מנחה חריבה/סוטה/יב/א

מנחה חריבה סוטה יב א

דף י"ב ע"א

דאר"ח בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות וכו'. ידוע מה שהקשו התוס' פ"ק דתענית (י"א ע"א) ד"ה אסור לאדם לש"מ בשני רעבון, דהרי יוכבד נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב היה וכו', וע"ש ובח"א מהרש"א שם ובמג"א וט"ז או"ח סימן תקע"ד בשם הב"י ז"ל ועוד עיי"ש, ובספר גבורת ארי בתענית שם לא ראה כלל בדברי הט"ז שם, ועיין בקרבן נתנאל שם במסכת תענית ובספר בכורי אביב פ' מקץ, אריכות והערות בענין הזה שחשבתי גם אני אודתן, ואין בענין הזה כדי להאריך, ובכלל מסופק אני אם עשה דוחה ל"ת גבי ב"נ ויש מקום להאריך בזה, וממצות מילה בשבת גבי האבות אין ראיה וקצרתי. ובהדרן לסדר נשים הארכתי, ועיין בשערי תשובה שם סי' תקע"ד בשם הא"ר, ומצאתי שעמדו במדוכה זו רבותינו בעלי התוספות על התורה פ' מקץ וחידושי הריב"א ובר"ע מברטנורא, ושם תירץ כעין תירוץ הר"ן ז"ל למס' תענית. ועוד תירצו בתוס' שם דלוי ויוסף פליגי בזה אם קיים פ"י בשני זכרים לבד, או עד שיוליד זכר ונקבה, ולוי סבר כמ"ד עד שיוליד נקבה ג"כ, ולפיכך מיתר כי עדיין לא נולדה לו נקבה, ואמרינן במס' תענית דחשוכי בנים מותרין כדי לקיים מנות פו"ר, ויוסף ס"ל כמ"ד שני זכרים, ולפיכך לא רצה וכו' כי כבר קיים עכ"ל יעוש"ה וכן הקשו כזה בפ' תולדות גבי יצחק אבינו שהיה בשנת רעבון, ועיי"ש בריב"ח ורע"ב, וכתב דעוד י"ל דליל טבילה מותר, עיי"ש ודלא כהמג"א סי' תקע"ד הנ"ל, וכל רז לא אניס לרבעהתו"ס ז"ל:

שם מלמד שעשה לה מעשה לקוחין בהגהות רצ"ח העיר דמכאן הוציא הרמב"ם ז"ל דבריו שכתב פ"ט ממלכים הל"ב דבמצרים בימי עמרם נצטוו ישראל במצות דזה הוא כוונתו למה שדרשו כאן שעמדו כולם וגרשו נשותיהן ועוד דרשו שעשה בה מעשה לקוחין וקודם מתן תורה לא היו צריכין לא קדושין ולא גירושין וכו' עיי"ש הנה מהרמב"ם עצמו שהביא שכתב דמשניתנה תורה נצטוו על הקידושין וכו' משמע דלא כוותי' ובימי עמרם לא נצטוו עדיין על זה, גם מצינו בתוס' כתובות (ז' ע"ב) ד"ה שנאמר ויקח בועז וכו' הביאו בשם מסכת כלה דמייתי קרא דויברכו אה רבקה וכו' ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירושין לאשה המתקדשת ע"י שליח שהרי אליעזר שליח היה וכו' יעי"ש ואם התם אסמכתא בעלמא, ה"נ י"ל כן דהשתמשו בלשון מושאל ואינה אלא אסמכתא ועיין בשו"ת תורת חסד סי' מדה דמ"מ מוכח מזה שהיה המעשה דאליעזר קידשה שם לרבקה קודם שהביאה ליצחק דאל"כ לא שייך שהסמיך כלל על קרא זה אם איתא שלא היה שם קדושין כלל וגם הא בב"ח באהע"ז בס' ל"ז מבואר שדעת הפוסקים דהוי דרשה גמורה מקרא דרבקה ולא אסמכתא וכן משמע מהגמ' דכתובות דנ"ז ע"ב, יע"ש מוכח שאליעזר קידשה לרבקה שמה יע"ש מה שפלפל בזה בידן שליחות בעבד. אבל עכ"פ מצינו דכבר נהגו קדושין ולקוחין אצל האבות קודם עמרם:

ולאידך גיסא שמעתי מפרשים בהא דאמר אברהם אבינו לשרה אמרי נא אחותי את וגו', דכתב הרמב"ן דחטא בזה, יע"ר ועיין פי' הטור על התורה שם ושמעתי אני לפרש דכיון דבב"נ לא ים גירושין אלא מכיון שגרשה מביתו או שיצתה פרועה בשוק זה הוא הגירושין וכמבואר בירושלמי דקדושין, א"כ בזה שאמר לה אברהם שתאמר אחותי היא, זה הוא גופא די להתגרש ממנו ותהיה מותרת להם, וא"כ הרי לא נהג בגירושין ואפשר דכלפי המצרים היה נוהג כדינהו, אבל באמת לחומרא נהג כישראל ויל"ע בעת הפנוי שו"מ דבר זה בהכתב והקבלה (בראשית י"ב פ' י"ג) משום. כי אין לדמות ענין האישות שהיה נוהג קודם מ"ת למה שאחריו כי קודם מ"ת היה אדם פוגע וכו' גם אז לא היה נוהג הגירושין בשטר כריתות רק משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כ"ז שירצה הוא או היא לפרוש זמ"ז פורשין כמש"כ הרמב"ם (פ"ט ממלכים ה"ח) הנה בזה עצת אברהם היא נכונה מאד כי לא היה דרך אחרת לפניו להציל את נפשו ממות ולהצילה גם היא מעשות בה המזימתה לכן התיעץ עם שרה אשתו שבהלקחה בע"כ לאחד הנבלים נתרצו שניהם להתיר קשר האישות והנשואין שביניהן ולא תהיה רק פנוי' המותרת לכל העולם ואף שבכל התורה שמר את התורה כתיקונה בחר בזה להתנהג כדין ב"נ וכו' יעש"ה, ועיין עוד שם (כ' ו') השב את האיש כי נביא הוא כי מצד אברהם לא היתה מגורשת גמורה כיון שלא כתב לה ספר כריתות ובאמת בשלחו את הגר למאמר שרה נאמר וישלחה דתרגם יב"ע ופטרה בגיטה וכו' יעש"ה, ועיין במכילתא פ' יתרו (י"ח פ"ב) אשא חשה אחר שלוחיה דפליגי בזה ר"י ור"א אי פטרה בגט או במאמר לבד עיי"ש, עכ"פ אי אפשר לפרש כמו שפירש הרצ"ח ז"ל דזה הוא המצות שצוה לעמרם ויל"ע עוד בזה:

שם בתוס' ד"ה חמר מבחוץ וכו' שלא ירגישו כי הגומא דומה לקנה היאור ולא יבחינו וכו' עכ"ל, הנה הרגשתי תיכף מה שיש להקשות דא"כ לפי"ד מאי פריך הגמ' מ"ש גומא וכו' הלא י"ל משום האי טעמא ומצאתי שכוונתי בזה לדברי המהרש"א ז"ל יעש"ה, ולהתוספת על התורה פ' שמות כתבו על פסוק זה דתיבת גומא בזה"ל לפי שהוא דומה לסוף שעל שפת היאור ולא יכירו בו האויבים. בסוטה מסיק מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידן בגזל עכ"ל וילע"ק, שו"מ ביגל יעקב שהאריך בזה והביא גם דברי התוס' הנ"ל וביאר דבריהם עיי"ש:

(שם בעמוד א') ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה וכו'. עיין במהרש"א ז"ל ובמה שהביא בשם הפענח רזא יע"ש, וכן כתבו רבותינו בעהתו"ס על התורה פ' שמות שעל מה שפרש"י שם שמנו לה המצרים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום א' והם בדקו אחריו לסוף ט' חדשים, הקשו מהא דאמרינן הכא דמנו לה מצרים מיומא דהדרא ואיהי הוא מעברא ביה חלת ירחא מעיקרא מכלל שנולד לט"ח וי"ל דודאי לששה חדשים נולד אלא מצראי נמי הוי ידוע יולדת לשבעה יולדת למקוטעים ומני שנתעברה מיום שהחזירה ומיד בדקו אחרי' והיא היתה מעוברת ג"ח קוים הלקוחים ולכך הטמינתו ג"ח, ובאופן כזה כתב ר"י בעל הטורים בפי' על התורה, –והנה ידוע דלפעמים משכחת לה דיולדת לה' חדשים כדפסק הרמ"א באהע"ז סי' ד' דשיפורא גרם ועיי"ש באחרונים והדברים עתיקים, אך המצראים לא ידעו מזה, וגם הוי מלתא דלא שכיחא:

ועוד היה א"ל דהא דאמרינן בנדה ל"ח ע"א שיפורא גרם פרש"י ז"ל שופר שתוקעין בו ב"ד בקידוש החודש ע"כ והוא ענין סגוליי וכמו דאמר בירושלמי על הפסוק אקרא וכו' לאל גומר עלי כידוע, וא"כ אפשר לומר דזה הוא לאחר שצוה הקב"ה למנות ולקדש ר"ח אז הוא דשיפורא גרם וניתן לב"ד של מטה כח זה אבל קודם מ"ת דעדיין לא קודשו את החדשים לא הוה אז סגולה זו לשנות סדרי הטבע וימי בישול ההולדה, ומרווחנא עוד בזה לסלק מעל דין זה קושית הבית שמואל שם מש"ס פ"ק דר"ה דאיתא שם בשורת שרה אימת היה אלא דקאי בחג וקאמר למועד היינו פסח אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה, וקשה מאי ק"ל בשיתא ירחי מי קא ילדה הא הוי ז' חדשים מתג עד פסח למ"ד שיפורא גרם וכו' יע"ש ולפמש"כ א"ש, יעיין בראש ספר נחלת דוד ובית דוד שם הביא בענין זה ממרן הגאון מהר"ח דוואלזין זצ"ל וקצרתי. אמנם ראיתי ברא"ם פ' וישב על הפ' ויהי' כמשלש חדשים שמשם כמעט סתירה לדבר זה שכתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף