מעשה רקח/קריאת שמע/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
פעמים בכל יום וכו'. משמע דרבינו ס"ל כמאן דאמר דהויא מן התורה אך אינה מצות עשה. אמנם ממ"ש בפתח דבריו ובפ"ד דנשים פטורות נראה להדיא דס"ל דהויא מצות עשה ובספר המצות עשין י' כתב גם כן מ"ע לקרות קרית שמע פעמים ביום שנאמר ודברת בם בשכבך ובקומך. ועיין להרב לח"מ פ"א מהלכות תפילה ובמ"ש שם בע"ה.
בעריכה
ומה הוא קורא וכו'. עיין להפרי חדש או"ח סי' ס"ז שהעמיק הרחיב לבאר ג' דעות שיש בענין קרית שמע איזו פרשיות הוו מן התורה דכת אחת סוברים פסוק ראשון דוקא ושניה ס"ל פרשה ראשונה ושלישית ס"ל שתי פרשיות ודעתו ז"ל כדעת זו ושכן נוטים דברי רבינו יעו"ש. אף דממ"ש רבינו לקמן וקרית ג' פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קרית שמע לא משמע הכי ודו"ק.
ומקדימים לקרות פרשת שמע וכו'. אף דבגמרא דברכות דף י"ג נתנו טעם אחר ואמרו חדא ועוד קאמר רבינו לא רצה להאריך ונקט הטעם האמור במשנה לפי מ"ש מרן ז"ל משום דלא נפק"מ מידי לענין דינא.
געריכה
אף על פי וכו'. משנה שם דף י"ב וכתב מרן ז"ל דאע"ג דעיקר גאולה ביום היתה מ"מ כי אתחילה גאולה בלילה אתחילה כדכתיב ויקרא (פרעה) למשה ולאהרן לילה וכו' ע"כ כוונתו ז"ל דאע"ג וכו' כלומר ומי הכריחם לדרוש פסוק למען תזכור וכו' לימים ולילות אי משום רבויא דכל הא איכא למדרש נמי לימות המשיח כסברת חכמים ולזה כתב דמכל מקום כי אתחילה גאולה בלילה אתחילה וכו' ומשו"ה דרשו כל ללילות ודו"ק.
דעריכה
הקורא קרית שמע וכו'. פרק מקום שנהגו דף כ"ז.
ולמה קורים כן וכו'. כלומר מאחר שאינו כתוב בתורה למה קורים אותו אפילו בלחש ותירץ משום דיעקב אבינו אמרו וממילא דמשום שאינו כתוב בתורה אין לאומרו בקול רם. ולפי טעם זה לא שייך מה שאנו אומרים אותו ביום הכיפורים בקול רם אלא משום דאיתא בפרקי דרבי אליעזר דהמלאכים אומרים אותו כל ימות השנה ולכך ביוהכ"פ שאנו דומים למלאכים אנו אומרים אותו בקול רם.
ציום וזרזם וכו'. בגמרא שם לא הוזכר להדיא דבר זה וצ"ל דרבינו מפרש כן למ"ש שם אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל וכו' ע"כ והיינו שהזהירם על יחוד ה' וכ"כ מרן ז"ל אף שיש לגמגם קצת ועוד כתב ז"ל שמצא בספרי כשנפטר יעקב אבינו קרא לבניו והוכיחם כל אחד בפני עצמו וחזר וקרא כולם כאחד אמר להם שמא בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם ואמרו לו שמענו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם ע"כ.
העריכה
מברך לפניה ולאחריה. שם דף י"א משנה בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה וכו'.
ועריכה
אהבת עולם וכו'. פלוגתא דרבנן ותנא קמא שם אם אומרים אהבת עולם או אהבה רבה ופסק כרבנן דאמרי אהבת עולם וכתב מרן ז"ל שכן פסק הרי"ף והרא"ש ז"ל.
זעריכה
ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תיקנום וכו'. עיין בשו"ת ידי אליהו שהכריח דלאו דוקא כל הברכות אלא ר"ל ברכות הנהנין וכיוצא ויש הרבה ברכות שתיקנום חכמי הגמרא יעו"ש.
מקום שהתקינו לחתום. משנה שם מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום וכו' ומפרש רבינו להאריך ולקצר דהיינו שפותח וחותם בברוך וכן מבואר בירושלמי ובתוספתא עיין למרן ז"ל וכן כתב להדיא בפירושו להמשנה שם.
כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה. פירוש שהוסיף או גרע בנוסח שתקנו חז"ל אבל אם אמר הענין שתיקנו חז"ל אלא ששינהו בנוסח אחר אף שאין ראוי לעשות כן לכתחילה יצא וכן נראה מדברי רבינו פ"א מהלכות ברכות וכפי' מרן שם ובזה נסתלקה קושיית הרמ"ך ז"ל יעויין עליו.
חעריכה
הקדים ברכה שניה לברכה הראשונה וכו' יצא לפי שאין סדר לברכות. פ"ק דברכות דף י"א וכתב מרן ז"ל משמע דכיון דקי"ל דברכות אין מעכבות זו את זו מכל שכן שאין סדר לברכות וכו' ע"כ ראיתי להר"ח אבולעפיה נר"ו שהקשה על מרן דליתא דמסקנא דהתם מאי ברכות אין מעכבות סדר הברכות אין מעכבות וכו' וצ"ע ע"כ ולכאורה תימה על תמיהתו דהתם מוכח כדברי מרן דהמסקנא היא ברכות אין מעכבות שהרי אמרו שם ואי מכללא מאי דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות סדר ברכות ע"כ וכוונת הש"ס להקשות דאמאי קאמר דהא דרבי זריקה לאו בפירוש אתמר אלא מכללא הא כי הך בפירוש מקרי ומאי גריעותיה מאילו אתמר בפירוש ממש ולזה השיבו דזה לא מקרי בפירוש דהא איכא לדחויי דרצה לומר אהבה רבה וברכות אין מעכבות דקאמר רוצה לומר סדר ברכות אבל לא מפני זה נדחה מאי דקאמר רב יצחק בר יוסף דאי דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דאדרבא יותר משמע כדבריו דמפרש מימרא דרבי שמעון בן לקיש כפשטא דאילו אם נאמר דרוצה לומר אהבה רבה צריך לדחוק הלשון דרוצה לומר סדר ברכות אלא הש"ס ר"ל דהדוחה יכול לדחות ולפרש כן אמנם מעולם לא דחו מימרא דרבי יצחק דנפקא ליה מכללא ועיין להרשב"א ז"ל בחדושיו ולהכי כתב מרן דקי"ל דברכות אין מעכבות דמאי דאמרו בש"ס סדר ברכות דרך דחיה בעלמא היא כמבואר.
אלא שאחר זמן ראיתי להרב עובדיה מברטנורה והתוס' יו"ט פ"ה דתמיד על הך מתניתין שכתבו דברכה אחת היינו אהבה רבה ושכן הוא מפורש בפ"ק דברכות וכ"כ רש"י שם ולא ידעתי מאי אדון בה דלענ"ד קשה לפרש דברי הש"ס באופן אחר אם לא שנאמר דכוונתו לפסוק כההיך דאמר רב יהודה הכי אמר שמואל אהבה רבה וכיון דשמואל קאמר הכי ורשב"ל קאמר יוצר אור קי"ל כשמואל לגבי רשב"ל ומה גם דשמואל קאמר לה להדיא ורשב"ל הוי מכללא וגם אפשר לדחוייא. אמנם לדעת מרן אכתי קשה תרתי חדא דאם רבינו פוסק כמ"ד ברכות אין מעכבות זו את זו הו"ל לפרושי ולא לפסוק הטפל ולהניח העיקר ולזה הוה אפשר עם מה שכתב רבינו לעיל דאם לא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא י"ח וכלומר הא שאר ברכות אם לא אמר איזו מהם אינו מעכב. אלא דאכתי קשה שראיתי לרבינו פ"ו דתמידין ומוספין דפסק דברכה אחת היינו אהבת עולם ואם כן הדרא קושייא לדוכתא וצ"ע.
בשחרית פתח וכו'. בכ"מ, האמור (וכו') [כאן הו"ל] צריך לומר האמור כאן ר"ל: שם, דא"כ פתח צ"ל דאי נמי ועיין מה שכתבנו לדברי רבינו וכו' בפרק ח' דברכות.
טעריכה
איזהו זמן קרית שמע בלילה וכו'. כתב מרן ז"ל דפסק כחכמים וכו' ע"כ וקצת קשה שהרי אמרו שם דף ח' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל וכן פסק רבינו בפירוש המשנה והיכי פסק רבינו כחכמים ואפשר דמאי דפסקינן כר"ג היינו לאפוקי מרבי אליעזר דס"ל עד האשמורת הראשונה ולהכי קאמר דהלכה כר"ג דעד שעלה עמוד השחר ורבנן נמי לא פליגי עליה בהא אלא בפשיעה ובפשיעה קי"ל כחכמים דרבים נינהו ופסק ההלכה דאמר רב יהודה אמר שמואל לאו היינו לענין מחלוקת ר"ג וחכמים אלא בעיקר מחלוקתו עם ר"א ודו"ק.
יעריכה
הקורא קרית שמע של ערבית. בדברי מרן כ"מ נפל ט"ס במ"ש כפי' רש"י דאדרבא רש"י פירש להפך והתוס' הקשו עליו יעויין עליו וצ"ל כפי' השר מקוצי יעו"ש. עוד הביא ז"ל משם ה"ר מנוח שיכול לומר הברכה רק שיחסר הפתיחה שלא יתחיל השכיבנו כ"כ הרב יצחק אבן גיאות ואני אומר שיאמר השכימנו במקום השכיבנו ומיהו מלשון הגמ' משמע שלא יאמר הברכה כלל עכ"ל וכ"כ הרא"ש.
יאעריכה
מצותה שיתחיל וכו'. שם דף ט' אמר אביי לקריאת שמע כוותיקים דאמר רבי יוחנן וותיקים היו גומרין עם הנץ החמה וכו' כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום ורבינו כתב ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה משום דס"ל דהיינו הגמר עם ברכותיה וכ"כ ז"ל.
כמו עישור שעה. כן היא הנוסחא האמיתית ויש נוסחא אחרת שכתוב בה כמו שיעור שעה והוא דבר תימה דשיעור שעה הוא הרבה לקודם שתעלה השמש שנראה שהוא זמן מועט וכ"כ מרן ז"ל ושם הביא שמר"י אבוהב הליץ לאותה נוסחא וכו' ומ"מ הסכים כגירסתנו וכן היא הסכמת האחרונים ז"ל יעויין עליו.
ואם איחר וכו'. כתב מרן ז"ל כלומר אפי' במזיד דהא זמן קימה הוא עד סוף ג' שעות וכו' וכרבי יהושע דאמר במתניתין דזמנה עד ג' שעות וכו' ע"כ. אמנם רבינו בפירושו להמשנה כתב שם וז"ל והלכה כר' יהושע וזה במי ששכח אבל לכתחילה הוא חייב לכוין השלמת קריאתה עם הנץ החמה ע"כ. ובאמת שהדבר קשה מצד עצמו לומר דדוקא שכח דמשמע דאם הזיד תו לא מצי נפיק ידי קרית שמע דהא במתניתין דקתני מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד ג' שעות וכו' וכי היכי דבת"ק על כרחך משיכיר בין תכלת ללבן וכו' עד הנץ החמה אי אפשר לומר דאם הזיד ולא קרא מאותה שעה תו לא מצי לקרות עד הנץ החמה דזו לא אמרה אדם מעולם ואדרבא יראוך עם שמש כתיב דהיינו קרית שמע שהיא קבלת מלכות שמים וכמ"ש רש"י ז"ל הכי נמי בדרבי יהושע על כרחך אפילו בהזיד קאמר דמצותה עד שלש שעות. ותדע עוד דאמרינן התם וותיקים היו גומרין אותה עם הנץ החמה ופירש רש"י אנשים ענוים ומחבבין מצוה ע"כ מכלל דשאר עמא אין עושים כן אפילו לכתחילה דהיינו מזיד והכי מוכח להדיא בריש פרק תפילת השחר דאמר רבי יוחנן וותיקים היו גומרין אותה עם הנץ החמה וכולי עלמא עד חצות וכו' כי מתניתין וכו' אם כן איך אפשר לומר דרבי יהושע דהלכתא כוותיה ס"ל דדוקא בשוכח ומנא ליה לרבינו הא דנראה הפך מתניתין והגמ'.
שוב ראיתי להפרי חדש ז"ל שהזכיר דברי הירושלמי שם אשר ע"פ הירושלמי יתורץ הכל וזה דאיתא התם רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הלכה כרבי יהושע בשוכח מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח כך הוא הלכה ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז עצמו לקרותה בעונתה ע"כ פירוש דמדקאמר הלכה כרבי יהושע בשוכח משמע דאיהו במזיד נמי קאמר אלא דאנן לא פסקינן כוותיה אלא בשוכח דוקא ולזה הקשה לו חבירו דאם אין הלכה כמותו במזיד גם בשוכח אין ראוי לפסוק כמותו ומתרץ ליה כך הוא הלכה וכו' כלומר באמת הלכה כמותו אף במזיד אלא דאמרו כן כדי שיהא אדם מזרז עצמו וכו' וכן פסק הר"א בן לב שם נמצא דמעיקר הדין פשיטא ודאי דמצי לקרות קרית שמע עד סוף השלש שעות אפי' בהזיד או פשע אלא דחז"ל כדי לזרז את האדם אמרו בשוכח וכו' ואם כן דברי רבינו שבפי' המשנה הם מהירושלמי הנ"ל ולזה סיים ז"ל אבל לכתחילה הוא חייב לכוין השלמת קריאתה עם הנץ החמה כלומר דלא אמרו כן אלא לזרז את האדם והוי כעין מ"ש בתפילת ערבית דזמנה עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ואף אם עבר מצי נפיק עד שלא עלה עמוד השחר וכאן הזכירו בדרך רמז שכתב ואם איחר וקרא וכו' כלומר דלא אריך למעבד הכי דזריזין מקדימין למצות ולזאת הכוונה סיים גם כן למי שעבר ואיחר הרי דקרי ליה עבירה ונמצא דאין כאן שום תפיסה ולא שום סתירה ודו"ק.
שעונתה עד סוף ג' שעות. שם דף ט' ר' יהושע אומר עד ג' שעות ובפירוש המשנה כתב ז"ל שכל השעות הנזכרות במשנה הם השעות הזמניות וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה ומה שאמר עד ג' שעות כאילו אמר עד כלות רביע היום אחד שהיה היום יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת וכו' ע"כ ופירושו מבואר שיש לשער השעות ארוכים בימים ארוכים וקצרים בימים קצרים שלפעמים תהיה שעה וחצי או שעה ורביע נחשבת שעה אחת לענין זה דהרי כתב דג' שעות הם רביע היום וכן להיפך פעמים יהיו ג' רביעי שעה נחשבים לשעה אחת לפי קצרות הימים בתוקף החורף וכן היא הסכמת רוב הפוסקים ז"ל עיין עליו.
יבעריכה
מי שהקדים וקרא וכו'. שם תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא קרית שמע פעמים אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחר שעלה עמוד השחר ויוצא בהם ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה וס"ל לרבינו דהיינו דוקא בדיעבד או בשעת הדחק וכתב מרן ז"ל שכן דעת הרי"ף ז"ל.
יגעריכה
הקורא אחר שלש שעות וכו'. משנה שם הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. וסבירא ליה לרבינו דמכאן ואילך דקאמר רוצה לומר כל היום דלא הפסיד הברכות כדאיתא התם. אמנם הרא"ש בשם רבינו האיי גאון ז"ל הביאו מרן הקדוש סבירא ליה דדוקא עד סוף שעה רביעית הוא דמברך לפניה ולאחריה שהוא זמן תפילה לרבי יהודה אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות ואם בירך עובר על לא תשא. וכתב עוד מרן ז"ל דהרב מנוח כתב כדברי רבינו ודעת רבינו חננאל כרבינו האיי גאון ז"ל. שוב הביא מרן ז"ל וז"ל ויש שואלים מאי טעמא בשכבך דרשינן כל זמן שבני אדם שוכבים על מטתם וכדאמרינן בהא דרשב"י וכו' ומסיק התם דקרי ליה ליליא משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא ועל כרחך אין פירושו שבאותה שעה עולים על מטתם לשכב דאין דרך בני אדם לשכב באותה שעה אלא פירושו שעדיין שוכבים ואם כן בשכבך פירושו בעודם שוכבים והיינו לרוב בני אדם עד שיעלה עמוד השחר ולמה לא דרשו כן ובקומך כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום וי"ל דאין הכי נמי דהכי דרשינן ליה ומשום הכי אמרינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ואילו לא היה זמן קרית שמע כלל היו ברכותיו לבטלה אלא משום דקיי"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ותפילות כנגד התמידין תקנום והתמיד היה קרב עד ד' שעות וא"כ צריך לקרות קרית שמע ולכן הקדימו זמנה עד סוף ג' שעות ואסמכוה אקרא ובקומך בשעה שדרך בני אדם קמים ותדע דאסמכתא היא ולא עיקר פירושא דקרא דתלי טעמא עד סוף שלש שעות דשכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ואטו בני מלכים מי הוו רובא דעלמא אלא ודאי כדאמרן כנ"ל עכ"ל.
ואחרי המחילה הראויה דברים תמוהים הם דאיך אפשר לומר דאסמכתא היא ולא עיקר פירושא דקרא והרי הוא עצמו כתב לעיל משם רבינו האיי דהביאו הרא"ש ז"ל דאם קרא בברכותיה אחר שעה רביעית עובר על לא תשא וכאן כתב דאילו לא היה זמן קרית שמע כלל היו ברכותיו לבטלה להכריח דכל היום כשר לקרית שמע אתמהא טובא וכבר ראיתי להרב מגן דוד והרב מגן אברהם או"ח סימן נ"ח שתמהו על דברי מרן אלו. ועוד הקשו ז"ל דלדבריו קרית שמע מדאורייתא זמנה כל היום וכל הלילה והו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא ובגמרא איתא בהדיא דהויא מ"ע שהזמן גרמא וכו' ע"כ ואי מהא לא איריא דכיון דעכ"פ קרית שמע של לילה זמנה כל הלילה דוקא ושל יום זמנה כל היום דוקא ואילו קרא קרית שמע של לילה ביום או של יום בלילה לא יצא ידי חובתו אם כן איך נאמר בהחלט דהו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא כיון דסוף סוף הרי זמנה קבוע כנ"ל. וראיתי עוד להפרי חדש ז"ל שם שהקשה על מרן ז"ל בכח ואל מסוגייאות ולשונות רש"י ומוה"ר יונה ז"ל דפירשו דק"ש אית לה זמן קבוע מן התורה דהיינו עד שלש שעות דוקא והניחו בצ"ע וכן הקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו יעויין עליו דבאמת קושיות עצומות הם.
אשר על כן נלע"ד להליץ בעד מרן ז"ל דודאי לא כתב הרב כן אלא לדעת רבינו וכן הוכיח הלשון שמתחילה הביא דעת רבינו ודסבירא ליה דמצי לקרות קרית שמע עם ברכותיה כל היום אכן ממ"ש רבינו הקורא אחר שלש שעות ביום וכו' לא יצא ידי חובת קרית שמע בעונתה משמע קצת דס"ל דמכאן ואילך אינו עונתה מן התורה כלל ועל זה הביא דברי השואלים דאין ספק דרבינו הוציאו מן הגמרא ואם כן שאלו כהוגן אעיקרא דדינא ולכך כשבא לתרץ מרן ז"ל בנה יסוד תירוצו על דברי רבינו דאין הכי נמי מההכרחיות שהזכיר ז"ל ולא הקפיד לתרץ כמ"ש האחרונים ז"ל דובקומך לא משמע אלא שעת קימה דהיינו בבוקר דוקא דזה הוא האמת ודאי לכת החולקים על רבינו וס"ל דלא מצי לברך אחר ג' או ד' שעות מהיום למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שלדעתו ודאי דובקומך הוי כפשוטו שעת קימה דוקא אמנם לרבינו שהתיר לברך כל היום זה מורה ודאי שדעתו ז"ל שזמן קרית שמע מן התורה הוי כל היום אשר לפי זה צריך לומר בהכרח דמ"ש תחילה לא יצא ידי חובת קרית שמע בעונתה היינו העונה האמורה בדברי חז"ל שקבעו זמנה עד שלש שעות.
ותדע שזו נראית דעת מרן האמיתית שבבית יוסף שלו שם לא הזכיר שאלה זו כלל ולא תשובתה לפי ששם בשלחנו הטהור פסק נגד רבינו בזה ונמשך אחר דעת הרא"ש וסיעת מרחמוהי דאסרו לברך כלל וכלל אחר שעה רביעית שהוא זמן תפילה אם כן הדבר מבואר מאליו דלא באה שאלה זו ולא תשובתה כי אם ע"פ דברי רבינו ז"ל וכן נראה גם כן מדברי הרב בעל תומת ישרים בתשובה סימן י"ג שהאריך תחילה להוכיח דקרית שמע זמנה כל היום מן התורה ושוב נרגש מדברי רש"י ז"ל כמ"ש הפרי חדש וממ"ש בתוספתא כשם שנתנה תורה קבע לקרית שמע כך נתנו חכמים קבע לתפילה והוצרך לתת טעם להכת שסוברים כן ז"ל ולהכת שסוברים בהיפך ז"ל יעו"ש יצא לנו מדבריו ז"ל גם כן דאיכא לאצדודי במלתא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כמבואר למעיין ואין להאריך הוא הנלע"ד בדעת מרן ז"ל דלא לאשוויי טועה בדברים פשוטים חלילה ולא תקשה עליה מיניה וביה סמוך ונראה ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |