מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי/יח

וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא: ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שכן היא כתובה בצרה שנ' (י"ז י"ג) ויחלש יהושע את עמלק: ר' אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא שכן מצינו ביום שניתנה תורה לישראל זעו כל מלכי תבל בהיכליהם שנ' (תה׳ כ"ט ט') ובהיכלו כלו אומר כבוד נתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים בדרך שאיבדם לאנשי דור המבול כענין שנ' (שם י') ה' למבול ישב: אמר להן שוטים כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנ' (ישע' נ"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו בודאי מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא : אמר להן אינו מביא לא מבול של מים ולא של אש תורה נותן לעמו ושכר משלם ליראיו: כיון ששמעו ממנו הדבר הזה פנו כולם איש איש למקומו: רי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא שכן מצינו ביום שנקרע ים לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו שנא' (יהושע ה' א') ויהי כשמוע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם: וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (שם ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם: אמרו בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים: כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זינתה: לחמשים שנה נתגיירה אמרה בשלשה דברים חטאתי [בשלשה דברים] ימחול לי בחבל ובחלון ובסוכה שנ' ותורידם בחבל בעד החלון (שם ב' ט"ו) ותטמנם בפשתי העץ (שם ו'): יתרו. בתחלה היו קורין אותו יתר שנ' (ד' י"ח) וילך משה וישב אל יתר חותנו כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יתרו: וכן את מוצא באברהם מתחילה היו קורין אותו אברם כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא אברהם: וכן את מוצא (בשרי) [בשרה] מתחלה היו קורין אותה שרי כיון שעשת מעשים נאים הוסיפו לה אות אחת ונקראת שרה לכל העולם: וכן את מוצא ביהושע מתחלה היו קורין אותו הושע וכיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע: ד"א שמונעין מהן: יש לך ללמוד מעפרון מתחלה היו קורין אותו עפרון כיון שפסק דמים עם אבינו אברהם ואמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (ברא' כ"ג ט"ו) מנעו ממנו אות אחת ונקרא עפרן: וכן את מוצא ביהונדב מתחלה היו קורין [אותו] יהונדב (מ"ב י' ט"ו) וכיון שנתחבר לרשע שהוא יהוא מנעו ממנו אות אחת ונקרא יונדב (ירמ' ל"ה ו') מיכא אמרו אל תתחבר לרשע ואפלו לקרבו לתורה: וכן את מוצא באחאב בן קוליה בתחלה היו קורין אותו אחאב (שם כ"ט כ"א) כיון שעשה מעשים רעים מנעו ממנו אות אחת ונקרא אחב : שבעה שמות נקראו ליתרו יתר יתרו חובב בן רעואל פוטיאל קני: יתר שיתר פרשה אחת בתורה נתן לו הקב״ה פרשה להתגדר בה ואיזו זו מנוי זקנים שנא' (פ' כ"א) ואתה תחזה מכל העם: יתרו שעשה מעשים נאים: חובב שהיה חביב למקום: בן שהיה כבן למקום: רעואל שהיה ריע למקום וכן הוא אומר (פ׳ י"ב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים: פוטיאל שפט כל ע"ז שבעולם: קני שקנה העולם הבא: כהן מדין. ר' יהושע אומר כומר היה כענין שנ' (שופט׳ י"ח ל') ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כוהנים לשבט הדני: ר' אלעזר המודעי אומר שר היה כענין שנ' (ש"ב ה' י"ח) ובני דויד כהנים היו: חתן משה מתחלה היה משה מכבדו שנ' (ד' י"ח) וישב אל יתר חותנו עכשו התחיל חמיו מכבדו אמרו לו מה טיבך אמר להן חתן משה אני: את כל [אשר] עשה אלהים למשה ולישראל שקול משה כישראל וישראל כמשה שקול הרב כתלמיד ותלמיד כנגיד : כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים מיכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים לפני המקום כנגד כל נסים וגבורות שעשה המקום לישראל: ויקח יתרו חתן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה ר׳ יהושע אומר אחר שפטרה בדבר ר' אלעזר המודעי אומר אחר שפטרה באגרת נאמר כאן אחר שלוחיה ונאמר להלן (דב׳ כ"ד א') וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו מה שילוח האמור להלן גט אף שילוח האמור כאן גט: אמתי שלחה בשעה שאמר לו המקום למשה לך והוציא את ישראל ממצרים לקח את אשתו ואת בניו והרכיבם על החמור אמר לו המקום לאהרן צא לקראת אחיך המדברה יצא לקראתו חתחיל מגפפו ומנשקו אמר לו משה אחי היכן היית כל השנים הללו אמר לו במדין אמר מה טיב אלו בני אדם שעמך אמר לו אשתי ובני הן ואמר לו להיכן אתה מוליכן אמר לו למצרים אמר לו על הראשונים אנו מצטערין עכשו אתה מביא את האחרונים מיד אמר לה חזרי לבית אביך מיד נטלה שני בניה וחזרה לבית אביה לכך נאמר אחר שלוחיה ואת שני בניה: ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ר' יהושע אומר ארץ נכריה היא לי בודאי ר' אלעזר המודעי אומר ארץ נכריה שכל העולם עובדן ע"ז ואני עובד את מי שאמר והיה העולם שנא' (ע' תהל' ג' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ מזרח שמש עד מבואו: ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה אימתי הצילו המקום ר' יהושע אמר בשעה שאמר לו דתן מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (ב' י"ד): ר' אלעזר המודעי אומר תפסו את משה והעלוהו לבימה כפתוהו והניחו לו סיף על צוארו ירד מלאך מן השמים בדמות משה תפשו את המלאך והניחו את משה: ר' אליעזר אומר בני אדם שתפסו את משה עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשין וסומין: אומרין לאלמים היכן הוא משה ואינן יכולין לדבר: לחרשים ואינן שומעין: לסומין ואינן רואין וכן הוא אומר (ד׳ י"א) מי שם פה לאדם [וגו׳]: ויבא יתרו. חתן משה ובניו ואשתו אל משה למה נאמר לפי שנא' (פ׳ ז) ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה איני יודיע בניו של משה או בניה ממקום אחר ת"ל ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו בניו של משה ולא בניה ממקום אחר: אל המדבר הרי הכתוב מתמיה עליו אדם ששרוי בביתו ובכבודו של עולם עכשיו יבא למדבר תוהו הזה שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר: ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ר' יהושע אומר שלח לו ביד שליח: ר' אליעזר המודעי אומר שלח לו באגרת וירה לתוך מחנה ישראל עשה בגיני ואם אי אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך: ואם אי אתה עושה בגין אשתך עשה בגין שני בניך: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב״ה למשה אני שאמרתי והיה העולם שנ' (ע' תה' ג' א') אל אלהים דבר ויקרא ארץ אני שמקרב ואני מרחיק אני שקירבתי את יתרו ולא רחקתיו אדם זה שבא אצלך לא בא אלא להתגייר לא בא אלא להכניס תחת כנפי השכינה אף אתה קרביהו ואל תרחקיהו מיכאן אמרו לעולם יהא אדם מרחק בשמאל ומקרב בימין לא כדרך שעשה אלישע לגיחזי שריחקו לעולם: ויצא משה לקראת חתנו אמרו יצאו משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויש אומרין אף ארון יצא עמהם: וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום. אין אנו יודעין מי נשתחוה למי ומי נשק למי: מי שמענו שקרוי איש לא משה כענין שנ' (במ׳ י"ב י"ג) והאיש משה עניו מאד הא לא נשתחוה ולא נישק אלא משה ליתרו מיכאן אמרו לעולם יהא אדם נוהג כבוד בחמיו וכן דויד אמר לשאול ואבי ראה גם ראה (ש"ב כ"ד י"ב) מלמד שהיה נוהג בו כבוד ככבוד אביו: וישאלו איש לרעהו לשלום. גדול הוא השלום שהוא קודם לשבחו של הקב"ה שכן מצינו לא פתח ליתרו תחלה לא ביציאת מצרים ולא בעשרת הדברות ולא בקריעת ים סוף ולא במן ולא בשלו אלא בשלום תחלה שנ' וישאלו איש לרעהו לשלום ואחר כך ויספר משה לחותנו מפני שהשלום מישב את הדעת לשמוע את כל אלו: ויבאו האהלה. זה בית המדרש: ויספר משה לחותנו למשכו ולקרבו לתורה: את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. שקול פרעה כמצרים ומצרים שקולין כפרעה: על אודות ישראל. שתדע עמי בישראל : את כל התלאה. במצרים: אשר מצאתם. על הים: בדרך. זו ביאת עמלק: ויצילם ה'. מכולם: ויחד יתרו על כל הטובה ר' יהושע אומר בטובת המן הגיד לו אמר לו מן שנתן לנו הקב״ה אנו טועמין בו טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל מטעמים שבעולם שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: ר' אליעזר המודעי אומר בטובת הבאר הגיד לו אמר לו באר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם דבש טעם חלב טעם יין חדש טעם יין ישן [טעם] כל (מטעמים) [ממתקים] שבעולם שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: ר׳ אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הגיד לו אמר לו עתיד המקום ליתן לנו ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דויד וכהונה ולויה שנ' טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה: אשר הצילו מיד מצרים. מתחת סבלון ההוא של מצרים: ויאמר יתרו ברוך ה׳ (תני) [אמר] ר' פפיס גנאי לו למשה ולסיעתו שהרי ששים רבוא הוציא המקום ממצרים ולא היה אחד מהן שפתח ובירך המקום: אשר הציל אתכם מיד מצרים. מה ת"ל ומיד פרעה מיד מי שנקרא תנין הגדול שנ' (ע׳ יחז' כ"ט נ') הנני עליך התנין הגדול: אשר הציל אתכם. זה משה ואהרן: אשר הציל את העם אלו ישראל: [מתחת יד מצרים]. מתחת סבלון פרעה ושל מצרים: עתה ידעתי עד עכשו לא הודה בדבר: כי גדול ה׳ מכל האלהים. אמרו מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים עכשו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם לכך נאמר כי גדול ה' מכל האלהים: ד"א כי גדול ה' מכל האלהים אמרו מתחלה לא הניח יתרו ע"ז בעולם שלא עבדה עכשו הודה בדבר שנ' אלהים האלהים כל האלהים מכל האלהים נעמן הודה בדבר יתר ממנו שנ' (מ"ב ה' ט"ו) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל: וכן רחב הזונה שיירה שנ' כי ה' אלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (יהושע ב' י"א): כי בדבר אשר זדו עליהם. מכירו הייתי לשעבר (שביתר) [ועכשו ביותר] שבמחשבה שחישבו המצרים לאבד את ישראל בה דנן המקום [שנ'] כי בדבר אשר זדו עליהם: ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים הרי הכתוב מתמיה עליו: אדם שהוא עומד ומזבח ומקטר לע״ז בכל יום עכשו יביא עולה וזבחים לאלהים: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם. משה לאיכן הלך והלא מתחלה יצא לקראתו שנ׳ (פ' ז') ויצא משה לקראת חותנו אלא מלמד שהיה עומד ומשמש: דבר זה דרש ר' צדוק כשהיה רבן גמליאל עומד ומשמש אמרו בדין שאנו מסובין וגמליאל ביר' עומד ומשמשנו אמר להן ר' יהושע מצאנו גדול מרבן גמליאל שעמד ושמש: אמרו לו היזה (איזה) [זה] אמר להם אברהם שנ' (ברא׳ י"ט ח׳) והוא עומד עליהם ולא בני אדם כשרים אלא בני אדם שעוברין ע"ז ומכעיסין לפני המקום על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועוסקין בתורה: אמר להם ר' צדוק מצאנו גדול מאברהם ומרבן גמליאל שעומד ומשמש אמרו לו היזה אמר להם אלוה השמים ברוך הוא שנותן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה די מחסורה שנ' (תה' קל״ו כ"ה) נותן לחם לכל בשר ואומר (שם קמ״ז ט') נותן לבהמה לחמה ולא בני אדם כשרים אלא בני אדם עובדין ע"ז ומכעיסין לפניו על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועוסקים בתורה: לפני האלהים. [מלמד שכל המקבל פני חכמים כאלו מקבל פני שכינה]: ויהי ממחרת [ממחרת] יום הכפורים: וישב משה לשפוט את העם. כמנהגו: ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב. וכי מבקר ועד ערב היה משה יושב ודן את ישראל והלא אין הדינין יושבין אלא עד זמן סעודה אלא כל הדן דין אמת לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו שותף במעשה בראשית נאמר כאן מן בקר עד ערב ונאמר להלן (בר׳ א' ה') ויהי ערב ויהי בקר: וירא חתן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו' אמר לו כמלך שיושב ועבדיו עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם נצב עליך: ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים דבר זה שאל יהודה איש כפר עני את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי בא אלי העם לדרוש אלהים אמר לו ואם לאו מה יאמר כי יבא אלי העם לדרוש כמאמר אלהים יפה אמר: כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה: ושפטתי בין איש. זה דין (שיש) [שאין] בו פשרה: ובין רעהו. זה דין (שאין) [שיש] בו פשרה ונפטרין והולכין כרעים: והודעתי את חקי האלהים. אלו גזירות : ואת תורותיו. אלו הוראות: כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר והודעתי את חקי האלהים אלו עריות ואת תורותיו אלו גזרות: ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה חביב הוא יתרו שניתן לו מקום להתגדר בו זה מנוי זקנים והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב״ה ומפני מה לא צוהו הקב״ה למשה תחלה אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל לומר גדול היה יתרו שהסכים הקב״ה על דבריו אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי שאם יסכים הקב"ה על דבריו שנ' (פ' כ"ג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים: נבל תבל ר' יהושע אומר יהללו אותך ויקנתרו אותך: ר' אלעזר המודעי אומר ינבלו אותך וינשרו אותך כתאנה זו שעליה נושרין וכן הוא אומר (ישע׳ ל"ד ד') כגבול עלה מגפן וכנבלת מתאנה: אתה. זה משה: גם. זה אהרן: העם הזה אשר אתך. אלו שבעים זקנים כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר אתה זה משה: גם זה אהרן: העם הזה אשר אתך אלו שבעים זקנים: כשהוא אומר וגם זה נדב ואביהוא: כי כבד ממך הדבר. אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה כל זמן שבני אדם נכנסין תחתיה אחד אחד אין יכולין לעמוד בה: שלשה וארבעה יכולין לעמוד בה לכך נאמר כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדיך: עתה שמע בקולי איעצך אם תשמע ייטב לך: איעצך ויהי אלהים עמך [צא והמלך בגבורה] אם מורה לך אתה יכול לעמוד ואם לאו אי אתה יכול לעמוד: היה אתה לעם מול האלהים. היה להם ככלי מלא דברות: והבאת אתה את הדברים אל האלהים. דברים שאתה שומיע תבוא תרצה להם: והזהרת אתהם את החקים אלו גזרות : ואת התורות. אלו הוראות: כך דבר ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר את החקים אלו עדות שנ' (ויק׳ י"ח ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות: ואת התורות אלו גזרות: והודעת להם את הדרך ילכו בה. זו גזרה שנ' (דברים ה' ל') בכל הדרך אשר צוה ה' אלהים אתכם תלכו בה: ואת המעשה אשר יעשון. זה מעשה הטוב כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר והודעת להם שתודיע להם בית חייהם: את הדרך זו גמילות חסדים: ילכו זה בקור חולים: בה זו קבורת מתים: ואת המעשה זה הדין: אשר יעשון זה לפנים משורת הדין: ואתה תחזה מכל העם אתה תחזה להם מנבואה: אנשי חיל. אלו עשירים בעלי ממון: יראי אלהים. אלו שיראים מן המקום בדין: אנשי אמת. אלו בעלי הבטחה: שונאי בצע. אלו ששונאין לקבל ממון: כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר ואתה תחזה מכל העם תחזה להם באספקלריא כמחזית זו שהמלכים חוזין בה: אנשי חיל אלו בעלי הבטחה: יראי אלהים אלו שעושין פשרה בדין: אנשי אמת כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו: שונאי בצע אלו ששונאין ממון עצמן והלא דברים קל וחומר ומה אם ממון עצמן היו שונאין ממון אחרים על אחת כמה וכמה: ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. שרי אלפים שש מאות: שרי מאות ששת אלפים: שרי חמשים שנים עשר אלף: שרי עשרות ששת רבוא: נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות: ושפטו את העם בכל עת ר' יהושע אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן והיו דנין את ישראל בכל עת: ר' אלעזר המודעי אומר בני אדם שבטילין ממלאכתן ועסיקין בתורה יהיו דנין את ישראל בכל עת וכן הוא אומר (שופט' ה׳ י') רוכבי אתונות צחורות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר ומדינה למדינה ועוסקין בתורה ועושין אותה כצהרים: ישבי על מדין שיושבין ודנין דין אמת לאמתו: הולכי אלו בעלי מקרא: על דרך אלו בעלי משנה: שיחו שכל שיחתן בתורה : ד"א ושפטו את העם בכל עת בדיני ממונות הכתוב מדבר שדנין אותן בכל יום מן התורה ואפלו בערב שבת ומדברי סופרים שאין דנין בערב שבת : ד"א ושפטו את העם בכל עת דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה : והיה כל הדבר הגדול יבואו אליך. ודברים קטנים ישפטו הם אתה אומר דברים גדולים יבואו אליך ודברים קטנים ישפטו הם או אינו אלא דברים שבבני אדם גדולים יביאו אליך ודברים שבבני אדם קטנים ישפטו הם כשהוא אומר (פ' כ"ו) את הדבר [ה]קשה יביאון אל משה הא אין דבר גדול אמור אלא בדברים גדולים: דברים גדולים יביאו אליך ודברים קטנים ישפטו הם: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים. אמר לו צא המלך בגבורה אם מודה לך אתה יכול לעמוד: ואם לאו אי אתה יכול לעמוד: וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. אהרן נדב ואביהוא וכל זקני ישראל על מקומו יבא בשלום: ר' סימאי אומר הדן דין האמת לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות ואינו אלא נותן שלום ביניהם שנ' (זכ' ה' ט"ז) אלה הדברים אשר תעשו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם : אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום: מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום שנ' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום: אין לי אלא לבעלי דנין: ומנין אף לכל ישראל ת״ל (תה׳ ע"ב ב') ידן עמך בצדק וענייך במשפט מה כתיב אחריו ישאו הרים שלום לעם: אין לי אלא לבני אדם בלבד מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים ת"ל (ישע' י"א ד') ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעניי ארץ וגו' והיה צדק אזור מתניו מה כתיב אחריו וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' דעה זו היא המשפט שכן הוא אומר (ירמ' כ"ב ט"ו) (לשלום) התמלוך כי אתה מתחיה בארז אביך (הכל) [הלוא] אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אתי נאם ה': גדול הוא המשפט שכל השונאו אין רפואה למכתו שנ' (איוב ל"ד י"ז) האף שונא משפט יחבוש ואין חבישה אלא רפואה שנ' (תהי קמ״ז ג') הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם: וישמע משה לקול חתנו ודאי: ויעש כל אשר אמר. מה שאמר לו חמיו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר וישמע משה לקול חתני ודאי: ויעש כל אשר אמר מה שאמר המקום: ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו' מינה עליהן דיינים וצוה את הדיינים שיהיו סובלים טורח הצבור כענין שנ' (דב׳ א' ט"ו) ואצוה את שופטיכם וצוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינים כענין שנ' (ע' שם י"ח) ואצו אתכם בעת ההיא את הדברים אשר תעשון: ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה אמר לו הקב״ה משה אתה דן את הקושיות הרי בנות צלפחד באין לשאל בדין שאפלו תנוקות משיבין עליו ואין אתה יודיע מה להשיב אלא (במד' כ"ז ה') ויקרב משה את משפטן לפני ה' : וישלח משה את חתנו ר' יהושע אומר שילחו בכבודו של עולם: ר' אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות: אמר לו הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שמתשובה שאמר להם הר יורע מה אמרו לו אל נא תעזב אותנו (שם י' ל"א) אמרו לו אתה נתת לנו עצה טובה יפה והמקום הודה לדבריך אל נא תעזוב אותנו אמר להן כלום הנר אלא במקום חשך מה עשה נר בין חמה ללבנה אתה חמה ואהרן לבנה אלא הריני הוליך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים: יכול שהלך ולא חזר ת״ל (שופ' א' ט"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם אין עם אלא תורה שנ' (איו' י"ב ב') אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה מכאן אמרו כל זמן שחכם קיים חכמתו קיימת מת אבדה הכמתו עמו: וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו עמו: הלכו וישבו להן אצל יעבץ שנ' (דה"א ב' נ"ח) ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו מחבבים את התורה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה (ירמ׳ ל"ה ב') הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין: ואתן לבני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות ואמר להם שתו יין אמר להם המקום אמר לי שתשתו יין אמרו לו אבא צונו שלא לשתות יין כל ימים שהבית הזה חרב ועדיין היה שלא חרב: אלא אמר לנו תהו מתאבלין עליו שסופו ליחרב ואמר לנו אל תסוכו ואל תספרו ואל תשבו בבתים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו: לכך נקראו שמעתים תרעתים סוכתים: תרעתים שלא רצו לגלח: סוכתיס שלא רצו לסוך. שמעתים ששמעו לקול אביהם: ד"א תרעתים ששמעו תרועה מסיני: ד"א שהיו מתריעין בבקשתן ונענין: שמעתים ששמעו לקול דברי תורה: ד"א שהיתה תפלתן נשמעת: סוכתים שהיו יושבין בסכות דכתיב ונשב באהלים: ד"א שהיו מסככין על ישראל ומגינין עליהן מעשה באחד שאמר קרבן בית שותי מים היום יצאת בת קול מבית קדש הקדשים ואמרה להן מי שקבל קרבן אבותיכם במדבר הוא יקבל קרבנכם בשעה זו: ומי הן אלו הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב: ואומר (שופטים א' ט"ז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים הוי אומר הנביא שבית המקדש עתיד ליחרב עמד תור על בניו שלש גזרות שלא ישתו יין ושלא יבנו בתים ושלא יטעו כרמים שנ' (ירמ׳ ל"ה ו') ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם: ומנין למד שפרישות יין מארכת ימים שהרי ארבעה היו לוהטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי: קין ונח ולוט ועזיהו: קין וקין היה עובד אדמה (בר' ד' ב'): נח ויחל נח איש האדמה (שם ט' ב'): ולוט וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן (שם י"ג י'): עזיהו כי אהב אדמה היה (דה"ב כ"ו י'): ר' (יוחנן) [נתן] אומר גדול הברית שכרת הקב״ה לבני יתרו יתר מן הברית שכרת לבני דויד שהברית שנכרת עם דויד אינו ברית אלא על תנאי אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (תה' קל״ב י"ב) אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת על תנאי שנ' (ירמ׳ ל"ה י"ט) לכן כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים יש אומרין שהשיא מבנותיו לכהנים ועמדו ממנו כהנים גדולים ונתן לו המקום ברית שלא יפסקו ממנו כהנים גדולים לעולם אמר רבן שמעון והלא כבר פסקה כהונה גדולה מה אני מקיים לא יכרת איש ליונדב אלא שלא פסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם : מה אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו שהיה מישראל: (אמר ר' יוחנן עליה צוח בלעם הרשע ואמר איתן מושביך (במד' כ"ד כ"א) אמר כמה תוקף היה לו בשביל שתי ככרות שאמר קראן לו ויאכל לחם (ב' כ') נותן לו שכר ולבניו עד סוף כל הדורות) עליהם הכתוב אומר (דה"א ד' כ"ג) המה היוצרים אלה בני יונדב בן רכב שהיו יודעין כוח יצירתו של עולם: ד"א שהיתה פרנסתן מבלי מצירה: ד"א שנצרו שבועת מצות אביהם: אמר ר' אבהו זכה יתרו שיצא מבניו מרבצין גדולי תורה בישראל והיזה זה יעבץ שנ' (שם ד' י') ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל: אם ברך תברכני בתלמוד תורה: והרבית את גבולי בתלמידם: והיתה ידך עמי שלא אשכח משנתי: ועשית מרעה שתעמיד לי רעים כמותי: לבלתי עצבי שלא יעציביני יצר הרע מלשנות: ויבא אלהים את אשר שאל [מלמד שנתן לו מה ששאל וכו'] זו משנת ר' נתן: ר' יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה: והרבית את גבולי בבנים ובנות: והיתה ידך עמי במשא ומתן: ועשית מרעה חיים שנתת לי לא יהיה בהן לא חולי עינים ולא מיחוש שנים ולא מיחוש ראש: לבלתי עצבי אם אתה עושה לי כן ואם לאו הריני הולך בנסיסות לשאול: ר' חנניה בן גמליאל אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשנה שנייה בשעה שהעמיד משה אכסלטיינות על ישראל ואימתי העמידן בשנה שנייה שנ' (במ' ב' ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.