מחנה אפרים/נדרים/כא
|
< הקודם · הבא > |
ועל האשה שאסרה תשמישה על כל העולם אי חל האיסור דמדברי הטור בסי' רל"ד נראה דחייל ומ"ש הב"י דקשה עליו דכיון שהיא משועבדת לו היכי חל האיסור על בעלה יע"ש נראה דהטור בשיטת התוס' קאי שכתבו בפרק אע"פ דמדינא קונמות מפקיעין מידי שיעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבודו וכי אלמוה היינו דוקא בקונם פרטי אבל בקונם כללי כיון דלא שכיח לא אלמוה. אבל מדברי הר"מ ז"ל בפי"ב מהלכות נדרים נראה דמדינא לא חייל האיסור על בעלה שכן כתב האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי אסורה עליך א"צ להפר הא למה זה דומה לאוסר פירות חברו על חברו בעל הפירות ואח"כ כתב אמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידיה אינו נאסר במעשה ידיה מפני שידיה משועבדין לו שאע"פ שאמרו ההקדש מפקיע מידי שיעבוד חכמים עשו חיזוק לשיעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם עכ"ל. משמע מדבריו אלו דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד זולת במידי דדבריהם מפני שצריכים חיזוק. והא דכתב ברישא באסרה תשמישה על בעלה דאין צריך להפר ואע"פ דלא הוי מדבריהם ה"ט כמ"ש דדמי לאוסר פירות חברו וכו' דגופה קנוי לו לכך ולא דמי למעשה ידיה דאין ידיה קנויות לו' וכמ"ש התוס' בר"פ הזורק ונמצא לפי דעת הרמב"ם ז"ל דאסרה הנאת תשמיש על בעלה מדינא לא חייל האיסור וא"ש לפי זה מ"ש אין צריך להפר דאלו לדעת שאר המפרשים דס"ל דמדינא חייל אלא דאלמוה רבנן וכו' קשה עדיין דניפר לה שמא יגרשנה ואסורה לחזור לו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |