מיני תרגומא/בראשית/ג
בראשית פרק ג
פסוק י"א המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו וכו' תרגם אונקלוס מאן חזי לך וגו' בדיל דלא למיכל וגו' תיבת בדיל שבתרגום צריך מובן למאוד:
פסוק ט"ז זה לשון הרמב"ן ואל אישך תשוקתך לתשמיש ואעפ"כ אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממך לשון רש"י. ואיננו נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו וזו מדה יפה בנשים ור"א אמר וכו' והנכון בעיני שהעניש אותה שתהיה נכספת מאוד אל בעלה ולא תחוש לצער ההריון והלידה והוא יחזיק בה כשפחה וכו' ע"ש. הנה בעירובין דף ק': עשר קללות נתקללה וכו' ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת אל בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה וכו' זו היא מדה טובה בנשים. וז"ל רש"י ד"ה והוא ימשול בך שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה עכ"ל. ובכן דברי הרמב"ן צע"ג שהקשה על פי' רש"י מה דמבואר להדיא בש"ס ופי' רש"י על פי הש"ס והוה ליה לתמוה על הש"ס ולא על רש"י תלונתו לבדו:
שוב ראיתי במזרחי שכתב בזה"ל, אבל הרמב"ן טען ואמר ואין זה נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו זו מדה יפה בנשים. ואני תמה מאד איך לא השגיח להבחין בין מדה לברכה כי אע"פ שהיא מדה יפה שלא יהיה לה מצח לתובעו מ"מ קללה היא לה שתהא משתוקקת ולא יהיה לה מצח לתבעו עכ"ל. גם עליו יש לדקדק אשר לא העלה ולא הביא סוגיא דעירובין דברור מללו כמ"ש רש"י בנמוקי החומש: