זכר למקדש/אות זכרון
אות זבררן ד שניט בסוכה מ"א א' משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטצ במקדש כל ז' זכר למקדש ושיהא יום הנף טלו אסור, ואמרו בגמ' ומנלן דעבדינן זכר למקדש א"ר יוחנן דא"ק כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ^יון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה , וע"ש בחי' חתם סופר ז"ל מש"כ דבר נחמד שזש"כ וממכותיך ארפאך שבזכות הדרישה לציון תהא לנו רפואה למכותינו וע"כ תיקן ב' הדברים ביחד ע"ש •• יעיין בספרי ם' עקב בפ, ואבדתם ! ושמתם את דברי אלה על לבבכם היו מצוייניס במצות שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים כו' הוא שירמיהו אומר הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוייניס בהם שימי לך תמרורים זה חורבן ביהמ"ק , שיתי לבך למשלה דרך הלכת א"ל הקב"ה באיזה דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אתם חוזרים לעריכם שנח' שובי אל עריך אלה וכו', והכוונה לשוב לקיים מצות המעשיות שעזבום בישבס על אדמתם מרוב כל ובזכות המצות נזכה לשוב לארצנו, וז"ש שימי לך תמרורים שנשים ללבנו לעשות זכרון לבית תפארתנו וקדשנו ובזכות אותה דרישה שנדרוש לציון ולמקדשה נזכה לקיימם באמת . ובאיכה רבתי ספ"א דרש רשב"י קראתי למאהבי המה רמוני אלו נביאי האמה שהיו מאהבים אותי להקב"ה המה רמוני שהיו מרמין בי ואמרו לי הפרישו תרומות ומעשרות וכי יש תרומה בבבל אלא בשביל לאהבני להקב"ה הוא שירמי' אמר הציבי לך ציונים הציונים במצות שהיו ישראל מצויינים בהם וכו' . [ובפרש"י עה"ת פ' ושמתם כ' הניחו תפלין עשו מזוזות ותמוה וע"ש בד' הרמב"ן ז"ל} אבל האמת יו"ד מה שראיתי בשם מרן הגר"א מווילנאז"ל שצ"ל הפרישו תרומות עפרו מעשרות , [ומר"ת ה"ת ע"מ טעו המעתיקים] ודבר אמת היה בפי קדשו־ וכדברי המ"ר שם]. וע"ז סמכו רבותינו לעשות זכר למקדש גס במרור בזה"ז וגס לכרוך מצה ומרור ביחד כדעת הלל בפסחים קט"ו וכמנהגנו, ועוד כמה עניניס : ומעתה שאלה גדולה יש לנו לשאול מדוע תגרע מצות הקהל החביב' והקדוש' שלא נעשה לה שם ושארית אצלנו תמיד , מה שהיתה נוהגת בזמן המקדש אחת לשבע שנים, ומי גרע זאת מלולב וכיוצא בו: חשבתי למשפט נאמר דמצות הקהל גם בבית שני לא היתה מן התורה משני טעמים , א) שההורה תלתה המצוה במנין השמטות כמש"כ בשנת השממה , וכל שאין השמטות נוהגות גס מצות הקהל איננה נוהגת , ב) דכ' בבא כל ישראל לראות , א"כ י"ל דבעינן שיהיו כל ישראל [וכבר כתבנו במק"א בס"ד ליישב בזה בשם אאמו"ר הנז"ל ק' המפ' על בני בתירה שנסתפקו אס פסח דו"ש ולא פשטו מפסח מדבר וגלגל משוס שי"ל דא"ד שבת עד שיהיו כל ישראל ביחד עפ"ד התוס' יומא נ"א א' והדברים ארוכים אתנו, רק שכבר מצאנו שקדמוהו חכמי זמניגו ולכן עת לקצר], ושניהם אחד הס דגם מה שלא מנו שמיטין בימי בית שני הוא מפני של"ה כל ישראל ביחד אלא שי"ג דהכא הקפיד' חורה בפירוש בבוא כל ישראל אס גס נא' כהסוברי' שמנו שמיטין גס בב"ש עיין תוס' גיטין ל"ו, ובכ"מ ! וכנודע מחלוקת רבותינו הראשונים בזה . ובספר המאירי למגילה ה', כ' קריאת המלך בפ' הקהל שהוזכרה במשנה לא היתה פד שמנו שמיטין לאחר ז' שכבשו וז' שחלקו שהרי נאמר בה שנת השמטה ע"ש, הרי כדברינו ת"ל שתלוי במנין השמיטין, וא"כ י"ל דבב"ש לא היה מיקר מצות הקהל רק מד"ס , ולפ"ז י"ל לפמ"ד בסוכה מ"ר א' לולב דאורייתא עבדין לה זכר למקדש ערבה דרבנן ל"ע ליה זכר למקדש , א"כ א"ש לדברינו דהקהל בזמן הבית השני' היה רק מדרבנן לכן ל"ע לה זכר למקדש כמו בלולב שגס בב"ש היה מה"ת. אמנם לפ"מ דמסיק שם דמה שי"ל עיקר מה"ת מיהא עבדינן ליה זל"מ א"כ י"ל דגם מה שהיה להקהל חיוב מה"ת בזמן הבית הראשון נ"כ י"צ מיקר מה"ת מקרי ולא דוקא מה שי"ל עתה מקצת עיקר מה"ת א"כ שאלתנו חזרה למקומה: וזכורני שהצל"ח בפסחים ל"ה ב, כתב דלראב"י דס"ל מצה בזה"ז דרבנן לא חייש למה"ב משוס דל"א בכה"ג כל דת"ר כעין דאורייתא תיקון, אולם תלמוד מרוך מבואר להדיא דכה"ג נמי מיקרי י"ל עיקר תה"ת שם קט"ז ב' דאמר שם בפירוש דלראב"י דמצה בזה"ז דרבנן נמי כל דח"ר כעין דאורייתא תקון ואין סומא מוציא י"ח פקח באגדה ע"ש : ובזה מבואר אצלנו פשט ד, הגמרא שם ל"ט ב, , דבעי רב"ח מהו שיצא י"ח במרור של מע"ש בירושלים , מי אמרינן במרור דרבנן נפיק א"ד כל דת"ר כעד"ת , והשיב רבא מסתברא מצה ומרור , ותמה הש"א (סי' ק") דאינה ממין הטענה ע"ש. ולעניותנו א"ש ספיקת רב"ח הוא בסברת הצל"ח אס מה שאינו נוהג בזה"ז תקון רבנן כעין דאורייתא , והוא עפמ"ש בגיטין ס"ד ב' אריח אשתיק וורדאן מאי הול"ל כל דת"ר כעד'ת ואידך כי אמרי, כל כו'במילתא דאית לה עיחר מה"ת אבל במילתא דל"ל עיקר מה"תלא [ועי, תוספות ב"ב מ"ס א, שכ"כ בפשיטות], א"כ שפיר מסתפק רב"ח אס במרור בזה"ו ת"ר כעין דאורייתא דכיון דבזה"ז אינו נוהג לס"ר כד"א או דמכיון שבזמן הבית נהג מה"ת עיקרו דאוריי' מקרי, והנה י"ל דמ"מ לא דמי מצה בזהיז לראב"י להך דערבה בסוכה , דשם אין לו שוס עיקר מה"ח שלא סכר כלל בסורה וע"כ גם בערובי מצרות ס"ל לר"ח וורדאן דלא ת"ר כעין דאורייתא אבל במצה נהי דע"פ ההיקש ס"ל לראב"י דבזה"ז דרבנן אבל מ"מ פשוטו של דבר משמע דגם בזה"ז דאורייתא מדכ' בערב תאכלו מצות / ע"כ עיקרו דאו' מקרי, וזד" כוונת רבא שא, מססברא מצה ומרור שהוקשו יחד וכו"ל כמו מפורש להדיא דגס (בזה"ז נוהג, ורק) • במרור שייך מע"ש , א"כ מסתבר א דשייך בזה כל דת"ר כעד"תוא"כ ששובת רבא היא ממין הטענ'ישל רב"ח), כנ"ל לחומר הנושא . תבנא לדיננא, שלפ"ז ראוי הוא לגו לעשות זכר למקדש למצות הקהל שהישה לה עיקר בזמן הבית הראשון לכל הפחות , ותו דגם בשביעית עצמה הרי נהגו בשביעית בימי האמוראים וגם בימי הגאונים מאחרונים שאין מערער בדבר, ועי' סומים סי, ס"ז לענין שמיטש כספים , וא'כ מדוע לא נעשה זכר ושם למצוה זו האהובה ונחמדה שכיתה במקום מקדשנו עטרתנו ותפארתנו , ואולי מזה נפשוט כדעת רבותינו ז"ל שעל מלך ישראל לבד הוא החובה לקיים מצות הקהל, וכל שאין לנו מלך בישראל נתבטלה המצוה ואין מצוה זו דומה לשאר מצות שאנו עושים להם זכרון מאחר שא"א להיות לנו מלך עד בא משיח צדקנו המקווה לנו מאז, וכאשר השבע השביענו השי"ת שלש שבועות חמורות אס תעירו ואם שעוררו עד שחחפץ ואם לאו אני מתיר בשרכם כו' כמ"ש בכתובות קי"ב א, וא"כ יפה עשו רבוסינו ז"ל שלא התעוררו לזה : אך הגאונים האחרוני' ז"ל החליטו בפשיטות דכל גדול שבישראל מליו המצוה וכמ"ש בס' תפארת ישראל על משניו' ספ"ז דסוטה ובספר מנחס חינוך, א"כ תשוב תעורר שאלתנו למקומה : ועסש"ב בס"ר בפ"א אות א, שתלוי באשלי רברבירש"י והמאירי ז"ל ולשיטתייהו אזלי , עמ"ש למעלה בשם המאירי וברש"י ב"ב י"ד ב' ד"ה ספר , ואס דוקא על מלך ישראל לבדו הוא החובה א"כ בבית שני שלא היו לנו מלכי ב"ד נראה שלא היו חייבים כלל, וכפש"כ הרמב"ן בס, ויחי מדברי הירושלמי שקלים, ואולי לדברינו למפלה שצ"ל כל ישראל ביחד א"כ נם כמלך הקורא צ"ל סלך מל כל ישראל וא"כ לא נשחייבו רק דוד ושלמה בנו ברוב שניו וצ"ע, עמ"ש בס"ד בפנים : והנה הרמב"ן ז"ל נסתפק נס"פ ראה במש"ש במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם , וכן א' ג"כ שלש פעמים בשנה יראה כל* זכורך במקום אשר יבחר בא לומר כי לאחר שיבנה בהמ"ק לא נאסף להקריב קרבטת הרגלים אלא במקום ההוא א"י כטעם שב' לא סוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך או שיבאר כאן שלא נתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה, מקום לשכנו שם עכ"ד, ובר"פ תבא כ' בפשיטות שבא למעט שלא להקריב כשנבחר הבית ע"ש, וזכורני שבס' זרע אברהם על הספרי האריך שם לפלפל דתנאי בשלהי זבחים פליגי בזה אס בשילה נו"ג היו חייבי, במצות ראיה ואת"י כעת . ועי' פסחים ל"ח ב' ז"א ח"ת ור"נ נאכלים בנו"ג ויעו"ש בתוס' ל"ו ב' ד"ה דאר"א , ודוק , ועי' חגיגה ו, א' השיב ר' תחת ב"ה לדברי ב"ש וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והא שמואל דיכול לרכוב על כתפו של אביו כו' א"כ מבואר להדיא דבשילה היו חייבין במצות ראיה., ודו"ל דמדרבנן היה דלמה יחייבו אז מדרבנן כיון שלא נתחייבו עודנה כלל מה"ת, ומיהו בל"ז סמוה קו' זו דהא חיוב להקטנים כאלו הוא רק מדרבנן ושמא אז עדיין לא תקנו למצות חינוך כלל וכמדומני שעמד בזה הט"א ואת"י כעת: ואסנם בעיקר הספק של הרמב"ן ז"ל הרי לפנינו מצות הקהל שכ' בה בטא כל ישראל לראות כו" במקום אשר יבחר - ונצטוה יהושע לקרותה הרי שנחחייבו כבר במצות ראיה גס קודם ביס עולמים , דפשוטו של מקרא ליהושע צוה מרע"ה , וא"כ לסה נסתפק סרן הרמב"ן ז"ל ועמ"ש בפנים ס"א אות ה, בסיד •• והנה בערוכיןל"ב ב' הקשו עמ"ש בעזרא שלא עשו כחג הסוכות עד אז איך אפשר שמלכי ב"ד נו' וכה"ג מצאנו בפסח יאשיהו כתוב במלכים ובדיה שלא נעשה כפסח הזה , ונפלא מאד כקושיית הגמרא איך אפשר כן שכל ימות השופטי' והמלכים הצדיקים לא עשו כפסח הזה ולא נתפרש בדחז"ל ע"ז ועיש במפרשים , ואולם במצות ההקהל לא נמצא בשום מקום רמז ורמיזה שנתקיימה אף פ"א טשראל והיתכן שלא קיימוה לא השופטים ולא מלכי ישראל ויהודה הצדיקים , וזולת אגריפס המלך האחרון י ממלכי הורדוס לא מצאנו זכר למצוה זו גס בדברי רבותינו חכמינו ז"ל, ונס רבותינו המפרשים לא התעוררו להתפלא ע"ז מדוע נסתם כל חזון לידע איך קיימו המצוה הזאת ואיזה מלך קרא הפרשיות, ורק ר"ט הוא שהעיד שראה אחי אמו תקע בחצוצרות כמבואר בתוספתא דסוטה ובספרי פ' בהעלותך ועכ"מ בדבר חז"ל , ואולי ג"ז היה באותה כקריאה של אגריפס המלך שנזכרה במשנה דסוטה: שוב נזכרתי שבקינות לת"ב בסוף קינה ויקונן ירמיהו על יאשיהו, א' שם במועד שנת השממה כגע הקהל לאתות תלה בעשרים ושתים מהרוס שתות כו, , משמע קצת שנהרג בעת שהגיע לקרא פרשת ההקהל, ואין בידי כעת לידע מקורו בישבי במקום שאין לי שום שפר מדברי רבותינו ז"ל: אי לזאת קנאתי קנאה גדולה למצוה זו, וכיד החסיד בספר חסידים שיחזור אחר מצוה שדומה למ"מ , והשי"ת יזכנו לשמוע קריאת ההקהל בבית י מקדשנו ממשיח צדקנו בעת שיהיו כהניס בעבודתם ולויס בדוכנם וישראל במעמדם : ואשרי הדור שהגדולים יהיו נשמעים לקטן שבקטנים כמוני וידרוש כל רב בעדתו ביום שבת קודש חוה"מ סוכות כבא עלינול טובה איה"ש, דבר במתו מה טוב , וכל הקורא פסוק בזמנו מביא סובה לעולם , ועליהם ועליט סבא ברכת טוב :