ירושלמי/סוטה/א/ג

<<הלכה ב

הלכה ג מתני' אילו אסורות לוכל בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקות' ושבעלה בא עליה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה בבית דין שבאותו המקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה: גמ' מתני' לא כמשנה הראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך. שמים ביני לבינך. ונטולה אני מן היהודים. אמר ר' אבין ואפילו תאמר כמשנה האחרונה מ"מ יש רגלים לדבר. תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכבת זרע אחרת לאישך. אמר רבי אולא כענין שנאמר מלבד עולת הבוקר. והא תנינן כשם שהמים בודקין אותה כך הן בודקין אותו. כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. וכשם שהיא אסורה לאחיו של בעל. כך היא אסורה לאחיו של בועל. כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו. ר' אבין בשם רבי הילא כאן ביודע כאן בשאינו יודע. ר' חייה בר יוסף שלח בתר איתתיה אמר יסקון עמה תלת תלמידין שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד עם שנים. והא תנינן ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. אמר רבי אבין ובעלה הרי שלשה. אף הוא שכר לה בית והיה מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. תני רבי יודה אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת הרי הוא נאמן עליה. זו שאין חייבין עליה כרת אינו דין שיהא נאמן עליה. אמרו לו לא אם אמרת בנדה שיש לה היתר לאחר איסורה. תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה. ואומר מים גנובים ימתקו וגו'. אמר להן רבי יהודה גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו' אמרו לו ובלבד בעדים:

הלכה ד>>

---

---

שולי הגליון

---

---

ציונים ומראי מקומות

לא כמשנה ראשונה לא גרסי' לא, רא"ש בשטמ"ק^{[השלם מקור]} וכ"ה במל"מ פ"ח מתרומות הט"ו.

עי' מל"מ שם שפי' מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דאי קודם ששתתההא כיון שאומרת טמאה אני כמי שאמרה איני שותה, וממילא אסורה בתרומה משום נסתרה כמתני' דלעיל, ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה.והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובקר"א ו. דחה דהריו דודאי אי שתתה אינה נאמנת דלא תלינן במידי דלא שכיחי, אלא מתני' באומרת טמאה ורוצה לשתות. ובחידושי הגרי"ז הק' אכולן השנויין במתני' דמאי קמ"ל תיפו"ל משום דנסתרה ואינה שותה, ותי' דאומרת איני שותה ושבעלה אינו ורצה להשקותה קמ"ל שאינן יכולין לחזור בהן עי"ש וטמאה אני לך קמ"ל דאסורה בתורת ודאי ולא מספיקא.