עריכת הדף "
מנחת חינוך/רפד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == '''וכן נוהג האיסור בכ"מ כו'. ''' נראה מדברי הרהמ"ח דגם חיובא איכא כמו בכל המצות שכ' דאיסורו נוהג בכ"מ וצ"ע ד' הרהמ"ח דהלא מבואר במשנה פ"ב דחלה דפירות א"י שיצאו לח"ל דר"א מחייב ור"ע פוטר והלכ' כר"ע נגד ר"א וכ"פ הר"מ פ"א מה' תרומות הכ"ב ז"ל פירות א"י שיצאו לח"ל פטורים מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות שנאמר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים ובחוץ לארץ פטורים ואם יצאו לסוריא חייבין מדבריהם עכ"ל ועי' בכ"מ כתב שרבינו סובר דתרומות ומעשרות שוה לחלה בענין זה והלימוד שכתב רבינו הוא בירושלמי וא"כ היאך כתב הרב המחבר בפשיטות ועל פירות ארץ ישראל חייבין בכ"מ וצ"ל כסברת המ"ל שם דפלוגתת ר"א ור"ע שם אינו אלא אם נגמר מלאכתן בח"ל כגון שנתגלגלה העיס' או נמרח בח"ל אבל אם נתגלגל ונמרח בא"י ר"ע מודה דחייב וד' המ"ל מבוארין שם בהשגת הראב"ד שכ' שם באמצע הדיבור דר"ע סובר דאזלינן בתר קביעת המעשר דהיינו מירוח ע"כ אם כן כוונת הרהמ"ח ג"כ כן ומדקדוק לשונו שכ' ואסור לאכול הטבל של פירות א"י נראה דהיינו דנטבלו בא"י. אבל לי צ"ע דברי המ"ל מנ"ל להעמיס כן בד' הר"מ כיון שאינו מפורש בדבריו ואדרבא יש הוכחה דהר"מ ס"ל בכ"ע פטור בח"ל ודברי הר"מ הובאו במ"ל שם וז"ל פי"ג מה' מעשר ה"ד פירות שידוע שהם מא"י שהוחזקו בה עולי בבל כו' מתעשרין דמאי בכל א"י ובסוריא וכתב הכסף משנה דזה פי' בכ"מ המבואר במשנה אבל בח"ל לא כמבואר פ"א מהלכו' תרומות דפירות א"י שיצאו לח"ל פטורין עכ"ל וז"ל המשנה פ"ב דדמאי ואלו מתעשרין דמאי בכ"מ כו' מחמת דאלו פירות הם ידועים שהם מא"י והנה הרע"ב שם פי' דבכ"מ היינו אפילו בח"ל וכ"כ הר"ש וכתב התי"ט דא"כ פירות א"י שיצאו לח"ל חייבים והר"מ פ"א מן התורה פסק דפירות שיצאו פטורין ולשונו פי"ג מהל' מעשר מתעשרין דמאי בכל א"י עכ"ל ועיין בס' פאת השלחן כתב דגם כוונת הר"מ בפה"מ דכ' ח"ל היינו א"י שלא הוחזקו עולי בבל ואם דעת הר"מ כהראב"ד והמ"ל אם כן למה לא כ' בה' מעשר כפשוטו דמתעשרין דמאי בכ"מ דנגמרו בא"י וחייבים ומי דחקו להוציא לשון המשנה מפשוטו ולפרש בכ"מ היינו בא"י ובסוריא דוקא א"ו נראה דעת הר"מ דפירות א"י שיצאו בכ"ע פטורים והמ"ל בעצמו מביא ד' הר"מ הנ"ל וא"י כי באמת הוא סתירה לדבריו כמבואר בכ"מ. ואל יפלא בעיניך כיון שנתחייבו הפירות שנגמרו בא"י איך יפטרו אח"כ זה ל"ק חדא אם הוא גזירת הכתוב שמה אתה חייב אם כן כך גזרה התורה אבל באמת מצינו כיו"ב דשיטת הר"מ עצמו פ"ב מה' מעשר והיא שי' ר"ת בתוס' ג"כ בכ"מ גבי חניות אושא ובביכורים הא דלקוח פטור מן המעשרות דוקא אם לקחן אחר המרוח שנגמרו מלאכתן ביד המוכר נפטרו אח"כ אבל קודם שנגמרו חייבים ובאמת דעת הרמב"ם שם כתוס' להיפוך דאם לקחן אחר המירוח כיון שנתחייבו לא פקע חיובו אבל לדעת הר"מ ודעת ר"ת דנפקע חיובו וכן דעת הראב"ד בה' כפי מה שפירש הכסף משנה אם כן חזינן דאע"פ דנתחייבו מכל מקום יכולין לבא לידי פטור אם כן ה"נ אף על פי שנתחייבו בא"י מכל מקום כיון שיצאו יהיו פטורין ועי' פ"א דפאה לענין הפקר אחר המירוח בר"ש שם ועיין בשער המלך ה' לולב פלפל דאף לאחר מרוח אם הפקיר פטור מן המעשרות ע"ש שמביא קצת ראיות להיפך אבל על כל פנים מצינו דאף לאחר החיוב נפטרו אם כן מנלי' להמ"ל להעמיס בדברי הר"מ כיון דסתם ובפרט בה' מעשר גבי דמאי נראה מדבריו דאף בנגמרו בא"י פטורין אם כן ה"נ הפי' בדברי הר"מ דאף אם לאחר שנגמרו יצאו מכל מקום פטורים אף דהיא מלחם הארץ מכל מקום ממעטינן מן שמה ועי' בכ"מ אך דעת הראב"ד בהשגות ודאי כן הוא כמבואר בדבריו להדיא. ואין להביא ראי' מרישא דמתניתין ובר"מ הוא סיפא דפירות ח"ל שנכנסו לא"י חייבים וסיים שם הר"מ ואם נקבעו לאחר שנכנסו לא"י חייבים חזינן דהולכין אחר מקום שנגמרו ואם נגמרו בח"ל פטורים מן התורה אף בבאו לארץ וא"כ מכ"ש לחיוב שלא נפטרו ביצאו. אין ראיה חדא כיון דנגמרו בפטור לא מצינו בשום מקום שיחזרו לחיוב כגון גר שנתגייר והי' לו עיסה שגלגלה בגיותו ואח"ז נתגייר מבואר במשנה שהיא פטורה ועוד כ"מ ה"ה כאן אבל בנגמרו בחיוב דמצינו גבי לקוח שנפטרו מחיובם אם כן ה"נ נפטרו. ועוד יש שם סברא דאפילו בנגמרו בא"י לא יהיו חייבים ע"ש בכ"מ בתי' הא' דאע"ג דקרא שמה מועיל לפטור פירות היוצאין מכל מקום לא אהני קרא לחייב פירות הנכנסין כיון דמ"מ לאו לחם הארץ הוא ע"ש וא"כ אף לפי התי' דחייבים מן התורה נוכל לומר דאם נגמרו בח"ל פטורים דדי לאוקמי קרא דחייבים בנגמרו בא"י חזינן דיותר קל לפטור הפירות שיצאו מלחייב הפירות הנכנסי' אם כן נהי דבפירות הנכנסין צריך דוקא להיות גמרו בא"י לענין חיוב אבל בנגמרו בח"ל אין סברא ואוקמינן קרא לדמסתבר אבל בפירוש היוצאין קרא כפשוטו דאף בנגמרו מקרא דשמה עיין בכסף משנה ותראה דיותר יש לפטור פירות היוצאין מלחייב פירות הנכנסין אם כן אין ראיה מסיפא ולא הי' בכח הכתב להאריך יותר אך תבין בעצמך כי אין ראיה מסיפא. ודין פירות הנכנסין יבוארו אי"ה בסמוך. ומ"ש הרהמ"ח אבל חיוב תו"מ מן הפירות ידוע שלא חייבתנו התורה אלא בא"י כוונתו דפירות הגדלים בח"ל פטורים ואם נכנסו לא"י חייבים ומבואר במשנה שם דלכ"ע חייבים ער"ש שם אך דעת הכסף משנה בתי' א' דבין חלה ובין תו"מ הפירות שנכנסו לא"י א"ח אלא מדרבנן כיון דלאו לחם הארץ הוא ובתי' השני הוא דעתו דאם נכנסו ואח"כ נגמרו בא"י חייבים מן התורה ואם נגמרו בח"ל ואחר כך נכנסו א"ח אלא מדרבנן וכ"נ דעתו ביו"ד סי' של"א ע"ש בש"ך והרהמ"ח לא גילה דעתו כלל ונראה דבפירות ח"ל בכ"ע א"ח עליהם משום טבל דסתם הדבר וצ"ע ואי"ה במצות דלקמן לענין הפרשה יבואר עוד. '''ועיין ''' בכ"מ מה שתי' בתי' הב' כתב מיהו ה"מ שנכנסו לארץ קודם שנגמרו דומיא דחלה שנכנסו לארץ קודם גלגול כו' ונראה דפשיטא לי' דבחלה מיירי שנכנסו קודם גלגול ואמאי פשיטא לי' בחלה יותר מבתרומות ומעשרות ונראה דדייק מלשון המשנה פירות כו' ונראה דבלא נתגלגל מיירי דאי אפילו בנתגלגל ה"ל למתני עיסה וזה כוונת המ"ל שכתב דקודם גמר מיירי דתו"מ דומיא דחלה ומיירי קודם גלגול מדלא נקט עיסה אבל באמת אין ראיה דמאי דמבואר במשנה דפירות ח"ל שנכנסו לארץ חייב היינו אפילו לאחר גלגול ע"ש בר"ש שמביא הירושלמי דר"א פוטר ברישא ג"כ ור"ע השיב לו דישראל בעת כניסתן לארץ שמצאו בציקות כו' ע"ש שהקשה דבצקות העכו"ם בודאי פטורים אפילו בארץ וע"ש דר"ע אזל לשיטתו בפ"ג דגמר מלאכה דחלה אינו לאחר גלגול רק אחר קרימת פנים ע"ש אם כן דין זה המבואר במשנה מיירי אפילו בעיסה לר"ע ומכל מקום קרי התנא בלשון פירות כי כל הנצמחים אף לאחר אפיה ובישול נקראים בשם פרי הארץ עי' בברכות ובערובין ועיין פ"ג דחלה מ"ו בפי' הר"מ שם אם כן צ"ע כמ"ש לעיל דנראה מדברי הר"מ דפירות היוצאים פטורים אף בנגמרו ואם נאמר בתו"מ אף לאחר שנגמרו יצאו פטורים א"י אמאי בחלה חייבים לאחר גלגול דלרוב דיני' שוים ותרווייהו יליף משמה ע"ש וצ"ע. והנה לפמ"ש דממשנתינו אין הכרח דאפשר אפילו בנגמר היינו בנקבע נמי הדין כן צ"ע גדול מהיכן יצא לרבותינו הר"מ והראב"ד לחלק לדעת הר"מ כפי התי' הראשון בכ"מ אם נאמר ג"כ שסובר כמו הראב"ד בפירות היוצאין דוקא אם נקבעו בח"ל פטורין דהולכין אחר מקום שנקבע ובפירות הנכנסין סובר לפי תי' הא' דאף בנקבעו בא"י פטורים מן התורה ולפמ"ש בפירות היוצאין אפילו לאחר שנקבעו בא"י פטורים כיון דהם עתה בח"ל. ובפירות הנכנסין אפילו בנקבעו בא"י מכל מקום פטורים מן התורה ולפי תי' ב' בכ"מ ג"כ ולפי דברינו שכתבנו פירות היוצאין אף שנקבעו בא"י פטורים ופירות ח"ל אם נקבעו בח"ל פטורים רק אם נקבעו בא"י חייבים או אם נימא כסברת הראב"ד אם כן הכל שוים דתליא במקום שנקבעו וכן סובר הראב"ד מנ"ל לרבותינו כיון דבמשנה סתמא תנן פירות הנכנסין חייבים ופירות היוצאין פטורין אפשר דבכ"ע ואין הולכין אחר מקום הקביעות אלא במקום שהן עכשיו. ונהי דלשיטת הראב"ד נוכל לומר דלמד זאת מסברא דאם נגמרו בחיוב אין סברא לפטור ביצאו. וכן אם נגמרו בפטור אין סברא לחייב אף שכתבנו לעיל דמצינו כיו"ב מכל מקום אפשר היה להראב"ד איזה טעם שם אבל להר"מ בתי' ב' של הכסף משנה ולפי דברינו שכתבנו בפירות היוצאים לא אזלינן בתר מקום קביעות ופטור בכ"ע ובפירות הנכנסין אזלינן בתר קביעות ואם נקבע בח"ל פטורים מן התורה בכ"ע מהיכן יצא לרבינו כמו דפירות היוצאין פטור הפי' דפטור בכ"ע כמו כן בפירות הנכנסין חייבים הפשט דבכ"ע חייבים אף דנגמרו ונקבעו בח"ל. וכן לפי תי' הא' דבכ"מ דפירות היוצאין פטור מן התורה ובפירות הנכנסין אפילו אם נקבעו בא"י מכל מקום מן התורה אין הולכין אחר א"י ופטורים מנ"ל לרבינו לחלק הדינים במשנה ואם כמ"ש הכסף משנה דהי' נראה לרבינו אין דרך רבינו לחדש דין בעצמו לכתוב הלכה פסוקה על כל פנים הי' כותב בלשון יראה לי כדרכו וצריך עיון גדול על הכסף משנה לפ"ז. ועוד אני תמה תמי' גדולה על הראב"ד ולהכסף משנה בתי' הב' אם נאמר דסובר הר"מ כדעת המ"ל דא"כ לסברתם אין חילוק כלל בין פירות הגדלים בא"י לבין פירות הגדלים בח"ל רק העיקר הולכין אחר מקום הקביעות ותלוי בחילוק המקומות א"י וח"ל דפירות אפילו נתגדלו בא"י מכל מקום אם נקבעו בח"ל פטורים ופירות שגדלו בח"ל אם נקבעו בא"י חייבים אם כן היאך יפרנסו משניות מפורשות ומביאם הר"מ תיכף אחר דין זה. וז"ל שם הכ"ג עפר ח"ל שבא בספינה לארץ בזמן שהספינה גוששת הצומח בו חייב במעשרות כצומח בא"י עצמה אבל בזמן שאין הספינה גוששת הוי כח"ל והוא משנה מפורשת בחלה ולדעת זו למאי נ"מ אם היא כא"י או כח"ל. ממ"נ היכן עתה הפירות הללו והיכן יקבעו למעשר אם נקבעו בא"י אפילו אינה גוששת והיא בח"ל מכל מקום חייבים במעשרות ואם הם עתה בח"ל ונקבעו בח"ל אפילו גוששת מכל מקום פטורים דהוי פירות היוצאין והפירות ע"כ היו צריכין לקבע באיזה מקום כי בלאו הכי פטורים ממעשרות כ"ז שלא נקבעו פטורים מן התורה אם כן לאיזה תכלית נחשב כא"י או כח"ל וכן בהכ"ד אילן העומד בח"ל ונופו נוטה לא"י או להיפך הכל הולך אחר העיקר דהיינו אם העיקר בא"י חייב ואם בח"ל פטור. ולמאי נ"מ דאפילו העיקר בא"י מכל מקום אם נקבעו בח"ל פטורין ואם נקבעו בא"י אף העיקר בח"ל חייבים (ואין לפרש דהפשט לענין המקום כמו במע"ש במשנה עי' במשנה שם דא"א לפרש כן). וכ"ה שם הי' מקצת שרשי' בא"י ומקצת שרשי' בח"ל טבל וחולין מעורבין. וע' רש"י גיטין דכל פרי ופרי הוי מקצת טבל ומקצת חולין ע"ש וקשה נראה היאך נקבע הפרי הזה אם בא"י אפילו חלק הח"ל חייבת ואם נקבע בח"ל אף החלק של א"י יהי' פטור וכן בהכ"ה דבעציץ נקוב הכל הולך אחר הנוף לאיזה ענין הוא נ"מ כיון דלא תלוי כלל בגידול רק במקום הקביעות ופרי זה ע"כ נקבע באיזה מקום כמ"ש. ולומר דדינים אלו מיירי בלא נקבעו כלל וא"כ הוא רק איסור דרבנן לאכול בלא מעשרות כמבואר בכ"מ ובר"מ וע"ז דנין אם דינו כא"י חייבים מדרבנן ואם כח"ל חייבין מדאורייתא זה דוחק גדול. הן אמת דלדעת כמה שיטות דמעשר אילן הוא דרבנן מיירי כאן לענין דרבנן מכל מקום לדעת הר"מ כל אילנות חייבים במעשרות מן התורה ובפרט אפילו לאלו השיטות מיירי באילן גפן או באילן זית דלכ"ע חייבים בתו"מ מן התורה וכן לפמ"ש דלהר"מ בפירות היוצאין אף שנקבעו בא"י מכל מקום פטורים ובפירות הנכנסין אם נקבעו בא"י חייבים לשיטת הכסף משנה ג"כ קשה קושיא זו היכן נקבעו אם נקבעו בא"י אפילו אם העיקר בח"ל מכל מקום חייבים ואם נקבעו בח"ל אפילו אם העיקר בא"י פטורים ואפילו נקבעו בא"י מכל מקום כיון שיצאו ח"ל פטורים אך לפי תי' הא' בכ"מ דפירות הנכנסין בכ"ע אף אם נקבעו בא"י פטורים מן התורה אם כן דינים הללו ניחא מאוד דאם נאמר דהם כפירות א"י ונקבעו בא"י חייבים מן התורה ואם הם כפירות ח"ל אף על פי שנקבעו בא"י מכל מקום פטורים מן התורה ע"כ אם נימא כתי' א' שבכ"מ ניחא מאוד דיצא להר"מ לחלק בין פירות היוצאין לפירות הנכנסין אף שבמשנה אינו מוכרח החילוק מכל מקום ממשניות אלו מוכרח שיש חילוק בין נתגדל בא"י ובין נתגדל בח"ל ומסברא הכריע דפירות היוצאין יהיו פטורין דאזלינן אחר מקום הקביעות ובפירות הנכנסין אזלינן בתר מקום שנתגדל ולא איפכא כיון שיש יותר סברא לפטור מלחייב כמבואר בכ"מ אבל לפי התי' הב' בין אם סובר כדעת הראב"ד ובין אם סובר כדברינו צ"ע מאוד מהמשניות הללו דמוכח דע"כ יש חילוק בין נתגדלו בארץ ובין נתגדלו בח"ל כמ"ש ואם הראב"ד בפירות הנכנסין סובר כתי' א' של הכסף משנה ג"כ ניחא המשניות הנ"ל אך מהיכן יצא לו לחלק בפירות היוצאים אם נקבעו יהיו חייבים ואפשר דמסברא כמ"ש לעיל אבל לתי' השני וכפסק המחבר ביו"ד צ"ע מאוד מהיכן יצא לרבינו דינים אלו לחלק וגם המשניות הללו תמוהים מאוד לפ"ז וצריך עיון גדול ולא הבאתי בכור הבחינה ויבואר אי"ה במצות הפרשה לקמן:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף