חובות הלבבות/שער אהבת ה'/ג
|
< הקודם · הבא > |
אבל איך הדרך אל אהבת האלהים יתברך, אומר בתשובת שאלה זאת כי הבקשה הזאת לא תתכן לשואל אלא אחר הקדמות רבות, וכאשר תתקיימנה ההקדמות תתילד מהם האהבה באלהים יתברך, אבל מי שמכוין אליה בעצמה, לא יוכל להגיע אליה, וההקדמות אשר ראוי למאמין להקדים לה בנפשו, הם שני יחודי הלבבות, ושתי כניעות, ושני חשבונות, ושתי בחינות.
אבל שני יחודי הלבבות, אחד מהם ליחד הלב ביחוד הבורא והשני ליחד המעשה לשמו ולעבדו לכבודו בלבד, אבל שתי הכניעות, אחת מהן הכניעה לאלהים יתעלה והשנית הכניעה ליראי האלהים ובחוריו, אבל שני החשבונות, אחד מהם חשבונו עם נפשו על מה שחייב לאלהים להתמדת טובותיו, והשני חשבונו עם נפשו על הסתירו עונותיו והאריכו לו ומחילתו, אבל שתי הבחינות, אחת מהם הבחינה במה שעבר לראשונים בעמדו על ספרי הנביאים ודברי הקדמונים ע"ה, כמו שנאמר (תהלים קיג ה) זכרתי ימים מקדם וגו', והשנית הבחינה בעולם במה שהוא רואה מפלאי הבורא יתברך בבריאותיו, וכבר ביארתי בספר זה כללים מן הענין הזה כפי יכלתי מה שיש בו די למי שמבין ומכוין למה שיש בו הצלתו והמלטו בעוה"ז ובעוה"ב.
וכאשר יתקן כל זה ויחבר אליו הפרישות מתענוגי העולם ותאוותיו ויבין גדולת הבורא ועצמותו ורוממותו, וישכיל קטנות ערך נפשו וזעירותו וזלותו, ואח"כ יכיר רב טוב הבורא עליו וגודל חסדו עמו, אז תהיה האהבה באלהים מן המאמין סמוכה לזה בלב שלם, ואמיתות זוך נפשו והכספו לו בהשתדלות וחריצות וזריזות, דומה למה שנאמר (ישעיה כו ט) נפשי אויתיך בלילה, ואמר (שם פסוק ח) לשמך ולזכרך תאות נפש, ואמר (תהלים סב ב) צמאה לך נפשי, ואמר (שם מב ג) צמאה נפשי לאלהים.
והחזק שבדברים שתעזר בהם על המדרגה הזאת העליונה, הוא המורא הגדול מאלהים והאימה ממנו, והפחד ממצוותיו והמחשבה תמיד בהשקפתו על סתרך וגלויך ומצפונך ונראך, והנהגתו אותך וחמלתו עליך ודעתו הנסתר והנגלה בעבר ובעתיד ממעשיך ומחשבותיך, והבטחתו לך והקרבתו אותך, ולא תוכל עם כל זה לעמוד מנטות אליו בליבך ובמצפונך בבר לבב ובאמונה שלמה, ותתלה נפשך באהבתו ותבטח על חמלתו וגודל חנותיו ורחמיו, ולא תשתף בעת ההיא עם אהבתו אהבת זולתו, ולא ישקיף עליך, שאתה ירא עם יראתך ממנו בלתו, ולא תפקדהו מרעיוניך, ולא יסור מנגד עיניך, ויהיה צוותך בבדידות וישב עמך במדברות, ויהיה מקום מלא בני אדם בעיניך כלא מלא, והריק מהם כלא ריק, לא תשומם בהפקדם ולא תדאג בהעדרם, ותהיה תמיד שמח באלהיך, שש בבוראך, עלז ברצונו וכוסף לפגיעתו, כמו שנאמר (תהלים סד יא) ישמח צדיק בה' וחסה בו, ואמר הנביא (חבקוק ג יח) ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי, ואמר דוד עליו השלום (תהלים כז א) ה' אורי וישעי ממי אירא, ושאר המזמור.