדחות גם המימרא דר"ה בחמסן ורצה להוכיח דלא אמרינן גמר ומקנה כלל והי' סובר ע"כ דאי הו' אמרינן גמר ומקנה אף שנשאר דברים שבלב הו' מהני בנכרי הגט וע"כ דלא כר"ה ומשני כרמ"ש דהיינו דבאמת גמר ומקנה מהני אף שנשאר דברים שבלב הא ג"ד לא הו' דברים ואח"כ מייתא על אידך מימרא דרב ביבי דגזלן ג"כ קנה דגמר ומקנה בלב שלם ופריך שפיר משמואל דסובר דל"א גמר ומקנה בלב שלם לגמרי כדסבר בגיטין דשלא כדין פסול ופוסל ומשני בדיהיב זוזי לא נשאר אפי' דברים שבלב דלגמרי גמר ומקנה וע"ז פריך מדרב ביבי דלפי האי סברא אין לחלק בין גנב לגזלן:<br>''' ובזה ''' ניחא נמי דפסק רבינו בנכרי מה"ת כיון דפסק בשלא כדין בישראל כשר משום דאין מפסיד כלום כיון דכפאו בישראל א"כ ממילא לא תעמוד אצלו ואין מפסיד כלום שפיר אמרינן דל"ה תלוי ויהיב אלא תלוי וזבין ומהני משום דדברים שבלב א"ד כיון דקייל"ן דג"ד בגיטין לאו מילתא כאביי והא דכתב רבינו הטעם דכשר בכדין משום דאחר שכפאו הגוף ממילא הו' לרצונו היינו משום דאי לאו הא"ט אלא דכשר משום דברים שבלב דל"ה דברים כמו בשלא כדין הרי שם פסול מדרבנן וכאן דכשר מדרבנן ג"כ צריך לטעם זה לומר כיון דמצוה איכא ליכא אפי' דברים שבלב אדרבא אנן סהדי דמרוצה וגם בנכרי כדין נהי דלאו בר עשוי הוא אפ"ה כיון דעכ"פ גוף הגירושין מצוה כשר אף מדרבנן דמסתמא ניחא לי' ואגב אונסא גמר ומגרש בלב שלם אלא דאפ"ה בנכרי פסול מגזירה אחרת דשלא יהא תולה בשל נכרי כאמור אבל בשלא כדין בנכרי פסול משום דהו' תלוי' ויהיב דל"ש דבלא"ה אין מפסיד כיון דאין כופין אותו בשל ישראל אין זה ודאי שלא תעמוד אצלו אם יהא הגט פסול לכן באמת הגט פסול מה"ת דל"ש תלוי וזבין דזה הו' תלוי' ויהיב רק בישראל אף שלא כדין הו' תלוי' וזבין דלא מפסיד מידי דמאחר שכפאו אותו בשל ישראל בודאי לא תעמוד אצלו ודו"ק היטב:<br>''' ובזה ''' מדוקדוק לשון רבינו שכתב דל"ה אונס אלא כשנאנס לעשות מה שאין מחויב כגון למכור או ליתן והקשה בלח"מ הא גם תלוי' ומכר מהני לפמש"כ ניחא נהי דמהני רק משום דברים שבלב אינן דברים אבל עכ"פ איכא דברים שבלב שהוא אונס אבל כאן ל"ה אונס כלל וליכא כלל דברים שבלב ע"כ אפי' מדרבנן כשר ודו"ק:<br>''' ומיושב ''' גם השגת הראב"ד דאף דלרבינו עבר בל"ת אפ"ה מהני המקח דהא דפריך בב"ק אי יהיב דמי חמסן קרי לי' מר"ה דמהני אין הכונה אי הו' חמסן ועבר אמאי מהני אלא הכונה אי קרי' לי' חמסן ע"כ משום דלא גמר ומקנה לגמרי והו' דברים שבלב עכ"פ וקשיא מדר"ה דסובר תלוי' וזבין מהני אפי' בגזלן וסובר ע"כ דגמר ומקנה הו' סברא אילמתא וליכא אפי' דברים שבלב אבל משום זה דעבר ל"ק דבפשיטות י"ל נהי דעבר אבל תחמוד אפ"ה מהני כיון דהחימוד כבר עבר כאשר אנסו והרבה עליו רעים וכמוש"כ באמת הה"מ דילפינן מגזילה והכונה או כמוש"כ השעה"מ והנתיבות יען דכבר עבר ודמיא לגזילה דקניא בשינוי יען דכבר עבר העבירה או כמוש"כ בשו"ת חס"ו חיור"ד סי' ו' משום דהו' שינוי רשות מהני כמו בגזלן שינוי מעשה וניחא ג"כ אידך קו' הראב"ד דלא הזכיר רבינו רוצה אני דזה צריך רק לפי מה דסובר ר"ה גם בגזלן תלוי' וזבין מהני ע"כ רק ברוצה אני וליכא אפי' דברים שבלב ול"ה חמסן כלל אבל רבינו הרי בפ"ט מה' גזילה קראו חמסן אף דיהיב דמי ואפ"ה מהני משום דדברים שבלב לה"ד ע"כ אין צריך לומר רוצה אני ודו"ק:<br>''' וא"ש ''' ג"כ קו' הלח"מ דלמה בגט הצריך עד שיאמר רוצה אני וכן בקדשים ובגמרא מדמי לתלוי' וזבין ולפמש"כ ניחא דבודאי לר"ה דסובר גם בגזלן דיהיב דמי ול"מ אלא באמר רוצה אני אבל לרבינו דלא מהני אלא בחמסן אין צריך רוצה אני רק בגט צריך רוצה אני משום דאל"ה כיון דלא יהיב דמי לא הו' מהני וגם דומה לתלוי' ויהיב אבל אי אמר רוצה אני שפיר יש לדמותו לתלוי' וזבין בלא רוצה אני ויהיב זוזי וכן בקדשים כיון דכתיב לרצונו בעינן דוקא רוצה אני וכמו שביארתי לעיל והא דגמרא לא מחלק ומדמי להדדי היינו לפי מה דסובר גם בגזלן כן כאמור ובמש"כ ניחא מה שהקשה הלח"מ בפ"ד מה' אישות למה לא מתרץ דר"ב איירי בלא אמר רוצה דבגזלן מסתמא בלא רוצה אני איירא ולפמש"כ דכיון דר"ב מסיים משמי' דר"נ משמע דידוע הי' להם דלר"ה גם בגזלן קנה וע"כ באמר רוצה איירא דבלא רוצה אני גם לר"ה ל"ק וא"ש: ''' כופין ''' ''' אותו עד שיאמר רוצה אני.''' הנה במה שרצה הקצה"ח סי' ט' לחלק דבעולה הו' אנסוהו למכור משא"כ חטאת הו' כאנסוהו לקנות ראיתי בשו"ת שומ"ת סי' תי"ד דגם אנסוהו לקנות מהני בהא דהו' אונס דנפשי' דהא בגמרא מסיק כיון דניחא לי' דתהוי' לי' כפרה הכונה דהא אמרו שם הלכך תליו' ומכר הו' מכירה מ"ט כל דמזבין אינש אי לאו דאונס לא הו' מזבין ואפ"ה זביני' זביני' ודחי שאני אונס דנפשי' מאונס דאחרינא וכתב הרשב"ם דבאונס דנפשי' גמר להקנות משא"כ אונס דאחרים לא גמר להקנות ולפי"ז כל דניחא לי' דתהוי' כפרה שוב הו' אונס דנפשי' דהוא בעצמו רוצה בזה ובכהא"ג ודאי לא מיקרי אונס וגמר ומקנו משא"כ אונס דאחרינא וא"כ כיון דמהני גם באנסוהו לקנות מהני דאונס דנפשי' גמר להקנות.<br>''' ובהאי ''' עניינא נראה לי דתליא אי בתוכ"ד יכול לחזור גבי קניינים להנ"ל יש לומר כיון דכל דיבור באמת הו' קנין כמו שבארתי בכמה דוכתי' אלא הא דבעי קנין משום דהכא אמרינן דכל דמזבין אינש באונס הו' ולכך בעשה קנין אמרינן דגמר ומקנה וקניא בדיבור א"כ כל הקנין ע"י הדיבור לכן תכ"ד כדיבור דמי וכמו שבארתי במקום אחר היטב ובאמת מהא"ט דנפיק ועייל אזוזי אף דעשה קנין כיון דאונס מוכרו לא אמרינן דגמר והקנה וכמו שבארתי במק"א ומהא"ט אמרינן דאפי' קנין נמי כל דהו' ספק הו"ל קנין מרופה ולא קנה כדאיתא ב"ב דף קנ"ז וכאשר ביאר ברשב"ם דף קמ"ז דלא נתכוונו להחזיק לגמרי והיינו דלא הי' קנין בכונה א"כ לא עדיף קנין כלל מדיבור דהיכא דהו' ספק אי גמר להקנות לא מהני קנין ג"כ ועיי' מש"כ בה' אימ"ז.<br>''' הא ''' דמהני כפי' מבואר בש"ס משום דמצוה קעביד וקשה לי דתוס' שבת דף ד' הקשו אמאי כופין לשחרר עבדו וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך וקשה לי עדיפא הו' לי' להקשות כיון דעבר אעשה לא מהני כפי' כלל דהא בלא רצון ולא מהני כמו דלא מהני כפי' לגרש רק משום דמצוה קעביד וגם סברת רבינו הידוע דלכן מהני כפי' יען דמסתמא רוצה לעשות כטוב רק הגוף מעכב וכיון דאיכא איסור עשה לא שייך לומר דמסתמא רוצה רק הגוף מעכב.<br>''' במאי ''' דהקשה בחס"ו בהא דאמרינן חישב לעשות מצוה ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ובירושלמי איתא דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן נראה ליישב על נכון דהנה הרשב"א בחידושיו על נדרים דף כ"ד כתב דבקיום מעשה שייך לומר הריני כאלו נתקבלתי מדין מחילה אבל בביטול מעשה אי אפשר לומר כאלו לא עשיתי שהרי עשה א"כ ניחא בקיום מצוה מעלה הכתוב כאלו עשאו דהקב"ה אומר הרי כאלו נתקבלתי ובביטול מעשה באמת אמרינן איפכא דלא מהני אונס לומר שיהא נחשב כאלו לא עשה ולכן אף דאונס רחמנא פטרה אבל כפרה צריך כמוש"כ תוס' ביצה דף כ"ה והא דאיתא בירושלמי דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן היינו היכא דלא אמר הריני כאלו נתקבלתי ובקב"ה הו' תמיד כאלו אמר הריני כאלו נתקבלתי.<br>''' הנה ''' בהא דאמרו בגיטין מתקנתו של הלל הזקן הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתיים זוז נתנה לו בין מדעתו בין בעכ"ח הו' נתינה וכי איצטריך לי' להלל לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בעכ"ח הו' נתינה וקשה לי דהנה תוס' הקשו בבתי ערי חומה דהו' פרעון חוב פשיטא דהו' פרעון ומאי איצטריך לי' להלל לתקן ותי' דע"י הפרעון שצריך להחזיר הבית לכן לא הו' נתינה וכדבריהם צריך לפרש גם לל"ב דס"ל לרבא דנתינה בעכ"ח שמי' נתינה ותקנתו של הלל הי' צריך שלא בפניו דלכן צריך לתקנה משום דצריך להחזיר הבית דהא אונסא הוא רק בגרמת דידי' שהמלוה נטמן כהא"ג שפיר חייב להחזיר וכמו שהעלה בת"ח פ' מי שמת הביאו בחס"ו בהא דקייל"ן פועל שחזר באמצע היום ידו על התחתונה ואם בעה"ב חוזר ידו על התחתונה דהיכא דהפועל גרם שהבעה"ב חזר שוב יד הפועל על התחתונה א"כ ה"נ כיון שהמלוה נטמן וגרם האונס א"כ ידו על התחתונה ופשיטא דצריך להחזיר הבית.<br>''' הא ''' דפריך הש"ס בקידושין אמאי הא בלבי לא ניחא לי אלא דברים שבלב אינן דברים וקשה לי דהנה בכתובות דף ט' פריך הש"ס ומי אמר ר"א וכתב בשטמקב"צ דה"ק אין האשה נאסרת על בעלה בספק ממעשה שהי' דלא הי' קינוי וסתירה ולא אסרוה על דוד ואלו היתה אסורה על אורי' אף על דוד אסורה דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אלא אינה נאסרת דאע"ג דלגבי דוד לא הו' ספק אלא ודאי אלו נודע לאורי' כמו שנודע לדוד היתה אסורה עליו מ"מ אין אסורו של בועל תליא אלא באיסורו של בעל וכיון שאפי' הודה דוד בב"ד שבא עלי' לא היתה נאסרת על אורי' דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ אף לדוד לא נאסרה בידיעתו שלו שאין הדבר תלוי בו אלא בבעל עכ"ל מעתה כן הכי נמי כיון דאמר רוצה אני א"כ לגבי כ"ע הקרבן כשר א"כ אף הוא גופי' שיודע בלבו שאין רוצה ודבריו דברים אפ"ה שפיר הקרבן כשר ומכפר גם עליו [ועד"ז כ' הרשב"א גבי מקדש עפ"י עד אחד כיון דלגבי אחרים לא הו' א"א גם לדידהו ל"ה אשת איש].<br>''' על ''' דברת רבינו פ"ג מה' גירושין דנפשו של אדם רוצה המצות רק הגוף מעכב נראה לי ראי' מגמרא דמוע"ק בהאי דקאמר ר"א מי שיצרו תקפו עליו מאי תקנתא ילך למקום שאין מכירין וילבוש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ופירש"י בשם הגאונים כיון שילבוש שחורים דבטוח שלא יבוא לידי עבירה ולא יעשה שום מעשה דכבר נשבר לבו הזונה ואל יתחלל שם שמים ואמנם גם פי' זה דחוק דהא כעת לבו חפץ בדבר עבירה אמנם הנ"ל ניחא דאנן אמרינן הכי דגם עתה בעת שרוצה לעבור עבירה זה רק מצד הגוף אבל הנפש אינה רוצה גם עתה בזה ולכן העצה שילבוש שחורים ובזה נשבר לבו הזונה ושוב יעשה רק מה שנפשו רוצה שלא יתחלל שם שמים על ידו וזה שאמרו ויעשה מה שלבו חפץ גם עתה שלא יתחלל שם שמים על ידו.<br>''' הנה ''' במאי דעביד בש"ס שמעתין צריכותא דממשכנין ועוברין בב"ת בעולה וחטאת וקשה לי הא בקרא כתיב מלאתך ודמעך לא תאחר ודרשו חכז"ל דמקדים תרומה לביכורים או מעשר לתרומה עוברים בב"ת א"כ הכי נמי נדרוש דב"ת דקדשים דוקא בכהא"ג דחייב להביא שני קרבנות השייכים זה לזה כגון במחכ"פ דצריך להביא עולה וחטאת ואיתא בזבחים דף צ' דאף דבכ"מ חטאת קודמת לעולה וביולדות כתיב עולה תחילה ופי' הר"ח דצריך להקדיש העולה תחילה והסברא כך כיון דמחכ"פ אין צריך דעת ויכול אחר להקדיש עבורם הקרבנות ולכן בשלמא בשאר קרבנות חטאת קודמת יען דריצה פרקליט ואח"כ נכנס דורן כדאיתא בזבחים דף ו' אבל במחוכ"פ נהי דלענין הקרבה חטאת קודמת כיון שכבר זכה הוי כאלו בעצמו הביאו וצריך להקדים החטאת אבל בשעת הקדש שפיר יש להקדיש עולה תחילה דכליל וא"כ אם עבר והקדיש עולה תחילה ע"ז עובר בב"ת כמו במקדים תרומה לביכורים או מעשר לתרומה ואף לפירש"י דמפרש דלא הוקדשה אלא למקראה דחטאת קדום רק שבכתוב הקדים עולה וכמש"כ המפורשים דהיינו לקרות הפרשה בזמן שאין בהמ"ק קייים דקריאת פרשה הוה כאלו הקריב קרבן א"כ תקשה עכ"פ חטאת קדום גם להקדיש א"כ אי עבר והקדיש העולה בזה עובר בב"ת אבל אם אמר ולא הפריש א"ע בב"ת דהא בתרומה או מעשר ג"כ הדין כן אם אינו רוצה להפריש א"ח להפריש מיד כמש"כ רש"י גיטין דף מ"ז [ותוס' בר"ה ה' מסתפקו בזה] ואפ"ה אם הקדים להפריש מעשר לתרומה עובר ה"נ בקרבנות אם הקדים אחד לחבירו עובר אבל אם אין שייכות קרבן אחד לחבירו א"ע כלל בב"ת.<br>''' על ''' מה דדרשינן על קרא דועשית אזהרה לבי"ד שיעשוך והיינו כדאמרינן בכמה דוכתין דכופין אותו לקיים מצ"ע והחיוב מוטל על הבי"ד וראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת חיור"ד סי' ר"כ שעמד ע"ז וכתב דאין לומר דשאני בקדשים דהרי קאמר שם דחד לאפריש ולא אקריב וחד לדאמר ולא אפריש ובאמר ולא אפריש אין בו איסור רק מכח ב"ת ומכח מוצא שפתיך תשמור והרי זה הו' לאו דחולין ג"כ דבכולם הו' לאו ומ"ע זו ובזה א"ש מה דאמרו ולא אפריש חד לדאמר ולא אפריש וממנ"פ אי כופין מה לי זה או זה אך א"ש דאם באפריש ולא אקריב לבדו הי' ס"ד דהיינו דוקא בקדשים אבל בחולין אין כופין לכן קמל"ן אף באמר ולא אפריש דזה הו' רק מ"ע דמוצא שפתיך תשמור ובזה אין לחלק בין קדשים לחולין לכן שפיר ילפינן מזה לכל התורה דלקיים מ"ע כופין אותו עד שתצא נפשו וראי' לזה דלא אמרינן שאני קדשים מהא דאיתא ב"ב דף מ"ח אר"ה תלוהו וזבין זביני זביני ומייתא סייעתא מברייתא מלמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וקשה מאי ראי' דילמא שאני קדשים אבל בחולין לא מהני רצון ע"י כפי' וע"כ דאין חילוק בין קדשים לחולין רק בטו"ז סי' ג' כתב דלקולא ילפינן חולין מקדשים מכח קו"ח א"כ אין ראי' אולם אכתי יש ראי' שפיר משום דקשה לכאו' מאי ראי' מהתם דמהני ריצוי ע"י כפי' דילמא רוב בני אדם מתרצים ע"י כפי' אבל מיעוטים אין מתרצים בלבם ולכן התם להקרבה שפיר אזלינן בתר רובא כיון דאמר רוצה אני הו' לרצונו אבל לענין ממון להוציא ממון מרשותו לענין תלוהו וזבין זביני זביני בזה לא אזלינן בתר רובא דאין הולכין בממון אחר הרוב לכן לא מהני ריצוי ע"י כפי' ובע"כ כונת הש"ס יהי' על אידך קרא דדרשינן בפ"ק דר"ה ועשית אזהרה לבי"ד שיעשי' וזה קאי על אמר ולא אפריש ובזה הא הו' ג"כ להוציא ממון ומוכח שפיר דמהני ריצוי ע"י כפי' וא"ל שה' דל"ב רוצה אני על הפרשה ול"ב רצונו כלל דרק בהקרבה כתיב לרצונו והיינו באפריש ולא אקריב ע"כ דס"ל לש"ס דילפינן מהדדי דהו' מידי דסברא ילפינן מהדדי דבעינן לרצונו גם בשעת הפרשה ואפ"ה כתיב ועשית אזהרה לבי"ד מוכח דבכ"מ אזהרה על הב"ד שיעשוך את"ד.<br>''' והנה ''' על דרשא הנ"ל לעשות מלמד שהב"ד יעשוך קשה לי דאיתא בבכורות דף נ"ו אמר קרא תעשה אם אינו ענין לבכור דלא איתא בעשי' דברחם קדוש תנהו ענין למעשר בהמה א"כ קשה מנ"ל לדרוש הכא מלמד שיעשוך דילמא למעט בכור אתא שלא יעבור בב"ת דהנה הא דבבכור איתא לעיל בברייתא דעובר בב"ת אף דבכור קדוש ועומד ע"כ משום כיון דכתיב קרא שנה בשנה דרשינן אמרה תורה אייתי ולא אייתי ממילא אוקמא בב"ת אבל כיון דכ' ועשית יש למעט בכור דלא מיקרי עשי' ואפי' למ"ד דמצוה להקדישו יש למעט מועשית כדמוכח מהך דבכורות דאל"כ גם שם נדרוש כן למעט בכור מעשי' כיון דצריך להקדיש למצוה אעכ"ח כיון דאין אלא למצוה לא מיקרי עשי' ה"נ נתמעט מועשית.<br>''' ובפירכת ''' הש"ס אהא דאר"א א"ר אושעיא דמקיש חג השבועות לחג המצות דיש לו תשלומין כל שבעה ופריך וליקש לחג הסוכות דיש לו תשלומין שמונה וקשה לי מאי פריך הא משנה מפורשת בעדיות פ"ב ריב"נ אומר מן הפסח ועד העצרת דכתיב ומדי שבת בשבתו דכתיב ממחרת השבת עד עצרת שהוא ממחרת השבת יצא מגיהנם ויבוא להשתחות ומבואר בראב"ד ובפי' המשנה לרבינו דיו"ט של עצרת תלוי' ביו"ט של פסח משא"כ בשאר מועדים דלא תלי זה בזה א"כ מאי פריך דליקש לחג הסוכות דהא עדיפא להיקש לחג המצות דתלוי בי' משא"כ בחג הסוכות אין תלוי בי' וצ"ע.<br>''' והנה ''' כאו' יש להקשות הא דכתב רש"י בריש ביצה דיו"ט איקרי שבת והיינו מהא קרא דממחרת השבת להנ"ל מנ"ל שאר יו"ט דילמא דוקא פסח ועצרת נקראים שבת בשלמא שבועות דף ט"ו פירש"י שפיר דיו"ט איקרי שבת דשם קאי אעצרת אבל בביצה דקאי על כל יו"ט קשיא וצריך לומר דלענין זה אין לחלק בין יו"ט של עצרת ליו"ט של סוכות אם של עצרת נקרא שבת גם סוכות נקרא שבת.<br>''' בתו"כ ''' פ' אמור פ"י ה"ה איתא והניף את העומר לרצונכם אין כופין את הציבור בעכ"ח ויש לתמוה מ"ש מכל הקרבנות דכתיב ג"כ לרצונו וכופין וראיתי במנ"ח שהביא בשם זית רענן כיון דבא להכשיר לא יתרשלו ע"כ אין כופין ובמנ"ח תמה כיון דביום י"ז יש היתר לאיסורו שפיר יבואו להתרשל ונראה כונתו דעכ"פ כיון דכתוב קרא לרצונכם גלי קרא דלהכשיר ג"כ אין כופין.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף