מעשה רקח/קריאת שמע/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png קריאת שמע TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
ברכת אברהם
יד דוד
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
רבי עקיבא איגר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות קריאת שמע

א[עריכה]

הקורא את שמע וכו'. ברכות דף י"ג ת"ר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריך כוונת הלב דברי רבי מאיר אמר רבא הלכה כר"מ וכתבו התוספות דקי"ל כרבא דהוא בתרא ע"כ ונראה שדין זה מוסכם אליבא דכולי עלמא דאף למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה שאני קרית שמע שעיקר המצוה היא הכוונה שיכוין לבו לייחד בוראו וזהו קבלת עול מלכות שמים וכן כתב הרדב"ז הביאו הכנסת הגדולה או"ח סימן ס'.

אפילו היה קורא וכו'. משנה וגמרא שם ועיין למרן והפרי חדש ז"ל והר"ח אבולעפיה נר"ו.

ב[עריכה]

כל אדם קורים כדרכם וכו'. בין רוכבים ע"ג בהמה. פ"ק דברכות דף י"א ושם לא הזכירו רוכבים ע"ג בהמה וצ"ל דס"ל דבכלל הולכים בדרך הוא דהא קי"ל כבית הלל דכל אדם קורא כדרכו וכו' וסתם הולכי דרכים הם ע"ג בהמה וכיוצא וכ"כ הרב בעל הלבושים או"ח סי' ס"ג ובספ"ק דקדושין איתא דרכוב כמהלך.

אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו וכו'. שם ורבינו מפרש כפי' רש"י והרב רבינו יונה וכמ"ש הרב לח"מ ז"ל יעו"ש והוא מהרב בית יוסף או"ח סימן ס"ג.

ג[עריכה]

מי שהיה מהלך על רגליו וכו'. נמשך אחר מה שפסק למעלה דכל הקפידא היא לכוין בפסוק ראשון דוקא וכדברי רבא וכ"כ מרן ז"ל. אמנם איכא למידק דלפי מ"ש פ"ו דת"ת הל' ד' דרוכב הרי הוא כמהלך אם כן למה דקדק לכתוב על רגליו דמשמע דבא לאפוקי רוכב ועוד דכיון דטעם הדבר משום כוונת הלב גם רוכב על פי הרוב אינו יכול לכוין אם לא יעמוד. לכך נראה דלא בא אלא לאפוקי יושב בספינה או בקרון דאף שהוא מהלך מצי לכוין בטוב בלי עמידה וכן מצאתי להרב מגן אברהם והפר"ח או"ח סימן ס"ג ודלא כהרב ב"ח ז"ל והכי מסתברא ועוד יש פנים לומר דסתם רוכב הוא טרוד יותר בהנהגת הבהמה ואם כן כשכתב על רגליו היינו מכל שכן רוכב בהכרח ודו"ק.

היה ישן וכו'. שם ומ"ש רבינו מכאן ואילך אם אנסתו שינה אין מצערין אותו מסתברא ודאי דרוצה לומר אם אנסתו שינה ואינו יכול לכוין כמו פסוק ראשון אין קפידא אבל על כל פנים קריאה בעי דהא חייב הוא לקרות כל השלש פרשיות וכן הכריח מרן ז"ל וכתב דרבינו לישנא דהש"ס נקט כמנהגו הטוב וכן פסק להדיא בשלחנו הטהור שם ועיין לקמן הל' י"ב אף דבאמת דברי רבינו שבכאן מגומגמים. וכתב עוד משם הרב מנוח ז"ל דאיכא דאמרי דלאו דוקא אם נאנס אונס שינה דהוא הדין לאונס אחר ע"כ.

ד[עריכה]

מי שהיה עוסק במלאכה וכו'. שם דף ט"ז משנה וגמרא ולא משום דבעינן כוונה בפרשה ראשונה דהא פסק רבינו לעיל דבפסוק ראשון סגי אלא היינו טעמא כדי שלא תהא קריאתו ארעי וכ"כ מרן ז"ל משם הרי"ף והרא"ש ז"ל אלא שנפל ט"ס הניכר בדבריו שכתב ופי' רש"י לקרבנן וראיתי בדפוס אמשטרדם חדש שהגיהו ומפרשי לה רבנן ע"כ.

וכן האומנין וכו'. כתב מרן בשם הרב מנוח ז"ל דאע"פ שבראש האילן והכותל אדם מתפחד בעודו עליהם אפ"ה קורא במקומו וכו' אבל בעל הבית שאינו עוסק במלאכה אלא עומד על פועליו לזרזם יורד למטה וקורא ע"כ והקשה עליו הר"ח אבולעפיה נר"ו וז"ל וליתא דבפ"ב דברכות אמרינן האומנין קורין בראש האילן והנדבך ומתפללין בראש הזית ותאנה ושאר האילנות יורדים למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל מוכח דקרית שמע גם בעל הבית קורא בראש האילן דלא כרבינו מנוח ע"כ ואחרי המחילה נראה שלא דקדק בדברי הרב מנוח ז"ל כראוי שהרי כתב אבל בעה"ב שאינו עוסק במלאכה אלא עומד על פועליו לזרזם דמשמע דוקא בכי הא הוא דיורד אבל אם הוא עוסק במלאכתו כמו האומנין לא חייבו ז"ל לירד ודאי ופשטא דההיא ברייתא שהביא הר"ח אבולעפיה נר"ו הכי מוכחא דאעיקרא דדינא אמאי פטרו את האומנין מלירד על כרחין מפני שהם עסוקים במלאכתו של בעה"ב וכמ"ש רש"י שם וכדי שלא לבטלם כיון שהם משועבדים לו הקילו עליהם שלא לירד אם כן כשפטרו גם כן לבעל הבית שלא לירד לקרות ק"ש בהכרח היינו בזמן שהוא עוסק גם כן במלאכה דאם לא כן לא עדיף מהאומנין עצמן וא"כ כשאין הבעה"ב עוסק במלאכה אלא שעומד עליהם לזרזם כדברי הרב מנוח מהיכא תיתי לפוטרו מלירד כיון שהוא עומד ובטל ממלאכה ואפשר גם כן דאפי' האומנין עצמן אם באותה העת הם בטלין ממלאכה לאיזה סיבה נראה פשיטא שהם חייבים לירד וכדדייקי דברי רש"י ז"ל אמתניתין שם ולא הוצרך הרב מנוח לבארו משום דסתם אומן שהוא אצל בעה"ב הוא עוסק במלאכה תמיד משא"כ בעה"ב עצמו וכן תירץ ג"כ הרב מוהר"י לונדין נר"ו וכן פסק הרב ב"י סימן ס"ג עיי"ש.

ה[עריכה]

היה עוסק בתלמוד תורה וכו' ומברך לפניה ולאחריה. כתב מרן ז"ל פשוט הוא דכיון שקורא קרית שמע שצריך לברך לפניה ולאחריה ע"כ פירוש בענין זה דליכא שום אונס דאל"כ הרי פסק לעיל דאם היה ישן מצערין אותו ומעירין אותו עד שיקרא פסוק ראשון וכו' והתם על כרחך לא בירך דהא ישן ובא הוא. וא"ת דבגמ' אמרינן דשמע ישראל וכו' זהו קרית שמע של רבי יהודה הנשיא ובפ"ק דשבת אמרינן חבירים שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לקרית שמע אלמא אף בתורתו אומנתו כדמוקי לה התם בעי דליקרי כל הקרית שמע אם לא שנאמר דההיא דר"י הנשיא הוי תלמוד תורה דרבים ולהכי לא מחייב אלא בפסוק ראשון אבל העוסק בתלמוד תורה לחוד ה"ה נמי דבעי דוקא כל הקרית שמע וכן מצאתי להפר"ח או"ח סימן ס"ז בשם הרא"ש ז"ל ולדעת רבינו אכתי קשה דא"כ אמאי בעוסק בצורכי רבים לא הצריך לקרות פסוק אחד מיהא וכי חמיר צרכי רבים מתלמוד תורה דרבים ואפשר דלא הוצרך לבארו משום דפשוט הוא ורבינו איירי בחיוב כל הקרית שמע אבל בפסוק אחד דליכא עיכוב ואיכא קבלת עול מלכות שמים מהיכא תיתי דליפטר.

היה עוסק בצורכי רבים לא יפסוק וכו'. כתב מרן דנ"ל מההיא דפ"ק דשבת דף י"א ואותו ירושלמי דפ' אין עומדין ס"ל דמיירי בענין תפילה דוקא וכמ"ש פ"ו מהלכות תפילה ע"כ והרב לח"מ הקשה דבבית יוסף סימן ע"ב כתב דזה הדין דהיה עוסק בצורכי רבים נ"ל לרבינו מהך ירושלמי וא"א לומר כן דדין זה הוא לענין תפילה דוקא וכו' יעו"ש ובאמת תמיהא גדולה היא זו וכן הקשה הפרי חדש שם והוא ז"ל כתב דנ"ל מהתוספתא שם והרב לח"מ דחה דברי מרן כ"מ דנ"ל מההיא דעיבור החדש וכתב דנ"ל מדקי"ל דאם היה הולך בדרך מצוה דפטור מקרית שמע וצרכי רבים לא גריעי מדבר מצוה ע"כ. וקצת קשה דא"כ אפי' בעוסק בתלמוד תורה דאין לך מצוה גדולה מזו לא היה לו לפסוק והר"ח אבולעפיה נר"ו הליץ בעד הרב בית יוסף דבירושלמי פ"ק דשבת אמרו דרשב"י לא היה פוסק לק"ש והקשו מלולב ושופר ותירצו דשאני ק"ש דהאי שנון והאי שנון ומשו"ה אתי שפיר שהשוו צורכי רבים לת"ת ולא קי"ל כהירושלמי בת"ת דש"ס דילן אמרו דרשב"י מפסיק לקרית שמע ובצרכי רבים דלא אדחיה קי"ל כהירושלמי ואתיא שפיר מ"ש הרב בית יוסף דהוציאו מהירושלמי ע"כ.

ו[עריכה]

היה עוסק באכילה וכו'. ובגמ' אמרו מאימתי הוי ההתחלה וביארו רבינו פ"ו מהלכות תפילה.

גומר ואחר כך קורא. נלמד ממתניתין פ"ק דשבת דף ט' ופרק לולב הגזול דף ל"ח ועיין למרן ז"ל שהליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל וכתב עוד דאפשר דדעת רבינו בדין זה דאיירי בשהתחיל לאכול קודם זמן קרית שמע דנמשך אחר הדין הקודם היה עסוק בתלמוד תורה והגיע זמן קרית שמע וכו' ועיין להרב משה בן חביב בכפות תמרים דף ל"ג והפרי חדש והרב ב"ח ומגן אברהם ומגן דוד והלבוש ז"ל או"ח סימן ע'.

ז[עריכה]

מי שירד לטבול וכו'. ברכות דף כ"ב משנה וכתב שם רבינו וז"ל דברי המשנה הזאת הם בזריזין והזהירים שהיו שומרים להשלים קרית שמע עם הנץ החמה ועלותה פאת מזרח כדי שתהיה התפילה עם עלות השמש וסמכו זה לדברי הנביא ייראוך עם שמש וכו' ע"כ.

ולא במים צלולים וכו'. רבינו פסק כמ"ד לבו רואה את הערוה אסור מדפריך הש"ס בפשיטות והרי לבו רואה את הערוה ומ"ש שם דהלכתא נוגע אסור רואה מותר צ"ל דהיינו דוקא גבי עקב אבל בלב כו"ע מודו דאסור וכ"כ התוספות שם. אלא דכפי זה קשה קצת למאי דפריך התם והרי עקיבו רואה את הערוה דכיון דאפילו בלבו רואה את הערוה ס"ל דשרי מכל שכן עקבו דהא לפום מאי דאסרינן לדידן בלבו רואה את הערוה שרינן בעקיבו א"כ עקיבו גרע מלבו אם לא שנאמר דהיינו דוקא לפי המסקנא אבל לפי הס"ד הוה אמינא איפכא דלבו שאינו רואה שרי אבל עקיבו שרואה הערוה להדיא הוה לן לאסור.

ח[עריכה]

הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו וכו'. כתב מרן בשם הרב מנוח ז"ל דבפ"ק דיומא מפליגי בין פרק ראשון לפרק שני משמע דבפרק שני מותר לרמוז וכו' אי נמי בפרק שני מגונה הוא דלא הוי אבל איסורא איכא ע"כ. ודברים אלו צ"ע חדא דבכל מקום מגונה גרע מאיסור וכיון דבפרק שני לא הוי מגונה מינה דאף איסורא ליכא ותו דרבינו כתב לשון מגונה גם בפרק שני דהא סתמא קתני ותו דא"א לומר כן דהא התם דף י"ט איתא דרב אחוי בידיה ופריך ליה מהך ברייתא דלא יקרוץ וכו' ומתרץ הא בפרק ראשון הא בפ' שני ומדרב עבד הכי על כרחך לומר דליכא אפי' נדנוד איסור כלל וצריך לי עיון. ולענין דינו של רבינו אפשר כמ"ש הרב בתירוץ ראשון אי נמי דרבינו סמך אמ"ש לעיל הל' ד' גבי מי שהיה עוסק במלאכה ונראים הדברים שהם קל וחומר ודו"ק.

וצריך להשמיע לאזנו וכו'. ברכות דף ט"ז וכתב מרן ז"ל בשם הרב מנוח להשמיע לאזנו שיחתוך קריאתו בשפתיו לא שיקרא בלבו עכ"ל. וקשה כפי זה מ"ש רבינו פ"א מהל' ברכות וז"ל כל הברכות כולם צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו ע"כ הרי דס"ל דהשמעת אזן לאו היינו חיתוך שפתים לחוד ואדרבה חיתוך שפתים קרי ליה בלב כיון שלא השמיע לאזנו ולזה י"ל דס"ל דחיתוך שפתים לא הוי כמו הוצאת שפתים ושניא דא מן דא דחיתוך מקרי כשמחתך המילות לגמרי דאז מקרי משמיע לאזנו אבל הוצאת שפתים שאין כאן חיתוך המילות כלל הוי כמו קריאה בלב דכל שלא חתך המילות בשפתיו בלב מקרי. אך קשה דמעיקרא מנא ליה דכוונת השמיע לאזנו הוי חיתוך שפתים ולמה לא נפרש כפשוטו וראיתי להר"ח אבולעפיה נר"ו שכתב דקשיא ליה דאי שמיעת האזן ממש כי אמרינן בגמרא דבשאר מצות לא בעינן השמעת האזן מ"מ בעינן חיתוך אותיות ואיהו פסק פ"ב מהל' ברכות דגם בלבו יוצא ומשו"ה פי' הרמב"ם דפלוגתא הוי בחיתוך אותיות ומינה דבשאר מצות אפי' חיתוך לא בעינן כי גם בלבו יצא ע"כ.

ט[עריכה]

כיצד ידקדק וכו'. שם ויליף לה רב עובדיא מדכתיב ולמדתם שיהא לימודך תם ועיין למרן שהליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל.

לפיכך צריך ליתן ריוח בין הדבקים וכו'. והתוספות כתבו דרב אלפס מוסיף כגון וחרה אף דלא ליחזי כאומר וחרף וכן וראיתם אותו וזכרתם את ועשיתם את שצריך ליתן ריוח בין מ"ם שבסוף תיבה לאל"ף שבתחילת תיבה שאחריה ורבינו קיצר במובן.

זיין של תזכרו. כתב מרן ז"ל ירושלמי והטעם שלא יהא נראה כאומר תשכרו והוי כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס והרב מנוח כתב או שלא יהא נראה מלשון סכירה כמו ויסכרו מעיינות תהום וה"ה לזיי"ן של וזכרתם ע"כ ונראה דבלאו הכי כיון שלא קרא התיבה כדינה אף שאין לה משמעות אחר הרי יש לו ליזהר בהכרח דהרי אין כאן קריאה תמה וק"ל.

וצריך להאריך בדלי"ת. שם דף י"ד סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו ושנותיו א"ר אחא בר יעקב ובדלי"ת וכו'. ועיין למרן ז"ל.

כאומר אי חד. פירוש איה חד או אין חד והוא הפך המכוון ח"ו כמ"ש מרן בשם אחרים. והלבוש ז"ל או"ח סי' ס"א כתב שיאריך קצת באלף ויכוין שהוא אחד אבל לא יאריך יותר מדאי שלא יהא נשמע כאילו אמר אי חד שפירושו איה חד ח"ו ע"כ.

י[עריכה]

קורא אדם וכו'. שם וכרבנן והיא סתם מתניתין בסוטה פרק אלו נאמרים ועיין למרן בהשגת הראב"ד ז"ל ומכל מקום מסתברא דבעינן שיכיר אותו לשון שהוא קורא וכ"כ ז"ל.

יא[עריכה]

הקורא למפרע וכו'. משנה שם דף ט"ו הקורא למפרע לא יצא ופירש רבינו שם למפרע פירוש הפוך והוא שיקרא פסוק ואחר כן שלפניו ואחריו השלישי שלפניו ע"כ וביאר טעם הדבר דאילו בסדר הפרשיות אין לומר דאם הקדים פרשה לפרשה דלא יצא דהרי אינן סמוכין בתורה ומהיכא תיתי דלא יצא אפילו בדיעבד וכן פסק הרב בית יוסף או"ח סי' ס"ד וכתב שם הפר"ח ז"ל דהכי מוכח מדתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ומשמע שקראן כסדר שכתובים בתורה דהיינו שקרא פרשת ציצית מקודם ואעפ"כ יצא וכו' עיי"ש ואף דפרשת שמע היא כתובה קודם והיה אם שמוע הא מיהא מפרשת ציצית שקדמה לשניהם יש ללמוד שאין קפידא בשום אחת מהם ומרן ז"ל כתב ואע"ג דתנן בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק היינו כשקורא הפרשיות כסדר ע"כ ואף דת"ק פליג וס"ל דיכול להפסיק הא אמרינן התם א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק ופסקה רבינו בסוף הפרק.

קרא פסוק וכו'. פרק אין עומדין דף ל"ג תנן האומר מודים מודים משתקין אותו ובגמרא אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מלתא מלתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה ופירש רש"י מילתא מילתא ותני לה כל תיבה ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ אמר פסוק שלם ותני ליה משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות ע"כ. ומ"ש כל תיבה ותיבה חוזר ושונה אין הכוונה דדוקא בעינן שיחזור כל התיבות דהיינו שיאמר שמע שמע ישראל ישראל וכו' דאם כן מינה נפיק דאם יאמר תיבה אחת לבדה ויכפול אותה נימא דאפילו מגונה לא הוי וזה אינו דמודים מודים קתני ורבי זירא נמי קאמר שמע שמע ותו דאם כן הוו שלשה הדרגות דעל כל פנים אפילו בתיבה אחת לא אריך למעבד כי האי וזה אי אפשר דמגונה ומשתקין תנן ותו לא אלא ודאי דכוונת רש"י ז"ל דבכל תיבה ותיבה שייכא קפידא זו דלא נימא דשמע דוקא קאמר אבל תיבה אחרת לא קמ"ל וכן הבינו הפוסקים ז"ל אמנם רבינו מפרש להיפך דאין הקפידא לשתקו אלא במלתא מלתא כפשטא דמתניתין דתני מודים מודים הגם דפשט הסוגיא דייקא טפי כפירוש רש"י ז"ל דכי מתרץ הא דאמר מלתא מלתא קאי להברייתא דרמי עליה כי כן דרך הש"ס ותו מדקאמר בתר הכי אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כיון דעתיה ולבסוף כיון וכו' ובודאי דאמשתקין פריך ואם כוונתו על תיבה אחת לחוד לא שייך מעיקרא וסוף כיון דהוי זמן מועט טפי משא"כ אם נאמר פסוק אחד ודעת הרי"ף ובעלי התוספות בשם הלכות גדולות ורבינו חננאל ז"ל כשיטת רבינו.

 וכן  יש להוכיח מדתנן בסוכה דף נ"ג ואנו ליה וליה עינינו ופריך בגמרא איני והאמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאילו אמר מודים מודים אלא הכי אמרי המה משתחוים קדמה ואנו ליה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות וכתב רבינו שם וז"ל ואמרו אנו ליה וליה עינינו קיצר בדבר ולשונם היה כך אנו ליה משתחוים ועינינו ליה מיחלות ע"כ ופשטא דסוגיא משמע דעל תיבה אחת קפיד כשיטת רבינו הגם דגם רש"י ז"ל אזיל לשיטתיה נמי התם יעו"ש ועיין להפרי חדש או"ח סימן ס"ד וסברות רבות יש בדין זה על כן יש ליזהר שלא לכפול מעולם לא פסוק ולא תיבה זולת פסוק ה' הוא האלהים שאומרים אותו שבעה פעמים ביום הכפורים שהותר להדיא אליבא דכו"ע משום דאשכחן ליה בקרא גבי אליהו וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים וכמ"ש התוס' ועיין למרן והמפרשים ז"ל.

יב[עריכה]

קראה סירוגין וכו'. פרק מי שמתו דף כ"ב ומבואר בדברי הרי"ף ז"ל שם. דהכי מסקינן בשלהי ראש השנה ובתפילה לחוד אם שהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכ"כ מרן ועיין להפרי חדש סימן ס"ד.

קראה מתנמנם וכו'. מכאן ראיה למה שכתבתי בהל' ג' דעל כל פנים בעינן שיקרא כל הקרית שמע וכ"כ מרן שם.

יג[עריכה]

ספק קרא קרית שמע וכו'. שם דף כ"א וכרבי אליעזר וכתב הרי"ף ז"ל דכוותיה קי"ל דקרית שמע דאורייתא ודברי הרשב"א שהביא מרן ז"ל נראה דאינם מוכרחים עיין להפרי חדש סימן ס"ז ועיין מה שכתבתי אני הצעיר בעניותי בפ"ג דהלכות מילה בסיעתא דשמיא ועיין עוד להרב כנסת הגדולה ז"ל שם.

ומברך לפניה ולאחריה. עיין להפרי חדש או"ח סימן ס"ז שהעלה כמאן דאמר דאיסור ברכה לבטלה לא הוי אלא מדרבנן ושכן הוא דעת רוב הפוסקים ומה שאמרו המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא אסמכתא בעלמא הוא כההיא דסוף פ"ק דברכות הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו' וכן כתב בחילוקי המנהגים סימן י'. מכל מקום יש ליזהר מאד מאד דמי סני איסור דרבנן.

קרא וטעה וכו'. משנה שם דף ט"ו ומלתא דפשיטא שאם טעה ודילג תיבות או פסוקים כשחוזר למקום שטעה יש לו לקרות משם ואילך על הסדר דאם לא כן הוה ליה קורא למפרע וכ"כ מרן בשם הרב מנוח.

נעלם ממנו וכו'. שם דף ט"ז אשכחיה לתנא דקתני קמיה דר' יוחנן קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה יחזור לראש בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה והכי מפרש לה רבינו והמפרשים פירשוה באופן אחר עיין עליהם.

יד[עריכה]

היה קורא וכתבתם וכו'. כבר נתבאר לעיל.

טו[עריכה]

היה קורא ופגע באחרים וכו'. שם דף י"ג בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב באמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ופסק רבינו כרבי יהודה דהלכה כמותו לגבי ר"מ כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו דף מ"ו ודף נ"ב ופירש רש"י מפני היראה אדם שירא מפניו שלא יהרגנו והרא"ש ז"ל כתב דזה פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ונראה דאביו ואמו ורבו חשיב מפני היראה דכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים וסיים מרן ז"ל ולדעתו מפני הכבוד היינו מפני אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום אבל דעת רבינו דמפני הכבוד היינו דוקא מי שהוא חייב בכבודו אבל איש נכבד שראוי להקדים לו שלום לא ומפני היראה היינו מלך או אנס ולא שמתיירא שיהרגנו דאי הכי פשיטא אלא שמתיירא שיצערנו ע"כ. ונמצא דרבינו אינו מפרש לא כפירוש רש"י ולא כפירוש הרא"ש ז"ל ופשטא דברייתא מוכחא התם כדעת רבינו דקתני דף י"ד תניא נמי הכי הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול ממנו בפרקים שואל מפני הכבוד וכו' משמע דמפני הכבוד היינו דוקא מי שהוא מחוייב בכבודו ודו"ק.

טז[עריכה]

היה קורא באמצע הפרשה וכו'. רבינו לא ביאר כי אמרינן דפוסק באמצע הפרק אי הוי דוקא בין פסוק לפסוק או אפילו באמצע פסוק ומרן ז"ל הביא משם הרא"ש והרב מנוח דלא שנא בין פסוק לפסוק לא שנא באמצע פסוק פוסק אלא שהזכיר איכא דאמרי דכי פוסק באמצע פסוק היינו היכא דסליק עניינא אבל באמצע ענין כגון ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא ואם פסק חוזר לתחילת הפסוק ע"כ ונראה שיש להחמיר דק"ש דאורייתא.

 עוד  הביא מרן ז"ל מחלוקת בין הפוסקים ז"ל בענין להפסיק לקדיש וקדושה ולברכו ודעת רובם שמפסיק אפי' באמצע הפרק ורבינו יונה כתב דלמודים נמי מפסיק ומיהו ודאי כשישחה לבד שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית הוה ליה הפסקה גדולה עכ"ל וכתב עליו ז"ל ומספקא לי אם כוונתו שישחה ולא יאמר דבר וקרי הפסקה לשחייה או אם יאמר מודים ולא עוד ולזה דעתי נוטה ע"כ. ונלע"ד הדבר פשוט בכוונת ה"ר יונה ז"ל דמדכתב שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית וכו' משמע ודאי שמודים הוא אומר אלא דדי שישחה בתיבה זו דבזה נמי הוא מורה שאינו פורש מן הצבור ומודה גם הוא להשי"ת ותו דממ"ש שאם יאמר יוצרנו וכו' הוה ליה הפסקה גדולה מכלל דהפסקה קטנה דומיא דידיה איתא דהיינו מודים ממש ותו דאם לא כן אדמפליג בהפסקה גדולה להפסקה קטנה ליפלוג בין אמירה בפה לשחייה בעלמא דעל כל פנים יש חילוק אלא נראה פשוט דכוונת הרבינו יונה דלימא תיבת מודים וכו' ועיין להרב בית יוסף או"ח סי' ס"ו שפסק שיאמר מודים ופירש"י ז"ל דהיינו מודים אנחנו לך.

יז[עריכה]

ואלו הן בין הפרקים וכו'. וכתב מרן משנה שם וכו' ונחלקו המפרשים רבינו יונה כתב בשם רבני צרפת שאינו מפסיק כלל אלא תכף לה' אלהיכם יאמר אמת ואחר כך אם יצטרך לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד יפסיק כמו באמצע שאר הפרקים ולזה נטה דעת הרא"ש ז"ל אבל דעת רבינו שאין לחלק בין ת"ק ורבי יהודה כולי האי דלת"ק פוסק כמו בין פרק לפרק ולר"י אפילו באמצע הפרק לא יפסיק אלא היינו פלוגתייהו דלת"ק חשיב כמו בין פרק לפרק ולר"י חשיב כאמצע הפרק ע"כ. דברי מרן מגומגמים קצת דבתחילה כתב דלר"י יפסיק כמו באמצע הפרקים ואח"ז כשבא לתת טעם לסברת רבינו כתב שאין לחלק וכו' ולר"י אפי' באמצע הפרק לא יפסיק דקאי ארבני צרפת. ולהבין דבריו הילך דברי הרא"ש ז"ל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק יש להסתפק אי בעי למימר לא יפסיק כלל אפילו להשיב דחמיר מבאמצע הפרק או דילמא האי דקאמר לא יפסיק היינו כדין כל הפרקים אבל לא חשיב טפי מבאמצע הפרק מיהו וכו' ע"כ והפירוש הראשון הוא מ"ש מרן בשם רבני צרפת דלר"י קודם אמת לא יפסיק כלל פירוש דרבנן ס"ל דדיינינן ליה כמו בין פרק לפרק ור"י קאמר דאפילו כאמצע הפרק דהיינו אם יצטרך לשאול מפני היראה וכו' אפ"ה לא יפסיק דחמיר מאמצע הפרק דעלמא ולפי זה מה שכתב מרן אחר זה דלר"י אפילו באמצע הפרק לא יפסיק ר"ל אפילו כמו שהוא הדין באמצע הפרק דעלמא ואפשר שצ"ל כאמצע בכ"ף.

שואל מפני הכבוד וכו'. כתב מרן בשם רבינו יונה ז"ל שדבר פשוט הוא דשאלת שלום והשבתו דאמרינן הכא מותר אפי' בלע"ז וכ"כ רש"י ז"ל ע"כ.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון