טורי אבן/חגיגה/ט/ב

טורי אבן חגיגה ט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ט' ע"ב

אלא למ"ד רגל בפ"ע הוא מאי איכא למימר. ק"ל כיון דמשמע לי' מהכא דאפי' למ"ד גבי חגיגה כולן תשלומין דא' אפ"ה א"ל דמ"מ פסח שני רגל בפ"ע הוא ולא תשלומין דא' הוי דהא ר"י דקא' ושני שאני טומאה הואיל ויש לו תשלומין בפ"ש אדר"י דא' גבי חגיגה כולן תשלומין דא' הוא דשני לה ואפ"ה פריך עלה למ"ד רגל בפ"ע הוא מא"ל. וש"מ דלאו כולן תשלומין חדא מחתא נינהו לומר או כולן תשלומין דא' או כולן לא אלא בהא אפשר לומר דתשלומין דא' הוי ובאידך לא וכיון שכן תקשה לך מאי פריך לעיל אהא דר"י דא' כולו תשלומין דא' הוא מהא דאר"י אף נטמא בלילה נמי מבי' אלמא אע"ג דל"ח לקרבן יש לו תשלומין. מאי קושי' דילמא אע"ג דס"ל גבי חגיגה כולן תשלומין דא' אפ"ה גבי קרבן נזיר טמא ל"א כן אלא דמי לפ"ש הלכך אע"ג דלא חזי לקרבן יש לו תשלומין ועק"ל הא גופא קשיא מכדי חגיגה ופסח תרוויוהו דמו להדדי בהא דאם הביא חגיגתו ביו' א' שוב א"צ להביא כדא' לעיל אותו אתה ח גג ואי אתה חוגג כל ז' וה"נ גבי פסח אם הקריבו בא' שוב א"ל להקריבו בב' וא"כ אין טעם לחלק בניה' לומר דאע"פ דגבי חגיגה תשלומין דא' אפ"ה פ"ש רגל בפ"ע הוא ולא עוד אלא מסברא י"ל דאפי' את"ל דפ"ש תשלומין דא' אפ"ה חגיגה י"ל תשלומין זה לזה משום דגבי חגיגה לא מצינו שעשה הכתוב ליו' ראשון עיקר יותר משאר ימי' דאותו דכתב רחמנא ללמד אותו אתה חוגג לאו איום ראשון לחוד קאי שהיא עיקר והשאר טפילים לו אלא למעוטי שאין צריך לחוג כל ז' לחוד אתי והאי אותו אכל א' מז' ימי' קאי שא ל לחוג כל הז' אלא בא' מן הז' שירצה ואין בו אלא משו' זריזין מקדימין למצות ושם כל הימי' שווים ואפי' יו' הו' קודם ליום הז' משום זירוז לפיכך אינו דוחה טומאה ושב' אם חל יט"ר בשבת אבל גבי פסח הראשון עיקר ובע"כ חיי' להקריב בא' אם אפשר ודוחה טומאה ושבת הלכך אפי' את"ל גבי פ"ש תשלומין דא' הוי אפ"ה א"ל ובי חגיגה תשלומין זה לזה אבל לר"י דא' גבי חגיגה כולן תשלומין דא' כ"ש דפ"ש תשלומין דא' וא"כ מאי ק"ל לר"פ ממ"ד פ"ש לרגל בפ"ע לר"י הא לר"י דא' גבי חגיגה תשלומין דא' כ"ש פ"ש כדפי' וי"ל דמשמע לי' לר"פ דא"ל נמי לאידך גיסא דאפ"ת חגיגה תשלומין דא' אפ"ה פ"ש רגל בפ"ע הוא וה"ט דחגיגה דכל ז' ימי תשלומין רצופין וסמוכין זה לזה ואין הפסק בניהם א"ל שפיר תשלומין דא' אבל פ"ש דאינו סמוך ורצוף לפסח ראשון אלא הפסק ימי' רבי' בניה' דזה בי"ד בניסן וזה בי"ד באייר א"ל דמודה ר"י דרגל בפ"ע הוא דאי אינו אלא תשלומין לא' הי' ראוי להיות בסמוך ורצוף ולא ברחוק ממנו והשתא ניחא הא דמדמה הגמ' לעיל הא דנזיר טמא להא דחגיגה אדר"י דא' כולן תשלומין דא' משום דהת' נמי כל ימי תשלומין סמוכין ורצופי' זה לזה דאם לא הביא ביום ח' כל הימים מח' ואילך זמנו הוא ואין לך יום מיום ח' ואילך שאינו ראוי מצד עצמו להבאת קרבן נזיר טומאה ובהכי א"ש דלא פליג גמ' דידן אהא דא' בירוש' דא' התם אר"י כל ז' תשלומין דא' א"ר אילא מפ"ש לדר"י כמה דאמר תמן פ"ש תשלומין דא' כך הוא או' הכא כל ז' תשלומין דא' הרי מדמה להו אהדדי ודלא כר"פ דגמ' דידן והשתא למאי דפי' ניחא דלהאי גיסי דאת"ל דפ"ש תשלומין דא' ה"ה דגבי חגיגה א"ל הכא מטעמא דפי' אבל לאידך גיסא דאת"ל דחגיגה תשלומין דא' אפ"ה גבי פ"ש שפיר י"ל דרגל בפ"ע הוא דגמ' דידן ול"ל לירו' האי סברא דפי' לעיל ובהא אפשר דגם גמ' דידן ס"ל כהאי ירושלמי בהא:

לדברי האומר לילה מח"ז. ק"ל הא בפ"ק דזבחי' (דף יב) מסיק ר"פ גופא דלילה אין מח"ז ומייתי מדר"א דרמי והי' שבעת ימי' תחת אמו הא לילה חזי וכתי' מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן הא לילה ל"ח הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה וי"ל דל"ד דודאי בהא לכ"ע אמ' לילה אין מח"ז לענין דחשבינן ללילה כמאן דליתי' לפיכך התם דמיירי לגבי דיחוי ל"א כיון דלילה ל"ח להקרבה ה"ל דיחוי אלא אמ' לילה אין מח"ז דה"ל טפילה ליום וכיון דביום חזי להקרבה הלילה כמאן דליתי' דמי ואין כאן דיחוי אבל לגבי ראה ב' בלילה לענין זיבה או נטמא בליל ח' לגבי נזיר אפי' את"ל דחשבינן ללילה כמאן דליתי' ולא מעלה ולא מורדת אינו מביא דהא לא יצא לשעה שראוי להקרבה שקודם היום כבר נטמא:

וא"א לך לומר שיבא ב' קרבנות אא"כ חשבת ללילה כמאן דאיתי' בפ"ע ואינו טפילה ליום כולי האי ל"א ור"י אליבא דיד' ס"ל דאפי' בכה"ג אמ' לילה אין מח"ז אע"ג דביום שלאחרי' ל"ח להביא קרבן חשבינן ללילה כאלו היא עצמה שעה שראוי להביא קרבן:

קמ"ל כדר"י. ק"ל אכתי אחד בלילה וב' ביום אמאי מביא ב' נהי דראי' א' כבעל קרי דמי ה"ט לא מהני אלא לזיבה ב' אע"פ שראי' א' שלה היתה עד שלא יצאה מזיבה א' לשעה שראוי להביא קרבן ל"ל בה דהא אינו אלא כב"ק בעלמא ועיקר זיבה ב' זו אינו אלא ע"י ב' ראיות אחרונות והרי אלו ראה ביו' בשעה שיצאה מזיבה א' והן הן המביאין אותו לידי קרבן אבל לזיבה א' שיהי' לה תשלומין אע"פ שלא נראה לקרבן מאי מהני ה"ט דראי' א' אינו אלא כב"ק לא יהי' אלא ב"ק גמור כיון דמ"מ אינו ראוי לקרבן לר"י אין לו תשלומין בודאי. והגע בעצמך אם הי' ב"ק ביט"ר ונטהר בשני בודאי אין לו תשלומין לר"י למ"ד פ"ש רגל בפ"ע הוא והנדחה מפני טומאה א"ל תשלומין. ודבר זה מוכרע מעצמו ועוד אי ס"ד דבטומאת קרי לכ"ע אע"ג דל"ח בא' חזי בב' א"כ הל"ל בריש פירקין הכל לאתויי טומאה בקרי בא' דהא דל"א הכל לאתויי טמא בא' ונטהר בב' משום דלר"פ למ"ל הכי ואי בטומאת קרי מודה. אכתי המ"ל הכל לאתוי' נטמא בא' ונטהר בב' כדפי' התוס' אלא ש"מ דלר"פ אפי' בטומאה קרי לר"י אין לו תשלומין וי"ל דודאי טומא' זיבה לענין תשלומין ל"ד לגמרי לתשלומין דחגיגה שאין הטומאה מעכבת לענין זיבה שלא יהי' לו תשלומין במו לענין חגיגה דשאני חגיגה דהטמא פטור מן החגיגה משום דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כדאמר לעיל (דף ד) וכמ"ש שם משא"כ בשאר קרבנות הא קי"ל דערל וטמא משלחין קרבנותיהן וכן על נזיר טמא אין מעכב כל הטומאת מלהביא קרבן ולהתחיל מנין נזירותו אלא טומאת מת בלבד כדכתב בקרא וכן על זיבה א"מ מלהביא קרבן אלא טומאת זיבה כדכתיב וכי יטה' הזב מזובו וספר לו ז' וביום הח' יביא לפיכ' נטמא הנזי' במת קודם שנטהר מטומאה ראשונה וכן הזב בזיבה קודם שנטהר מזיבה ראשונה הוא דמעכבין על טומאה קמייתא מלהביא קרבן אבל שאר טומאת אינו מביא:

זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. מדנקט לישנא דהבא על הערוה משמע חייבי כריתות דוקא ואפי' למ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין מ"מ לא מצינו שקרוין ערוה ומדנקט הבא על הערוה והוליד ממזר ש"מ דס"ל לר"ש בן מנסיא דאין ממזר מחייבי לאוין אלא מערוה דחייבי כריתות דוקא וק"ל דברי' פ"ג דכתובות (דף כח) תניא ולו תהי' לאשה שמעון התימני א' אשה שיש בה הוי' ר"ש בן מנסיא א' אשה הראוי' לקיימו ואמ' מאי בנייהו אר"ז ממזרת ונתינה א"ב למ"ד יש בה הוי' הא נמי יש בה הוי' למ"ד ראוי' לקיימו הא א"ר לקיימו ואמר ולר"ע הא' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מא"ל ופי' רש"י ותוס' אע"ג דר"ש התימני פליג בהדיא אר"ע בפ' החולץ דא' איזה ממזר כל שח"ע כרת בידי שמי' הכא אדר"ש בן מנסיא פריך דאי סבר כר"ע מאי בנייהו והשתא הא רשב"מ נמי לא ס"ל כר"ע מדנקט בהא על הערוה והוליד ממזר ול"ל דאפ"ת דס"ל כר"ע אפ"ה נקט הבא על הערוה משום דחייבי כריתות פסיקא לי' דמכולן הוי ממזר אבל חייבי לאוין לפ"ל דכ"ע מודה בבא על הסוטה דאע"ג דמחייבי לאוין הוא דאין הולד ממזר כדא' התם. דליתא דהא אמ' התם הכל מודים בבא על הנדה דאין הולד ממזר אלמא ערוה דחייבי כריתות נמי לפ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף