מנחה חריבה/סוטה/ב/ב

מנחה חריבה סוטה ב ב

דף ב' ע"ב

גמרא לא לימא איניש לאיתתיה בזה"ז לא תסתרי בהדי פלוני דילמא קיי"ל כריבר"י דאמר קינוי עפ"י עצמו ומיסתתרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וכו'. בתוס' יו"ט הקשה דאמאי אמרינן בגמ' בזה"ז הרי אפי' בזמן שבהמ"ק קיים יש לחוש שמא תסתר עפ"י עד אחד או שהוא יראה הסתירה והאסור עליו שלא יוכל להשקותה דלריבר"י בעינן דמשקה עפ"י שנים. ומ"מ מתסרא גם עפ"י עד אחד כדפסק הרמב"ם בפ"א מהל' סוטה. ותירץ דבזמן שיש מי המרים למ"ד רשות וכש"כ למ"ד חובה הואיל ואפשר שיכול להיות שתסתר עפ"י שנים ואז יועיל הקינוי שלפניו להשקותה לפיכך לא נמנענו מן החובה או לא נאסור עליו הרשות אע"פ שאפשר שאם תסתר עפ"י עצמו או עפ"י עד אחד תאסר עליו עולמית משא"כ בזה"ז שאי אפשר שתשיב להתירם אסרו לקנאות כלל. ומה שהעיר הגאון רע"א ז"ל שם דאף אם תסתר הב"ד לא ישקנה כיון דההלכה דבעינן גם הקינו עפ"י שנים. לק"מ דה"ק דילמא איתרמי ב"ד טועים דפסקי הלכה כריבר"י ועיין כתובות כ"א ע"ב או דסברי באמת כן ועיין רש"ש שהעיר באמת מדוע ניחש לדריבר"י פי"ש ועיין רמב"ם פכ"ד מהל' אישות ובכ"מ שם שעמד על דברי הרמב"ם ז"ל ואולי א"ש לפי מה דכייל המהרי"ק שורש קס"ה דכל הכללות שנאמר בש"ס הלכה כפלוני. הן בתנאים והן באמוראים לא נאמרו אלא בדברים הנהוגים בימי האמוראים אבל בדברים שאינם נהוגים בימיהם לא נכללו בזה והביאו התוס' יו"ט במסכת כלים פ"ג מ' ב' יע"ש הביאו הנוב"י מהד"ת חאהע"ז סי' קמ"ח ועיין שם הגהות מהרי"ש הגאב"ד דלבוב זצ"ל. וא"כ לא פסיקא כולי האי אי הלכה כר"י. [אגב ראיתי שהנוב"י שם כתב דבג' פלוגתות שנחלקו בריש סוטה לה יטמא וכו' וקנא אה אשתו בכלם פסק כר"ע ע"כ אינו מדוקדק דבזה וקנא את אשתו לא פסק כר"פ אלא כר"י ונדבר מזה לקמן אי"ה] ועיין הגהות מצפה איתן שמתרץ קושית התוס' יו"ט משום דתסתתר בכוונה כדי לבדקה. וכן הוא בחידושי זרע יצחק שעל המשניות:

וראיתי בתוס' חדשים שכתב על דברי הגמרא אלו "ואם קנא לה ימחול לה מיד הקינוי דקיי"ל דיכול למחול כדאיתא בגמ' אבל אחר סתירה אינו יכול למחול" והוא כפסק הרמב"ם פ"א הל' ז'. הנה יעוין בתוס' סנהדרין (פ"ח ע"א) ד"ה קיניו מחול כתבו היינו דווקא קודם שנמחקה המגילה אבל לאחר מכן אין יכול למחול ע"כ משמע דגם לאחר סתירה יכול למחול אך שיהי' קודם מחיקת המגילה. ומשום דפסקו כמ"ד לקמן (כ"ה פ"א) אף לאחר סתירה וא"כ יקשה באמת מדוע לא יכול למחול על קיניו ואין כאן איסור עולם. ואפשר דבאמת צע"ק דמדוע ניחוש למה שמחל על קיניו והאיך קינוי מחול. והלא חובה עליו לקנות ועביד איסורא אם לא עשה קינוי ומכש"כ למחול אח"כ והאיך הב"ד מקבלים מחילתו. וע"כ אפשר דזה דאמרינן ופשטינן לקמן כ"ה דקינויו מחול הוא רק למ"ד רשות אבל למ"ד חובה באמת אינו יכול למחול דהוא נגד רצון התורה והתורה לא תלתה כל כך בקפידתו. רק שמחיוב להקפיד ודו"ק (גם יש לדון מחמת אעל"מ ואכ"מ וכמו שטרחו האחרונים למ"ד לעולם בהם תעבודו חובה ואכמ"ל) וא"כ י"ל דר"ח מסורא קאמר זה למ"ד חובה ולדידיה אינו יכול למחול וא"ש אך צ"ע ובירור עוד בזה. אלא שדברי התוס' שם צ"ע דהם נגד מסקנת הגמ' לקמן כ"ה דלאחר סתירה אינו יכול למחול. אלא דאף לפ"ז דאינו יכיל למחול אחר סתירה. רק קודם סתירה. ג"כ קשה קצת. דאף דאחר הקינוי לבד לא יחוש למחול. דאדרבה מצוה קעביד. מ"מ אם יראה דמיסתרא ויודע הוא שבזה יבוא לידי קלקול שתאסר עליו עולמית בלא שום בירור. מיד קודם שיעור שהית כדי טומאה יאמר שמוחל על קינויו ולא הוי קינוי כלל. ואולי י"ל דמכאן ראיה למה שכתב רבינו דוד ערמאה ז"ל בחידושיו על הרמב"ם שכתב דאפילו תיכף שנסתרה קודם ששהתה שיפור טומאה לא מהני מחילה ולא כתב ראיה לזה. כך כתב בשמו המנ"ח מצוה שס"ה ואולי יש קצת ראיה מכאן [מה שהבאתי בשם תו"ח. ראיתי שכבר נתן עצה זו משה רבן של ישראל בסי' קפ"ח סעיף ז' על האידנא מסיים ואם שכח וקינא לה ימחול לה מיד על הקינוי ע"כ]:

שם ד"ה כל וכו' אבל קשיא. עיין גליון הש"ס ושם בב"ק מאריך יותר ובתוס' רעק"א לקמן פ"ו שהזכרתי לעיל ועיין בחדושי לב"ק שם הארכתי בזה. והבאתי דברי העטרת חכמים מה שעמד בזה ואין כעת לפני חידושי להעתיק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף