מנחה חריבה/סוטה/לא/א

מנחה חריבה סוטה לא א

דף ל"א ע"א

תוס' ד"ה גדול העושה מאהבה בירושלמי וכו' אפשר שהביאו לפרש גם בזה גדול העושה מאהבה שמוסר נפשו על קדושת השם יתברך אפילו בדבר שאיני מחיוב עיין ברכות שם דף (ס"א ע"ב) ובח"א מהרש"א שם וכל זה מפני שעשה מאהבה וכמו שהשיב לאותו רשע ימ"ש רחמתיה בכל לבי רחמתי בכל נפשי רחמתי בכל ממוני וכו' וריע לשיטתו שפירש בכל מאדך בכל ממונך ועיין אור ישראל בביאור הגדרים האלה לעבוד ד' באהבה וביראה ובאהבת ציון דרוש שני ודרוש ד' כן יזכנו ד' לעבדו בלבב שלם בנפש ובמאוד ולא נבוש לעולם ועד:

ומה שנראה מירושלמי זה שטירנסרופוס הרשע הרגו לר"ע, ובנדרים מבואר שנשא את אשתו שנתגיירה מצאתי שכבר הרגיש בזה בשו"ת חוט השני בסי' כ"ב בזה"ל ולע"ד א"א ליישב מעשה שהביא רש"י פ"ד דנדרים ד"נ ע'"ב עם הירושלמי שהביאו התוס' ספ"ה דסוטה אם לא נאמר דתרי טורנסרופוס הוי עכ"ל, ואפשר עוד לומר דבאותו פעם לא הרגו אלא יסורים עשה לו וחבשו בבית האסורים ועיין בעירובין (כ"א ע"ב) וביבמות (ק"ה ע"ב) ומי שהרגו הוה רשע אחר עיין בברכות שם אלא דמשמע שם מהמעשה דבבלי שנהרג באותו פעם, ואין סדר הדורות לפני לעיין שם בענין זה:

{{מרכז|הדרן עלך פרק כשם שהמים{{ש}]הוא יזכני ללמוד בהרוחה פה ירושלים
והוא יתן לי חסדא וחינא:
בפרק מי שקינא:}}

כאן בנדפס: שיורי מנחה לפרק חמישי.

{{מרכז|מנחה חריבה - פרק ששי

שם במשנה מי שקינא וכו' אפילו שמע מעוף הפורח וכו' עיין פירוש רש"י ופירוש התוס' ובדברי התוס' שאנץ ושם הביא עוד פירוש הר"ח שפי' אפי' שמע מעוף הפורח שנטמאת יוציא ויתן כתובה כיון שיש לה קול על טומאה וכו' וע"ש ואיני יודע לפרש כלל המשנה לפירוש זה, ובמה ינוחו וישקוטו כל המית הקושיות שהקשו התוס' מקודם, גם א"י אם לפ"ז היה סתירה כדין מקודם אי לא, וא"כ מ"ט דר"י דא"י הא מהסתירה לבד כבר אסורה, וראיתי להרמב"ם בפי' המשניות שכתב ג"כ שיש לו ראיה מצפצוף העוף שהיא נבעלה אינו מותר לו להשקותה ולא להשאר עמה וכו' ומשמע מדבריו שהסתירה לא היתה כדין אלא שמצפצוף העוף שהיא נבעלה מאותה סתירה אבל הסתירה לא היה כי אם עפ"י עצמו וצ"ע, וברש"ש ראיתי אח"כ שהרגיש בדברי הרמב"ם אלא שכתב שכוונתו הוא כמו פירוש רש"י, ולא נתגלה לו שיטת הר"ח שבתוס' שאנץ שמפרש לה ג"כ בטומאה ממש, ומצאתי בהגהות בני יששכר על משניות דפוס לעמבערג שמציין על הרע"ב דהרמב"ם מפרש לה בטומאה ופירוש לפירושו עיין בשו"ת ת"ה סי' פ"ט עכ"ל, ואיני יכול לעמוד על רמיזתו ואיזה ספר שו"ת כיון וחבל, ובתפארת כתב ג"כ ששמע עוף (פאפאגייא) שאומר שנסתרה ודרך העוף ההוא לחזור ולדבר מה ששמע מאדם מדבר ואף זה וודאי כך שמע גם הוא מאדם ולרמב"ם ר"ל ששמע שנטמאה, גם הרש"ש כתב שהרמב"ם כיוון לעוף ממין זה, וכבר קדמם בזה בקול הרמ"ז יע"ש, ובעיוני בזה נסתפקתי לר"י דבעי בסתירה שני עדים, האיך הדין אם עדים מפי עדים מהני, ועוד אם עד א' העיד ששמע מפי שנים האיך הדין, ועי' שו"ת פני יהושע מבעל מגיני שלמה אם כה"ג מהני בעידי מיתה והביא ראיה מעדיות, יעיין בשו"ת הב"ח ועוד בזה ואכמ"ל בזה ולא באתי אלא להעיר, שוב ראיתי בירושלמי דר"י אמר כל ההן פירקא משהתרה בה וכו' ורשב"ל אמר אפי' לא נסתרה וכו' יעוש"ה ובמפרשם שם ובפירוש הרדב"ז ז"ל ויש לפרש שם עפ"י דברי התוס' ורש"י ופירוש הר"ח אלא שאין הפנאי גורם לי כעת וחידוש על הק"ח שלא הביא כאן ירושלמי זה ומה שכתבו התוס' שאנץ להקשות על פי' ר"ח בזה"ל וע"ק דאמר בירושלמי בסוף פרקין בעי ר' יוסי שמע מעוף הפורח באויר שאמר אני ראיתיה שנטמאת ע"ז בא להעיד אם להשקותה כבר נדחית שלא לשתות אלא בא כדי להפסידה כתובתה הרי אין מפסידין ממין ע"פ ע"א וא"כ מאי קמב"ל ליה התם בזה הא מתני' מיירי בכה"ג ע"כ, לשין הירושלמי כפי מה שהעתיק א"א לפרשו ולישבו כלל, והאיך סתר בזה פירוש הר"ח ז"ל ? אבל לפנינו בירושלמי הגירסא הוא כך ר"י בעי שמע מן העוף הפורח אני ראיתיה שנטמאת את אמר לא היתה שותה ובא אחר ואמר אני ראיתיה שנטמאת מה בא להעיד וכו' יע"ש ולפ"ז אדרבה מבואר כפי' הרמב"ם והר"ח דשמע מעוף הפורח היינו שנטמאת ומבע"ל אם ע"א שבא אח"כ מהימן להפסידה ממון לחוד וצע"ג דברי התוס"ש:

שם אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה וכו' יש לדייק קצת בלשון המשנה דנקט בלשון עבר לא „היתה” שותה הומ"ל אינה שותה וכמו שאמר לקמן אלא שלא תשתה וכו', ואולי י"ל מכאן אסמכתא למה שחידשו התוס' לעיל ו' ע"א ד"ה דגם לאחר שתיה ע"א נאמן יע"ש והדברים עתיקים במשל"מ ומנ"ח מ"ע שס"ה ואשמעינן אגב אורחא בלשון זה דבאמר אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה, פירוש לא היתה צריכה לשתות והיה נאמן ונאמן לפוסלה, – עיין במנ"ח שם שכתב וז"פ דעדסוטה אפי' עד מפי עד נאמן כמו שמבואר אפי' מעוף הפורח וכו' וכל עדות שהאשה כשרה לה עד מפי עד כשר וכו' וז"פ, עיין ירושלמי פ"ק הל' א' קרוב מהו שישקה, מי קרוב מבעלה עד מפי עד מהו שישקה מה בינו לבין הקרוב ? קרוב אעפ"י שאינו כשר עכשיו כשר הוא לאח"ז עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ול לאחר זמן יע"ש וזה לרבי אליעזר בעדי סתירה וא"כ ה"ה בעדי טומאה לכ"ע וצ"ע דלא הביא הירושלמי את הברייתא דבכורות (דף ל"ו ויל"ע), וכן בירושלמי הכא הל"א אמר מה אנן קיימין אין בהן דשמע ולא ידע מן מאן שמע כעוף הפורח הוא, ואין בהן דשמע וידע ממאן שמע כעד מפי עד הוא אלא כן אנן קיימין פלוני מפלוני ופלוני מפלוני מילה דלית בה תומליוסים עכ"ל ועיין במפרשם שם בק"ע ופ"מ והו"ל להמנ"ח להביא זה:

בתורת הקנאות הביא מש"כ הק"א על הרמב"ם פ"א מסוטה דאפילו עד טומאה זה אחד מעדי סתירה דקמ"ל דלא נימא דלא יחשב לעד סתירה אלא לעד טומאה וליכא שנים בסתירה אלא א' בסתירה וא' בטומאה וליכא עדות כלל קמ"ל דמצרפי תרווייהו לסתירה והאחד נאמן על הטומאה עכ"ל והעיר ע"ז דבע"א לסתירה וטומאה למש"כ הש"ך פי' צ"ב סק"ט דאין העד עושה שתי פעולות לחייב שבועה להחשוד ולפטור לשכנגדו משום עד המסייע ע"ש וה"נ הרי הא דסתירה וטומאה שתי פעולות מע"א בדבר אחד הוא וכו' יע"ש, ובמחכ"ת ל"ד כלל לדין שבש"ך הנ"ל דהתם בא מתחילה לחייב את התובע והוא באמת חייבו שבועה, אלא ששם הדין לפנינו דא"י לשבע משום שהוא חשוד ותקנתא הוא דכשנגדו צריך לשבע וכיון שכבר כלתה פעולתו א"א לו עוד לעשות פעולה שניה ולפטור עכשיו את מי שמסייע לו, ובפרט שלכמה ראשונים אין העד המסייע פוטר כלל כידוע אלא דאף לדעה זו מ"מ בכה"ג שכבר עשה שלו והוציא כח עדותו על המכחיש אלא שהוא חשוד וא"י לשבע מחמת שאין אני מניחים לו לשבע והי עכשיו כפעולה חדשה, שוב אין לו כח בעדות ע"א לעשות פעילה שניה, אבל הכא הוא רק מוסיף ע"י העדותו האחת והראשונה שבשעת הסתירה נטמאה ג"כ ואין זאת פעולה שניה המתיחסת מעדותו אלא עדות אחת היא ושפיר מהימן ודו"ק ועוד יש לחלק אלא שקצרתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף