עריכת הדף "
מעשה רקח/יום טוב/ז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == '''מי שהיתה לו תבואה וכו' ובלבד שלא ידוש בפרות וכו'.''' תחילה אציגה נא המשך הסוגיא ואז נבוא אעיר בכוונת רבינו פרק מי שהפך דף י"ב איתא רב הונא חצדו ליה חצדא במועדא איתיביה רבה בר רב הונא לרב הונא טוחנים קמח במועד וכו' בד"א בתלושים מן הקרקע אבל מחובר לקרקע אפילו כולו אבד אסור ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר וכו' ובלבד שלא ידוש בפרות אמר ליה יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה דתניא כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל משום ר' יוסי וכו' ופריך ואי ר"י ידוש נמי בפרות דהא אמר רב יצחק בר אבא מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר"י אמר לך הכי נמי כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא נמי לאו שינוי הוא וגרסינן תו התם רב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא שמע שמואל איקפד לימא שמואל כיחידאה סבירא ליה לא חצדא דחיטי הוה דלא הוה פסיד ורב מאי טעמא עבד הכי אין לו מה יאכל הוה ושמואל לא סיימוה קמיה אי נמי אדם חשוב שאני ע"כ הסוגיא. ופירש רש"י א"ל האי דקתני מחובר אפילו כולו אבוד אסור ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא לאו שינוי הוא כי דיישי בלא פרות ולעולם ר"י היא והא דאסור בפרות משום דאוושא דמלתא היא חצדא דחיטי דלא הוה פסידא להכי איקפד אבל בחצדא דשערי לא סבר לה כר"י דאסור. אין לו מה יאכל הוה להכי עבד הכי. לא סיימוה קמיה לא אמרו לו דלא הוה ליה מה יאכל להכי איקפד. אדם חשוב שאני רב לא הוה ליה למעבד הכי אפילו אין לו מה יאכל ע"כ. '''ותחילה ''' יש להבין מאי פריך ואי רבי יוסי ידוש בפרות וכו' כיון דבהא לא איירי אלא באין לו מה יאכל והתם משמע דאפי' אם אינו אבד כלל שרי דאבידה דגופא עדיף ומשום שמחת יום טוב דניחא ליה לאיניש דאכיל מדיליה ולא בהול אף שמוצא לקנות בשוק וכמו שהכריח מרן ז"ל וכיון שכן מאי פריך מדבר האבד דר"י סבירא ליה דלא בעי שינוי לאין לו מה יאכל דליכא למימר דהך דאין לו מה יאכל קאי לדבר האבד שסיים וכלומר בדבר המחובר לקרקע דאפילו כולו אבד אסור אם אין לו מה יאכל אז שרי. הא ליתא דמלבד דוחק הענין והלשון אי אפשר לומר כן מעובדא דרב דאמרינן דחצדא דחיטי הוה דלא הוה פסיד ואפילו הכי משום שלא היה לו מה יאכל עשאו ומשמע ודאי דאפילו לר"י שרי דשריותא דאין לו מה יאכל לא שמעינן לה אלא לר"י לכך נראה דכוונת המקשן היא דכי היכי דבדבר האבד בתלוש דקתני בברייתא סבירא ליה לר"י דאף בלא שינוי שריא הכי נמי באין לו מה יאכל דהיא היא לענין דינא אף בלא שינוי קאמר ולהכי פריך הכי דהיא היא ולכאורה תמהתי על הר"ן ז"ל ופירוש רש"י על הרי"ף שפירשו בעובדא דרב דדבר האבד הוה ונראה היפך הש"ס דקתני להדיא חצדא דחיטי הוה דלא הוה פסיד אלא שצריך לומר דלפי הסלקא דעתין פירשו כן ומוכרח הוא. שוב ראיתי להרב לח"מ ז"ל שפירש כוונת הקושיא ואי רבי יוסי ידוש נמי בפרות דחלוקא דאין לו מה יאכל קאי אדבר האבד במחובר שאסר תחילה וקאמר דאם נצטרף לזה דאין לו מה יאכל אז שרי כיון שהוא דבר האבד עיי"ש ופירושו תמוה כדאמרן מלבד דרבינו גופיה כתב דאם אין לו מה יאכל אף על פי שאין כאן הפסד שרי וכו' ואפשר לישב דסבירא ליה דרב פליג ארב יוסף וס"ל כרבנן דשרו אין לו מה יאכל דכי היכי דשרו רבנן דבר האבד אפילו במחובר דלא (כרב יוסף) [כר' יוסי] הכי נמי באין לו מה יאכל אפי' אינו אבד שרי ורב ושמואל ודאי לא סבירו להו כיחידאה ומשרא שרי כרבנן. '''ואיכא ''' למידק בהך מלתא היכא דאין לו מה יאכל אי שרי לקצור כל השדה כולה אף שאינו צריך אלא לאכול באותם הימים ובודאי יותיר הרבה דאגב דהותר הותר הכל או דילמא דלא הותר לו אלא כדי צרכו דוקא ומלשון רבינו שכתב מה שהוא צריך משמע דלא הותר אלא כדי צרכו אמנם מריהטא דשמעתתא לא משמע הכי דעובדא דרב משמע דכל השדה קצרו לו מדאיקפד שמואל דאם לא כן כיון דחזו הנך דאמרו ליה לשמואל דלא קצר אלא מקצת השדה מורה דבשביל צורך גדול עשה כן דאם לא כן היה לו לקצור כולו אלא ודאי דכל הקצירה קצר דומיא דעובדא דרב הונא דלעיל דדבר האבד הוה ובודאי הכל קצר וליכא למימר דמדקאמר דלא סיימוה קמיה משמע דלא גמרו לו הדיבור דבשלמא חלוקא דאין לו מה יאכל שפיר יתכן דלא אמרו לו דלאו כולי עלמא ידעי לה אמנם מה שתלוי בחוש הראות במה שראו שהוא לא קצר כל השדה אלא מקצתה ודאי הגידו לשמואל גופא דעובדא דאין סברא שיאמרו לו סתם. ובאמת ממ"ש שם בברייתא טוחנים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן והותיר הרי זה מותר וכו' עיי"ש משמע דלא הותר לכתחילה אלא מה שצריך ואם כן צ"ל דעובדא דרב שדה קטנה היתה וכיוצא ליישב דברי רבינו. ועיין לקמן פ"ח מ"ש הרב המגיד ז"ל בדין עקירת פשתן וכו' דעם זה מתורץ הכל. ואין להקשות לזה מדין דגים שהתיר רבינו לקמן לצוד כל מה שיכול וכו' דאפשר משום דבדבר האבד הוא וגם בההיא דכבשים צ"ל כן אי נמי שעושה הכל בבת אחת והוי דומיא דמליחת בשר ואפיית הפת דלעיל ודו"ק. '''שכל דבר שאין בו.''' בנוסח אחר כת"י שכל דבר שיש בו ונראה פשוט שהיא נוסחא מוטעית.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף