חובת התלמידים/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חובת התלמידים TriangleArrow-Left.png ט

פרק ט'
איזה עצות להתעלה ולתקן א"ע בהן.

תלמיד ותיק, בטח שאלה נפשך, הלא התורה היא הכל אף מדור הקב"ה היא, והלא לומד אני, ולמה איני מתעלה. ואף שיש לי זמנים שמרגיש אני א"ע גבוה מעט, אבל האם מעט מן המעט הזה כל העלי' היא אשר עלי לעלות. האם בזה כבר אגיע להמצב שדורשים ומבטיחים בקונטרס הזה, ואשר קותה נפשי אליו כ"כ. ולמה עוד ישנם אנשים שלומדים תורה ומתפרשים ממנה ח"ו ויורדים אח"כ לבאר שחת. ואיפה היא הבטחת קדושינו ז"ל שאמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב. אמנם כן, בלמוד התורה מתקשרים הלומדים בהמלמד תורה לעם ישראל, הוא האלהי ישראל. אבל צריכים לדעת איך ללמוד תורה, ובזוה"ק (ח"ג קנ"ב) איתא מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלא אוחרא, תיפח רוחי' ולא יהי' לי' חולקא בעלמא דאתי', עכ"ל הק'[א]. זאת אומרת שמי שלומד את התורה רק בשכל אנושי יבש בלבד, כמו להבדל שמעיין בדבר שכל אחר, אומר הזוה"ק שאין לו חלק לעולם הבא. השכל הפשוט אשר בתורה רק לבוש התורה הוא ומי מתלבש בלבוש הזה, ד' ית', וכשלומדים תורה צריכים להשתדל לבוא אל האל מסתתר שהסתיר עצמו בתורה. רצונך לטהר את נפשך, כבר אמר ר"ע מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, אבל רק מי שבא אל המקוה ונכנס בה יטהר. חדור איפוא דרך לבוש התורה אל הקב"ה שנמצא בה, ואז תטהר. הן אמת שבשעה שאתה לומד התורה קשה לך לעורר את נפשך במחשבות עילאות, מוכרח אתה להעמיק בה בראשך וכל עצמך לעבוד עבודה קשה המתשת את הכח, אבל עורר את נפשך טרם שתבא ללמוד, גלה אותה וקשרה בד'. ואז כשתבא ללמוד תורה, אתה תעבוד בפשט השכל הפשוט, והנפש הגלוי' שלך תרוץ ותחדור דרך הלבוש אל מלכה וקונה אשר בה ותתיחד עמו ית'.

אבל דבר הזה לא טוב הוא מה שגם הנפש שלך שבה אתה רוצה להתעלות ולהתקרב, נעלמה ממך, מסותרת היא בגופך וישנה היא בגשמיותך, ואם לא תקיץ אותה משינת עולם, ולא תגלה אותה מן מחצלת הקנים אשר היא קבורה בה, במה תתעלה ובמה תתקרב אל הקדוש ישראל. אבל דע נא שהקיצת נפש הקדושה לא כהקיצת גוף הישן היא, אותו מקיצים בפעם אחת, ואת הנפש רק בהתמדת העבודה שמכריחים אותה לעבוד יכולים להקיץ. כי יכול האיש לעשות מצות, בידיו, בכל אבריו אף בפיו, להתפלל, והנפש גם אז תישן אף תתעלף, צריכים להכריח את הנפש שהיא תעבוד והיא תפעל ובזה תתעורר ותתגלה. לכן גם בכל היום, אף בשעה שאין אתה לומד תורה תזכור שעבד ד' אתה ועליך להתקשר בו. חזק את אמונתך בד', חשוב כמה פעמים ביום, אני מאמין בד' ית' באמת ובלב שלם. אבי ומלכי, ברור לי שאתה אדון העולם אשר בראת את כל העולמות וכל אשר בהם, המלאכים בשמים אף בריות הקטנות אשר מתחת לארץ, ואתה מקיף אותי וממלא את גופי ורוחי. עבדך אני ולך כל עצמי מסור הפוך והפוך במחשבה זו דכולה בה.

תרגיל את לבך ונפשך להשתפך לד' בשיח ותפלה. הנער אף הגדול אם יש לו אך דעה קטנה, חושבים שכל עצמה של התפלה היא הדאגה והצרות שעלי' מתפללים, כמו שמבקש העני מן העשיר או כל איש מן מלך בו"ד אשר בידו להושיעו באיזה דבר. אבל רק איש בער ולא ידע יכול לחלל כ"כ את התפלה ולחשבה רק צורך הדאגות, ולולי צרכותיו לא הי' מתפלל ח"ו. כי באמת התפלה בעצמה, התקרבות הלב והשתפכות הנפש לד' בתפלה, זו היא העיקר אשר בתפלה. וראה נא במדרש עוד יותר, לא בלבד שאין התפלה מסובבת מן הדאגות והצרות, רק שלפעמים את הדאגות שולח ד' כדי שנתפלל אליו ית'. איתא בשמות רבה פ"א, אמר ריב"ל למה הדבר דומה למלך שהי' בא בדרך והיתה בת מלכים צועקה לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, הי' רוצה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך, גירה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך, עכ"ל הק'.

את הנמשל בטח אתה מעצמך מבין. הנפש שלך בת מלכים רוצה הקב"ה לישא אותה, כלומר שתתקרב ותתיחד בקדושתו, וצריכה לדבר ולהתפלל אליו, כי ע"י התפלה הפנימית הבאה מקירות הלב הנפש מתעוררת משנתה, הומה ומתיחדת במלך מלכו של עולם, והיא עיקרה ותכליתה של התפלה, עד שישנן דאגות שד' שולח אותן לאיש הישראל כדי שיתעורר ע"י להתפלל ולצעוק לד' מקרב לבו ונפשו, כמו אותו המלך שגירה את הלסטים בבת המלך כדי שתצעק אליו. ואף אתה כשבאת לעורר את נפשך שלא תישן ותתעלף בשעה שאתה עומד לפני אביך שבשמים ומתפלל, מתחלה עורר עצמך בעניני התפלה שכואבים לך ואתה צריך להם, כמו בואתה חונן לאדם דעת, השיבנו אבינו לתורתך, שאתה משתוקק שיפתח ד' את לבך ונפשך לתורה ולעבודה. וכן בברך עלינו את השנה הזאת, שלא בלבד על ברכת התבואה היא, רק בכלל תפלה על הפרנסה היא. והאם לא יחם לבבך ולא תשפוך נפשך להתפלל לד' שיפרנס את הוריך, ואז נפשך תתעורר תתגלה ותתיחד במלכה וקונה. ולא בשעה שאתה מתפלל בעניני צרכיך לבד, רק כיון שתתרגל נפשך לקום ולהתעורר, אז בשעה שתדבר עניני ד' עוד יותר תתלהב בהתלהבות האמיתית. וכשתאמר לד' אתה קדוש ושמך קדוש תתפעל נפשך ותרגיש איך היא עומדת לפני מקור הקדושה ומדברת אליו בלשון נוכח ומשבחת את קדושתו בפניו ואומרת אתה קדוש ושמך קדוש וכו'. ותתלהב ותמס בנועם קדושת הקדוש ישראל, וכן בשאר עניני התפלה. ולא בהתפלה של החיוב שחרית מנחה וערבית בלבד, רק גם בכל היום תשתדל להמציא לך איזה זמן פנוי, שבו תשיח עם ד' בתפלה ובשירה וככל אשר תתרגל יותר בשיח הנפש, יתרכך לבך, רוחך יתנשא ונפשך תתקרב יותר לד'. אבל לעורר את נפשך שתדבר לד', תוכל רק אם תחזק את מחשבתך הנ"ל באמונתך שד' מלא כל הארץ כבודו, ואף אם אתה אינך רואה אותו, בו ובקדושתו אתה עומד. ולא במחשבה אחת יצאת ידי חובתך בזה, רק ככל שתכפול ותתמיד לחשוב במחשבה חזקה את עניני האמונה, יותר יקל לך לעורר את נפשך שתדבר לד' העומד לפני'.

ואם עוד יקשה לך לצייר לעצמך איך אתה עומד לפני ד', ונפשך תתפעל ותתלהב בתפלה בעודה לפניו ית' אשר כבודו מלא עולם, מפני שבעולם גשמי אתה נמצא, עיניך רק גשם רואות וידיך חומר ממשמשות. הבט נא השמימה והתבונן, אמץ את מחשבתך וחשוב, אני עומד מעבר מזה ומעבר השמים השני, עולם אחר לגמרי הוא, מלאכים שרפים וכל נשמות האבות הנביאים והצדיקים ובתוכם הכסא כבוד נמצא, וד' הגדול הקדוש והנורא עליו שוכן. האל המסתתר בעולם הזה, שם הדר כבודו כ"כ נגלה. התחזק הבט וחשוב. עומד אני מעבר מזה ואומר אליו ית' ברוך אתה ד', אותך ד' שעיני נשואות אליך אני מברך, בין אם אני רואה בין אם איני רואה אותך, את עיני אני מאמץ ובך מסתכל ומברך ומדבר אליך ד'.

ואם רצונך לדעת עד כמה ראיתך זו נוגעת למעלה, עמוד ושמע את דבר ד'. איתא בספר היכלות וקצת מזה מובא בטור או"ח ס' קכ"ה, שאמר ד', ברוכים אתם לד' שמים ויורדי מרכבה, אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדשים ואומרים קדוש קדוש קדוש, ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם (היינו לשמים, וזה שער השמים) ונושאים עצמם למעלה, שאין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות לעיני ועיני בעיניהם, באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקם ומנשקם (היינו לכל אחד מישראל) ומזכיר גלותם וממהר גאולתם, עכ"ל הק'. מה נאמר ומה נדבר. השער נא, עינינו מסתכלות במרום בעיניו כביכל, והוא ית' מסתכל בנו, וכבודו מתענג מן ההסתכלות הזאת. כביכל, האב והבן מביטים זה בפני זה, ומתוך אהבה ומגודל החבה לא יוכל האב להתאפק ואוחז ומחבק ומנשק אותי הבן. הלב מתמוגג, והנפש מתפרצת, מתלהבת וקוראה, אל אבי, אל קדושי, אני עולה, אני עפה.

בדברים הללו תעיין מתוך ראי' בשמים ותאמץ עיניך ולבך להבט ולכון. ובכלל כשאתה מדבר לד' בלשון נוכח, למשל אתה הוא אלהינו או ברוך אתה וכו', אף אם אין אתה מביט בשמים בשעה זו תדייק את האתה, ותצייר בדעתך שלד' אשר לנגדך אתה אומר אתה. אבל אל תדמה שרק באופנים הללו לבד שרשמנו לך, יכול אתה לעורר את נפשך, לא כן הוא. כל איש ישראל אם רק יודע שאין גופו ולבו הפקרים לעשות ולחשוב מכל הבא בידם, כל איש שעובד עם עצמו, כפעם בפעם ימציא לו אופנים ואמצעים לעורר את נפשו בהם להתלהב ולצאת מתוך מחבואי גופה להתקרב לד'. ויש גם פעמים שתבואנה לך מחשבות והתעורריות מעצמן אשר לא שערת ולא הכנות אותן, למשל בימים הנוראים בתפלה כשמרננים השבח לד', אתה הוא אלקינו וכו', וגם אתה התחלת עמהם לרנן, ויבא מורך בלבך, הלא עתה העליונים והתחתונים שרים שירה להאל הגדול המתנשא עליהם, ואיזה שייכות לי השפל עמהם, ואיך אחצוף להתערב עם משוררי אל ומשמחי אלהים. ופתאום כאלו נפח בך רוח חיים רוח התחזקות, הלא כך דרכה של שמחה, הכלי זמר והמנגנים הולכים ברחוב ומנגנים, ועמהם המחותנים וכל החשובים ששים ושמחים, וילדי העיר הבזוים היחפים שחורי פנים ומלוכלכי בגדים אחריהם אצים ורצים, מוחאים כף ועמהם שמחים ומזמרים; וגם זהו מכבודי החתונה והשמחה. ונפשך רואה אז מקהלה הגדולה משוררי אל, מלאכיו במרום, יחד עם ישראל למטה, שרים ומזמרים עתה שירה למלך הכבוד אשר עומד עליהם, שומע ומאזין, שמח ומתפאר, ואתה כילד יחף ומלוכלך בכל כחך רצת ואליהם נתחברת, ויחד עם המקהלה הקדושה אתה מרנן שירה לאלהיך שהשתוקקת אליו. שמחתך מתלקדת ורוחך נשברה ומתלהבת עד מאד, עד שלפעמים לבך נמס ובוכה בזה יותר מאשר בכל נדרי.

וזהו רק אם גם אתה תעבוד הרבה פעמים לעורר את נפשך ולא תישן ע' שנות חיי' בתוך לב אבן, ואז גם מעצמה תתעורר. ודע לך שגם מצדיקינו ומקדושינו זי"ע, שרפי אל שעלו והתקרבו לד' יותר מכפי שאנו משיגים, גם מהם בראשית עבודתם השתמשו לפעמים באופנים ואמצעים לעורר את נפשותיהם הקדושות והטהורות. למשל בבית אהרן איתא, שהצדיקים היו משערים בעצמם קודם התפלה שהם שוכבים ביסורים בקבר ובא אחד ואמר לו, קום עמוד ולהתפלל, ע"ש[ב], ודעת לנבון נקל, כמה האיש מתעורר בתפלתו אם רק מצייר זאת במחשבה חזקה. וגם אתה תלמיד ותיק אם בראשיתך תשמש באמצעים שונים ותעבוד בהם, יכול אתה להגיע לגדליות אי"ה למעלה מהשגת עצמך.

ומעתה זה הוא יסוד הבחירה שלך, שתתעורר ותגבי' א"ע ותתקרב מעט לקדושה, ובשעה זו של התרוממות, בנפש גבוה וטהורה תסתכל על נמיכיותיך אשר אתה קבוע בהן תמיד, על העצלות, על שאר מדות הרעות, על מחשבותיך ועל רצונך הנמוכים שאתה חושב ורוצה, ומעצמך תבוש מהם, וע"ע תכעס ותרגז לאמר. הוי, למה אני שוכב בכל היום בבור רפש, ממש בבית הכסא של ילדות ושטותים, מקבל אני ע"ע להיות יהודי עבד ד' מעתה. כ'וויל זיין א יוד, רבש"ע כ'בין אויף מיר מקבל צו זיין דיין אמת'דיגער עבד. מחשבות אף דבורים כגון אלו תכפול כמה פעמים, ובעזרת ד' יועילו לך הרבה. כי זאת חקת הנפש, נכנעת היא לפני דבורים היוצאים בחזקה מן הלב. גם את זולתו יכול האיש לפתות בדברי הלב והנפש וכש"כ א"ע, אם רק דבריו יוצאים ממנו בשעה שהוא מתרומם וגבוה מן עצמו.

אבל קבלה בכלל בלבד, שתחשוב שאתה מקבל עליך להיות יהודי עבד ד', לא תסתפק לך. רק גם בפרטיות מדות הרעות והחסרונות, אשר אתה מכיר בך השתדל לתקן בשעה זו של התרוממות. הן אמת שבשעה שמתלהב האיש ישראל בתפלה, טוב שלא ירבה בחשבונות, לא יטפל ולא ילכלך את ידיו אז בחסרונותיו, רק יתפלל וילמד ויתלהב ויתקרב, כמו שאיתא בספה"ק מזה. אבל תיכף אחר תפלתו ואף בחזרת הש"ץ בשמ"ע, וכן אם מתעורר לפעמים שלא בשעת התפלה ישתדל לתקנם בפרטיות. כי א"א לבדוק החמץ בלתי אם לאור הנר, וכשנתעוררת וניצוץ של קדושה הלהיב אותך עתה, כל עוד שלא כבה בדוק א"ע לתקנך. למשל אם כעסן אתה ח"ו, התבונן, האם נח לי לכעוס ולהיות מושלך מעל פני ד'. הגמרא אומרת כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו, כל הכועס כאלו עובד ע"ז[ג] והאם אכעוס ואעשה נבלה זו ח"ו. האם באלהי ישראל אלהי נפשי ונשמתי שאני מרגיש עתה בקרבי אמרוד ח"ו. מקבל אני ע"ע שלא לכעוס מעתה, בלב שלם מקבל אני עלי זאת. רבש"ע, עזור נא לי לעמוד ברוחי שלא אכעס. וכ"כ תקבע בלבך ובנפשך מחשבה וקבלה זו, עד שכאשר תבא מעשה של כעס לידך ותתחיל לכעוס, תזכור בהגנות שגנית את הכעס ואת הקבלה שקבלת ע"ע שלא לכעוס ויקל לך למשול ע"ע ולהתרגע. ומעתה בשעת התעוררות הכעס עיקר עבודתך תהי' להתעקש לזכור ולצייר לעצמך באופן היותר חזק, ובמחשבה היותר ברה, את שעת התרוממותך ואת הקבלה שקבלת אז עליך, וכן תעשה בשאר החסרונות שאתה מרגיש בך.

אבל אל תדמה שמעתה תוכל כבר לתקן את כל חסרונותיך ותתעלה אף בלא עבודה. לא תטעה טעות מגונה כזו, כי בלא עבודה יכולים רק לרקוב בקבר, ולא יותר, ולהתתקן ולהיות ישראל עבד ד' יכולים רק בעבודה. ולא עבודה פעמית ובאקראי, פעם עובד ופעם עוזב, רק בעבודה תמידית. ובכל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, אסור לך להסיח דעתך ממך ומעבודתך. ואז יכולים אנו להבטיחך בעזרת ד' שעבודתך תקל לך הרבה, ולא תהי' כאותן אנשים שאף שיש להם רצון טוב להיות יהודים אמתיים, מ"מ נשארים עומדים בכל ימי חייהם על מצב אחד, וביומו האחרון מביט ע"ע וצועק, במה גדול אני עתה מן המצב שהייתי בנערותי. במה בליתי את כל שנותי כי בתחבולות כגון אלו וכיוצא בהם, אי"ה תעלה אתה ותלך מחיל אל חיל.

ויכול אתה להשתמש גם בפעולות ממשיות לצורך תקוניך, ובענין הכעס למשל תקבל ע"ע שכאשר רק תרגיש בקרבך נדנוד של כעס, תאמר בפיך איזה דבר תורה. תאמר למשל תנא דבי אלי' כל השונה הלכות וכו', ואם אפשר לך עוד לאמר איזה ענין שאתה צריך לעיין בו מעט בשכל, יותר טוב. ראשית, דבר התורה שתעמיק בה תגין ותצילך מן יצר הכעס, וגם פשוט בדרך טבע הגוף היא כך. מין שגעון ברגע זו על אותו דבר הוא הכעס, לכן קשה לו להאיש להתגבר בשכלו הבריא אז, שלא לכעוס מפני שאין לו אז שכל בריא, דעת השגעון דחתהו. לא שנעשה ח"ו משוגע לכל דבריו, רק לאותו דבר. לכן רק דעה שכנגד הכעס א"א לו להעלות אז, ולאמר שלא לכעוס כיון שמשוגע הוא לאותו דבר, אבל מחשבה אחרת שאינו נגד כעסו יקל לו יותר לחשוב ויכול לאמר את דברי תורה שאינם מתנגדים לכעסו. וכשיסיח דעתו על רגע ויעמיק בשכלו בדבר התורה, יעבור השגעון מעליו, ולשכלו הבריא יקל להתגבר גם נגד כעסו ולמשול ולא לכעוס.

בכלל יש להתאונן על שבעתים הללו כנו את הכעס בשם חולשת העצבים (נערוועיש), ובשביל זה מתפטר האיש כבר לבטל את רעת מדה זו, לאמר חולשת הגוף היא ולא מדה רעה היא אשר בו תלוי'. הן אמת שגרוי העצבים מעורר את הכעס, אבל נתבונן נא למה זה באינו יהודי כשמתגרה כעסו על מי, מוכן אף לרצחו נפש, והיהודי הנמוך יכהו, והיותר זך לא יהרוג אף לא יכה, רק יקצוף ויחרף את זולתו, ואף שחולשת העצבים בכולם שוה, מ"מ לא כולם ראוים לעשות מעשים גרועים שוים בשעת כעסם. הדבר הוא פשוט, איש הער יכול להגביל את נפשו אף לזמן שינתו, וכשהוא מתגלגל בשינתו אנה ואנה, כשיגיע לקצה מטתו לא יתגלגל החוצה ארצה, רק יחיש לשוב ולהתגלגל אל תוך מטתו, ולא יפול. ישן הוא ואין בו דעת בשעה זו, אבל דעתו הקבועה בנפשו בשעה שהוא ער מגבלת אותו גם עתה גם לשעת העדרה. וכן הוא בכל דבר, הדעה והמחשבה הקבועות באיש תמיד, בכחן להגביל את כל עצם האיש גם על שעה שחסר לו דעתו. בישראל בדעה נמוכה, מגבלתו שלא יהרוג, אף אם יכעס ויתגרו עצביו, וביותר זך ובדעת יותר גדולה גם שלא יכה. וכשמרבה לחשוב ולקבל ע"ע שלא לכעוס כנ"ל, אף שעצביו חלשים ונעדרת דעתו בשעה זו ממנו, מ"מ דעתו הקבועה בו תגביל אותו, שגם לא יקצוף ולא יחרף אף בהתעורר כעסו.

ואם יש בקרבך שנאה כבושה על אחד מחבריך ורוצה אתה להסירה ולא תוכל. וכידוע, בשביל שנאתך אותו כבר רואה אתה עליו חסרונות וחטאים, הסר כעסך מלבך, ורק אז תראה אם באמת בו חסרונות יותר מבך. אבל כאמור רוצה אתה לדחות את שנאתך מלבך ולא תוכל. עשה זאת איפה, כתוב אליו מכתב, לא תשלחהו רק תטמנהו בצלחתך, ובו תזלזלהו ככל אשר שואף הנחש הכועס אשר בלבך. ואיזה ימים תקרא את המכתב בפיך, ותצייר לך שאתה עומד נגדו ואתה מחרפהו בחרופים וגידופים אלו. אז אחר איזה ימים בטח יסור כעסך מלבך עליו, ואם בעל נפש אתה עוד תרוץ לפייסו. אל תתמה על עצתנו זו, ולא תאמר אחד מב' הדברים היא, או שקר היא, או מעשה להט וקסם היא, וכי אפשר כן, שכאשר אכתוב מכתב ואחרפהו ועוד אקראהו אתרצה לו ועוד אפייסהו. לא שקר ולא מעשה להט היא רק חוק הנפש היא, שכאשר מחרף ומגדף האיש את שונאיו מתרגע מעט כעסו מעליו[ד] אבל כיון שחברו עונה לו בשעה שמחרפהו, לכן תגדל שנאתו בזה. ואתה שכתבת מכתב חריף לפי מדת שנאתך הגדולה וקראתיו בפיך ותזלזלהו, וישקוט מעט כעסך בחרפך אותו, וכשתבא לקראתו בפעם הב' ביום השני, אשר כבר נתקטן כעסך, ועוד אתה מזלזלהו בזלזולי מכתבך שנכתב לפי מדת כעסך מאז, שהי' כעסך יותר גדול, יתחיל כבר לבך להתיסר מעט מעצמו ולאמור, בכ"כ זלזולים גדופים וחרופים חרפתיהו, וכבר א"א לך לקרא את כל החרופים בכעס גדול כדאתמול, אבל הלא קבלת עליך לקרותו ועוד לא נח כל כעסך מעליו לכן עוד אתה מכריח א"ע וקורא, ויהי ביום השלישי כעסך עוד יותר נשקט מקריאת יום הב' וא"א לך כבר לקרותו. כבר מתחרט אתה בהתגלות לבך, כ"כ לזלזל וכ"כ לחרף. מבקש אתה כבר תחבולות איך להתפייס עמו ותתפייס. איש בעל טוב הלב ימהר להתפייס, והקשה עורף יצטרך לקרותו פעמים יותר. אבל בעזרת ד' כלם יתפייסו עי"ז. אבל רק לפעמים רחוקות תעשה עצה זו במכתב, ותזהר מאד בו שלא תאבדהו ולא יראוהו אף חבריך היותר קרובים לך, כי פן יודע חברך מזה שכתבת עליו ועוד יגדל כעסו עליך.

כאמור, תוכל לבקש לך עצות ממשיות בכל דבר, וכן למשל אם עובד אתה לתקן את מדת העצלות בשינה, כי אוהב אתה לישון הרבה, או שעבדת ביום הזה יותר ונתיגעת, ותירא שתאחר לישן מחר יותר משעתך הקבועה. תוכל לנסות כך. לא תשכב באורך מטתך רק ברחבה ואת רגליך תסמוך על כסא, ובבוקר כשרק תתעורר, תדחוף ברגליך את הכסא ונמצאת כבר עומד על הארץ. ובלבד אם לא יזיק לבריאתך, ולא תהי' עיף בכל היום על שלא ישנת במנוחה בלילה, וגם אז לא תעשה כך יותר מפעמים בשבוע.


  1. מי שחושב שהתורה היא רק הלבוש שבה ולא יותר, תיפח רוחי' ולא יהי' לו חלק לעולם הבא.
  2. וכנראה שם שרק מתחלה התעוררו בזה ואח"כ לא היו צריכים לזה, כי איתא שם שהה"ק ר"א זצ"ל התפלל בהתעוררות זו שנה ומשמע שלא יותר.
  3. מובא בפ' המשניות להרמב"ם על אבות פ"ב מ"י.
  4. כמו שאיתא בס' שפתי צדיקים פרשת ויגש בשם האלשיך ז"ל עה"פ וינחם ד' וכו'.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף