עריכת הדף "
יש סדר למשנה/ברכות/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == תוי"ט ד"ה '''ואם הבטחתו וכו'. ''' אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא ע"ש. המג"א סי' קכ"ח סקכ"ט הביא דברי לחם חמודות ושחזר בו בתי"ט דאין למדין הלכה ממדרש כו' וכ"כ הב"ח בשם המרדכי הארוך דדוקא נ"כ שרי שלא תתבטל נ"כ אבל אמן לא יענה וכו' וסיים וא"כ ה"ה אמן שרי ומכ"ש האידנא שמתפללין מתוך הספר ע"ש. ועי' ט"ז ס"ק י"ד כתב. ונראה לכאורה דגם לענין עניית אמן אם הבטחתו שיהי' יודע בטיב הברכות דלא יטרף דעתו מותר כמו לענין נשיאת כפים דאין הטעם רק משום חשש טירוף אם מובטח לו שלא יתבלבל עולה לדוכן כ"ש בזה דבקלות טפי יוכל להיות בטוח שלא יתבלבל ע"י עניית אמן ולא יהי' מטורף בברכה שלאחריו אבל כי דייקת לא נראה כן וכו' כי בעניית אמן כראוי הסיח דעתו למחשבה אחרת ובזה אין שייך לומר מובטח שלא תטרוף דעתו כי התחת אלקים הוא להפוך המחשבה כרצונו כי אין דבר זה תלוי בטבע שלו משא"כ באם נושא כפיו שהחשש הוא כפירש"י טירוף דעת הוא מחמת אימת ציבור ובזה פירש"י אם מובטח הוא שאין דעתו מטורפת מאימת ציבור וכו' וע"כ מהני הבטחה וכו' ע"ש שהאריך עוד קצת בזה. ובעיקר' דמילתא שכתב התי"ט מן הירושלמי פ"ב דפאה אין למדין לא מן ההלכות וכו' אלא מן הגמרא איכא למידק מאי ראיה היא זו דודאי איפכא מסתבר' למימר היכי דלא מצינו פלוגתא ר"ל דגמר' דילן חולק או להדי' או מכח הכלל שנמסר לנו. דפסקינן עפ"י הגדה או ע"פ התוספתא וכה"ג. ולא איתמר בירושלמי דאין למדין וכו' רק היכא דנחלקו אגמרא דידן. אין למדין מהם אלא פסקינן כגמרא דילן. וקצת בענין זה מצאתי ברלב"ח סי' ס' דף י"ז ע"ג שכתב ודברי מגדול עוז בזה הם שיבוש במחילה מכ"ת כדרכו בכמה מקומות כי מ"ש דאין למדין הלכה מפי המשנה זהו דוקא כשיש בגמרא הפך מהמשנה בפירוש וכו' ע"כ. וכן משמע ברשב"ם בב"ב ק"ל אהא דת"ר אין למדין הלכה וכו' כתב בזה"ל ובמקום אחר אמרי' אין למדין הלכה מתוך משנה כגון זה שכתב במשנה והלכה כדבריו וכו' היכא דפליג יחיד אצל רבים לא סמכינן אפסק הלכה של משנה אא"כ פוסק בגמרא וכו'. והכי אמרי' בירושלמי ר"ז בשם שמואל אמר אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא כלומר מדברי האמוראין ולא מפי הכתוב במשנה וברייתא כגון דפליגי רבים עליה וכו' ע"ש. נראה כוונת הרשב"ם דדוקא כגון דפליגי רבים עליה לא מורינן הלכה מפי משנה לפי שנמסר לנו הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים בר מהיכא דמצינו בגמרא להדיא דהלכה כאותו יחיד דמסתבר טעמי' או כה"ג. ותדע שהרי כמה וכמה פיסקי דינים היוצאים מתוספתא הובא בגדולי ראשונים ואחרונים להלכה מקוימת ולא עוד אלא אפילו היכא דנשאר בגמרא דילן איבעיא דלא איפשטא בתיקו פסק הרמב"ם להקל מכח התוספתא כמ"ש הרא"ש בפרק שני דחולין סי' ו' דהרמב"ם מכשיר במיעוט בתרא אע"ג דנשאר בתיקו דסמך על התוספתא ובעל הש"ס לא ידע מתוספתא זו ע"ש. [וכתבתי בחדושי תוספתא שגם בהרשב"ם בב"ב ס"ג. ד"ה תנו חלק וכו' כתב ואע"ג דתניא בתוספתא וכו' איכא למימר דלא הוה שמיע להו הך ברייתא דאי הוה שמיע להו הוו מייתן לה בבית המדרש וכו'] ואף הרא"ש שמגמגם בזה וכתב דמסתבר טפי למימר שלא רצה בעל הש"ס להביא הברייתא השנויה בתוספתא ולפשוט הבעיא משום דקים להו דלא מיתניא בי ר"ח ור' אושעיא דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לעשות חבור קיים אמת חקרו וחזרו לידע כל הספרים וכו' הלכך אין לסמוך על תוספתא זו כיון שאין בעל הש"ס מסכים עליו ע"ש. וכ"כ הרא"ש ביומא בם הכפורים סי' ה' איבעיא להו הרב אצל התלמיד מאי ולא איפשטא ובתוספתא תניא ההולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני [מי שגדול ממנו צ"ל] תלמיד חכם [וכן העתיקו הב"י א"ח סי' תרי"ג] עובר כדרכו וכו' וכתב הרי"ץ גאות דמשבשתא היא מדלא הביא אותה הגמרא לפשוט וכו' עכ"פ חזינן גם מדברי הרא"ש והרי"ץ גאות דדוקא היכא דסותר הוא התוספתא את הגמרא דילן לא פסקינן כוותיה אבל בסתמא מילתא ברור דהילכתא כוותה ואשר ע"כ הוא הדין והוא הטעם דמורינן מתוך המדרשות ומתוך ההגדות כל כמה דלא ברירא לן דסותר את האמור בגמרא דילן. ודע בתשובת חכם צבי סי' מ"ט בנידון קושי' מהר"ל מפראג בבן י"ג עד בן כ' שנים דאינו בר כרת ואמאי מייתי חטאת. כתב הגאון ח"צ תוך שאר תשובותיו בזה"ל והסמך שסמכו עליו מפרק ר' עקיבא דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו דברי אגדה הן ואין משיבין מן האגדה גם הטעם שפירשו ז"ל והוא הירושלמי מגזירת מרגלים תמוה הוא דא"כ ובן ששים שנה ומעלה נמי נימא הכי וכו'. הנה מ"ש גם הטעם שפירשו ז"ל אולי צ"ל שפירש"י ז"ל. כי כן פרש"י בשבת פ"ט ע"ש. ברם מ"ש הגאון הנ"ל דברי אגדה ואין משיבין מן האגדה. הפריז על המדה [וז"ל הספרי ולדבקה בו למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם הביאו רא"ה בס' החינוך מצוה תל"ב] ומלבד הנזכר בשבת פ"ט דל עשרין שנין וכו' נמצא עוד אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אין עונשין אלא מבן כ' ולמעלה וב"ד של מטה מבן י"ג ולמעלה ובמחלוקת של קרח וכו' הביאו המזרחי ג"כ ריש פ' חיי שרה ורש"י בפ' קרח ט"ז פסוק כ"ז ולקוצר דעתי לא ידעתי ראיה מפורשת אנה מצא דאין משיבין מן האגדה וכל דברי האגדה מסורין או מטעמא או מקבלה דהכי גמירי להו רק בדברים שאינם פשוטים אמרינן דיש לה סוד נעלם. וכמה וכמה דינים למדין מן האגדה ואפרט אחת מהנה לענין יין נסך כמ"ש תוס' ע"ז ל"ג ד"ה כסי וכו' דבהדחה שלישית נפלט הכל ושרי וכתבו לראיה ממדרש אסתר שאמר המן לאחשורוש אם זבוב וכו' ולא עוד אלא שמדיח כוסו ג' פעמים. וכ"כ הרא"ש שם הראיה בשם המדרש ונדפס שם בהרא"ש מראה מקום מגילה י"ג וכתבתי בתכ"ש המציין הזה לא דק כי עיקר הראיה דהיינו ולא עוד אלא שמדיח לית בגמרא דילן במגילה י"ג אלא רק במדרש אסתר איתא וכן הביא הפ"ח באה"ע סי' קי"ט ממה שאמרו ביבמות ס"ג נתנני ד' בידי לא אוכל קום זו אשה רעה וכתובתה מרובה וכו' מוכח דאינו יכול לגרשה אא"כ יש לו לשלם הכתובה דלא כרמ"א ע"ש. הרי דמיית' לדינא מן ההגדה ודלא כבאר היטב שמשיג עליו דאין למדין מן ההגדות ע"ש. ולכן גם מ"ש בשבות יעקב חלק שני סי' קמ"ט בפשיטות דאין למדין הלכה מדברי אגדה ע"ש צ"ע לפמ"ש לעיל בס"ד. ובפרט אילו ראה הגאון המפורסם הנ"ל מ"ש הרמב"ם דברים אלו לא היה כותב הכי כי ז"ל הרמב"ם בפירושו בפ"ז דסנהדרין בסוף המשנה [המתחיל הבא על הזכור וכו'] אבל מפי השמועה למדנו שהקב"ה לא יעניש החייב כרת אלא אחר עשרים שנה ואין הפרש בזה בין זכרים לנקבות ע"כ. הרי שכתב הרמב"ם מפי השמועה למדנו וברור דהוא עיקר האמיתי כמשמע מפי השמועה למדנו שזכר הרמב"ם על רוב דיני התורה ועמ"ש התוי"ט מ"ג פ"ז דאהלות ד"ה ובית הלל וכו' ע"ש. וגם לפי פי' השני שכתב הר"ב משנה כ"א פ"ה דאבות בן עשרים לרדוף וכו' נשנית דבר זו במשנה עמ"ש שם בס"ד. והנה בירושלמי שהעתיקו התוי"ט איתא בזה"ל ר"ז בשם שמואל אין למדין לא מן ההלכות [קס"ד לפי שנשתקע בהם הל"מ והם פסקי דינים כגון משניות קרי להו הלכה אצל הגדות] ולא מן ההגדות ולא מן התוס' [התוספתא רא"פ] אלא מן התלמוד [גמרא רא"פ] ע"כ. וע"פ הדברים האלו יש התעוררות בדברי הרמב"ם להמעיין שם גם במ"ש הרשב"ם שם ובמקום אחר אמרינן אין למדין הלכה מתוך משנה וכו' ולא מצאתי דבר זה אלא בנדה ז' אבל שם איתא הא קמ"ל שאין למדין הלכה מפי גמרא וז"ל רש"י שם דאין למדין הלכה מפי הש"ס מתוך המשנה והברייתא ששנוי' בהם הלכה כפלוני אין למדין מהם שהאמוראים אחרונים דקדקו וכו' ע"ש כשתתבונן בכל אלו הדברים תמצא כמה דברים לתועלת ודברי הירושלמי עולים שאין למדין מתוך המשנה לדמות ממנה למקום אחר ע"ש אריש דבריו כמו שפי' רא"פ בסופו. אלא אותה הלכה גופי' שנשנית והלכה כדבריו משמע דפסקינן. אכן מפירש"י בנדה ומפי' הרשב"ם נראה דאפילו כאותה הלכה עצמה ששנוי' בתוך המשנה וברייתא לא סמכינן עליה גם תוס' בגיטין נ"ב ד"ה הלכה וכו' אע"ג וכו' ובברייתא קתני נמי וכן הלכה כדבריו אין למדין הלכה מפי תלמוד ע"כ. וצריך קצת תיקון שהרי וודאי מפי תלמוד דהיינו גמרא דילן שחיבר רבינא ורב אשי למדין ואין משיבין דאין אדם רשאי לחדש דבר מעתה. וכמ"ש הרשב"ם הנ"ל ואין כאן מקום להאריך עוד בזה. ואשובה על הראשונות דזה שכתב התוי"ט שהרי ברבות וכו' שעל שניהם הוא אומר וכו' וקאמר עלה דהלכה כוותיה ואנו לא קי"ל הכי. אתי שפיר על נכון דלא קי"ל כר"י בן ברוקא מטעם דר' חייא ור' אמי ורב נחמן פסקו הכי בסוגיא דיבמות ס"ה דאין הלכה כר"י בן ברוקא וא"כ אע"ג דאמרינן במדרש דר' ירמיה ור' יצחק בשם ר' חנינא אמרו דהלכה כר"י בן ברוקא קי"ל כרבי' דר' חייא ור' אמי ורב נחמן וגם רבינא ורב אשי שסדרו הש"ס ולא הביאו הך דר' חנינא קי"ל הכי. אמנם בהא דעניית אמן אחר הכהנים אם הבטחתו. דאין הכרע בגמרא דילן. ברור דודאי שנשנית במדרש מוציא מידי ספק דלמדונו רבותינו שעונה אמן באם הבטחתו וס"ל לרבותינו דמתני' לרבותא דהפסק גדול וכו' [כמ"ש התוי"ט ומלבד ישוב זה דלרבותא דהפסק גדול וכו' י"ל עוד דברישא דמתני' הואיל דנקט להדיא הטעם מפני הטירוף. משמע להדיא דאילו היכי דבטל הטעם כגון באם הבטחתו שלא יטרוף אז יענה אמן אבל בסיפא דלא קתני טעמא הוצרך למתני ואם הבטחתו] וכל זה ברור במלתא ובטעמא. והוי יודע דהרא"ש בסי' י"ז על המשנה דהכא כתב בזה הלשון היה עובר לפני התיבה וכו' ור"ת ז"ל היה אומר דאין ש"ץ יכול להפסיק ולקרות כהנים וכו' ובערוך פי' חזן ש"ץ וטעות הוא וכו' ועוד אמרינן בסוטה ל"ט אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא ובספרי קאמר אין הש"ץ רשאי להתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי הקהל אלמא ש"ץ לאו היינו חזן הקורא ע"כ והנה בדברות הראשונות של הרא"ש שכתב וטעות הוא וכו' תמצא מה שכתבתי בס"ד במ"ג פ"א דשבת קחנו נא משם. ואציגה פה עמדי דברות האחרונות שכתב הרא"ש ועוד דאמרינן בסוטה וכו' ובסיפרי קאמר וכו' לא זכיתי להולמו ראיה זו הלא לאין מספר מצאנו ראינו כי המכוון אחד נקרא בשנים ושלשה שמות. ואפרט אחת מהנה דוגמתו שם הממונה דהוא סגן עי' רש"י ברכות י"א ויומא ט"ו. וחזינן דבכמה מקומות נקרא בשם ממונה ובכמה מקומות נקרא בשם סגן ועי' תוס' שם ותוס' דסוטה מ"ב ד"ה סגן ותוס' מנחות ק"י ד"ה אמר וא"כ ה"נ י"ל דמר קרי ליה לחזן בשם הקורא ומר בסיפרי קרי לי' ש"ץ ולכן דע דגם בתוס' ברכות ל"ד כתבו ד"ה לא יענה אמן וכו' לקרות כהנים לדוכן אומר ר"ת שאין ש"ץ יכול לקוראם דחשיב הפסקה לתפלה וכו' והא דאמרינן בסוטה דלשני' קורא כהנים כו' לאו אשליח ציבור קאי אלא אחזן כדתניא בסיפרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם וחזן לאו היינו ש"ץ וכו' וכן משמע נמי בסוטה ל"ט דלאו אש"ץ קאי דמעיקרא קאמר אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא ואח"כ אמר אין ש"ץ רשאי וכו' משמע דשנים הם ע"כ [ועי' תוס' מנחות מ"ד ד"ה כל כהן וכו' הביאו ראיות אחרות] ועתה הראית לדעת דהוכיחו תוס' ממה ששינה הש"ס בענין אחד דמתחילה אמר הקורא ואח"כ באותו ענין אמר ש"ץ ע"כ דשנים הם ובכן מהנראה דגם הרא"ש עולה על כוונה זו ומה שנדפס בסיפרי טעות הוא וצ"ל ובסיפא קאמר אין ש"ץ וכו' וכן הסכים על ידי בהגה"ה זו דצ"ל ובסיפא מר גיסי הגאון בספר זכרון יוסף דף י"ז ד"ה ומה שפילפל וכו' ומגי' חמורות ובספרי דבהרא"ש צ"ל ובסיפא [ול"נ שיותר טוב להגי' ובסוף וק"ל] הוא לפע"ד נכון ומוכרח ואמת גמור דבלעדי זאת דבריו תמוהין כמ"ש מר דמאי ראיה מסיפרי אימא דמר קרי ליה ש"ץ ומר קרי ליה חזן וכו' ע"ש. ואולם בתכ"ש כתבתי דגם על דעתי עלה בתחילה להגי' דצ"ל ובסוף. אכן נדע מפני שהטעות יותר שכיחי בין סיפרי למלת סיפא נראה שהיה כתוב ובסיפא טעה המדפיס לכתוב ובסיפרי ובישוב המד"ר שהביא התוי"ט האריך גיסי הגאון הנ"ל ע"ש בדברים נחמדים. זה בזה אגודים. חכו ממתקים. וכלו מחמדים: הר"ב ד"ה '''שהוא וכו'. כמו אך טרף טורף פי' אחר לשון טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה וכו' מטורפת וטרודה ממנו וכו' ע"ש. ''' יש לדקדק דהביא קרא אך טרף טורף דכתיב מ"ד פ' כ"ח ולא הביא מן המוקדם בפ' וישב ל"ז פל"ג טרף טורף יוסף. ודע דזה שכתב הר"ב בפי' אחר לשון טורפין לו תפלתו בפניו וכו' כוונת ראייתו על לשון דאיתמר בגמרא דברכות ה' שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד להתפלל ולא המתין את חבירו טורפין לו תפלתו בפניו ע"ש והנה שני הפרושים שזכר הר"ב מכוונין לבאר מלת שהוא מקובל וכו' וכן שהוא מטורף דאי על התפלה קאי הוה לי' לומר שהיא מקובל' וכו' [דתפלה לשון נקבה כמבואר בכתובים וכן במשנה ב' פ"ד דלעיל מה מקום לתפלה זו] ולהכי אסבריה למלת שהוא לפי' הראשון קאי על החולה ולפי' השני קאי על אדם המתפלל. ומעתה צא ולמד מה שכתב התוי"ט ד"ה שהוא וכו'. ומה שהגי' בדברי רש"י דע דבפי' רש"י שלפני דפוס פ"פ דמיין כך איתא ד"ה שהוא מטורף החולה לשון אחר טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפלל עליו מטורפת וטרודה לפניו ואינה מקובלת ע"כ וכתבתי בתכ"ש דהנכון להיות כך ברש"י פי' אחר לשון טורפין לו תפלתו בפניו והוי על הכוונה שכתבתי לעיל בפי' הר"ב דהיינו הלשון דאיתמר לעיל בברכות ה'. ועולה הכל על נכון גם מלת שהתפללו דכתבו רש"י ור"ב [אשר לכאורה הוי ליה לומר שהתפלל שהרי הכא ביחיד המתפלל כגון רבי חנינא בן דוסא מיירי] יבא על נכון: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף