עריכת הדף "
מנחת חינוך/קעח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''שתים לטומאה.''' היינו לכל טומאת זב ולספירת שבעה נקיים רק קרבן אינו מביא בעל שני ראיות ובעל ג' ראיות מחויב בקרבן ובעל ראיה א' אינו אלא כבע"ק לכל דיניו. ואכתוב לך קצת מדינים אלו דע שתינוק בן יום א' מטמא בזיבה ואף אם לא ראה אלא ראי' א' טמא כב"ק אף שאין קטן מטמא משום קרי עד בן ט' שנים וי"א מכל מקום זה טמא משום זיבה אף שהראיה ראשונה אינה אלא דין קרי כנ"ל וז"פ. ועבדים וסריס אדם או סריס חמה מטמאין בזיבה חוץ מעכו"ם וג"ת ע' ר"ש אין מטמאין בזיבה מן התורה רק מדרבנן דגזרו עליהם שיהיו כזבים לכ"ד ומכל מקום יש חילוק בענין טומאת עכו"ם כמש"ל בעזה"י וגר תושב נמי כזב לכ"ד מדרבנן כמבואר בר"ש דזבים. והזכר אינו מטמא אלא בלובן ולא באודם והאשה אינה מתטמאת אלא באודם וטומטום ואנדרוגינוס מטמאין בספק בין בלובן דלמא הם זכרים ובין באודם דלמא הם נקבות וטומאתם בספק ואין שורפין עליהם תרומה וקדשים ואם ראו לובן ואודם כא' שורפין את התרומ' והקדשים דממ"נ הם טמאים. אך דיש חילוקי דינים דזכר בראי' א' הוא רק כב"ק והאשה היא שומרת יום או בב' ראיות ביום א' שאם הוא איש טמא שבעה דבראיות תליא רחמנא גבי זכר והאשה אינה אלא ש"י נגד יום ועוד שאר דינים שיש בין זכר לנקבה וכאן נותנים עליהם מס' חומרי זכרים וחומרי נקבות ותלמד ותבין היאך הענין להחמיר בזכר או לנקבה וכאן טומאתם בספק וא"צ לפרט לך כל הדינים. ולכאורה נראה בשלמא בטומטום שראה אודם או לובן טמא מס' ושראה שניהם כאחת טמא בודאי דהוא אינו אלא זכר או נקבה אבל באנדרוגינוס אני מסופק אפשר שצריך שהאדום יהי' ממקום הנקבות אבל אם ראה אודם מזכרות שלו אינו טמא כלל או לובן צריך שיראה דוקא ממקום הזכרות אבל אם ראה לובן ממקום הנקבות אינו טמא או אם ראה שניהם כא' דוקא לובן מזכרות ואודם מנקבות הוא טמא ודאי אבל לא להיפך ועיין פ' הערל כל הסוגיא שם גבי אנדרוגינוס ונראה מדלא חילקו כאן אין חילוק בין הזכרות לנקבות שלו רק איזה מראה מאיזה מקום מכל מקום טמא בס' ושני המראות טמא בודאי אף דהלובן ממקום הנקבות והאודם ממקום הזכרות מכל מקום צע"ק ועיין ר"מ פ"א מהא"ב: '''ודע ''' דמבואר בנדה ופסק' הר"מ ז"ל בפ"א מה' מו"מ דאף דלענין טומאה שייכים בטומטום ואנדרוגינוס שראו לובן ואודם כא' כמו זב גמור ואף מחויבים בקרבן כמ"ש בר"מ ה' מח"כ דאם ראו מראה א' מביאין קרבן מספק ופשיט' דאם ראו שני המראות חייבים בקרבן כמו כל הזבים והזבות מכל מקום אף שהם בודאי א"ח על אכילת קדשים ועל ביאת מקדש כי מיעט' התור' אותם וכן אם איש אחר נגע באודם ובלובן שלהם א"ח כרת על טומאת מקדש וקדשיו. ואם טמאים הם בעצמם נגעו באודם ובלובן שלהם חייבין כרת על ביאתן למקדש או על אכילת קדשים ודעת הראב"ד דא"ח. וע"ש בכ"מ ובש"ס נדה פ' המפלת ונ"פ דלאו דוקא אם נגעו אחרים בלובן ובאודם שלהם אלא אף נגעו בהם בעצמם ג"כ א"ח כיון שהם בעצמן א"ח דהתור' מיעטה אותם מזכר ע"ש ונ"ל דאף המשכב ומושב שלהם שהם אה"ט ומבואר בר"מ פ"ג מהב"מ דהמכניס כלי שהיא אה"ט למקדש א"ח כרת רק מלקות וע"ש בראב"ד ודעת המ"ל ג"כ דאף כלי ראשון לטומאה מחויב מלקות ולדעת הר"מ א"ח על כלי ראשון לטומא' רק מכל מקום ע"ש אבל כאן כמו שאינם מחויבין על גופם וכן אחרים שנגעו בהן פטורין מכרת ה"ה הכלים שנגעו בהם או משכבם המכניס אותם למקדש פטור ממלקות דאין בהם דין שלוח כלל כנ"ל. ונראה ג"כ פשוט כמו שא"ח על ב"מ פשיטא דא"ח על ביאתן במחנה לוי' מלקות כי הכל הם בכלל שלוח והם לא נתחייבו בשלוח ולכאורה מלשון הש"ס דהתורה מיעטה אותו משלוח נראה דאפשר אף לכתחלה מותרים לכנוס למחנה שכינה ומלשון רב שם שאמר אין חייבין עליהם נראה דאיסורא איכא ואפשר דאיכ' איסור' מדרבנן. ודע מש"ל דגם על אכילת קדשים א"ח טומטום ואנדרוגינוס הוא טעות ובחפזי כ' ובאמת כי הוא לשון הר"מ ג"כ אבל הוא אשגרת לישנ' כיון דשוין הם לרוב ענינים כמו חרש שוטה וקטן וגרוש' וחלוצ' שבאים תמיד באשגרת לישן אבל כאן דוקא לענין ביאת מקדש א"ח משום דנתמעטו משלוח אבל לענין אכ"ק חייבים כרת אם ראו אודם ולובן כא' וכן אם אחרי' נגעו באודם ולובן שלהם כמו כל הטמאים בטומאת הגוף כי אכ"ק הם מלאו אחר לא משלוח המקדש עיין בה' פסה"מ בר"מ ובגמ' מדוקדק ומבואר א"ח כרת על ביאת מקדש ולא נקט כלל קדשים וכן בר"מ בסוף הל' כ' בפי' ביאת מקדש ופשוט. ומצאתי בר"ש מביא תוספתא וגם ראיתי בתוספתא עצמו כל' הר"מ מקדש וקדשיו ואח"ז סיים מקדש לבד נ"ל ג"כ בפשיטות שהיא אשגרת לישנא. ודע דטומטום ואנדרוגינוס ה"ה אם ראו קרי ג"כ אין משתלחין מחוץ למחנה עש"ס שם דטומא' הפורשת מגופם מיעטה התורה מזכר ועד נקבה דוקא זכר ודאי נקבה ודאית ע"ש וה"ה בראה קרי ואודם כא' ג"כ טמא ודאי אך באנדרוגינוס ג"כ הספק כדלעיל אם ראה ממקום א' שניהם אם טמא ומצד הסברא קרי ל"ש שיראה מצד הנקבות וגם אם ראה קרי מצד הזכרות וג"כ אודם הס' כדלעיל אך אם ל"ש מצד הנקבות קרי אם כן אם טומטום ראה קרי מוכח מזה דזכר הוא וצ"ע ויש עוד דינים לפלפל בענינים אלו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף