טור/אבן העזר/ע: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(פיסוק) |
(פתיחת ראשי תיבות) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בבית דין שלשה חדשים הראשונים אין נותנין לה שחזקה אין אדם מניח את ביתו ריקן. מכאן ואילך פוסקין לה אפילו לא שמעו בו שמת ואפילו שבועה אינה צריכה. אבל אין נותנין לה כמה שתתקשט דכיון שאין בעלה בכאן אינה צריכה להתקשט: ויש מהגאונים שכתבו שאין פוסקין לה מזונות עד שתביא כתובתה דשמא מחלה כתובתה ואין לה מזונות. והרמב"ם ז"ל כתב שפוסקין לה אפילו אין כתובתה בידה (וכן כתב) ס"א וכן אמר) א"א הרא"ש ז"ל. כתב הרמב"ם שבית דין פוסקין לה מזונות ואין חושבין על מעשה ידיה עד שיבא בעלה ואם מצא שעשתה הרי אלו שלו. וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה לא שבועה ולא הכרזה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבא לגבות כתובתה אחרי מותו ואז מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונותיה שהיא צריכה לה. וא"א ז"ל כתב שאין בית דין פוסקין לה עד שידקדקו אם לא יספיקו לה מעשה ידיה שהיא רגילה לעשות שכשנפרעין מנכסיו של אדם שלא בפניו ראוי הוא שיהפכו בזכותו: ואם עמד אחד ופרנסה מדעתו אין הבעל חייב לשלם כיון שלא צוה לו לפרנסה אבל אם לותה בעדים חייב לשלם לזה מה שלותה ממנו ופירש ר"י דוקא שלותה אחר שפסקו לה בית דין אבל אם לותה קודם שפסקו לה בית דין אם ירצה לא ישלם כי יאמר היה לה להתפרנס ממעשה ידיה. | מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בבית דין שלשה חדשים הראשונים אין נותנין לה שחזקה אין אדם מניח את ביתו ריקן. מכאן ואילך פוסקין לה אפילו לא שמעו בו שמת ואפילו שבועה אינה צריכה. אבל אין נותנין לה כמה שתתקשט דכיון שאין בעלה בכאן אינה צריכה להתקשט: ויש מהגאונים שכתבו שאין פוסקין לה מזונות עד שתביא כתובתה דשמא מחלה כתובתה ואין לה מזונות. והרמב"ם ז"ל כתב שפוסקין לה אפילו אין כתובתה בידה (וכן כתב) ס"א וכן אמר) א"א הרא"ש ז"ל. כתב הרמב"ם שבית דין פוסקין לה מזונות ואין חושבין על מעשה ידיה עד שיבא בעלה ואם מצא שעשתה הרי אלו שלו. וכן אם לא עמדה בדין אלא מכרה לעצמה למזונות מכרה קיים ואינה צריכה לא שבועה ולא הכרזה עד שיבא בעלה ויטעון או עד שתבא לגבות כתובתה אחרי מותו ואז מגלגלין עליה שלא מכרה אלא למזונותיה שהיא צריכה לה. וא"א ז"ל כתב שאין בית דין פוסקין לה עד שידקדקו אם לא יספיקו לה מעשה ידיה שהיא רגילה לעשות שכשנפרעין מנכסיו של אדם שלא בפניו ראוי הוא שיהפכו בזכותו: ואם עמד אחד ופרנסה מדעתו אין הבעל חייב לשלם כיון שלא צוה לו לפרנסה אבל אם לותה בעדים חייב לשלם לזה מה שלותה ממנו ופירש ר"י דוקא שלותה אחר שפסקו לה בית דין אבל אם לותה קודם שפסקו לה בית דין אם ירצה לא ישלם כי יאמר היה לה להתפרנס ממעשה ידיה. | ||
וא"א הרא"ש ז"ל כתב אם לותה בעדים אף בלא | וא"א הרא"ש ז"ל כתב אם לותה בעדים אף בלא בית דין חייב לפרוע ומוציאין מן הבעל ואם יאמר כשיבא צאי מעשה ידיך שעשית או שהיה לך לעשות במזונותיך רשאי ואין משלם מה שלותה אע"פ שאינה מספקת כל צרכיה ממעשה ידיה כיון שמספקת לדברים גדולים היתה דוחקת ומצמצמת עצמה (כדי שלא תתבייש) (ס"א קודם שתתביש) לבא לבית דין על עסק מזונותיה. אבל בית דין אין פותחין לו בטענה זו אלא אומרים לו צא ופרע מה שלותה ואם מעצמו יטעון רשאי אם ידוע שהיא מספקת לדברים גדולים. אבל אם אינה בת מלאכה לאו כל כמיניה לטעון כך. ואם קדמו בית דין ופסקו לו כיון שבאתה לפני בית דין גלתה דעתה שאינה רוצה להתפרנס בדוחק ואין לו עוד טענה על מעשה ידיה כי מסתמא כשבית דין פסקו לה מזונות דקדקו מה שצריכה יתר על מעשה ידיה שרגילה לעשות ע"כ. | ||
ואם בא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות כשיצאתי מכאן נאמן פירש ר"י שנאמן להשביעה אם בית דין פסקו ומכרו ונתנו לה ואפילו לותה ואכלה צריך לשלם מה שלותה על פי שבועתה. ורש"י פירש שנאמן בשבועתו אפילו להוציא מידה מה שפסקו ונתנו לה כ"ש שלא יפרע מה שלותה. והרמב"ם חילק בדבר וכתב אם פסקו לה ב"ד ומכרו ונתנו לה. או שמכרה היא בעצמה נאמן להשביעה ונשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה. ואם לותה נאמן הוא בשבועת היסת ונפטר ונשאר החוב עליה. לא לותה ולא מכרה אלא דחקה עצמה ביום ובלילה ועשתה ואכלה אין לה כלום. וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדעת רש"י דכיון שהוא מוחזק וטוען בריא לי אין מוציאין מידו. | ואם בא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות כשיצאתי מכאן נאמן פירש ר"י שנאמן להשביעה אם בית דין פסקו ומכרו ונתנו לה ואפילו לותה ואכלה צריך לשלם מה שלותה על פי שבועתה. ורש"י פירש שנאמן בשבועתו אפילו להוציא מידה מה שפסקו ונתנו לה כ"ש שלא יפרע מה שלותה. והרמב"ם חילק בדבר וכתב אם פסקו לה ב"ד ומכרו ונתנו לה. או שמכרה היא בעצמה נאמן להשביעה ונשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה. ואם לותה נאמן הוא בשבועת היסת ונפטר ונשאר החוב עליה. לא לותה ולא מכרה אלא דחקה עצמה ביום ובלילה ועשתה ואכלה אין לה כלום. וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדעת רש"י דכיון שהוא מוחזק וטוען בריא לי אין מוציאין מידו. | ||
וכן יראה דעת רב אלפס שכתב | וכן יראה דעת רב אלפס שכתב בתשובה ששאלוהו באשה שהלך בעלה למדינת הים ובעלה שגר לה מזונות ובחזרתו מצא עליה חשבון מהוצאות שהוציאו עליה אביה ואחיה והשיב שבעלה יחשב מה ששגר ומה שהניח לה ואם יש בו כדי ספוקה בשיעור שפסקו לה חכמים על הדרך שאמרו עולה עמו ואינה יורדת עמו עם מה שמתחייב במעשה ידיה פטור במה שלותה ואם יפחות יפרע מה שנפחת. ואם האשה אינה מודה בחשבון ששגר לה בעלה ישבע שבועת היסת ונפטר ע"כ. | ||
ואם בא ואמר קודם שהלכתי אמרתי לה צאי | ואם בא ואמר קודם שהלכתי אמרתי לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ונתרצית נאמן. והרמב"ם כתב אפילו לא נתרצית בפירוש אלא שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ושתקה אין לה מזונות שאלו לא רצתה בדבר זה ולא סמכה דעתה היה לה לתובעו או לומר אין מעשה ידי מספיקין לי. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||