מנחה חריבה/סוטה/ט/ב

מנחה חריבה סוטה ט ב

דף ט' ע"ב

וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו מה שביקש לא נתנו לו וכו' פרש"י נתן עיניו בחוה וכו' והיינו דכתיב הנחש השיאה לשון וכו' ונשואין הוא עכ"ל. ועיין מה שהביא הרצ"ח כאן בהגהותיו. ויש לעיין לכאורא. במאי דאמרינן לקמן (כ"ו ע"ב) א"ר פפא למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה וכו' יע"ש וברש"י ד"ה דאין וכו' אינה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה עכ"ל. ובתוס' ד"ה למעוטי בהמה תימה דהכא משמע דבזנות תליא מילתא א"כ רבא דאמר ביבמות (נ"ד) דיש זנות לבהמה מתני' למעוטי מאי וכו' יע"ש. וא"כ יש לע"ק אי לרבא נאסרה חוה על אדם מצד ב"ז דהנחש דס"ל י"ז לבהמה. אלא דבזה י"ל דלב"נ לא מצינו איסור זה. ועיין תוס' סנהדרין נ"ו ע"ב ד"ה לאמר אבל צ"ע דלמה לא נענשה חוה ע"ז והרי בשעה תשיעית נצטוה ומפ' זה ילפינן לכל ז' מצות דידהו עיין סנהדרין נ"ו ע"ב ונ"ח ע"א ורמב"ם פ"ט מהל' מלכים דין ה' יע"ש:

שם תחלת קלקולו מיהא בעזה היה. עיין פרש"י ז"ל ועיין תוס' שאנץ כאן שהוסיף בזה"ל וכן איכא בירושלמי ואע"ג דגויה היתה שמא בצנעה בא עליה אבל ההיא דעזה לא היה דרך נשואין אלא דרך זנות ע"כ וכן כתב בתוספ' הרא"ש. ועדיין דבר זה צ"ע וכמו שהעיר במהרש"א בח"א עיי"ש ואשתמיט מיניה דברי הרמב"ם שמצאתי אח"כ שהביא דבריו בהגהות הרצ"ח ז"ל ועיין בקרן אורה ועוד י"ל דשפחה כנענית היתה ולדעת הרמב"ם דאיסור שפחה אינה אלא מדרבנן וכמו שהאריכו בזה האחרונים ועיין בשו"ת זרע אברהם ספרדי חיור"ד ואכמ"ל:

והנה באמת כל הפסוקים בשופטים שגיאה בתבנית:ממ: בקישור לפסוק יש להשתמש בתו #(י"ד) מורים על כך. דביקש שמשון מאת אביו ואמו שיקחו אותה לו. ובפ' ל"ז כתיב וירד וידבר לאשה ותישר בעיני שמשון. ואח"כ. וישב מימים לקחתה וכו' יע"ש שמוכרח שנתגיירה בינתים ואח"כ עשה משתה שבעת ימים. וראיתי עתה כתוב ממני על גליון התנ"ך שלי בפ' י"ב שם בזה"ל אף שגיורת פסולה לכהונה מטעם דהוי בעולה ואפ"ה צריך לברך ולשמוח ז' ימי משתה עיין בפוסקים. ע"כ. עיין אהע"ז סי' ס"ב ובסי' ס"ד ובאחרונים שם. וק"ל:

אלא דאכתי קשה ואמינא כלישנא דהרמב"ם ז"ל שכ' אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל ישא נשים נכריות יע"ש. ואכתי יעלה על דעתינו להק' מהאי מעשה דבעזה דהיתה בגיותה. וכפי שכ' בההרצ"ח. ולזה צ"ל כדמשמע מפרש"י שהיה דרך זנות וזה רק מדרבנן. ומ"מ נקרא זה קלקול. וצ"ע ברמב"ם שם הל' א"ב שם ובספר המצות שלו ובנושאי כליו שם, ולקמן אמר אביי ידעה בו באותו צדיק וכו' ודו"ק. אך צ"ע מלקמן דקאמר ויבקע וכו' א"ר יצחק דבי ר' אמי הוא אווה לדבר טמא לפיכך וכו' ופרש"י איווה לדבר טמא לישא בת אל נכר. ויל"ע. אך י"ל בדוחק [ודרך אגב הנני להביא ביאור הפסוק שופטים שם י"ד פ' ה' דכתיב וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שאג לקראתו שאמר לקראתו בלשון יחיד והיה צריך בל"ר לקראתם. ואמר הגאון החסיד מווילנא זצוק"ל זיע"א. הובא דבריו בסוף ספרו דבר אליהו על ספר איוב. משום דשמשון היה נזיר וכאשר באו הוא ואביו ואמו עד כרמי תמנתה. פירש את עצמו מהם למקום אחר משום לך לך אמרינן נזירא וכו' לכרמא לא תקרב. ובמקום שהיה לבדו שם היה ארי שאג לקראתו עכ"ל דפח"ח ושימד"נ. ויש לעיין בב"מ (צ"ב ע"א) נזיר שאמר תנו לאשתי וכו' אין שומעין לו, התם משום לך לך וכו' לכרמא לא תקרב שוב ראיתי במלבי"ם שם שכוון לזה].

שם דברים האסורים לנזיר. ופרש"י משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין עכ"ל. וצע"ק הלא זה תליא אי טכ"ע דאורייתא עיין פסחים מ"ד ובכל המקומות השייכות לזה וגם זה נפקא ליה ממשרת ע"ש וצ"ע. ועיין בפני יהושע בפסק חדש שלו ועוד בכמה אחרונים בענין זה וקצרתי:

ועוד י"ל דברים האסורים לנזיר היינו אליבי' דראב"ע נזיר (פ"ו מ"ב) שחייב אף על פחות מכזית בחרצנים וזגין עיי"ש בתוס' יו"ט ובתפא"י. ועיין שבועות (כ"ב ע"ב) דכיון דכזית איסורא דאורייתא יע"ש:

וזה יש לדייק נמי במה שאמר לה המלאך אל תאכלי כל טמא האי כל לאתויי אתא אפילו חצי שיעור כדאמרינן ביומא (ע"ד ע"א) כל חלב לרבות חצי שיעור עיי"ש. וה"נ כן ומה שהערותי על דברי רש"י מטעם כעיקר ראיתי עכשיו מה שהעיר בזה גם בס' מנחת קנאות ע"ש גם מה שהקשה מזה על המהרי"ט ח"א סי' כ'.

ובמדרש רבה סדר נשא פ' י' ס' ט"ז דרשו על הפסוק ועתה השמרי נא הזהירה שלא תשתה חומץ וחומץ שכר וכל משרת ענבים שאלו אינם אלא משמרת ליין כדי שלא יבוא הנזיר לשתות יין לכך אסרן עליו הכתוב אל תאכלי כל טמא ואין טמא אלא אסור שהתורה הזהירה לנזיר שלא לאכול כלום עכ"ל, ויש להעיר עד"ז וקצרתי:

גם יש לעיין מדברי רש"י הללו על מה שכחב החו"ד יור"ד סי' ק"ה סק"ב דבנזיר בהדיא אסר רחמנא כל היוצא מגפן היין וילפינן מיניה כל מקים דאסור רחמנא כל היוצא דלא ליבטל ברובא ממשרת יעו"ש ויש בזה להבין דברי רש"י ז"ל ודו"ק ובשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' ס"ג הקשה עליו הרבה יע"ש ואין הפנאי מסכים עמדי כעת להתעמק בזה:

שם איווה לדבר טמא. עיין פרש"י ועיין מש"כ לעיל ובמהרש"א פירש משום אכילת הדבש מתוך גוית ארי שהוא דבר טמא. וכך הביא פירוש זה המלבי"ם ז"ל שם בפירושו לשופטים ולא הזכיר דברי רש"י ונ"ב על המהרש"א שצ"ע דבר זה ועיין בענין זה ברא"ש ברכות בשם רבינו יונה בנבילה שנתערבה בדבש ועיין מג"א ועיין מק"ח הל' פסח ועיין שו"ת חת"ס ועוד באחרונים הרבה בענין כזה ובשו"ת מיים חיים סי' מ"ט ובשו"ת משיבת נפש סי' ט' ויל"ע לעת הפנאי. וכעת ראית בס' תוה"ק שהביא בשם שו"ת שם אריה שהעיר איך אכל הדבש שהיה כבוש בדבר טמא גויות הארי' ע"ש וכתב ליישב עפ"י מש"כ הפרמ"ג ביור"ד ריש סי' ק"ה במשבצות דכבוש לא שייך אלא בדבר גוש בדבר צלול שמתנענע ממקום למקום עי"ש וא"כ בדבש המונח בגוית הארי אפילו כמה ימים ל"ש ביה כבוש דהוי כשני גושים המונחים זע"ז:

שם בפרש"י ד"ה ניכרין. וכו' ולא שותה יין וכו'. וכתב המהרש"א בקרא לא הוזכר מפורש דהיה אסור בשתיית יין וכו' וי"ל דלמדו לומר שהיה שמשון ג"כ נזיר מיין מדהוזהרה אמו על כך כדכתיב אל תשתי יין עכ"ל. ועיין במנחת קנאות ויש להעיר על דבריו דהלא זה כמעט מפורש בכתובים שם (י"ג פ' י"ב) ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהי' משפט הנער ומעשהו ויאמר מלאך ד' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר וגו' ופירשו כולם שזה דבר שא"צ להודיע לך מה משפט הנער רק ההוספה היא אשר גם אמו תשמר מכל אלה. אלא מדמפורט בקרא כל אלה ילפינן דעל טומאת מת לא הוזהר. ודבר זה מפי הקבלה כמש"כ הרמב"ם ויל"ע:

א) מש"כ לעיל לענין חצי שיעור כוונתי אף לר"ל יודה בכאן מריבו יתירה וכמש"כ הרמב"ם פ"א מה' חמץ לענין חמץ בפסח דילפינן מלא יאכל והדברים עתיקין. גם לר"י נפ"מ אף לענין תערובת עיין בפסחים מ"ג ע"א ובמהרש"א סם ובר"ש פ"ג דטבול יום ובירושלמי פ"ג דפסחים ואכמ"ל. ויש בזה כדי לתרץ דעת הרמב"ם הנ"ל שהקשה עליו הכ"מ דל"ל קרת ת"ל בכל איסורים קיי"ל כר"י דח"ש אסיר מה"ת נו"כ ע"ש וי"ל דאצטריך אם אכל ע"י תערובת דבשאר איסורים אינו חייב עליו אבל בחמץ גלי קרח דאף כל שהוא אסור מה"ת ואכ"ז ואף שאמר לה המלאך בלשון אל תאכלי ואכילה הוא בכזית כידוע. י"ל כמש"כ הבנין ציון ח"ש ס' קכ"א דלא אמרינן רק סתם אכילה שבתורה איני אלא כזית דכן הל"מ לענין שיעורין כדאמרינן בסוכה. אבל מאן לימא לן דגם בכתובים סתם אכילה בכזית דוקא וכמו שכ' התוס' בקידושין לענין ממחרת הפסח דלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד ע"ש וא"כ ה"ה לענין אכילה עכ"ל. וכמש"כ נמי בש"ח מערכת א':

ב) מה שהבאתי מב"מ גבי פועל נזיר ביין. י"ל קצת דנזירות בעלמא לא הוי בדיל מינה. ולכך אסורי אבל בשמשון דהוי נזיר מבטן אמו הוי בדיל מיניה כל ימי חייו. וכמו בהקדש דיכול להיות פועל בכרם דהקדש כמו שמוכח בב"מ שם. ועיין בספרי או"ת לענין אם נדר מדבר אחד אם מותר לסחור בזה. ומצאתי עכשיו בשו"ת בית יצחק חאור"ח (סי' פ' אות ט') שנשאל בזה והשיב בזה"ל מה שנסתפק במודר ממאכל אם מותר לסחור בו הנה לענין פועל מוכח בב"מ צ"ב דנזיר אסור להיות פועל ביין ולפ"ז ה"ה שאסור לסחור בו מדרבנן והא דיכול להיות פועל בשל הקדש היינו משום דהקדש בדיל מיניה משא"כ נזיר ועיי"ש בשם שו"ת קול אליהו שפסק כן דאסור לסחור בו בדבר שנדר ממנו הנאה יעו"ש. אך יש עדיין לחלק מהקדש דבהקדש כ"ע בדילי מיניה. אבל הכא הוא לבדו נשמר מזה אבל חביריו וב"ב לא בדילי. וזה קשה מאד על האדם להשמר. וז"פ. אמנם כבר הבאתי בגליון ספרי או"ת הנ"ל דאיתא בספרי פ' נשא מיין ושכר יזיר שומע אני אפילו מסחורתו ת"ל מיין ושכר אבל מותר הוא בסחורתו ע"כ. אך אפשר דמדאורייתא קאמר בספרי דמותר. אבל מדרבנן באמת אסור מטעם דלך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. ויש עוד לעיין בזה:

שם ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר נזיר אלקים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר. עכ"ל:

הנה גם מכאן נראה להביא ראיה למש"כ האחרונים הובא בש"ח מערכת ה' סי' ל"ה שאין לחלק בענין זה בין שם הוי"ה ברוך הוא לשאר שמות הקדושים שכולן בכלל האזהרה דהזכרת שם שמים עיי"ש שהרי כאן נמי הוא בשם אלקים וידעה בו דלא מפיק ש"ש לבטלה:

ועיין בר"ה דף (י"ח ע"ב) ובהגהות מפרשי הים שם דמכאן תשובה על מש"כ הרדב"ז עיי"ש היטב. ועוד יש מה להעיר על זה וקצרתי ועיין במגילה (ג') גמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה וצע"ק דאמרינן ידעה בו באותו צדיק וכו' וק"ל:

שם והוא יחל להושיע את ישראל אמר רבי חמא בר"ח הוחל שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקר לי ולניני ולנכדי. ופרש"י ד"ה הוחל וכו' בטלה לשון לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבועה תחילה ע"כ. נ"ב בחידושי מכאן מביאים המקור למש"פ הרמ"א והוא מהמרדכי דשניהם שנשבעו זל"ז והאחד עבר על שבועתו גם השני מותר ועיין לקמן גבי יוסף עם פרעה ע"כ. עכשיו ראיתי שהקדימני בזה בספר עיון יעקב על אגדות הש"ס שכתב כאן בזה"ל מסוגיא זו הביאו הפוסקים ראיה לשנים שנשבעו זל"ז ועבה אחד על השבועה השני פטור וכדאיתא ביור"ד סי' רל"ו ס"י ובט"ז שם ס"ק י"ג שגג בזה במקור הדין עכ"ל. וכן באמת מבואר בהגהות מרדכי כמו שהביא זה גם הברכ"י שם סוף סי' רל"ו בשם חידושי הגרשוני עיי"ש. ולא ראה בנקודת הכסף שכבר הסיג בזה על הט"ז עיי"ש, וכן הביא זה הב"ש באהע"ז סי' נ"א ס"ק ו' בשם מו"ח הגאון מוה"ר ליב ז"ל דלמד זה מכאן יעו"ש ודברים מפורשים הם בהגהות מרדכי דשבועות בפ' שבועות ביטוי יעו"ש ומש"כ שם דין זה בשם הגה"ה ביור"ד. לפנינו איתא כן על שם המחבר ז"ל, אכן שם בהגהות מרדכי מסיים ועיין בתוס' פ"ק דסוטה. והנה לפנינו לא נמצא כלל תוס' בדבר הזה. אך עכשיו שנתגלה לנו תוספות שאנץ ושם כתיב הוחלה שבועתו של אבימלך ונראה שחולק. על מה שפי' רש"י בספר שמואל (ב' ה') שאותו היבוסי היה מזרעו של אבימלך ולא היו יכולין להורישו מפני השבועה שהיה כתוב על הצלמים אלא ס"ל כמ"ד בפרקי דר"א פרק ל"ו דשבועה אחרת היתה שכרת אברהם להם כשלקח מערת המכפלה מאת בני חת ועל שם העיר נקרא יבוסי או שמא אע"פ שהוחלה כבר בימי שמשון אעפ"כ לא באו עליהם עד בימי דוד עכ"ל ובתוספ' הרא"ש הגירסא כך כמ"ד בפדר"א שורותים היה להם שכתב להם א"א וכו' ובשטמ"ק הגירסא שחותם היה להם וכו' ומציין שם המגיה דעיין מש"כ הרב פתח עינים בשם תוס' כת"י עכ"ל. וא"כ הרי פליגי בזה המדרשים ודין זה תליא ברבותא. וזה כוונת המרדכי שציין לעיין בתוס' פ"ק דסוטה וכוונתו לתוס' שאנץ. ושם בתשובת השר משאנץ דפשיטא ליה הכי לכ"ע דבטל השבועה מצד השני ומקורו מאברהם לאבימלך יע"ש. ובביאור הגר"א ז"ל שם ביור"ד סי' רל"ו ס"ק כ"א ציין המקור לדין זה מכאן ומרש"י ד"ה והוחל וכו' ומסמן לעיין בב"ר ס"פ ויצא ע"כ. וכוונתו הק' הוא למה שאמרו שם פ' ע"ד דדוד טען לפני סנהדרין שמואבים ואדומים פרצו את הגדר תחלה יעו"ש ותיתי לי שכן כשלמדתי את המדרש הרהרתי להביא ראיה להאי דינא דהגהות מרדכי הנ"ל. ממדרש זה ועיין בהגהות רנ"ח כאן דהביא דבב"ר אמרינן דלאבימלך ניתנה עד שלשה דורות ובימי שמשון בודאי כלתה דור שלישי מאבימלך וממילא פסקה השבועה ולא צריכים לבוא לזה דהם עברו על השבועה תחלה. וצ"ל דדברי הש"ס כאן וכן לקמן יבא מי שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתים אשר חזרו משבועתם פליג על המכילתא ומדרש עכ"ל. וא"י מה שת הלא בקרא כתיב ולניני ונכדי לבד. וא"ל דכוונתו דנכדי הוא אף יותר משלש דורות ועיין מגילה (דף י') ונכד זו ושתי. גם לא הביא דברי המהרש"א שכתב. כן בזה"ל וצ"ל דבאותו זמן היה נכדו של אבימלך קיים שהשבועה לא היה רק עם נכדו וכן נראה מפרש"י פרק א"ט כ"כ הרד"ק בס' יהושע ע"ש:

ויש לעיין בשו"ת המבי"ט ז"ל שאלה ל"ב שכ' ואיני נראה כי בשביל מה שסרב בלא פועל שיקרא עובר על השבועה ויהי' פטור חברו כמו שכ' המפרשים ז"ל על שנים שנשבעו לעשות דבר אחד והא' מהם עבר על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבועה וראיה מדוד שהלך להלחם עם הארמיים וכו' דלא דמיא דהתם הוא שנשבע לעשות דבר פלוני והא' עבר ולא עשה בזמן שהיה חייב לעשותו וכמו שהביאו ראיה שעברו הארמיים הברית שכרת יעקב עם לבן הארמי בימי בלעם ולזה היה פוטר דוד ומותר להלחם עמהם וכו' יעו"ש והוא כחש"כ הגר"א ז"ל הנ"ל. ועיין בש"ך שם ס"ק י"ו שהשיב על המבי"ט שכתב בעשרה שנשבעו שלא להסכים וכו' נפטרו כולם עיי"ש וצ"ע ומפורש להדיא שם בהג"ה להגהות מרדכי דלא כדברי המבי"ט עיי"ש. ולכאורה יש להקשות דלפי"ז דכבר הוחלה השבועה בימי שמשון וכ"ש בימי דוד כנ"ל א"כ למה היה צריך דוד לקנות גרן ארונה היבוסי ומבואר ביהושע ט"ו פ' ס"ג ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם וכו'. ופרש"י דשנינו בספרי רב"י בן קרחה אומר יכולין היו אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך וכו' יע"ש. אבל בימי דוד שכבר הוחלה השבועה א"כ למה היה צריך לקנות הגורן. ועוד יותר קשה דבשמואל (ב' ק' ה' פ' ה') ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי ויגע בצנור וכו' ופרש"י ובימי דוד כבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועה ע"כ. וא"כ למה היה צריך לקנות וגם וגם זה צ"ע ברש"י גופה למה צ"ל שכבר עברו הדורות הרי בלא"ה הוחלה השבועה כדאמרינן כאן וראיה להערת הרצ"ח הנ"ל. שוב אח"ז מצאתי בשו"ת בית יצחק שמעלקיס (אור"ח ס' כ"ח) שהעיר מכל אלה וכתב לישב דאברהם אבינו ואבימלך השביעו לבניהם ולנינם ולנכדו וע"כ היה השבועה הזאת כענין חרם דאל"כ א"א להשביע למי שיולד אח"כ וע"כ היה זה כמו השבועה שנשבעו נשיאי העדה לגבעונים שהיה חרם כמו שכתבו הרמב"ן וראשונים ועיין בשו"ת נובי"ת יור"ד סי' קמ"ו:

ולפי"ז נ"ל דנהי דשנים שנשבעו זה לזה, כשעבר האחד גם השני מותר לעבור מ"מ אם החרים לבניו ולבני בניו. אם יעברו נגד הבנים מותרין הבנים לעבור והחרם עדיין קיים על בני בנים ולכן אף דבימי שמשון כבר הוחל השבועה בימי דוד עדיין קיים אם לא עברו נגדו ולכן הוצרך רש"י לפרש דכבר עברו הדורות ומה דקשיא למה היה דוד צריך לקנות כיון שבלא"ה כבר פסקו דורות כמ"ש ברש"י שמואל הנ"ל י"ל מפני חילול השם שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ויע"ש עוד ברש"י דיומא י"ב. ובמנ"ח מ' רפ"ד כתב לבאר דהא דמבואר בשמואל וד"ה דדוד קנה את מקום המקדש מארונא היבוסי והנה לא נוכל לומר שבעת שכיבש דוד את ירושלם כבש גם המקום הזה אך אח"כ מכרו לארונא היבוסי ע"כ נשאר בידו, ל"ל הכי דעובר בלא תחנם וכו'. אע"כ צ"ל דהמקום הזה לא נלקח מעולם מארונא והטעם דלא נלקח מידו דאפשר הוא השלים עם דהמע"ה בשעה שפתח בשלום רק הם למס וכו'. ועכצ"ל שהשלים ארונא דאל"ה האיך החי' אותו דוד דהוא היה מז' עממין ואסור לחיות מהם כל נשמה יע"ש לענינו ונעלם ממנו במחכ"ת כל הני דברי רש"י המבוארין ביהושע ושמואל הנ"ל והארכתי בעיקר דבריו במק"א וכאמ"ל.

ב) ודרך אגב ראיתי שם ביור"ד בחידושי רעק"א שהביא בשם ספר אש דת על התורה שכתב בפ' קרח דנראה דה"ה אם ישראל נשבע לעשות דבר עם העכו"ם כיון דהעכו"ם ליתא בשבועה פטור הישראל מאותה שבועה עכ"ל ולדינא צ"ע ואין לי הספר לעיין בו שלכאורה הדברים תמוהים דהרי אברהם עם אבימלך היה ישראל עם עכו"ם וכן פרעה עם יוסף ועיין גליון מהרש"א שם בשם הבית יעקב סי' קי"א. ובעיקר הדין אם העכו"ם הוא בר לא יחל שבועתו מבואר באריכות במשל"מ פ"י מהל' מלכים ועל המהר"ש יפה תמה באמת שהשביעו אברהם ויצחק לאבימלך ומיעקב לעשו. ולחלק בין שבועת שוא לשבועת שקר ולומר דבשבועת שוא אינם מוזהרים אבל בשבועת שקר מוזהרים הוא דוחק גדול יע"ש ולומר דגם אבותינו היה להם דין ב"נ בודאי ליכא למימר לענין זה ופשוט, סוף דבר יש לעיין שם בפנים:

ג) כן ראיתי שהקשה בגליון מהרש"א שהקשה לשיטת המבי"ט הנ"ל א"כ בהא דאמרינן בשבח (פ"ח) מכאן מודעה רבה לאורייתא וכו' אפ"ה הדר קבלוהו בימי אחשורוש וק' עדיין יש טענה דהרי לא ימנע שיהי' ביניהם מי שעובר על השבועה וממילא כל אחרים פטורים ולמה אין שבועה חל ע"ד מצוה משום מושבע ועומד מה"ס והיינו מה שהשביע משה בערבות מואב והא איכא מי שעבר עליה ולא קיים המצוה עכ"ל:

הנה תפס בפשטות הלשון הא דאמרינן מושבע ועומד מהר סיני הוא משום השבועה דערבות מואב. וא"כ לא שייך הלשון מה"ס. ועיין לשון רש"י מכות כ"ג. וכבר עמד ע"ז הנוב"ק חאור"ח סי' ל"ו בהגה בזה"ל דהן אמת שממה שאמר בכל מקום והא מושבע ועומד מה"ס ולא אמר סתם והא אין אחע"א משמע דאי לאו דמושבע ועומד היה שבועה חלה דדוקא שע"ש אינה חלה וכו' עיי"ש ועיין באבני מילואים סי' י"ב בשו"ת שלו מה שכתב לישב בזה בכמה אופנים אבל משמע פשטות הלשון כהבנת הגל"מ הנ"ל וסעייתא לדבריו מצאתי בפירוש רבינו חננאל לשבועות (דף כ"ה ע"א) שכתב בד"ה אבל ליתן צדקה לעני מושבע מהר סיני הוא שנאמר נתון תתן לו ואין שבועה חלה על שבועה עכ"ל הק' ויעיון לשון רש"י בשבועות (מ"ז ע"א) ד"ה לסיני לשבועת הר סיני שהשביע הקב"ה את ישראל על לא תגזול והוא יפרע וכו' עכ"ל ודו"ק:

ואפשר ליישב קצת דבלא"ה כבר הקשו התוס' בשבועות כ"ט ע"א ד"ה כשהשביע קצת קשה מה היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו עכו"ם כמו כן היה לירא פן יעברו השבועה עכ"ל וכתב המהרש"א ז"ל דלק"מ דהשבועה עצמה היא קבלת התורה, ואי לאו השבועה בדיבורא בעלמא ליכא קבול ולא היו נענשים אם יעברו עליה וכן מוכיח המקרא דכתיב לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו וכו' עכ"ל, נמצא דשבועה זו. זו היא קבלת התורה ולכך קאמר מושבע ועומד מה"ס. שהכל אחד לקבלת התורה וא"כ אין כאן שייכות לדיני שבועות אם יעבור אחד ודו"ק היטב ויש עוד דיו בקולמסי אכן אכ"מ להאריך בע"ז:

ד) ועוד י"ל בפשיטות. דהלא זה מילתא פשיטא דאי התנו בשעת השבועה דאף אם אחד מהם יעבור על תקנה זו לא יפטרו ע"י זה שאר החברים, בוודאי גזירה ותקנה זו חל על כל אחד ואחד ואין האחד תלוי בחבירו, וא"כ לק"מ משבועת הר סיני וערבות מואב משום דאמרינן לקמן במכילתין (ל"ז ע"ב) דאין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, משום דכל אחד נעשה ערב על כל אחיו מישראל ולדעת רשב"י איש כפר עכו כרתו ברית גם על ערבות דערבות יע"ש בפרש"י ותוס' ומהרש"א, וא"כ כיון דחזינן דגם ערבית קיבל עליו על חובתו של חבירו ומחויב להוכיחו וא"כ מכש"כ דלא נגרע חיובו עי"ז שאחד מישראל יעבור על מצות ד' והוי כמו שפירושו מפורש דגם על אופן זה חל עליהם קבלתם ושבועתם וכריתת בריתם ודו"ק כנלע"ד אמת וברור, עד שמתמיה אני על הגרש"א ז"ל שלא כתב זה ליישב. ובאמת עם גמרא זו יש ליישב קושית התוס' הנ"ל בשבועות דף כ"ט דמאי תועלת יש בהשבועה עיי"ש די"ל דעיקר התועלת היה בשביל הערבות וערבות דערבות למאן דאית ליה ויש לעיין בזה:

ובמש"כ לעיל לענין דור שלישי שבשבועת אבימלך ראיתי עכשיו שבתוה"ק הביא הערה זו משמי' דהמשכנות יעקב חחו"מ סי' ג' וראיתי שם, והוא בסימן נ"ג שנשאל שם בעסק צואה אם נכד הבן בכלל נכדיו והשיב דפשוט דאין בכלל נכד רק בן הבן לבד והוא דבר מפורש בכתוב גבי שבועתו של אבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי ומתרגמינן ולבר ברי מבואר דשם נכד אינו נופל רק על בן הבן וכו'. וכ"ת עצמו הביא מד' רש"י שכ' ע"כ רחמי האב על הבן וכן מצינו וכו' ודרשינן נכד זו ושתי שהיתה בת בנו של נבוכדנצר הרשע והנה ד' רש"י ז"ל לכאורה סותרים בזה ד' רש"י פ"ק דסוטה וכו' אף שבודאי בימי שמשון כבר עברו ג' דורות מימי אבימלך וכו' אך בהגהת הטור שם ציינו שברבינו ירוחם בשם המפרשים לא הביא ראיה זו משבועת אבימלך רק משבועת ארם נהרים בימי יואב ועיין רמב"ן על התורה ס' פ' דברים עו"ש. ועיין בברוך טעם שער הכולל דין ב' מה שמתרץ על הערת הנו"ב הנ"ל בהא דקאמר מושבע ועומד מה"ס:

ובמה שכתבתי לעיל דף מ"ד ע"ב (מדה"ס) להעיר דמוכח דר"י ס"ל ק"ר ק"ל ולא קלע"ל עיין לעיל. כשבאתי והרצתי הדברים עם הגאון הגדול מהרי"ד שליט"א הערני לעיין בט"א מגילה (כ"ח) שמדבר מזה בדעת ר"י כיצד ס"ל אי ק"ר קלע"ל. ונומתי כן למדתי ושכחתי שבט"א הנ"ל כתב בהא דתנן ועוד אמר ר' יהודא בהכ"נ שחרב וכו' ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשמותי את מקדשכם קדושתן אף כשהן שוממין וכי'. וכתב הט"א דלכאורה ר"י ס"ל כמ"ד בפ"ק (דף י') ק"ר קלע"ל. והקשה מהא דפ"ט דברכות דתניא הנפנה ביהודא וכו' רי"א בזמן שבהמ"ק אסור בזמן שאין בהמ"ק קיים מותר ואי קדשה ראשונה לר"י קלע"ל אין לחלק בין בזמן שבה"מ קיים לאינו קיים וע"כ מסיק שם דר"י ס"ל כמ"ד לא קדשה לע"ל והא דר"י הכא במגילה אסמכתא בעלמא יע"ש. והנה אף שמסיק באמת כמו שהוכחתי דר' יהודא ס"ל לא קדשה לע"ל. אבל תמהני על האר"י שבחבורה שלא הוכיח כן ממס' זבחים הנ"ל וכמו שהביא בעצמו בטורי אבן למגילה דף י' הגמ' דזבחים הנ"ל וצל"ע. ונכתב בצדו בגליון הגמ' דמגילה (דף י') בהא דאמרו שם. וקדשה לע"ל מציין הגליון הש"ס דמרן רע"א זצ"ל „עיין ברכות דף ס"א ע"ב" וכוונתו הק' הוא להגמ' הנ"ל שהביא בעל ט"א מברכות ותלי ענין זה אם קדשה ראשונה וכו' וכמו שכ' הטורי' אבן הנ"ל. וצ"ע אכתי בדרבי יוסי שאמר שם בברכות ורבי יוסי מתיר שהיה ר' יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה וכו' ובזמן שהשכינה שורה. וא"כ ס"ל לר"י כאן דק"ש לא קדשה לע"ל גם לענין המקדש וכמש"כ הט"א והלא ר' יוסי ס"ל ביבמות (פ"ב ע"ב) ירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן וא"ר יוחנן מאן תנא סדר עולם רבי יוסי וכו' ועיין בתוס' שם שהביאו דבזבחים דף ס' גרס בכל הספרים א"ר יוסי משום רבי ישמעאל וכו' לעולם קסבר קדשה לעתיד וכו' ובזבחים (ס"ב) ובראב"ד הל' בית הבחירה פ"ז דין י"ד ובכ"מ שם ובמלא הרועים שם וע"כ דצריך לחלק לענין זה שהוא מעלה דרבנן, דהרי גם לענין הקלת ראש מבואר ברמב"ם שם הל' ח' דדוקא בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו וכו':

