מהרש"א - חידושי הלכות/עירובין/סו/ב
מהרש"א - חידושי הלכות 
עירובין סו ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ורביעאה רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א קרן אורה |
גמ' וצריכא דאי אשמועינן מחצר לחצר בהא קאמר שמואל משום דהא תשמישתיה כו'. לא איצטריך האי צריכותא אלא לרבא דאפי' בב' חצירות זו לפנים מזו דאוסרין ומערבין לפעמים אין מבטלין אבל לאביי דלא קאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר אלא בב' חצירות ופתח א' ביניהם המ"ל בפשיטות דצריכא דאי אשמועינן מחצר לחצר בהא קאמר שמואל משום דאין אוסרין אבל חורבה דאוסרין אימא מודה ליה לר"י ואי אתמר כו' ודו"ק:
בפרש"י בד"ה אין ביטול רשות מחצר כו' וכיון דפנימית אסורה חיצונה כו' ועוד שאין עירובה אצלה. עכ"ל. פירושו תמוה דמי הכריח אותו לשנות ולפרש הכא הקושיא ליבטל לבני חיצונה לחוד דאימא לפרש הך קושיא דהכא כאינך קושיות דלעיל גבי נתנו עירובן בחיצונה כו' דפריך ליבטל לבני חיצונה אין ביטול כו' דהיינו ליבטל נמי לבני חיצונה כו' וכן הא דפריך ליבטל לבני פנימית אין ביטול כו' היינו נמי לבני פנימית כפרש"י גופיה וא"כ נפרש נמי הכא ליבטל לבני חיצונה אין ביטול כו' היינו נמי לבני חיצונה והשתא לא תקשי הא שפיר' כיון שפנימית אסורה חיצונה כו' דאמאי תהיה פנימית אסורה טפי מהחיצונה כיון שביטל לשתיהן ולא תקשי נמי שאין עירובה אצלה אבל הוה ליה לפרש כדלעיל אין ביטול רשות מחצר לחצר ודריסת רגלו של זה שאסר במקומו אוסר לבני חיצונה ודו"ק:
תוס' בד"ה אלא לאו דאתא בשבתא להכי חשיב אין מערבין אפילו עירבו כו' מ"מ כשבא הנכרי נתבטל העירוב כו'. עכ"ל. מזה ה"מ לדחויי בפשיטות לעיל דליכא לפרושי דעירוב על ידי שכירות מועיל בלא ביטול דאם כן אמאי קרי ליה אין מערבין ודו"ק:
בד"ה שהמבוי לחצרות כו' וחד מינייהו באחריתי. עכ"ל. הלשון מגומגם לפי מה שפירשו התוס' בפ"ק דבית א' בלא חצר וחצר א' מן הבתים עכ"ל ע"ש ודו"ק[1]:
בד"ה כיצד נתנו עירובן כו' וא"ת אביי היכי פליג ואמר דיש ביטול מחצר כו'. עכ"ל. מה דלא קשיא להו הכי לר' יוחנן יבואר לקמן בסוף פרקין ע"ש:
בד"ה נתנו עירובן בחיצונה כו' האי בר כו' הא כו' דכולן יכולין לבטל כו'. עכ"ל. ר"ל כולן בין בני הפנימית בין בני החיצונה שעירבו יכולין לבטל לאותו אחד שלא עירב וק"ל:
- ↑ כתב הרב הגאון מו"ה שמואל קאידנובר ב"מ ס' ברכת הזבח: ואני תמה מאוד על הרב ז"ל איך אפשר לומר שכוונת התוס' כך היא דשתי תשובות בדבר, הא' דבמאמר חד מינייהן כך אפשר להיות החצר כמו הבית. ואיך יתכן להיות החצר תוך הבית. וא"ת היא הנותנת כיון שאי אפשר ולכך כתבו התוס' התם וסמכו על המבין דעל כל פנים אין לשונם ברור ומדוקדק בזה האופן. וגם הרב ז"ל גופיה הרגיש בזו באומרו הלשון מגומגם. אבל האחרת קשה הימנה דמה להם להתוס' ז"ל לומר דבר שאין צורך בו לעניין קושייתם שהיא דקשיא שמואל אדשמואל. דבאמרו אין לנו בעירובין אלא בלשון משנתנו, משמע דבעי למבוי שיהא ניתר בלחי וקורה שתי חצרות ובכל חצר שני בתים, ואיהו גופיה קאמר דבבית אחד וחצר אחד סגי. ובקושייא זו מה לי אם הבית הוא תוך החצר או הוא בפני עצמו מכל מקום קשיא שמואל אדשמואל. ועוד נשארו דברי התוס' וקושייתם בתימא וקושי לפ"ד הרב ז"ל.
אבל האמת הברור שהרב שגג בכוונת התוס' ומעולם לא עלה על דעת התוס' לומר שהבית הוא בתוך החצר דמה להם בכך. מלבד שאין הלשון סובלו כאמור, אלא כוונתם לתרץ הקושיא שהקשו דשמואל אדשמואל, ומשני ששמועה אחת משתי שמועות הללו של של שמואל היא אחרונית שחזר בו שמואל ואמרה באחרונה והיא עיקר כי לעולם הסברא האחרונה הוא עיקר אלא שהתוס' לא ידעו איזה היא האחרונה ותפסו להם התוס' לשון הגמרא הנזכר בהתכלת לכן בפרק כסוי הדם הורה רבי כר"מ והורה רבי כרבנן, הי מינייהו אחריתא. וכן בפרק הבא על יבמתו בענין פלוגתא דרשב"ג ורבי בכמה זימני הוה חזקה דתני חדא רבי אומר בשנים ורשב"ג אומר בשלשלה ותניא איפכא הי מינייהו אחרנייתא הרי שהלשון המורגל בגמרא לומר הל החולק מדידיה אדידיה דחד מינייהו אחריתא היינו שחזר בו ואמרה באחרונה והוא כוונת התוס' פה שחזר בו שמואל וחד מינייהו מן השמועות הללו הסותרות זו את זו אמרה באחרונה, וזהו אמרם באחריתא יוצא שהתוס' מסופקים איזהו היא האחרונה לכך סתמו ואמר חד מינייהו ודו"ק כי זה ברור בדברי תוס' ז"ל: הגהות הגאונים
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |