יד מלאכי/כללי התלמוד/קעז
|
< הקודם · הבא > |
(פי' מס' עדיות) ברכות כז. וקדושין כד:. וכפי זה איכא למידק בדברי התוס' ז"ל בשבת קמג. ד"ה אבל אנו שכתבו וז"ל במס' עדיות לא מתניי' בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והיינו כרב נחמן והא דלא מייתי סייעת' מהתם משום דמאי אולמיה דהא מהא עכ"ד. וקשה דודאי ההיא דעדיות אלימא משום דבחירת' היא ומינה נסתייע הר"ן ז"ל שם דמוחלפת השיטה מדלא נשנה בעדיות בהדי קולי ב"ש ומחומרי ב"ה ותימה על תימה שבריש ביצה ב: ד"ה מוקים לב"ה נקטו התוס' לעיקר הך טעמא דלא מתנייתא בעדיות גבי הך מתני' גופה דשבת דב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וכו' שכתבו שם וז"ל וקשה דמאי אולמיה דהאי סתמא (פי' דמחתכין את הדלועין) מהאי סתמא (פי' דמגביהין מעל השלחן וקארי לה סתמא משום דהלכה כב"ה) וי"ל דבעדיות לא תני לה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה עכ"ד. וא"כ איך כתבו דאין שום כח ועדיפות כלל במאי דלא מתניא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ושלהכי לא מייתי מינה סייעת'. והאמת אתי שזה כמה שנים נתקשיתי בזה ועתה הרחיב ה' לנו בפי' הרמ"ז על המשניות ומצאתי אליו ז"ל בסוף פרק נוטל שהקשה קושיין קמיית' על התוס' וכן מצאתי עוד למהר"ש יונה בשו"ת שי למורא סי' ס"ו ושניהם המלכים לא מצאו מנוח לקושיא זו. הן אמת דעל הקושיא בתרייתא נוכל לומר דמאי דתירצו בריש ביצא דסתמא דמגביהין עדיפא משום דלא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה בעדיות היינו בהצטרפות אידך טעמא דאיתא שם בגמ' אמר לך רב נחמן גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים מוקים לה לב"ה כר"ש דהשתא הוי תרתי מילי דמורו באצבע דההיא דמגביהין מוחלפת שיטתה חדא הך סתמא דמחתכין את הדלועין ועוד דלא מתנייא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה אמנם בפרק נוטל דלא מייתי כלל הך סתמא דמחתכין את הדלועין לא חשיבא להו הך טעמא דלא מתנייא בעדיות בלחוד לשבש מתני' ולהחליף שטתה דמאי אולמי' דהאי מהאי ותדע שהתוס' ז"ל סמכו עצמן אאידך טעמא דקאמר בגמ' דרב נחמן סתמא אחרינא אשכח דאל"כ תקשי להו שפיר דכיון דהך טעמא דלא מתנייא בעדיות הוא לבדו מספיק למיפך ההיא דמגביהין למה לא בחר בזה הטעם מסדר התלמוד עד שהוצרך לטרוח ולמצוא סתמא אחריתי אלא ודאי דזו היא כוונת דברי התוס' דתרווייהו הטעמים צריכי והא בלא הא לא קיימא ואיך שיהי' מ"מ קשיא קושיא קמייתא על דברי התוס' דשבת דאף אם לא יהיה לנו שום טעם אחר רק דלא מתנייא בעדיות אמאי לא נימא דההיא דבחירתא עדיף[1]. ולי הדיוט ג"כ צ"ע אם לא שנאמר דכוונת התוס' במ"ש מאי אולמיה דהאי מהאי דרצו בזה דכיון דמאי דמשבש רב נחמן מתני' ומחלף שיטתה אין לו שום הכרח לזה רק שתולה הדבר שהמשנה משובשת להכי לא מצי מייתי ראיה ממאי דלא מתניא בעדיות דכיון דבשיבוש הספרים תליא מילתא מאי אולמיה דההיא דעדיות מהך דשבת הלא גם בההיא דעדיות מצינא למימר שהיא משובשת במאי דלא הביא הך דמגביהין בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והשתא תו לא תקשי דלעולם בחירתא עדיפא דדוקא בהנהו דמתנייא בעדיות וידעינן בבירור דמתורצ' נינהו הוא דאמרי' עלייהו דאלימי משא"כ בהך דמגביהין דלא מתנייא שם ואית לן פתח פתוח דמצינן למתלי השבוש בספרים מאחר דחזינן לרב נחמן דמשבש לה ומחליף שיטתה וכל זה הוא בשאין לנו הכרח אחר זולת זה אבל כשנצרף לו טעם אחר הגון ומספיק כההיא דריש ביצה דמלבד טעם זה דלא מתנייא בעדיות איכא סתמא אחריתי דהכי מוכחא אז הוי טעם לשבח מאי דלא מתני בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כנלע"ד אף כי לכאורה נראה קצת דוחק ועיין ס' בית דוד על המשניות ס"פ נוטל ובהליכות אלי כלל תרכ"ג ושם בלשונותיו דף ע"ה א':
- ↑ ובמשמרות כהונה בשבת (שם) תירץ דמה דאמרינן הואיל ותנן בבחירתא הוא בדברים שנשנו שם. ולא בדבר שההוכחה מכח מה שלא נשנה שם