פרי הארץ/פרשת חיי שרה
|
< הקודם · הבא > |
פרשת הי־י שרה וה' ברך את אברהם בכל. במדרש בשביל המעשרות שנאמר לתן לו מעשר מכל והטנין הוא לסי דברי הזוהר על וסביהם זקן בא טסים ע"ש ולהסביר הענק ע"ד צמות כארז'ל על ברזילי הגלעד' שהיס בן שמונים שנה ואמי האדע בין טוב לרע אם יטעום אשל יאכל. וארז"ל שסוף בזטה היה וקפצה עליו זקנה. והנה באמת שעל כל האות השלם נאמר שק דרך איש מנאף משביעו לעב. וכן ארז"ל על כל המאות אק אדם מת ומצי תאוותו בידו. ולק הם פזקינץ דעתו של אדם. מהיות אין דעתו נאה תמיד ומתאוה והכתוב אומר מאוס פצל תמיתנו. וכן פסוק מומלח ממושכה ממלה לב. והלה עד"ז אפשר למצוא בעבודס ה. לסיום דבל ה' יקר למצוא ואי אשכר להססשק ממנו סכל הגדול מתבירו משיג עומק רום הנעלם מאתו וכל השגותיו ממין ואפס נחשב לו כמאמר והחכמה מאין סנוצא. כי הוא ית' א"ם וכן כל השגותיו א"ם אבל עיקר ענודס הוא ההתקשרות אליו ית' בכל מדה ומדה ובכל אופן המתגבר על האדם שהיי יצרו של אדם פתגני עליו בכל יום ואם אחמול הפילו והתגבר עליו ורוח ס' נמס עליו להתקשר בו יס' נאותה סדה אעס"כ מתנקש עליו היצר לממר באופן אמר ויותר קשה ואפי' אס ינצמהו בכל יום נצל שדי ובססר עליון אעש'כ מתחזק עליו היצר להפילו ברשתו לעולם אלא אם ק שהססזק האדם כל כך עד שיצא למימרת מלהשתמש באותה מדה לעצמו כלל ולא יהנה בה ג'יא בהשתמשו בעבודס בוראו ים' כמאמר דהע"ה ולבי מלל בקלט אז יניח היצר מאמו כי במה ילכדנו אם מין לו שום הנאה של כלל להשהמש בו לעצמו ואדיבה מצסער כסאסל יז"ל עובחס של רשעים רעה טא אצל צדיקים , ואופן זה נקרא בשם גאולה ובנק בהמ'יק בימיו כ' הימים נקראים מדות כ דיס ועהה נגאל נמדה זו מקושי ענודס היצר ובל שד שאק הגאולה תהיה לו היצר מתחבט עליו ואין כוס מילוק בין פעם לשמים למאס סעמים. ואס ח"ו עונותיו ילכדונו אפי' נעשיר' באחד וסאה ממילא הימים הראשונים יעלו סי' כל מס שנתגבר על היצר עד אומו אעם בשכל הנעלם ורומ הקדש הכל הכנים בקליעה באוסו סטם וסקיסס לא ס תה לו באוסו השרל וחנטרת הראשון שבתמילה עמד כמד סיצר באותו התגברות ועצח ה' שהיי עכשיו אמרי ידיעתו גדול הפצה ותושיה והמשיל על עצמו אס היצה'י לשמוע אליו הכנים נצוצי קדושה אלו נ"כ בקליפה וחיככה יוכל להעל משחת היות מז'זל באותה עצה עצמה כאיז'יל אק מכוש מר ר עצמו אלא אם ק בתוקף הגבורה וקדושה ימירה שמשלם לא היה לו או אז יכנע. וזהו ארז'יל כל דור פלא נמה בהס"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ופי' לא גנגס בה"מ כמבואר לעיל וכיון שלא נבנה והיצר מפילו ממילא נמרב שהרי מכנים נצוצי הקדושה בקליפה ר"ל בהתגבר היצר על חיות הקדש אפר יחס עליו נמול ושלקום למצל פמגו. וכיון שמתגבר עליו לעת כזאת ממילא צריך לחפש להחמזק באופן אמר בעצה וגבורה למלממס שהרי לא <שקמ היצר בעצת ה' כתמול שלשים. אבל נללא דמילתא היא ה&מונה במס שאין עק רואה ואין האזן שוסעס ואין שוס שכל משיג ונשגב ס' לבדו ואח"כ סחחזקית סיראה וממילא סמול אמר האמונה ט שניהם דבר אמד ואחדות ספוט וזהו הסביא הסקסיות בז יל בכל מדס ופדה 9> דברים אלו הסה נשמדים ברומו של שלם ומשברים כל המאות וטל הקליפות ובהתנבל אלו מל פצמו יתפרדו כל שועלי און ככמש דובב מפני אש ויהיה מושל ביומו מלכי. וזהו ואברהם זקן בא נימים שי' במדוש בא אל הזקנה ופי' הזקנה היא במיל הילדות והשחרות הבל כדיך העולם הגשמי מרוב השתמשו בחושיו כל ימיו בזק הו מתגמלים והל המשתמש יוחד קופצת עליו זקנה יושר. כן דיך ה' אמרי התגברו במדותיו להשתמש לעמדתו יש' ולא לשוס הנאת עצמו הלל יוצא מן המיות זמתבטלי' להחקבר כי יש' שמיד בלי שום השסק רגע. וזהו זה' ביך את אברהם בכל כי ההתקשרות גקיא כל שהוא כולל שנים נאמד ובמאמר כי כל בבמיה ובמין כידוע . ואמר המדרש בשביל המעשרות שגאמר ויהן לו מעשר מכל כי ידוע הוא שהיראה נקרא מעשר שהיא ה' אחרונה והוא מעשר מכל שי' מעבר מן ההתקשרות כידוע ומן הירסה והאמונה זכה אל ההתקשרות כנז"לן