ועיין שם בברכות ס"ב ע"ב בהא דאמר רב ביבי אמר ריב"ל כל הרוקק בהר הבית בזה"ז כאיל רוקק בבת עינו ע"כ וכתב המרש"א בח"א דנראה דס"ל כמ"ד בפ"ק דמגילה ק"ר ק"ל וקדשה לע"ל וק"ל עכ"ל ונ"ב ולפמש"כ הרמב"ם והתוס' בכמ"ק אין ראיה דבזה כ"ע מודים בקדושת המקדש ומקומה. אבל האמת כך הוא דס"ל לריב"ל כן עיין מגילה ג' ע"ב ואמר ריב"ל כרך שחרב ולבסוף ישב וכו'. ובתוס' ד"ה והתניא וכו' וי"ל דע"כ לא סבר רב"י כרבנן דאי סבר כוותייהו מאי מהני אם לבסוף ישב אם לא קדשה קדושה שניה ע"כ. ועיין בט"א שם התקפות עצומות נגד שיטת רש"י דלענין קריאת המגילה בט"ו תליא אי קדשה לע"ל ועש"ה ועיין הגהות תפארת למשה על התוס' זה ודו"ק וקצרתי. ועיין אריכות בענין זה בשו"ת התשב"ץ חלק שלישי ענין קצ"ח קצ"ט ר' ר"א. ושם בענין קצ"ט הביא דבמדרש רות אמר ר' יוחנן משגלו נפטרו כשעלו בימי עזרא קבלו מאיליהם חיוב מעשרות ובבראשית רבה פ' ויחי ובירושלמי שביעית גרסינן בה רבי יהושע בן לוי וכן בגמרא בשלהי מכות וכן במדרש תלים עכ"ל ועיין במפרש למכות שם כ"ג ע"ב ודו"ק ועיי"ש עוד בתשב"ץ בשיטת ר' יוסי. ובילמדנו אמרו בין חרב ובין איני חרב שכינה שם שנאמר והיו עיני ולבי שם וכו' אמר ר' אחא לעולם אין שכינה זזה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו עי"ש:

כן במה שהוכחתי לפי דברי הגאונים שבות יעקב ויעב"ץ דס"ל לר"ג דק"ר ק"ל וקלע"ל ולכך השתחוה השתחואה יתירה יש לעיין במשנה דפ"ד דחלה משנה ה' רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה וכו' ופירש הרע"ב בד"ה מכזיב וכו' וק"ר לא קדשה לעתיד לבוא יעו"ש. אם לא שנאמר דזה הוא ר"ג נכדו של ר"ג הזקן שמיירי שם בשקלים. ועיין בבכור שור חילין דף קל"ז דמוכרח שהלל הזקן שעלה מבבל לא"י אף דקיי"ל דעובר בעשה. משום שכולם שעלו היו כוונתם רצוי לעבודתו ב"ה וס"ל דלא בטלה קדושת הארץ וכל החיובים הם מדאורייתא עייש"ה ובדרוש לציון דרו"ג מזה וקצרתי:

והנה במקרה ראיתי בספר בנין שלמה להרב המו"ץ דווילנא ז"ל בס' ט' שם פלפל על דברת התוס' בב"ת כ"ה ע"ב בענין להתפלל לצד ירושלם והמקדש יע"ש והקשה עוד עליהם דהרי ריב"ל בעצמו דס"ל כאן בב"ת דצריך להתפלל לצד מערב דוקא ס"ל להדיא בירושלמי דברכות פ"ד ה"ה דצריך להתפלל כנגד המקדש וירושלם וכו' ולכן כתב דוודאי בזמן שבהמ"ק היה בבנינו אין כאן מחלוקת דצריך היה להתפלל נגד ירושלם והמקדש, אלא דעיקר מחלוקתם הוא לאחר החורבן. וטעם מחלוקתם הוא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד אי קדושת המקדש בטלה בזה"ז. ונ"ל פשוט דר"י ור"ע ור' אושעיא וריב"ל כולהו ס"ל כדעת הראב"ד ז"ל דקדושת המקדש וירושלם בטלה כעת לאחר חורבן ולפיכך ליכא קפידא עכשיו להתפלל נגד ירושלם והמקדש וכו' את"ד יע"ש והנה לפי המתבאר נעלם ממנו דברי המהרש"א דסוף ברכות הנ"ל וכפי מה שהוכחתי ממגילה דריב"ל ס"ל מפורש דק"ר ק"ל וקלע"ל דלא כהראב"ד. ולכך הרוקק בהר הבית כאילו רוקק בבבת עינו. ונפל כל יסוד בנינו שבנה מצודה נגד דברי רבעהו"ס ז"ל:

ועוד י"ל על דבריו אלא שאכ"מ. ומה שהביא שם אח"כ מהמשנה דמגילה דבהכ"נ שחרב וכו'. וצריך לפרש אליבא דהראב"ד דר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא יע"ש לא ראה שכבר קדמו הטורי אבן שהבאנו לעיל.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף