חיי אדם/ב/קיט
|
דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
א
חודש ניסן הוא החודש הראשון לחדשי השנה כמו שכתוב בתורה [[תנ"ך/שמות/יב/ב|שמות יב ב] ובו נגאלו אבותינו ממצרים וי"א דאף הגאולה העתידה לבוא תהיה בניסן ובר"ח הוקם המשכן והקריבו י"ב נשיאים כמפורש בתורה ובכל יום שהיה הנשיא מקריב היה יו"ט שלו ואחר כך ע"פ ופסח וא"ח ולכן אין נופלין על פניהם כל החודש אפילו אחר הפסח מפני שכבר עבר רוב החודש בקדושה וא"א צדקתך במנחה בשבת ואין מספידים בו ואין מתענים בו אפילו תענית יחיד ואפילו יא"צ חוץ מן הבכורים בע"פ וכן תענית חלום מתענים בו ואפילו חלם לו בר"ח ניסן ואין צריך למיתב תענית לתעניתו (ועיין כלל קל"ב סימן ל"ו) וכן חתן ביום חופתו ואפי' בר"ח ניסן מתענה כיון די"א שהוא תענית צדיקים. ובע"פ א"א מזמור לתודה ואא"א ולמנצח (תכ"ט). ושבת שלפני פסח קורין שבת הגדול מפני הנס הגדול שהיה בו שבשנה שיצאו ממצרים היה י' בניסן ביום שבת ולקחו כל אחד מישראל שה לפסח וקשרו בכרעי מטותיהם כמ"ש (שמות יב ג) בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות והמצרים ראו זה שרצו לשחוט אלהיהם והוצרכו לשתוק. ומנהג בכ"י שדורשין בשבת הגדול לפי שהוא חיוב לדרוש בהלכות פסח קודם פסח ל' יום (סי' ת"ל):
ב
מ"ע מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר (שמות יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום י"ד דא"ל כפשטא דר"ל ביום ראשון של פסח ישבית שהרי כבר נאמר (שמות יב יט) שבעת ימים לא ימצא וכו' וע"כ דר"ל ז' ימים שלמים ואם ימתין מלהשבית עד יום ראשון הרי אין כאן ז' ימים אלא על כרחך הראשון זה ר"ל כאילו נכתב אך ביום הקודם תשביתו ומצינו כיוצא בו במקרא (איוב טו ז) הראשון אדם תולד ופירושו הקודם תולד (תלא):
ג
ומה היא השבתה זו האמורה בתורה שיבטלנו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל דא"ל דכוונת התורה דוקא לבער מן העולם דאם כן הוי ליה לכתוב תבערו או תשרפו אע"כ השבתה בלב סגי דכיון דביטל ונחשב לו כעפר הרי הוא הפקר ואינו שלו ואינו עובר עליו שהרי לא אסרה תורה בבל יראה ובל ימצא אלא בחמץ שלו כדכתיב (שמות יג ז) לא יראה לך חמץ וקבלו חז"ל דר"ל שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים (רמב"ם רפ"ב ובמ"א שם) ואע"ג דבשאר הפקר לא מהני דאם יאמר אדם על נכסיו שיהיה כעפרא לא הוי הפקר ומכ"ש אם אינו מוציא בפיו שהרי תשביתו משמע אפילו ביטול בלב ולכ"ע בכל התורה קיי"ל דברים שבלב אינן דברים מ"מ כיון דחמץ ממילא אינו ברשותו של אדם שהרי התורה אסרה בהנאה אלא שהתורה העמידה אותו ברשותו לענין זה שיהיה נחשב כשלו לעבור עליו בבל יראה ומשום הכי בגילוי דעתא בעלמא דלא ניחא ליה דלהוי ליה זכותא בגויה כלל סגי ומהני בין לחמץ ידוע ובין לשאינו ידוע (תוספות ור"ן ריש פסחים):
ד
מן התורה סגי בביטול וכ"ש אם רוצה לבערו מן העולם ובאחד מהן סגי ואמנם חז"ל החמירו דלא סגי באחד מהן אלא בשניהם דוקא לפי שחששו אחר שהביטול תלוי במחשבתן של בני אדם ובדעותיהם ואולי ירע בעיני האדם שיש לו חמץ בעד כמה אלפים להפקיר ואף שבפיו יאמר שיהיה בטל והפקר וחשוב כעפרא מ"מ לבו לא כן יחשוב ולא יבטלנו בלב שלם והרי עובר בבל יראה שהרי לא הוציאו מביתו ורשותו ועוד שמא מתוך שרגילין בו כל השנה אם יהיה בביתו ורשותו גזרינן שישכח ויבוא לאכלו ולכן תקנו חז"ל שאע"פ שמבטל לא סגי אלא צריך לבדוק ולבערו מן העולם או שימכרנו לנכרי שיוציא הנכרי החמץ מביתו של ישראל או שימכור המקום שהחמץ מונח בו לנכרי דאז הוי כביתו של נכרי (ר"ן שם):
ה
אם תאמר כיון שאף שביטל צריך לבער ל"ל הביטול כיון שכבר ביער הכל ז"א שחששו חכמים שמא ישאיר חתיכת חמץ לאיזה צורך וישכח ולא יבערנו ונמצא תיכף כשימצא בפסח יהיה עובר בב"י שהרי לא ביער ולא ביטל וי"א דעובר גם למפרע (מ"א סימן תלד סק"ה) ולא הזכיר מה שכתב הר"ן להדיא ריש פסחים דאינו עובר למפרע ואינו דומה לאוכל חלב בשוגג דשאני הכא דאוקי אחזקה כיון שכבר ביער הכל (ע"ש בר"ן וכ"מ בריש פ' כ"ש תוס' ד"ה ואי):
ו
והצריכו חכמים לבדוק בחורין ובסדקים דאע"ג דבחורין וסדקים אין לחוש אלא לחמץ כ"ש כגון פרורין ופרורין ממילא בטלי ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבוא לאכלו צריך לבער אפילו כ"ש (ריא"ז בפי' ובפ"ח סי' תמ"ד סעיף ד' חולק) ולפי שא"א לבדוק בחורין וסדקים אלא ע"י נר שאור היום אינו מועיל לחורין ולכן התקינו שכל הבדיקות לא יהיו אלא על ידי נר ולפי שאין אור הנר מועיל ביום לפיכך תקנו לבדוק בלילה שאז אור הנר יפה לבדיקה ועוד דביום אין כל אדם מצוי בביתו שהולך למלאכתו אבל בלילה אז היא שעה שבני אדם מצויים בבתיהם ולפי שבלילה יש לחוש שמא יחטפנו שינה ולכן תקנו שתיכף בתחלת ליל י"ד חייבין לבדוק (כ"כ א"ר וח"י בסי' תל"א וכן משמע לשון רמב"ם וראב"ד ודלא כמ"א):
ז
כיון שתקנו זמן קבוע לבדיקה זו שתהיה דוקא מתחלת הלילה לכן אסור להתחיל לאכול או לכנס למרחץ או לעשות מלאכה חצי שעה קודם תחלת הלילה ואפילו ללמוד אסור בין שלומד בפני עצמו או שלומד עם אחרים (אלא בלימוד אינו אסור אלא בהש"מ כן משמע ברמב"ם ועיין ח"י כדי שלא יתבטל מלימודו כ"כ) דחיישינן שמא ישכח מלבדוק ואם התחיל ללמוד מבעוד יום יש אומרים שצריך להפסיק אף על גב דהתחיל בהיתר ומילתא דרבנן היא דהא מה"ת בביטול סגי וקיימא לן דכל מילי דרבנן בהתחיל בהיתר לא יפסיק הכא כיון שהוא לאפרושי מאיסורא חמיר טפי ונ"ל דהמיקל כדעת המקילין לא הפסיד ואם התחיל לאכול או במלאכה נ"ל דיפסיק ואותן המתפללים מעריב בזמנו בצבור יתפללו מקודם דטורח לקבצן אח"כ וגם אין לחוש כ"כ שישכח לבדוק שהרי תפלה היא דבר קבוע דלא שייך בו שמא ימשוך והמתפלל בביתו יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל ואם אין לו אחר והוא רגיל להתפלל לעולם ביחידי יבדוק תחלה דכיון דרגיל בכך שיתפלל לא ישכח והח"י כתב דלעולם יתפלל תחלה דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואותן אנשים שאומרים הלכות בפני אחרים כתב המ"א (שם) דמותר ללמוד בלא פלפול כיון שיש לו שיעור קבוע (וברמב"ם ובכס"מ שם מבואר דאפילו ללמוד עם אחרים אסור וצ"ע) וטעימא בעלמא קודם בדיקה כגון פירות וכזית פת מותר (תל"א):
ח
אין בודקין אלא בנר של שעוה והוא יחידי אבל ב' נרות קלועים הוי כאבוקה ואין בודקין לאור אבוקה שמתיירא להכניסו לחורין שלא ישרוף הבית ולא בנר של חלב ולא של שמן שלא יטיף על הכלים ויפסידם ואם בדיעבד בדק לאור אבוקה צריך לחזור ולבדוק כיון דמוזכר בגמ' דאין בודקין לאורו ובשאר נרות בדיעבד או שאין לו של שעוה דהוי כדיעבד עלתה לו בדיקה (סי' תל"ג עיין מ"א סק"ה) ואין כוונתו לענין הדין שיהיה שוה לאבוקה אלא רצה לומר הטעם של שמן הוא כמו באבוקה (ועי' ברא"ש ובח"י):
ט
בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ ואפילו המרתפים של מוכרי יין ומי דבש צריך בדיקה שלפעמים השמש נכנס בהם בתוך סעודתו ופתו בידו וכן בכל מקום שיש לחוש לזה אפילו מקום שמחזיקין בו עצים לבשל וכן בתי כנסיות ובתי מדרשות צריך בדיקה שהתינוקות מכניסים בהם חמץ (שם):
י
ולכן צריך לבדוק כל הבתים והעליות והחורין שאינם גבוהים מתשמיש אדם או נמוכים פחות מג"ט דאלו א"צ בדיקה כלל דמתוך גבהן ועומקן אין דרך להשתמש בהם ואם מצויים תינוקות צריך לבדוק אף בנמוכים וכן צריך לבדוק תחת הספסלין והשולחנות שאוכלין שם ובמקום שהתרנגולים מצויים אי"צ לבדוק בקרקע הבית ובלול שלהן דמסתמא אף את"ל שהיה בו חמץ בודאי תרנגולים אכלוהו אבל אם היה שם חמץ ודאי לא סמכינן על זה וצריך בדיקה (עיין בח"י סי' תל"ג ס"ק י"ב שרוצה להשוות כל הדעות ומפרש באגודה דר"ל דכשיגיע זמן הביעור צריך לבער ולא ידעתי מה יעשה במה שכתב באו"ח וז"ל וחצר שהתרנגולים מצויים שם אין צריך בדיקה ונראה לומר מספק חמץ אבל מודאי חמץ צריך בדיקה עכ"ל ובזה נדחו דבריו) וכ"ש במקום שמעמידין אווזים בלול ומניחין לפניהם מבחוץ כלי עם שבולת שועל ושעורים שעל ידי אכילתם נופלים גרעינים לחוץ וא"א להם לאכול משם והם חמץ גמור שהרי שורין הגרעינים במים וצריך בדיקה מדינא וכן צריך לבדוק כל הכלים שבשלו בהם כל השנה מיני קמחין ולנקותן יפה וערבות שלשין בהם כל השנה אפילו העשויות מעץ אחד בדוק ומנוסה שאין הרחיצה והניקור מועיל להם וכן הכלים שמניחים בו קמח והסלים שמניחים בהם פת ולכן יתנם במתנה או ימכרם לנכרי או יטוחם בטיט (תמ"ב):
יא
אם בדק ליל י"ג לאור הנר בדיעבד עלתה לו בדיקה ומכל מקום נכון שיחזור ויבדוק ליל י"ד חדר א' כעיקר תקנת חכמים ולא יברך (ח"י) אבל המכבד חדריו ובודק ביום י"ג צריך מדינא לחזור ולבדוק בלילה כיון דבדק בלא אור הנר (תל"ג):
יב
קודם הבדיקה יכבד היטב דלא מיבדק שפיר בלא כיבוד ולכן נהגו ליטול נוצות כדי לכבד אותן מקומות שימצא בם חמץ והכיסים של בגדים והבתי ידים שנותנים בהם לפעמים חמץ אפילו אמר ברי לי שלא נתן לתוכו חמץ הוי כמילתא דלא רמיא על אינשי ולכן צריך בדיקה והעולם נוהגין רק לנער הכיסים בשעת הביעור ונכון לבדוק אותם בשעת בדיקה (שם):