חידושי הרי"מ/גיטין/פט/א

חידושי הרי"מ גיטין פט א

דף פ"ט ע"א

תוס' ד"ה בעולה אין חוששין לה. ודחו תוס' דברי רש"י רק דאיירי אפילו לסתם כהן וכדאמרינן שהיא בעולה לנתין וממזר ואף לר"ג דוקא דאמרה לכשר נבעלתי אבל בכה"ג אסורה ע"ש. וי"ל בפשיטות לרש"י דהא חזינן דמקום אמת לא מהני ואמר לקמן דהיכא דשייך עיינו בי' רבנן דלית בי' ש"פ ויהיה יכולין לתלות אין חוששין לקול ע"ש. וא"כ כאן אף דהקול שהיא בעולה מ"מ כיון דלר"ג באומרת לכשר נבעלתי נאמנת וא"כ הא על זה ליכא קול שלא אמרה לכשר נבעלתי ואף שיראו שניסת לכהן לא יהי', חשדא דמימר אמרי מסתמא אמרה] לכשר נבעלתי. ואף לר"י דאף אומרת לא מהני מ"מ כיון שהוא רק ספק יאמרו קמי רבנן במלתא ונתברר דלכשר נבעלה וכמו בס' קרוב לו כו'. והוצרך רש"י ז"ל לפרש לכ"ג דהיא ודאי איסור ושייך חשדא כנ"ל:

גמ' מבטלינן קלא או לא מבטלינן כו' ופי' רש"י ב' פירושים אי משתקין הקול או לא. וי"ל דס' זה תלוי ג"כ במ"ש לעיל הב' טעמים דלטעמא דחוששין לקול שהוא אמת א"כ ודאי דאין משתקין דאדרבה שמא הוא אמת ולטעמא דהוא שקר רק דחוששין שהעולם יאמרו א"כ נראה דודאי משתקין דלמה יצא הקול כיון שגם שכבר יצא אמרינן דהוא שקר רק חשדא כנ"ל ולמה יניחו להוציא הקול. אך הא באמת הטעם משום חשדא וא"כ איך פירש"י הספק או משתקין וקשה כנ"ל. וי"ל למ"ש תוס' ריש כתובות גבי איקרורי דעתא דע"י שיבא לב"ד יצא הקול ושמא יבאו עדים ע"ש וגם כאן מתחילתו אין משתקין הקול דשמא ע"י הקול יבאו עדים באמת ויעידו. רק אח"כ כשיצא הקול ואין עדים רק קול לחודי' בזה שוב אין חוששין כלל שהוא אמת רק משום חשדא כנ"ל. והפי' הב' שפירש"י אם נתברר שהוא שקר אי מבטלין לכאורה תלוי ג"כ בטעמים הנ"ל דאי הטעם שמא אמת א"כ בנתברר ששקר מבטלין אי טעמא משום חשדא לא מבטלין דאף דנתברר ששקר מ"מ לא ידעו העולם כיון שלא יצא הקול ושוברו עמו כנ"ל. ובזה יתישב מאי דדייק הש"ס מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ מבטלין קלא ודחקו תוס' ורש"י דמחזינן דלא במהרה מחזקין הקול וע"ש וכן להיפוך מדאמר אפילו שישמעו מפי נשים סבר משום חשדא ומאי חילוק דאף מפי נשים מ"מ יחשדו העולם כנ"ל. ודייק שפיר מר"ח דאמר מפי כשרים וע"כ הטעם שמא אמת כנ"ל וממילא ש"מ דמבטלין קלא כיון דשקר הוא והטעם כנ"ל. וכן להיפך מדאמר אפילו מפי נשים וע"כ טעמא משום חשדא וממילא לא מבטלין קלא כנ"ל:

גמ' מימר אמרי עיינו בי' רבנן ולית בי' שוה פרוטה כו'. ולכאורה הא קי"ל חיישינן שמא ש"פ במדי וא"כ עדיין יש חשדא דאף שהוא פחות מש"פ איך מתירין אותה. ויש קצת ראי' מזה למ"ש הח"מ וב"ש לעיל בקדושי חרש לא אמרינן שמא יאמרו גירש ומחזיר גרושתו כו' משום דאף לסברת העולם אינו רק איסור דרבנן ע"ש וכן הכא בפחות מש"פ לא חיישינן כנ"ל:

או י"ל דחששא דשמואל דוקא בידעה מקודם שהוא פחות מש"פ אבל קיבלה סתם כתבו הפ' דלא מהני כלל דאשה בפחות מש"פ מסתמא לא מקניי' נפשה כמו פחות מדינר לב"ש ע"ש. ולכך אמר שפיר מימר אמרי עיינו רבנן כו' היינו דאחר הקדושין ראו שהוא פחות מש"פ ובשעת קדושין לא ידוע ואין כאן חשש קדושין כלל כנ"ל:

ההוא דנפק עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא אמר רבא לא חיישינן דמימר אמרי עיינו בי' רבנן וקדושי קטן הוו ע"ש. ומשמע דאחד מהבנים הי' קטן באמת דאל"ה ודאי לא שייך הנ"ל דאל"כ בכל קול נימא כן ועיין בפ"י. ולכאורה נראה לישב. דהא רבא סבר קדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין וא"כ כשקיבל האב קדושין כשהוא שליח מב' בניו ואמר תהא מקודשת לאחד מבניי לא הוי כלל קדושין לרבא דאין מסורין לביאה כנ"ל דאסורה לכל א' מספק שמא היא אשת אחיו כנ"ל. וא"כ הכא דנפק קלא סתם דאיקדשה לחד מבני פלניא וכיון דבמקום אמת לא מהני למה לי' לרבא למימר דאמרי קדושי קטן הוי הא בפשיטות שיאמרו דנתקדשה באמת לאחד מבניו סתם והוי ממילא קדושין שאין מסורין לביאה דלא הוי קדושין כיון שלא פירשו אל מי קידש כנ"ל. אך באמת כיון שא' מבניו הי' קטן שוב לא הוי קדושין שאין מסורין לביאה דהקטן אינו יכול לעשות שליח וכשקידש האב ודאי בשביל הגדול ושפיר מסורין לביאה דאם קידש בשביל הקטן לא הוי קדושין ואינו ספק אצל הגדול. ושוב אמר דיאמרו עיינו בי' רבנן וקדושי קטן הוי ולא הוצרך לפרש דהא אם שניהם הי' [גדולים] שוב בל"ז לא שייך הקול דיאמרו דהוי קדושין שאין מסורין לביאה כנ"ל. ומיושב הרמב"ם ז"ל דלא הביא מעשה הנ"ל. וי"ל דלדידן חיישינן שלא ידעו שהא' קטן רק לרבא ממ"נ אם לא ידעו הוי קדושין שאין מסורין לביאה ואבל לדידן קשאמ"ל הוי קדושין כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף